ראיון עם אן סי. פטי, חוקרת

Y. Welis

New member
../images/Emo63.gif ראיון עם אן סי. פטי, חוקרת

טולקין מודרנית אני שמח להביא לפניכם מאמר ראשון מתוך מתוך המדור TURGON'S BOOKSHELF באתר TheOneRing.com; עורך המדור, 'טורגון', הוא מבקר הספרים של האתר הידוע, שערך עד כה שתי אנתולוגיות של מקורות מימי-הביניים שסיפקו השראה לטולקין, כמו גם פרסם מאמרים רבים באתר. אני מקוה להביא כאן עוד כמה ממאמריו, המציגים מבחר מעניין מהמחקר הטולקינאי של השנים האחרונות בשפה פשוטה ונהירה. חלקים מהראיון שלא נגעו בטולקין השמטתי וציינתי בסוגריים מרובעות [-----], וכן ציינתי כך השלמות משלי. ****שאלות ותשובות עם אן סי. פטי, חוקרת טולקין***** אן סי. פטי עשתה את הדוקטורט שלה בספרות אנגלית באוניב' פלורידה; עבודת הדוקטורט שלה פורסמה בשנת 1979 תחת השם, 'One Ring to Bind Them All: Tolkien's Mythology', והיתה לאחד המחקרים הראשונים שנכתב בנושא (לצד זה של רות' נואל). הספר ראה אור במהדורה חדשה בשנת 2002. היא פרסמה ספר נוסף על טולקין בשם Tolkien in the Land of Heroes: Discovering the Human Spirit, שראה אור בשנת 2003. בספרה האחרון שעסק בדרקונים, Dragons of Fantasy, נכלל פרק על הדרקונים בספריו של טולקין. ר' גם אתר האינטרנט שלה - http://www.annepetty.com ש. ספרך הראשון 'טבעת לקשרם: המיתולוגיה של טולקין' התבסס על עבודת הדוקטורט שלך ודן ב'הוביט' ושרה"ט, אולם מנקודת מבט שונה מזו של מרבית המחקרים, שניתחו את מקורותיהם או באו מביקורת ספרותית - ע"י ניתוח האלמנטים הפולקלוריים שבהם וכן תוך שימוש במיתולוגיות השוואתיות. האם תוכלי לתת לנו הסבר קצר איך נעזרת בהם כדי לגשת אל טולקין? ת. ובכן, הרשה לי לתת מעט רקע לספר. הוא הותחל בראשית שנות השבעים, כאשר הייתי סטודנטית בשנתי השלישית וחיפשתי נושא לעבודת גמר; ג'. ר. ר. טולקין עוד היה בחיים, ואילו מחקריהם של שיפי ('הדרך לארץ התיכונה') או של פלייגר ('Splintered Light') טרם נכתבו, ולא היה קיים כמעט חומר אקדמי בנושא. גם ג'וזף קמפבל פעל עדיין וכתביו והרצאותיו על מיתוסים וציוויליזציה היו פופולאריים מאוד בקרב קהל הקמפוסים באמריקה. כל שדה המיתולוגיה ההשוואתית היה חדש מאוד, ובעיקר במונחים של מה שקמפבל כינה 'ההשפעה הכוללת של המיתוס' על הספרות, האומנויות והפסיכולוגיה. פגשתי בקמפבל כאשר הוא הרצה במחלקה לאנגלית שלנו [באוניב' פלורידה] לרגל קידום מכירות ספרו, ושאלתי אותו מה דעתו על שימוש בעקרונות ספרו 'הגיבור בעל אלף הפרצופים' על טולקין. הוא עודד אותי להמשיך, וכך הרעיון שלי למחקר על טולקין מנקודת המבט הזו החל להתגבש. נושא הלימוד העיקרי שלי היה כתיבה יוצרת וכן מדעי הרוח כלליים, ובמיוחד נמשכתי לתחום מחקר המיתוסים ויצירתם; סיימתי אז לקרוא את שרה"ט (בעקבות המלצה) והבנתי שיש כאן הרבה יותר מפנטסיה בלבד. חשתי שזו דוגמא של יצירת-מיתוסים, ושהרעיון של קמפבל על סיפור-ההרפתקה שמתקיים בכל מקום (פרידה -> טקס-בגרות -> חזרה) הציג את יצירתו של טולקין בפרקספקטיבה רחבה יותר. חשתי אז (וגם כיום) שטולקין היה אכן יוצר-מיתוסים של התקופה המודרנית. אהבתי את אבחנתה של וורליין פלייגר על הדרך שבה המיתוס 'מעניק שמות' ו'מארגן' - אם כי הוא אינו מבאר. כך למשל ה'הד המיתי המופלא של בראשית א', בו האל יוצר את העולם בהגיית מילה, אינו מסביר את העולם עצמו או מדוע האל יצר אותו'. לארץ התיכונה של טולקין יש השפעה דומה. פלייגר גם מתייחסת לארבעת הקטגוריות שקבע קמפבל ביחס לשימוש במיתוס - קוסמולוגית, טראנסדנטאלית, סוציו-פוליטית ופסיכולוגית; הרעיונות הללו, יחד עם אלה של קלוד לוי-שטראוס וולאדימיר פרופ (שהגדיר את הכללים המצויים מאחורי סיפורי-אגדות רבים), סיפקו את הבסיס למחקר שלי על טולקין כיוצר מיתוסים. האם טולקין כתב מתוך מחשבה מודעת על הכללים הללו? סביר שלא, אך זו היתה נקודה שהדגשתי - יצירתו היתה מיתית מקורית, ולא נסיון שטחי לכתוב לפי עקרונות קיימים. מיתוס הארץ-התיכונה שלו התפתח על פני שנים רבות, ועדיין היה בשלבי פיתוח בזמן מותו, ממש כפי שקיים במיתולוגיות ובתרבויות שיוצרות אותן במציאות. עבורי העובדה שהיצירה שלו הוסיפה לרתק קוראים במאה העשרים-ואחת, מעידה על יעילות ה'דמיון המיתולוגי' שלה. יש בה משהו שמרתק מעבר לטעם הספרותי של הרגע. התיזה של טולקין כיוצר-מיתוסים זכתה לתחיה נוספת באסופת-מאמרים בעריכת ג'יין צ'אנס, בשם 'Tolkien and the Invention of Myth'. ש. יותר מעשרים שנה חלפו בין ספרך הראשון על טולקין לשני ('טולקין בארץ הגיבורים'). האם הפסקת לכתוב עליו ואז חזרת שוב? מה הניע אותך לכתוב את הספר השני? ת. בתקופה שהספר הראשון הופיע, הקריירה שלי פנתה לכיוון אחר, הרחק מביקורת ספרותית ויותר לעבר כתיבה יצירתית - פרוזה, תסריטאות ושירה. התחלתי לעסוק בעבודה מסחרית יותר כמו כתיבת מאמרים וצילום עבור כתבי עת בתחום האומנות, סגנון חיים ותרבות. כתבתי לעיתים גם מאמרים אקדמיים, אבל הם עסקו בעיקר באומנות הכתיבה ולא על סופר כלשהו. אחרי כן גוייסתי ע"י חברה פרטית והייתי למנהלת הפירסומים שלהם ועורכת טכנית בכירה, דבר שהוביל לקריירה בתחום העריכה וגם סמינרים בכתיבה עבור חברות שונות. [-------]. התכתבתי מספר פעמים בשלהי שנות התשעים עם הוצאת אוניברסיטת אלאבאמה על מהדורה שניה לספרי הראשון, אך הדברים החלו לנוע רק כאשר עורך חדש נכנס לתפקידו. הסרט הראשון בטרילוגיה הגיע לאקרנים כאשר הספר יצא, כך שהזמן התאים בדיוק. זה גם סיפק לי הזדמנות להתעדכן בכל מה שהתחדש בתחום הביקורת הטולקינאית מאז, כך שהתרשמתי עד כמה הנוף השתנה מאז שספרי הראשון הופיע. טולקין נעשה עכשיו נושא לגיטימי ומכובד למחקרים, בעוד שבזמני שלי התקשתי מאוד לשכנע את ועדת הדוקטורט שהבחור האנגלי שכתב פנטסיה אופנתית (דאז) על דרקונים ושרי אופל, היה ראוי למחקר. אחרי שהופיעה המהדורה השניה של 'טבעת לקשרם' פנו אלי מהוצאת 'קולד סטרים' [שעסקה בפירסומים על פנטסיה] וביקשו שאכתוב ספר על טולקין, שיהיה מיועד לקהל כללי יותר. מאחר והיו לי אז כמה רעיונות חדשים על טולקין, ובעיקר על שרה"ט, ומאחר ולמדתי משהו על החיים מאז ספרי הראשון - קידמתי את ההזדמנות בברכה, והרקתי את רעיונותיי אלה לספר החדש. ש. 'טולקין בארץ הגיבורים' עוסק בדברים מוכרים יותר, להם קראת בהקדמתך 'התימות הגדולות' - 'טבעו של הרוע, השימוש לטובה ולרעה בעוצמה, אושרם וסבלם של החיים והצורך בגיבורים קטנים וגדולים'. הסיגנון היה מאוד קריא וקל, ממש כמו שיחה. ספרי לנו משהו ממה שלמדת על טולקין מהגישה הזו. ת. סיגנונו ותוכנו של הספר הזה באו משני מקורות, להערכתי. הראשון מהתקופה שעבדתי כעורכת ומדריכת כתיבה; זה הפיק את הטון הקריא והדיבורי שהזכרת. הדבר השני היה השוני בקהל הקוראים שאליו יועד הספר: עם צאתם של הסרטים של ג'קסון נוצר צימאון בלתי רגיל אצל החובבים הוותיקים והחדשים, לדעת עוד על הסיפורים וחשיבותם. רציתי לחלוק את דעותיי על הדרך שבה התימות של חייו של טולקין ניטוו לתוך כתביו, אבל רציתי לעשות זאת במונחים שכל אחד ידע להבין ולהנות. כתיבה שכזו שהינה גם אקדמית וגם קריאה בעת ובעונה אחת, היתה נסיון מאוד משחרר, אם לומר את האמת. (המשך בהודעה הבאה)
 

Y. Welis

New member
(המשך ההודעה)

אתה זוכר את הסידרה הנהדרת ההיא של ג'יימס בורק, 'קשרים' (Connections) שהיתה בזמנו? הפרופסור שלי [באוניברסיטה] ניחן במחשבה דומה, והיה מסוגל לראות תבניות ופאראדיגמות בתחומים רבים ושונים. חשתי ש'טולקין בארץ הגיבורים' היה במידה כלשהי מחווה להשפעתו של אותו פרופסור עליי, ועל יכולתי לחשוב בקו ישר, תוך כדי שימת לב ליציאות הצדדיות והדרכים המשניות המתפצלות מהקו הראשי. למדתי ממנו כיצד מחקר השוואתי במיתולוגיות העולם מבהיר את המשותף שבהן ואת הדרך בה בני אדם מספרים סיפורים מתרבותם, החל מהבריאה ועד לקץ הימים. דברים משותפים אלה לרוב יוצרים בסיס לסיפורת והופכים סיפורים לספרות טובה. ש. בספרך החדש, 'דרקונים בפנטסיה', את מתייחסת לטולקין בפרק אחד בלבד, אבל הספר כולו בלי ספק היה מעניין אותו מאוד. מה מושך אותך בדרקונים? ת. כמו שאמרתי בסוף הספר, 'כמו כה רבים שהתפתו ע"י הדרקון (Worm), גם אני אוהבת את רעיון קיומם, ואת קסם-האגדות שדבק לכנפיהם'. לדעתי זו תערובת מושלמת של חייתיות מאיימת ועוצמה פיזית, עם אינטלקט צונן וכוח-קסמים, שהפך את הדרקונים למושכים כל כך. אני חושבת שטולקין אמר דברים ברוח דומה. בילדותי קראתי עליהם בסדרת ספרי האגדות הצבעוניים של אנדרו לאנג, והסתכלתי על תמונותיהם בסיפורי מיתוסים ואגדות גרמאניות לנוער. זכור לי במיוחד איור שחור-לבן של פאפניר הדרקון, בקרב מול סיגורד [מתוך סיפורי האדה הנורדית], כאשר הדרקון מתנשא מעל הגיבור שנראה זעיר לעומת פיתולי גופו העצום. הדרקון נראה בלתי-מנוצח, אבל אנחנו יודעים שהוא ינוצח בסופו של דבר. זה תמיד נראה לי טראגי. אהבתי לפגוש בדרקונים בספרים שקראתי, גם כאשר הם היו אלימים כמו אצל ג'. ק. רולינג (דרקוני התחרויות); אולם כאשר ניכר שיש עורמה מאחורי עיני החתול, אזי לחש הדרקון שבה אותי מיד. כשהייתי ילדה אהבתי לדמיין דרקון חכם וזקן בעל קשקשי טורקיז ועוד צבעים נהדרים שאני עדיין מסוגלת לראות גם כיום. עכשיו אני מעבירה את החיזיון הזה לספר פנטסיה שבו הדרקון הזקן והנבון הוא הדמות הראשית. ש. חילקת את הספר לשתי חטיבות - הראשונה עוסקת בדרקונים אצל כמה סופרי פנטסיה מודרניים, ואילו השניה מביאה את הרקע ההיסטורי שמאחורי הדרקונים והאמונה בהם. החלוקה הזו נראית לי הפוכה כמעט. מדוע החלטת כך? ת. אני צוחקת תוך כדי קריאת השאלה... זו היתה החלטה שיווקית שהתבססה על ההנחה שמאחר והספר מיועד לקהל כללי, הוא לא צריך להתחיל כספר עיון. משום כך הספר מתחיל עם טולקין, גלאורונג וסמוג. כמו שציינתי בהקדמה שלו, מותר בהחלט להתחיל בקריאת פרקי הדרקונולונגיה לפני הפרקים על הסופרים. ש. ספרי לנו מי הדרקונים וסיפורי הדרקונים החביבים עלייך. ת. סמוג בלי ספק נמצא בראש הרשימה, או לפחות קרוב לשם. טולקין פשוט הצליח יותר מכולם להפוך מפלצת מיתית ואגדתית לדמות חושבת, ערמומית ומשכנעת לגמרי. סמוג מפחיד וגם משעשע, ובסופו של דבר פגיע. אני אוהבת את הדרך בה הוא מתמרן את האחרים, אך לבסוף מתומרן על ידם. הדרך בה טולקין בנה את ציפיותיו של הקורא מסמוג דרך ה'הוביט', עד לרגע האמת כשבילבו יורד למנהרה ואל מאורת הדרקון, היא מעשה-מחשבת. אתה יכול לחוש בזיעה המטפטפת במורד צווארו בעוד הוא מתקרב למערה, והפגישה בדרקון אמיתית מאוד ומעיקה, שלא כמו באגדות הישנות. אני אדבר על סמוג ועוד דרקונים אצל טולקין ב'דראגון קון' שיערך השנה [2004] באטלאנטה, כחלק מהפעילויות הקשורות בטולקין שם. אני גם מרותקת אל הדרקונים שבסדרת ספריו של ג'ורג' ר. ר. מארטין, 'שיר של אש וקרח'. השילוב בין הדרקונים העתיקים לשושלת האנושית מעניינת מאוד ומביאה לתוצאה בלתי-רגילה בעמודים האחרונים של הכרך הראשון: הספר מסתיים בסצינה אייקונית שבה דניריס סטורמבורן צועדת לתוך אש מדורת-הקבורה של בעלה, בעוד ששלוש ביצי דרקונים נדירות בוקעות בחום העז. הפרוזה של מארטין לעיתים נמלצת ומוגזמת, אבל בנקודה ההיא הוא מצליח לגעת ברגע הנכון:
'"As Daenerys Targaryen rose to her feet, her black hissed, pale smoke venting from its mouth and nostrils. The other two pulled away from her breasts and added their voices to the call, translucent wings unfolding and stirring the air, and for the first time in hundreds of years, the night came alive with the music of dragons."​
ממש נהדר! ואני חייבת להזכיר את הדרקון הזהוב של רומאנס בסיפורו הקצר של לורד דאנסני 'מיס קאבידג' והדרקון של רומאנס' [|לינק|http://www.sff.net/people/DoyleMacdonald/d_dragon.htm|סלינק|]. הייתי שמחה להיות במקומה! ש. מה עוד פירסמת על טולקין? ת. אני שמחה מאוד שמאמר משלי נכלל בכרך הראשון של Tolkien Studies, האסופה השנתית של מאמרים על טולקין שהותחלה באפריל 2004 בעריכת דאגלאס אנדרסון, מייקל דראוט ו-ורלין פלייגר. המאמר שלי נקרא 'לזהות את לנורוט של אנגליה', והוא עוסק בדמיון שבין אליאס לנורוט, עורך (ויש אומרים מחבר) הקאלוואלה, האפוס הלאומי של פינלאנד, לטולקין, ובעיקר בכל הקשור לעבודתו של האחרון על הסילמאריליון. מאמר שלי על ה'הוביט' ('הפרלוד של טולקין') מתוך ספרי הראשון, הופיע בנפרד בכרך על טולקין בסידרת Modern Critical Views [היוקרתית מאוד, יש לציין] שבעריכת הארולד בלום. ש. באתר שלך נאמר שאת עובדת על שני דברים - ספר נוסף על טולקין בשם 'הדים מהקאלוואלה בארץ התיכונה', וכן סדרת רומאנים בדיוניים שמבוססים על סיפורי מיתולוגיית-חלום אוסטראלית. ספרי לנו מעט על כל פרוייקט. ת. קראתי את תרגומו של קירבי לקאלוואלה [משנת 1907] כאשר הייתי בתיכון, ומיד שיננתי לעצמי קטעים שלמים מתוכה. זה היה אחד הספרים האהובים עלי ביותר. באותם ימים החריזה דמויית-ההיאוואת'ה [שירתו של לונגפלו על המיתוסים האינדיאנים] לא הרתיעה אותי ונסחפתי כליל לארצות הקפואות של הפינים העתיקים. מאז קראתי ארבעה תרגומים נוספים שלה, ומעל כולם העדפתי את גירסתו של איינו פריברג. מכל מקום, אם אתה מעוניין ללמוד את השפעתה של הקאלוואלה על טולקין, עליך לקרוא את הנוסח של קירבי משום שזה התרגום שטולקין קרא [בשנתו העשרים]. חשבתי לא מעט על קשריו הפיניים של טולקין משך השנים, ולמעשה התחלתי לעבוד על הנושא כאשר אושרה המהדורה השניה של ספרי הראשון, ואז זנחתי את הנושא לפרק זמן. לפני שיכולתי לחזור אליו, הוצעו לי חוזים לשני ספרים מהוצאת 'קולד ספרינגס', כך שאני מצפה לחזור ולדוש בדברים. [על הפרוייקט השני --------]
 

Y. Welis

New member
חלק אחרון (על הסרטים)

ש. לסיום, מהן דעתך על סרטי שר הטבעות של פיטר ג'קסון? ת. כמו שאמרתי לאנתוני ברג' כאשר הוא ראיין אותי לאתר 'הרן אסטאריון' [האגודה הטולקינאית הניו-יורקית |לינק|http://www.herenistarion.org/parmanole/PettyInterview.html|סלינק|], יש לי יחסי אהבה/שינאה לסרטים הללו. ראיתי את כל השלושה מספר פעמים בקולנוע (כולל חגיגות-הטרילוגיה בפורט מיירס בפלורידה, כאשר כל השלושה הוקרנו יחד ביום היציאה של השלישי), ויש ברשותי הגירסאות המורחבות על DVD, שלטעמי עדיפות בהרבה על אלה הקולנועיות. אני חושבת שכל השלושה הם סרטים יפהפיים, המשחק ברובו טוב, והמוזיקה (אם ניקח את השלושה כאחד) היא אחת מהטובות ששמעתי בסרטים מזה שנים; אולם יש גם כמה בעיות. ג'קסון והצוות שלו הצליחו בדברים כה רבים ויצרו ציפיה כה רבה, עד שהקטעים הפחות מוצלחים מתסכלים באופן מיוחד. התסריט (שוב אני לוקחת את כל השלושה כרצף אחד) שנכתב ע"י ג'קסון, בויינס ו-ואלש ראוי לציון על שהצליח להציל פנינים כה רבות מהדיאלוג המקורי של טולקין, אך יש בו בעיות ובעיקר בדרך פירוש הדמויות. אילו הם רק היו סומכים על שיפוטו של טולקין בדרך הצגת הדמויות בספר, והיו סומכים על יכולת הקהל 'לקלוט את זה', הרי שמרבית הבעיות היו מסולקות. אני מניחה שאתה יכול לקרוא לי 'חצי-פיוריסטית', אם יש דבר כזה בכלל. לא הוטרדתי מסילוק כמה מהדמויות, כמו למשל טום בומבדיל או גלורפינדל, אבל ההטיה החדה כל כך של דמויות כמו אראגורן, אלרונד ופאראמיר, מנעו ממני לאהוב באמת בכל לבי את הסרטים. עצוב במיוחד עבורי היה הסילוק של כל אלמנט 'קסום' שקשור באראגורן ושנובע ממוצאו הרם, שעושה אותו למלך *אמיתי* (כך למשל יש סיבה מדוע סאורון חושש מפני תחיה נומינוריאנית, והיא אינה קשורה בעובדה שארגורן יכול להרוג עשרות אורקים בהינף אחד של חרבו). כמו שאמרתי בראיונות אחרים, הגירסה של ג'קסון לאראגורן איבדה את מגע העוצמה העל-טבעית; התסריטאים נתנו לו שורות שהדגישו את החולשה שמוצאו, בעוד שהוא היה נצר ישיר למלכים כמו ת'ינגול ולמליאן המאיא, לות'יין טינוביאל וברן, דיור ונימלות', איארנדיל ואלווינג, ולבסוף אלרוס (אחיו של אלרונד) שייסד את שושלת נומינור. אראגורן של ג'קסון הוא פשוט לוחם אמיץ ובחור רגיש שיכול להזיל דמעה כשצריך. בספרים הוא כאמור הרבה יותר מכך. נשללה מאיתנו גם הידידות המיוחדת שנוצרה בינו לאיאומר, אלא אם תופיע עוד תוספת שטרם ראינו. הם אפילו לא נפגשים בשדה הקרב בפלנור. אראגורן של טולקין ראוי מכל הבחינות לשאת את הצד האלפי של המשפחה, מרגע שהוא משלים את משימתו, כפי שהוטלה עליו ע"י אביו המאמץ, אלרונד. לא כן אראגורן של הסרטים. האם מישהו שראה אותם מסוגל להעלות כלל על דעתו שאלרונד הוא אביו המאמץ? כמובן שזה מבטל מתוכן את הזרות שבינהם שנראית בסרטים. זה מביא אותי כמובן לבעיה של אלרונד; אכן הוא נוקשה ותובעני כלפי אראגורן, אבל הוא גם אוהב אותו כבנו, וזה חסר מאוד בסרט. אלרונד של הסרטים נשמע רגזן יותר מאשר מצווה, יותר חמוץ ועויין מאשר דואב על אובדן בתו ובנו המאומץ. ופאראמיר? נראה שהוא השתפר מעט בסרט השלישי, אבל אני חשה עדיין שהמפגש שלו עם פרודו וסאם באיתיליה סטה כה רחוק מהמקור, עד שהתוצאה הרסה את התבנית של יחסי פאראמיר-דנתור, וצימצמה את דנתור לאדם שאוכל כמו חזיר, ואת פאראמיר לאניגמה. האצילות שבדנתור התקיימה בסרט רק בדברי בורומיר לאראגורן בלוריין על חצוצרות הכסף במינאס טירית. האם נהניתי מהם? בהחלט כן. אני רק חשה שהם היו יכולים להיות הרבה יותר טובים אילו הם היו עוקבים אחרי קוי העלילה הברורים שטולקין התווה, דבר שהיה מאפשר לדמויות לשמר את תכונותיהן המקוריות ולא להיות סתם בני אדם ובני לילית רגילים. (18 לנובמבר, 2004)
 

bigbird123

New member
תודה רבה ../images/Emo13.gif נהנתי מהחלק על הסרטים

לדעתי היא צודקת בכל מה שאמרה בקשר לסרטים, וכמובן שיש עוד המון פרטים חסרים ומוטעים.
 
למעלה