שרשור גמילה וגמ"ל

[לא רק יעל]

נשמע כמו סתימה

בשאלות הנפוצות של הפורום מפורטות דרכים להתמודד איתה.

 

[בוטן קוטן]

אולי סתימה?

 

[Joy107]

אבל זו לא ממש סתימה..

כלומר אולי כן, אבל לא סתימה שיכולה להפתר עם יניקה... דובר שם על קומפרסים אבל במקרה כזה, עלי לשים חמים או קרים??

 

[בוטן קוטן]

סתימות בדר"כ נפתחות בהנקה

כל שאר הדברים שמצויינים כאן יכולים לסייע לפתיחה. חמים לפני ההנקה כדי לסייע לזרימת החלב וקרים אחרי ההנקה כדי להוריד את הנפיחות באזור. לפעמים לוקח לסתימות כמה ימים להפתח. שווה לנסות את מה שמוצע כאן. אם הסתמה תשאר היא עלולה להתפתח לדלקת, שזה מצב מאד לא נעים שמצריך טיפול אנטיביוטי.

 

[ממולדה]

../images/Emo41.gif נמאס לי!

נכון שהילד (שנתיים וחודש) היה קצת חולה השבוע, מצונן ומשתעל. נכון שבחודש האחרון הפכתי לו את זמני ההנקה - גמ"ל בלילה והנקה ביום (והוא אכן מבקש במשך היום ומקבל, לפחות 3 פעמים). נכון, זה לא מצב רגיל, ועד עכשיו קיבלתי שהוא צריך לינוק קצת יותר מכרגיל, ונתתי לו. אבל לא יודעת אם כל זה מצדיק שהוא יתעורר כל לילה בשלוש ויצרח "ציצי! ציצי!" במשך שעות. הקפדתי לא לתת לו, למעט הלילה, שנתתי יניקה קצרה מתוך מחשבה שהוא חולה ואולי כדאי לתת. אבל זה תמיד לא מספיק והוא רוצה עוד, לא נותן לי להתהפך לצד השני. בסוף נרדמנו שנינו תשושים. אח"כ התעורר מאוחר מהרגיל (אני כבר יצאתי מהמיטה) וצרח שוב "ציצי!" במשך חצי שעה, במה שנראה כמו טנטרום. חיבוק של אמא כבר לא טוב - רק את הציצי הזה. לתת לו יניקה קצרה גם לא טוב - רק עד שהוא עוזב. אוף! גם אני פה! הלו! אז שוב, אולי זה מובן מבחינתו, לאור מה שעובר עליו, אבל אותי זה שובר. הצרחות באמצע הלילה מוציאות ממני דיבורים גועליים כלפיו ("תן לישון! שקט כבר!"), הנדנודים לציצי במשך היום מעצבנים אותי. כבר אמרתי לו הבוקר שאני חושבת להפסיק להניק בכלל. זה נשמע לי כרגע מדע בדיוני, אבל זה יצטרך לקרות מתישהו, ועדיף שנצא מזה שנינו עם טעם טוב ולא אחרי מאבק מגעיל כזה

תובנות? עצות?

 

[ממולדה]

הבהרה

הגמ"ל עבד יפה עד עכשיו, גם לאחר שהצטנן. רק בשלושה הימים האחרונים הוא מתעורר וצורח.

 

[מאמינקה]

../images/Emo24.gif

נותנים לו פיטמה והוא רוצה את כל הציצי... אין לי ניסיון בגמ"ל כך שאני שמה מראש את מה שאני מרגישה בסימן שאלה. אולי עדיף להחליט על כן/לא הנקה בלילה, מאשר לנסות להיניק רק קצת, כי אז מה שהקטנצ'יק יכול לחשוב זה שאו-קיי, אמא כבר הסכימה, למה היא מפסיקה שוב? אני צרחתי והיא קצת הסכימה, אני אצרח עוד יותר ועכשיו זה גם יסתדר. לויודעת לאן צריך לקחת את ההחלטה, כן או לא להנקה בלילה בעת מחלה באמצע גמ"ל, אני באופן אישי די מימרח בזמנים כאלה אך כאמור, ניסיון בגמ"ל אין לי. ובטח שיהיה טעם טוב, המון טעם טוב, מתוק כזה... החלמה מהירה, בהצלחה בגמ"ל והרבה שינה טובה

 

[ממולדה]

תודה

מן הסתם זו היתה טעות לתת לו בשלוש וחצי בלילה. מצד שני, אחרי צרחות רצופות של רבע שעה את מתחילה לחשוב שאולי משהו *איתך* לא בסדר... אני תוהה שוב לגבי ההמלצה לגמול בהדרגה. זה אומנם נראה הגיוני ומתחשב בגילאים כאלה, ומצד שני זה פותח פתח לכל כך הרבה מאבקים מתישים ומו"מים - ואיך אני אמורה להבדיל בין טנטרום, בדיקת גבולות(?) וצורך אמיתי לינוק? שלושתם נראים לי אותו הדבר.

 

[תּמר]

שלושת הלילות האחרונים היו יבשים

לפחות באזור שלנו. אולי בגלל זה התעורר צמא? מים לא מרגיעים אותו?

 

[ממולדה]

יכול להיות

הקפדתי לא לשכוח קערית מים מעל הרדיאטור

הלילה זה כבר נרגע - התעורר באותה שעה, עבר אלי למיטה כרגיל, וצרח רק דקה. הבאתי לו בקבוק חלב, שתה שלוק ונרדם בכוחות עצמו. כנראה שבאמת הוא עדיין מחלים. תודה...

 

[ש ר ו ן והבנים]

../images/Emo41.gifהקשר בין התעורוריות תכופות

לבין מצבה הנפשי שלנו האמהות ... האם אתן חושבות שיש קשר ישיר לכך? אני כמעט בטוחה שאצלינו יש קשר ישיר לתופעה : בתקופות שאני לחוצה ועצבנית, ליאור מתעורר בלי סוף ובתקופות שאני רגועה יותר , הוא מתעורר רק 3 -4 פעמים ... מה דעתכן?

 

[michal@gal]

לדעתי הקשר הפוך

כמה שהוא מתעורר יותר בלילה, אני יותר לחוצה ועצבנית (בגלל העייפות, כנראה). מוכרחה להגיד שלהתעורר 3-4 פעמים בלילה לא נראה לי כמו לילה ארוך ורגוע.

 

[ליאתשלשחר]

מסכימה

 

[מאמינקה]

קטונתי

רק חושבת שביצים ותרנגולות גרים באותו הלול

 

[ש ר ו ן והבנים]

גם אני חושבת כמוך ../images/Emo45.gif

 

[ש ר ו ן והבנים]

זה בהחלט לא לילה ארוך ורגוע

אבל זה הרע במיעוטו , בעיקר לאור העובדה שכבר הרבה זמן שהוא מתעורר כל שעה

 

[ללילילל]

לגמרי

אצלנו זו נוסחה שכבר נבדקה אינספור פעמים: ככל שאני פחות פנויה אליו, כך הוא יותר תובעני - ביום ובלילה.

 

[u z a]

../images/Emo41.gifהיתה שעה שחשבתי שאצטרף לכאן...

אבל לא... נסענו לחופש לשלושה ימים,פעם ראשונה שאנחנו מתרחקים ליותר מלילה אחד. היה לי ברור כשמש שהיונקת, בת שנתיים ותשע, לא תשכח כ"כ מהר את ההנאות הקטנות של החיים, ולא תוותר על "אמי" אהובהּ בגלל פרידה של מס' ימים. מצד שני, היה לי ברור שאיך שניפגש היא תגיד: "אמא! אמי!", שזה מה שהיא תמיד אומרת אם אני חוזרת קצת מאוחר מהעבודה. אבל לא: הגענו לקחת אותה מהגן, היא שמחה לראות אותנו, ולא הזכירה שום אמי. ככל שעבר הזמן חשבתי שאולי זה זה? בשעה וקצת עד שביקשה הספקתי לשמוח, להתעצב, ושוב לשמוח, אבל אז, ברגע אחד של שעמום, היא ביקשה, קיבלה, ומאז כאילו לא היתה פרידה מה-אמי לכמה ימים. אני תוהה אם הייתי יכולה לנצל את המומנטום לגמילה, אבל ככל שאני חושבת על כך, אני יודעת שלא. לא בגללי ולא בגללה. ואני תוהה מתי ובמיוחד איך זה ייגמר, ואני כ"כ מקווה שזה יבוא ממנה (רצוי לפני הילד הבא), אבל כ"כ לא רואה איך זה יכול לקרות בכלל... ואגב, למרות שהיא יונקת פעמיים - שלוש ביום (+לילה), לא היתה לי שום מלאות. מדהים!