עזרה

[gilush85]

../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif עזרה

שלום לכולם. אני קוראת את הפורום הנפלא הזה כבר שנתיים ומוצאת את עצמי נהנית ומזדהה כמעט עם כולם. רציתי להתייעץ איתכם לגבי אירוע דרמטי שמתרחש כרגע בחיי שמאוד קשור פה לכולם. אני יתן קצת רקע, אני בת 23 ובשנים האחרונות התגבשה אצלי ההחלטה שאינני מעוניינת בילדים (כן, גם לא בעתיד הרחוק כמו שאומרים לי תמיד..) מהרבה סיבות שמוכרות גם לכם. אני בחורה קרייריסטית שאוהבת ללמוד, לבלות ולהציל חתולים. לפני 3 שנים הכרתי את החבר הנוכחי שלי, (בן 25) ואני, האדישה ששום דבר לא מרגש אותה, התאהבתי. לכל אורך הקשר שלנו יצא לי המון פעמים להביע את אדישותי למראה הזאטוטים זבי החוטם שבהם נתקלנו, כולל תינוקות בני יומם. והוא כמנהג כל אדם צחק ואמר "יעבור לך". לא התעסקנו בנושא משום שלא ידעתי שהקשר יהפוך לרציני מאוד. לפני שבועיים הוא התחיל לדבר איתי על חתונה וכמה ילדים הוא רוצה ממני (WTF??? כאילו, אנחנו עדיין צעירים!), נבהלתי מאוד והודעתי לו חד משמעית שאני לא מתכוונת להיות אמא לעולם, והוא אמר שהוא מוכן לחכות כמה שנים ואולי זה ישתנה אצלי. וכך הגענו למבוי סתום, בצער רב נפרדתי ממנו כי אינני מוכנה לחיות עם גבר שמאוד רוצה ילדים ולמנוע זאת ממנו, זה נראה לי לא פייר גם אם זה היה בכיוון ההפוך. כבר שבוע שאני לא ישנה, בוכה ולא יודעת מה לעשות.

אני אוהבת אותו מאוד אבל האם זה הוגן מיצידי לשקר שאולי זה באמת ישתנה אצלי, לחיות איתו כמה שנים ואז אולי אצלו זה ישתנה??? בבקשה אני ישמח לכל עצה באמתחתכם.

 

[herouth]

אם כבר עשית את הצעד ונפרדתם - לדעתי

...אל תנסי לחזור. לי אישית יש ניסיון רע מאוד עם חזרה כזו (הבחור, בעקבות הפרידה, משנה את היחס לבחורה - אם מתוך הגנה עצמית כדי שהיא לא תפגע בו שוב, או מתוך יצר נקמה, או סתם כי הוא יותר מנוסה בחיים - וזה פשוט לא אותו דבר אחרי זה). ובאמת, הסיכוי הוא שלא תתחרטי על כך שאת לא רוצה ילדים - אז בעצם תהיה דחיה של אותו כאב לשלב מאוחר יותר ומסובך יותר, ואת תחשפי את עצמך לכמויות עצומות של לחץ - מצדו ומצד משפחתו. כל הזמן ידחפו לך תינוקות לפרצוף וינסו "לעורר בך" את התחושה. כאב הלב יעבור - אם תתני לו לעבור. חשוב שלא תנסי להתאהב בהתאהבות, ושלא תדמייני לעצמך שהכאב עושה אותך יותר "קדושה מעונה" כי זה סוג של הרס עצמי. אנשים לפעמים נצמדים ללב שבור כי זה נורא רומנטי וצריך "ללכת עם הרגש עד הסוף" אבל למעשה מה שזה אומר זה שאת מאריכה את הסבל. אז מותר לכאוב, ומותר לסבול, אהבה שאבדה זה דבר עצוב, אבל הכאב הזה יעבור. הוא יעבור, ואת תמשיכי הלאה, וזה יהיה רק חלק מזכרונות העבר שלך, ותוכלי לזכור גם את האהבה וגם את הפרידה. קיבלת החלטה שהיא רציונלית בתנאים שאותם הצגת. לכל החלטה - גם לרציונלית - יש מחיר. חשוב שתזכרי שההחלטה שלך היתה הגיונית והוגנת - זה יעזור לך לא ליפול לבור של "אוי מה עשיתי, היה יכול להיות הרבה יותר טוב אם לא הייתי מחליטה את זה" אחר כך. אנחנו חייבים להחליט החלטות מדי פעם. המיטב שאנחנו יכולים לעשות זה להחליט החלטות שנראות לנו באותו זמן הנכונות ביותר לאור התנאים. אנחנו משלמים מחיר של כאב כדי לא לשלם בסבל שלנו ושל הסובבים אותנו אחר כך. גם אם יתברר שההחלטה היתה שגויה - נניח בעוד עשר שנים תחליטי שאת רוצה ילדים - הרי שבאותה מידה יכול היה להתברר ההיפך, ואת יכולת לקבל החלטה רק על סמך מה שידעת על עצמך באותו רגע ולא על סמך ספקולציות לגבי מה יהיה ומה לא יהיה בעתיד. הכי גרוע - לקבל החלטות על בסיס "יהיה בסדר" (לדעתי).

 

[Shanice]

אין לי מה להוסיף לתשובה הנפלאה של herouth

רק רציתי להגיד לך שגם אני הייתי בסרט הזה וכיביתי את הטלויזיה באמצע כי ראיתי דברים שלא היו מקובלים עלי. אם החבר שלך אוהב אותך ומוכן לקבל אותך כמו שאת, הוא יחזור אליך, ואם לא... עדיף לסיים את הקשר עכשיו. אני רק רוצה לאחל לך להיות חזקה וללכת עם הרצונות והעקרונות שלך עד הסוף. הבגידה הכי נוראית היא הבגידה בעצמך. תמשיכי להציל חתולים, מי כמוני יודעת כמה אהבה וריפוי רוחני הם מסוגלים להעניק לך...

 

[gilush85]

../images/Emo140.gif תודה לך ולכולם על ההתייחסות

כתבת דברים מאוד חכמים ואת צודקת בקטע שאסור לשקוע בכאב, באמת נתתי לעצמי להרגיש קצת רחמים עצמיים... תודה על החיזוק!

 

[OriIdan]

אכן סיפור לא קל

טוב עשית שהבהרת לו את עמדתך. השאלה מה עמדתו בעניין? אני חושש שאני די מסכים עם חרות, שחזרה עכשיו עלולה להיות קשה. בכל מקרה אם את עדיין אוהבת, כדאי שתדברי איתו ואם הוא מוכן לקבל את זה שאצלך אין סיכוי שמשהו ישתנה, רק אז אפשר לדבר על לחזור. אבל זה עלול להיות קשה, כי סביר להניח שהוא כהתגוננות וכדי לחפות על האהבה שלו, מספר לעצמו סיפורים רעים עליך, על כמה שאתם בעצם לא מתאימים.

 

[XUXA141]

מצטרפת לשאלה..

מה הוא מרגיש לגבי הפרידה? הרי כמו שאת סובלת מזה, הוא לא סובל? למה רק את זו שצריכה להחליט אם "לוותר" כדי לקבל אותו בחזרה והוא לא? אדם שאוהב מישהו, ירצה אותו בכל צורה ובכל מצב. "אלך אחריו במדבר בדרך לא זרועה". ואם היתה לך בעיה רפואית שמונעת ממך להביא ילדים, האם הוא היה נפרד ממך?

 

[gilush85]

הוא שבור מזה באותה מידה

הוא בחור מאוד רגיש, לא מפחד לבטא רגשות ואפילו מאוד "נשי" בדעות שלו, עצם העובדה שבגיל כ"כ צעיר החלום הכי גדול שלו זה חתונה ילדים ובית במושב מסבירה הכל. הוא ממש לא רצה להפרד ומאוד עצוב לו, אבל הבין כמוני שעם דעות כ"כ מנוגדות בנושא כזה מהותי אי אפשר להמשיך. הפחד שלי זה באמת שנתפתה למשוך את זה עוד כמה שנים וכאילו "לראות מה יהיה אז" בעניין הזה, כי ברור לי ששום דבר לא ישתנה ואז הפרדה תהיה קשה יותר. הקטע שבשלב מסוים הוא הציע שהוא יוותר על העיניין ויסתדר גם בלי ילדים, העיקר שנהיה ביחד אבל אני יודעת שזה חלום גדול שלו ומפחדת לאכזב אותו בעתיד. כמו שאמרת אנחנו באמת אוהבים בכל מחיר ובכל מצב, הבעיה תהיה כשנתחיל את החיים המשותפים ואז זה תמיד יהיה כאילו ברקע. אני כל הזמן מייחלת להיות עקרה, משום מה נראה לי שאם זה היה המצב ולא הייתה לי שליטה על זה, הדברים היו מאוד פשוטים כי אני יודעת שהוא היה מקבל את זה. יש לי בעיה חמורה שאני לא סומכת על גברים באופן כללי ואין לי מושג מה יהיה איתי בהמשך. איך ממשיכים מפה אחרי כ"כ הרבה זמן?

 

[I s t a r]

רגע...

"הקטע שבשלב מסוים הוא הציע שהוא יוותר על העיניין ויסתדר גם בלי ילדים, העיקר שנהיה ביחד אבל אני יודעת שזה חלום גדול שלו ומפחדת לאכזב אותו בעתיד." את אומרת שהוא כבר עשה חישוב של מה יותר חשוב לו והוא אדם בוגר שמבין היטב את הבחירה שעומדת לפניו- לדעתי זו בצעה מקסימה ומאוד רגישה ואוהבת, חבל שאת דוחה אותה בגלל הפחד שלך להרגיש אשמה כלפיו.אם הוא מקבל את זה ובוחר בזה, מה הבעיה?

 

[gilush85]

הוא הציע את זה "כאין ברירה"

עם עיניים כ"כ עצובות, אני לא מאמינה שזה מה שהוא באמת רוצה. חוץ מזה תחשבי איזה לחץ יהיה עליי בעתיד אולי לא לחץ ישיר כי הוא כביכול עשה את הבחירה שלו, אבל אני תמיד ירגיש את זה שאני מאכזבת..

 

[I s t a r]

כן, זה באמת תיק כבד מאוד

ואת צריכה לשאול את עצמך אם תוכלי להתמודד ולהיפרד מתחושת המאכזבת והרעה - כי גם זו לא דרך לחיות כזוג, כאשר אחד מרגיש אשם כל הזמן ומנסה לפצות. ההחלטה תצריכה להיות הדדית ואוהבת , או שבכלל לא. לחיות ליד מישהו שמיכה שתשתני או לחיות ליד מישהו שאת מרגישה מולו מאכזבת ואשמה כל הזמן, זה די אותו דבר.... אבל זו כבר עבודה אישית שלך- האם תוכלי להתגבר על התחושה שאת ה"רעה" כאן והמאכזבת אותו , אם כן- אולי תוכלו ליצור קשר מצמיח אבל אם לא...טוב, את צריכה כמובן להחליט מה נכון.

 

[nowonder]

האינסטינקט שלך

צודק, אהבה זה לא מספיק כדי לקיים זוגיות. זה לא נשמע רומנטי, במיוחד בתרבות שגדלה על סרטים אמריקאים מתוקים כמו שוקולד של ולנטיין דיי, שם האהבה תמיד מנצחת. מצד שני, החיים הרבה יותר מעניינים. אני לא יודעת איך את ממשיכה מפה אחרי "כל כך הרבה זמן". זמן זה דבר יחסי. זה לא ייקל על הכאב אם אומר לך שיש אנשים שממשיכים הלאה אחרי אובדן דומה או קשה יותר, או אחרי יותר זמן יחד. שום תשובה שניתן לך לא תשנה את העובדה שזה כואב נורא עכשיו, ובטח יכאב עוד תקופה. אבל באמת שאין שום סיבה שבעולם שלא תפגשי בעתיד גבר נפלא אחר, שתאהבי אפילו יותר, והחיים שלכם גם יתאימו יחד לזוגיות ארוכת טווח. אני לא יודעת מה פירוש "לא סומכת על גברים באופן כללי" מבחינתי זה כמו לומר, לא סומכת על ערבים באופן כללי, או על חרדים באופן כללי. הכללות גורפות בקשר לבני אדם הן אף פעם לא ראויות בעיני. תתחילי להסתכל על גברים כעל בני אדם, ותראי שהרבה יותר קל.

 

[אשכר]

הסיפור פשוט מאד

אם את מעדיפה לחיות את החיים שלך, כאן ועכשיו, אז תעשי מה שנכון לכאן ועכשיו. אם את רוצה לחיות בסיפורי אגדות של הסבתא הקולקטיבית שלנו, או חרדות כלליות לעתיד, או שיקולים של האדם הקדמון שהיו לו 45 שנה לחיות, אז BY ALL MEANS תעזבי הכל, תשקיעי את כל ממונך באגרות חוב, תקני קופסאות שימורים וחכי לגרוע מכל. שימי לב: יש בפורום ובכל מקום אחר אנשים שחיים באופן נהדר אחד עם השני כי טוב להם עכשיו ולא עושים שיקולים מוזרים של עתיד שעוד לא קיים. לחבר שלך, שנראה לי שהוא קצת חי על אוטומט, יהיו המון הזדמנויות לילדים ב-30 שנה הקרובות. 30 שנה!! מקסימום יאמץ, מה הביג דיל?

 

[gilush85]

אני יודעת!!!

הוא כ"כ לחוץ להיות אבא צעיר שזה לא יאומן שהוא גבר בכלל! (בלי להתפס לסטיגמות..) יש לו המון בעיות שהוא גורר מהילדות של חסך אבהי אולי משם הלחץ הזה מגיע.. ואני תמיד אומרת לו שמקסימום אפשר לאמץ איזה ילד בן שנתיים כזה שאף אחד לא רוצה ולהציל אותו מגורל אכזר, שזה בעיניי אצילי הרבה יותר מלהביא עוד תינוק לעולם הזה...

 

[I s t a r]

רק 2 דברים

ראשית, לגבי הרגשתם ש"את תמנעי ממנו ילדים ובכך את אושרו וזה לא פייר".אני מניחה שמדובר באדם בוגר ויציב שמסוגל לעשות החלטות בוגרות. לכן, אם הוא בוחר בחיים עם אישה שאינה רוצה ילדים, הוא בוחר בחירה מודעת למנוע מעצמו את ה"עונג" הזה .זה לא את שכופה עליו את ההחלטה הזו, זו עדיין בחירה שלו. אם עדיין לא נוח לך עם זה, תמיד אטפשר להעמיד את ההרגשה שלך באופן מפורש ולתת לולבחור שוב מה מתאים לו. שנית, תיראי, אני כמובן כמו בולם- מדברת על יבש. אף אחד כאן לא מכיר אותך או את בן זוגך ולכן לא יכולים באמת לדעת מה קורה ביניכם ומה את מרגישה. עם זאת, להחליט על זוגיות עם אדם שכל הזמ מחכה או מצפה שמשהו מהותי מאוד ישתנה אצלך, לדעתי היא עסקה מסוכנת.בכלל, אילו מן חיים יכולים לצמוח מתוך הרגשה מתמדת שמחכים ממך להשתנות? ש"נותנים לך צאנס" עד שתשתני?

 

[gilush85]

זאת בדיוק הנקודה שלי, שאני לא מוכנה שהוא ישב

ויחכה שמשהו ישתנה אצלי, כמו שאני לא ישב ויחכה שמשהו ישתנה אצלו. אלה לא חיים אמיתיים, הציפייה למשהו שאולי לא יגיע, לכן אני לא רוצה לקחת סיכון ולהמשיך. את לא חושבת שגם אם הוא יעשה את הבחירה המושכלת כיום בחיים בלי ילדים, בשלב כלשהו זה כאילו יחזור אליי כמו "בומרנג"? הכוונה היא שיש לי פחד שיום אחד הוא יתעורר ויבין שעשה טעות ויעזוב, ואז הפרידה תהיה קשה יותר.

 

[I s t a r]

אני חושבת

שצריך ללמוד לתת אמון במה שאנשים אהובים אומרים לנו. זה קשה מאוד משום שאנחנו נכנסים לראשו של אהובינו ומנסים להתכונן לכל מה שעלול לקרות שם ואז עושים החלטות על סמך המסקנות הרויאטוליות שלנו שנן העצם פרי החרדות והעמסים שלנו יש בפנים. אבל אני חושבת (למרות שמשעית זה מאוד לא קל) שלפעמים כדאי להקשיב למה שהאדם הבוגר שלידינו אומר.הבחירה שלו היא אולי מושכלת, אבל היא שלו ולכן היא אמיתית. לא משנה כל כך מה המניעים שלה- ואם אתה רוצה את יכולה לנהל איתו שיחה ולומר לו ממה את פוחדת שיקרה לו בעתיד וממה את תיפגעי בעתיד כאשר יתעורר ויעזוב אותך. אני באמת חושבת שאנשים אוהבים עושים החלטות ובחירות חופשיות ואנחנו נוטים לא להאמין להם כי אנחנו כל כך מפחדים מדחייה או נטישה בעתיד. אבל היום אני באמת מאמינה שלכבד את בני זוגינו זה גם להאמין להם, לתת בהם ובמערכת השיקולים שלהם אמון. אני מאוד מאמינה באהבה ואם אהבה היא הגורם לבחירה והיות ושניכם אוהבים, הרי שאולי תוכלו למצוא עם השנים פשרה הוגנת (למשל אימוץ) שתמצא חן בעיני שניכם ואולי לא- אבל מה שחשוב הוא שהנושא הזה יעלה, ידובר ויידון באופן פתוח ואם הוא באופן חופשי בוחר להישאר איתך (לא בשביל לחכות שתשתני)- אני חושבת שהמניעה שלך להסכים היא מתוך פחדים שלך ומתוך הפחד לתת בו אמון ומתוך תחושות אשמה שאת היא זו שצריכה לעבד.

 

[אסנת ונסי]

זה פער שנראה לי ממש לא ניתן לגישור

אם לו מאוד חשוב שיהיו לו ילדים ואת לא רוצה ילדים. אני חושבת שבנסיבות אלו ההחלטה על פרידה היא נכונה. בטח שלא כדאי לשקר לו.

 

[efroch99]

אבל אולי

חשוב לו מאוד ילדים, אבל יותר חשוב לו יותר להיות עם זאת שהוא אוהב. זה יכול להיות ויתור שהוא מוכן לו.

 

[אסנת ונסי]

אולי

אני לא מכירה אף אחד שהיה מוכן לוותר על ילדים בשביל האהבה, אבל ייתכן שיש אנשים כאלו.... (עדיין מקווה שאחותי לא עושה ילדים ואומרת שהיא לא רוצה ילדים מכיוון שהיא באמת לא רוצה ולא בגלל שהיא "נגררת" אחרי החבר שלה)

 

[efroch99]

יש אנשים כאלה

יש אנשים שרוצים ילדים, אבל כנראה לא בכל ליבם. הם די נייטרלים להחלטה, ואם הצד השני מרגיש חזק מאוד בכיוון זה או אחר, הם ילכו לפיו. אני חושבת שיש פה בפורום כותבת כזאת. ולפעמים מישהו חושב שהוא רוצה ילדים, אבל כשהוא מתאהב במישהי שלא רוצה, הוא יכול להבחין בתועלות שבדרך האחרת ולשנות את דעתו (זה נכון כמובן גם להפך - אם מישהי שרוצה ילדים וכו...). לדעתי לא כל האנשים רוצים ילדים בצורה זהה. אצל חלק זה יהרג ובל יעבור, אצל אחרים זה רצון שהם יכולים להשתכנע שהוא לא הכרחי.