אולי זה נשמע טפשי, אבל
בשנתיים שחלפו מאז, הלכתי ורכשתי לבן זוגי מתנה ליום ההולדת, משהו שאני יודעת שהיה אוהב אילו היה בחיים. מכיוון שמדובר בספרים, זאת אולי מתנה "לעצמי". בכל מקרה, אני לא ממליצה להתעלם מהיום הזה. הרי ממילא לא תצליחי... עלי מקלה המחשבה שבן זוגי עדיין איתי, לפחות במחשבות, גם אם אינו נמצא פיזית. אני "משתפת" אותו בכאב, וכך אני "שורדת" את ימי ההולדת ואת שאר התאריכים המשמעותיים.