אה, ושכחתי - כמה קטעים
- כאשר חמתו של אחד גואה ועולה מסיבות כאלה ואחרות, ישנן שתי אפשרויות שחרור קיימות: דעיכה או התפרצות. הדעיכה מתבטאת באחד המשתתק ומסתגר כאשר זעפו קרוב לנקודת רתיחה, ומתוך כך מסנן את הכעס מבין שיניו הנוקשות מילים שהוא סבור כי עוקצות. ההתפרצות משמע גל של אנרגיה הנובע מכעס זה, המפרץ לרוב בהרמת קול, ובמקרים מסוימים אף מגיע לביטוי פיזי ניכר. אך ככלות הכל, הביטויים הללו מתייחסים כלל וכלל למצב של כעס עילי. במצב זה אין לדעת מה תגובתו של אחד. - החיים נוזלים כמו מים הלא מרווים. לבני התמותה קשה להאמין שלא מוחשיות. רק כאשר יצליח להאמין בחוסר הודאות המוחשי ויגיע לכלל הבנה של הסתמכות על האוויר ועל הקרקע המשתנים מעצמם - רק אז יוכל לתלות את רוחו בלא-קיימות ולהפוך לאבן נדירה בין שקי האבנים על גבו של נווד. - כאשר אני מספר לך, הבחירה בידיך: להאמין או לא להאמין. אם בחרת להאמין, הבחירה היא בידיך: לבצע או לא לבצע. להשקיע או לא להשקיע, ולפיכך – ליישם או לא ליישם. אך כל הדברים טוב ויפה, ולא סותר את העובדה שהינך מקשיב לי. ומשהו שייכנס לסיפור שלי, אז אל תנסו להבין את ההקשר: - באותות השמיים הינכם מאמינים – אך במה כל זה תומך אם אינכם מאמינים באלוהיכם? אני שליחת האלוהים, ונצטווה עליי להדריך אתכם לאור השמימי של שמירת מצוות השומר. החילול מפר את האמונה הפנימית שלכם. נבואות שקר – לבל שימו את לבבכם בם! כל אשר נשמע אמת מוצקה באוזניכם, שלא נשא נביאכם – רגמו אותו! לבל תסירו את אמונתכם באלוהיכם. (ג'יני, "נבואות שקר") [וזו כוהנת בת 12 XP חלק מסיפור שאני מתחילה.]
