פרשת ויקרא

../images/Emo63.gif פרשת ויקרא

"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו" מכאן אמרו חז"ל במדרש:כל תלמיד חכם שאין בו דעת,נבלה טובה הימנו. ולמדים זאת ממשה רבנו אבי החוכמה,אבי הנביאים. משה אשר שהוציא את בנ"י ממצרים ועל ידו נעשו נסים במצרים וים סוף משה אשר עלה לשמי מרום והוריד תורה מן השמים משה אשר התעסק במלאכת המשכן, משה,לא נכנס לפני ולפנים עד שקראו לו,שנאמר: "ויקרא אל משה וידבר". במדרש זה חז"ל מונים כמה מן המעלות המיוחדות של משה רבנו,מעלות אשר לא התעטר בהן אף אדם אחר מלבדו, ולמרות הכל אילו הי'ה נכנס משה רבינו אל אוהל מועד ללא קריאת ה' תחילה,הי'ה בדבר זה חוסר דרך ארץ. חז"ל מונים את מעשיו הנעלים של משה,כדי להדגיש לנו שאפילו אדם במדרגתו של משה רבנו, הי'ה נתבע על כניסה ללא הזמנה לאוהל מועד משום שאין זה דרך ארץ. ובהקשר הזה אמרו חז"ל במדרש את הביטוי החריף על תלמיד חכם שאין לו דרך ארץ. "כל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו". די בחריפות הדברים כדי לעמוד על חומרת עניין דרך ארץ. נבלה של בהמה,הלא היא דבר פחות שאנו יכולים לתאר לעצמנו,הריח שלה רע ואין בה שום תועלת, והיא,הנבלה הזו,נחשבת טובה יותר מתלמיד חכם שאינו מתנהג בדרך ארץ. בפירוש רבינו יונה ז"ל על המשנה מבואר: "אם אין דרך ארץ אין תורה". אומר רבנו יונה:"רצונו לומר,שצריך תחילה לתקן את עצמו במידות ובזה תשכון התורה עליו, שהתורה איננה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות". האדם הינו כלי,שבו עלינו להשכין תורה ויראת שמים. וכשם שאנו מבינים שאין לאחסן דברי מאכל בתוך כלי מזוהם, כך אי אפשר שתשכון התורה בכלי בעל מידות מושחתות וחוסר דרך ארץ.
 
../images/Emo63.gif פרשת זכור

"זכור את אשר עשה לך עמלק" מצוות זכירת עמלק היא מצווה מן התורה. הרמב"ם מדגיש שנצטווינו לזכור את שנאתו כדי למחות את זכרו מן העולם. עמלק תמיד מופיע כאשר ישנו רפיון בלימוד התורה. ורמז לכך במלחמת יהושע בעמלק:"והי'ה כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל וכאשר יניח וגבר עמלק" וכפי שאמרו חז"ל:"וכי ידיו של משה עושות מלחמה???הרי יהושע הוא הנלחם ?! אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומכוונים את ליבם לאביהם שבשמיים,היו מתגברים." גם בימי מרדכי ואסתר עמלק הופיע בדמותו של המן,בגלל שבעמ"י הי'ה רפיון באמונה בה'. והתיקון לכך הי'ה בתענית אסתר,שגרמה לביטול הגזרה. ומעל הכל,בקבלה מחודשת של התורה,באהבה וברצון: "קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם"
 
../images/Emo197.gif ר' יצחק בן וואליד

נפטר: ט' אדר ב' ר' יצחק נולד בשנת ה'תקל"ז. שקד על לימוד התורה וקידש את עצמו. רבים פנו אליו בדבר הלכה אך כאשר פנו אליו אנשי העיר טיטואן לשמש כרבם,סירב ברוב ענוותנותו. כיון ואנשי הקהילה לא הרפו מבקשתם עזב ר' יצחק את העיר ועבר לגיברלטר. אנשי עירו שלחו אחריו שליחים ע"מ להחזירו לעירם ולאחר שהראו לו בחלום כי עליו לשבת בראש,קיבל את הכהונה ושימש כרב העיר במשך 40 שנה. בגיל 93 נחלש מאוד והחל ללמוד רק מסכת קדשים וטהרות. גם כאשר שכב במשך 3 שבועות על ערש דווי הקפיד שיגיעו לביתו מנין לתפילה. ציוה שכאשר ילוו את מיטתו לא יקראו לו בתארים אלא רק רב ודיין, ואת בניו ציוה שימשיכו במעשי הצדקה. ביקש שיכריזו לבקש מחילה אם פגע במישהו. בשנת ה'תר"ל עם כניסת השבת הסתלק בעת ששפתותיו מדובבות את המילים: "מזמור שיר ליום השבת". מספריו: *ויאמר יצחק.
 
../images/Emo17.gif סיפור לשבת

הדרך... הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל,הי'ה רגיל לנסוע מדי פעם לעיר חברון כדי להשתטח על קברי האבות. למסעות אלו היו נלווים אליו מקצת מטובי הלמדנים בישיבתו ובאותן הזדמנויות הי'ה נכנס עימם לבקר אצל ה"סבא" מסלבודקה זצ"ל אשר התגורר בעיר חברון. באחד מביקוריו אצל ה"סבא" הכריז הגרא"ז עם בואו:"היום הבאתי עמי את הגדול שבכולם!!!זהו עילוי אשר העולם עוד ירעש ממנו!!!". ה"סבא" קיבלם בשמחה,הזמינם להסב עמו ליד השולחן וביקש מהרבנית שתגיש לאורחים כוסות תה וסוכר. ישבו השלושה ושוחחו בדברי תורה. לפתע הבחין ה"סבא" שהעילוי הצעיר היושב עם שני ה"אריות",מרוכז בליקוט גרגירי סוכר אשר נשפכו על השולחן,בראשי אצבעותיו ומלקקם. הדבר לא מצא חן בעיניו,כי ראה בזה פגם בדרך ארץ,שכן אין זה מן הראוי לנהוג כך כאשר יושבים עם גדולי תורה. אולם כדי שלא לפגוע בו,העדיף ה"סבא" לשתוק ולא להעיר לו על כך בגלוי. לקראת סוף הביקור פנה ה"סבא" אל הבחור ואמר לו:"ברצוני לשאול אותך כמה שאלות. אמור לי בבקשה,מי יותר חשוב אדם חי או אדם מת???" התפלא הבחור על השאלה והשיב בפשטות:"אדם חי,כמובן". הוסיף ה"סבא" ושאל:"אריה חי ואריה מת,מי מהם חשוב יותר???" אף כאן נענה העילוי והשיב מיד:"מובן מאליו שהאריה החי הוא החשוב יותר" וה"סבא" אינו מרפה וממשיך לשאול:"כלב חי וכלב מת,מי יותר חשוב???" והתשובה של הבחור:"כלב חי"... ושאלה נוספת,אומר ה"סבא":"כלב חי ואריה מת,מי מהשניים חשוב יותר???" משיב הבחור:"הרי זה פסוק מפורש בקהלת:'כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת' ". "לסיום" אומר ה"סבא":"ברצוני לחוד חידה.האם תוכל להצביע על מקרה של אדם חי ונבלה מתה ובכל זאת הנבלה עדיפה על פני האדם החי???". "אין מציאות כזו",השיב הבחור בהחלטיות. אמר לו ה"סבא":"אמנם זו רק חידה,אך כאן שגית.חז"ל אומרים: 'כל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו' ". רבי איסר זלמן הבין מיד,כלפי מה הדברים אמורים. כי "דעת" משמעו דרך ארץ וכוונת ה"סבא" הייתה לרמוז לבחור שהתנהג שלא בדרך ארץ. לאחר שיצא הבחור מהחדר אמר הגרא"ז ל"סבא":"יורשה לי להעיר שנדמה לי שה"סבא" הגזים,הרי אמרתי כבר שמדובר כאן בעילוי שבעילויים ושהעולם עוד ירעש ממנו". ה"סבא" נשאר בשלו ואמר:"די במעשה הקטן הזה של ליקוק הסוכר,כדי ללמד על כך שאם הבחור לא ישנה את הליכותיו,לא זו בלבד שהעולם לא ירעש ממנו, אלא הוא יהיה אפס אפסים ולא תהי'ה לו שייכות לעולם התורה" גם רבי איסר זלמן לא חזר בו מדעתו ואמר: "מכל מקום נדמה לי שה"סבא" טועה". את הסיפור הנ"ל היה נוהג לספר הגה"צ רבי מאיר חדש זצ"ל לתלמידיו והי'ה חותם את סיפור המעשה בדברים האלה:"אני יודע במי המדובר,הכרתי את העילוי בצעירותו וגם לעת זקנתו. יכול אני להעיד שהוא גדל והזקין ולצערנו ה"סבא" צדק".
 
../images/Emo71.gif טעים...

סלט פסטה ועלים ירוקים החומרים: 1 חבילה של פסטה קצרה,מכל סוג שאוהבים. עלי סלט ירוקים מעורבים או עלי חסה מסוגים שונים
לרוטב: 2 כפות דבש 2 שיני שום כתושות מעט שמן זית 1/3 כוס חומץ בן-יין לבן גבינה בולגרים מגוררת או חתוכה לקוביות אופן ההכנה: *מכינים את הפסטה לפי ההוראות על גבי האריזה,מסננים ומצננים. *מכינים את הרוטב:שמים את כל המרכיבים למעט הגבינה בבלנדר ומפעילים עד שנוצר רוטב אחיד. *ממש לפני ההגשה מערבבים את הפסטה המבושלת עם העלים הירוקים,יוצקים את הרוטב ומערבבים. *מניחים למעלה את הגבינה ומגישים.
 
../images/Emo133.gif זמני השבת

כניסה: ב"ש:17:19 חיפה:17:19 י-ם:17:08 ת"א-פ"ת:17:27 יציאה: ב"ש:18:26 חיפה:18:26 י-ם: 18:25 ת"א-פ"ת:18:26 ר"ת: ב"ש:19:02 חיפה:19:01 י-ם: 19:01 ת"א-פ"ת:19:02
 
../images/Emo79.gif שיר לשבת

"שים שלום טובה וברכה חיים,חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל עמך ועל כל ישראל עמך ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו... תורת חיים ואהבה וחסד וצדקה וברכה ורחמים וחיים ובשלום ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך כי באור פניך נתת לנו ה' תורת חיים... וטוב בעיניך לברך את עמך ישראל ובכל עת ובכל שעה לשלומך... ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך כי באור פניך נתת לנו ה' תורת חיים..."
 
../images/Emo35.gif חידה על פרשת השבוע ../images/Emo35.gif

בראשון בסוף הבר-מצווה נמצאת האישה שלא במובן נושאת אחרי'ה בחוש אחד ממרכז הפנים ישר למעלה אל המרומים...
 
../images/Emo47.gifיישר כח

בפרק א' סוף פסוק י"ג: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַה'..."
 
למעלה