אמא של עסע
New member
../images/Emo7.gif - רע לי
הייתי אתכם בקשר לפני חודש בערך. בקשר לעומר הבן הגדול שעולה לחטיבה. היינו צריכים לשלול לו בעיית קשב וריכוז בעקבות לקויות הלמידה שלו. לבסוף בגלל הפרוצדורה הארוכה במכונים, הלכתי לנורולוגית דרך המושלם, שילמתי 100 ש"ח, ואכן שללו לו את הקשב והריכוז ונשארנו עם לקויות הלמידה. עכשיו אני פה בקשר לסער. סער בסוף החודש בן 7. שעמד לעלות לכיתה א', הרגשתי שהוא לא מוכן. הגננת הביעה מחאה. פניתי עצמאית למכון התפתחות ולאחר איבחון, הם סיכמו שיש לו קצת ריפיון כתפיים, לא משהו רציני, ושאני אעשה לו "עוול", אם לא אעלה אותו לכיתה א' ואשאיר אותו עוד שנה בגן כפי שחשבתי. סער עלה לכיתה א' בהתלהבות. עוד בשבוע הראשון הוא התחיל להתנגד ללכת. לא התלהב משעורי הבית ודי התעופף. אני הפסקתי ללחוץ עליו, נתתי לו לזרום. הרגשתי כל הזמן שכמעט אין לי קשר עם הבית ספר ואני לא ממש יודעת מה קורה, אבל חשבתי שכך זה צריך להיות, ואני סתם לחוצה בגלל הנסיון של הבן הגדול. אני לקחתי את הטיפול בבן הגדול ובעלי נטל אחריות על הקטן-בדיעבד חוסר אחריות מצידי. אתמול אחרי אספת הורים יצאתי ממש בוכה עם גוש בגרון. אני כל הזמן הרגשתי שמשהו לא בסדר, אבל הדחקתי. היא אמרה לי שלמרות הציונים הטובים שלו, יש קצת פער בכתיבה. הילד ממש יושב בכיתה בבועה מכונס בעצמו. אין לו חברים. היא אמרה שהוא נראה ילד מאוד עצוב. מאוד ריגשי. אומנם לא קשה לו לשבת בכיתה בשקט (מה שקשה לו בבית, הוא מאוד תזזי), אבל הוא בקושי משתף פעולה, אלא אם זה אחד על אחד. הוא לא אוכל כמו שצריך, הוא מאוד פגיע. נרתע בטירוף מלהסתפר ולגזור ציפורניים, נלחץ ממעליות.
הייתי אתכם בקשר לפני חודש בערך. בקשר לעומר הבן הגדול שעולה לחטיבה. היינו צריכים לשלול לו בעיית קשב וריכוז בעקבות לקויות הלמידה שלו. לבסוף בגלל הפרוצדורה הארוכה במכונים, הלכתי לנורולוגית דרך המושלם, שילמתי 100 ש"ח, ואכן שללו לו את הקשב והריכוז ונשארנו עם לקויות הלמידה. עכשיו אני פה בקשר לסער. סער בסוף החודש בן 7. שעמד לעלות לכיתה א', הרגשתי שהוא לא מוכן. הגננת הביעה מחאה. פניתי עצמאית למכון התפתחות ולאחר איבחון, הם סיכמו שיש לו קצת ריפיון כתפיים, לא משהו רציני, ושאני אעשה לו "עוול", אם לא אעלה אותו לכיתה א' ואשאיר אותו עוד שנה בגן כפי שחשבתי. סער עלה לכיתה א' בהתלהבות. עוד בשבוע הראשון הוא התחיל להתנגד ללכת. לא התלהב משעורי הבית ודי התעופף. אני הפסקתי ללחוץ עליו, נתתי לו לזרום. הרגשתי כל הזמן שכמעט אין לי קשר עם הבית ספר ואני לא ממש יודעת מה קורה, אבל חשבתי שכך זה צריך להיות, ואני סתם לחוצה בגלל הנסיון של הבן הגדול. אני לקחתי את הטיפול בבן הגדול ובעלי נטל אחריות על הקטן-בדיעבד חוסר אחריות מצידי. אתמול אחרי אספת הורים יצאתי ממש בוכה עם גוש בגרון. אני כל הזמן הרגשתי שמשהו לא בסדר, אבל הדחקתי. היא אמרה לי שלמרות הציונים הטובים שלו, יש קצת פער בכתיבה. הילד ממש יושב בכיתה בבועה מכונס בעצמו. אין לו חברים. היא אמרה שהוא נראה ילד מאוד עצוב. מאוד ריגשי. אומנם לא קשה לו לשבת בכיתה בשקט (מה שקשה לו בבית, הוא מאוד תזזי), אבל הוא בקושי משתף פעולה, אלא אם זה אחד על אחד. הוא לא אוכל כמו שצריך, הוא מאוד פגיע. נרתע בטירוף מלהסתפר ולגזור ציפורניים, נלחץ ממעליות.