פ'גרת ../images/Emo6.gif
האמת היא כזו (ונחלקת לכמה סעיפים): א. בושה להודות, אבל עד שרון נולד לא ידעתי שלאחד הגיבורים בספר קוראים רון, ושהוא אוחז בבלון צהוב (מכבי, קדימה, הידד!!). הייתה לי ילדות משופעת בספרים, אבל מעשה ב- 5 בלונים, לא היה אחד מהם. ב. הבנתי שילדים מתים על הספר הזה. הילד הספציפי שלי, לא משוגע עליו, אבל נהנה להסתכל על הבלונים ולנקוב בצבעיהם. גם החתולה מעניינת (עניינה אותו). הסיפור עצמו קצת פחות. יתרה מכך, הקלטת שבה ירון לונדון מספר את הסיפור גרמה לו לבהלה ולפרצי בכי חזקים מאוד לפני כחודשיים-שלושה. מאז, לא ניסיתי שוב. לסיכום: הצבעוניות, הבלונים- כל אלו עושים את זה לילדים, ולכן אני בעד. ג. איה פלוטו- ככל שהשפה חשובה לי (ומי כמוך/ם יודע זאת), ילד בן שנה + - לא כ"כ מבין מה זה "סהר". המשלב בספר קצת גבוה מידי לטעמי. לגיל שנתיים נראה לי מתאים יותר. לעכשיו-ככה ככה.