Im Lost In Hell
New member
../images/Emo63.gif../images/Emo36.gif סיפור שלי..
יו-יו/לירז אתמול אמא לקחה אותי לגן החדש שלי לא רציתי ומשכתי בשמלה של אמא היא אמרה זה בסדר תראה יהיו לך שם הרבה חברים זו אמא שלי אז האמנתי לה.. היו שם כמה ילדים בהתחלה הם לא התייחסו אליי אח"כ הם קראו לי לשחק ושיחקנו לפתע הכדור של אחד הילדים נעלם הוא כעס וצרח הוא בכה והיכה הספיק כבר להאשים את כל הילדים בגן הגננת באה והפרידה בין הילדים בסוף היום הילד מצא את הכדור שלו על יד הנדנדה בדיוק איפה שהשאיר אותו רק אני ראיתי.. כשבאתי למחרת לגן הגננת חילקה תפקידים להצגת חנוכה וכולם שם רבו כל אחד רצה משהו אחר ואף אחד לא היה מרוצה *** מאז עברו כמה שנים..הייתי כבר בן שש הגיע הזמן ללכת לבית ספר.. אמא אמרה תראה יהיה לך טוב שם ואני כמו תמיד מאמין לאמא נכנסתי לכיתה המורה חילקה אותנו לזוגות והתיישבנו ליד השולחנות. היו כאלה שלא היו מרוצים רצו להתחלף הרביצו בעטו קיללו וצעקו המורה צעקה וניסתה לסדר הכל.. אני התיישבתי איפה שאמרו לי בהפסקה שיחקנו כדורסל..התחלקנו לקבוצות והילדים רבו על אופר הילד הכי גבוה בכיתה שבכלל לא רצה לשחק.. ואת שאול השמנמן אף אחד לא טרך אפילו להכניס למשחק.. אני ישבתי והסתכלתי בהם איך תמיד ידעו להאשים אך ברגע כשהם הואשמו היו להם אלף ואחת סיבות.. מילים נורו כמו טילים..הקללות נשלפו כחרבות. *** כשהתבגרתי התגייסתי לצבא.. היה לי מפקד קשוח..הוא תמיד צעק אף פעם לא היה מרוצה היה אחד בפלוגה חיים שמו הוא היה קצת איטי המפקד נטפל אליו ותמיד העניש את כל הפלוגה בגללו כולם שנאו אותו והרביצו לו במקלחת.. כולם תמיד רבו ביניהם..צעקו המפקד השאיר שבת הרבה אני זוכר איך תמיד היה לו מה להגיד מכלום לא היה מרוצה.. אם רצנו את המסע בשלושים שניות הוא רצה עשרים ותשע.. *** היום אני כבר זקן.. בבית אבות..וגם כאן כולם כמו ילדים רבים על האוכל..רבים תמיד תמיד רבים.. כמו יו -יו יודעים הם להאשים..אנשים אף פעם לא מודים..כמה הם טועים..אנשים חיים חיי יו-יו..אנשים. סיפור שלי..
מחכה לתגובות.. טובות או רעות..
לירז.
יו-יו/לירז אתמול אמא לקחה אותי לגן החדש שלי לא רציתי ומשכתי בשמלה של אמא היא אמרה זה בסדר תראה יהיו לך שם הרבה חברים זו אמא שלי אז האמנתי לה.. היו שם כמה ילדים בהתחלה הם לא התייחסו אליי אח"כ הם קראו לי לשחק ושיחקנו לפתע הכדור של אחד הילדים נעלם הוא כעס וצרח הוא בכה והיכה הספיק כבר להאשים את כל הילדים בגן הגננת באה והפרידה בין הילדים בסוף היום הילד מצא את הכדור שלו על יד הנדנדה בדיוק איפה שהשאיר אותו רק אני ראיתי.. כשבאתי למחרת לגן הגננת חילקה תפקידים להצגת חנוכה וכולם שם רבו כל אחד רצה משהו אחר ואף אחד לא היה מרוצה *** מאז עברו כמה שנים..הייתי כבר בן שש הגיע הזמן ללכת לבית ספר.. אמא אמרה תראה יהיה לך טוב שם ואני כמו תמיד מאמין לאמא נכנסתי לכיתה המורה חילקה אותנו לזוגות והתיישבנו ליד השולחנות. היו כאלה שלא היו מרוצים רצו להתחלף הרביצו בעטו קיללו וצעקו המורה צעקה וניסתה לסדר הכל.. אני התיישבתי איפה שאמרו לי בהפסקה שיחקנו כדורסל..התחלקנו לקבוצות והילדים רבו על אופר הילד הכי גבוה בכיתה שבכלל לא רצה לשחק.. ואת שאול השמנמן אף אחד לא טרך אפילו להכניס למשחק.. אני ישבתי והסתכלתי בהם איך תמיד ידעו להאשים אך ברגע כשהם הואשמו היו להם אלף ואחת סיבות.. מילים נורו כמו טילים..הקללות נשלפו כחרבות. *** כשהתבגרתי התגייסתי לצבא.. היה לי מפקד קשוח..הוא תמיד צעק אף פעם לא היה מרוצה היה אחד בפלוגה חיים שמו הוא היה קצת איטי המפקד נטפל אליו ותמיד העניש את כל הפלוגה בגללו כולם שנאו אותו והרביצו לו במקלחת.. כולם תמיד רבו ביניהם..צעקו המפקד השאיר שבת הרבה אני זוכר איך תמיד היה לו מה להגיד מכלום לא היה מרוצה.. אם רצנו את המסע בשלושים שניות הוא רצה עשרים ותשע.. *** היום אני כבר זקן.. בבית אבות..וגם כאן כולם כמו ילדים רבים על האוכל..רבים תמיד תמיד רבים.. כמו יו -יו יודעים הם להאשים..אנשים אף פעם לא מודים..כמה הם טועים..אנשים חיים חיי יו-יו..אנשים. סיפור שלי..
