../images/Emo63.gif סיפור פשוט....
היום החלטתי ללכת להסתפר זה לא עניין של מה בכך..דחיתי זאת הרבה זמן. מכיון שאני עצלנית.....החלטתי להזמין מונית
בצומת הרמזורים עמדו מתנגדי התנתקות עם שלטים ואני הפטרתי לעבר נהג המונית: "אני בעד ההתנתקות, אבל אני מזדהה עם הכאב האנושי שלהם" והוא ענה: "כן, זה לא קל" הוריד אותי ליד המספרה...והלכתי לי לדרכי. כשסיימתי...החלטתי לבקר את סבתא שלי גם זה לא עניין של מה בכך...וגם את זה דחיתי הרבה זמן ומכיון שאני עצלנית........החלטתי להזמין שוב מונית
המונית נעצרת לידי...אני מציצה פנימה...ומה אני רואה? זה אותו הנהג שלקח אותי למספרה... "לאן נוסעים?" הוא שואל....."לסבתא שלי" אני עונה. התחלנו שוב לפטפט ורק אז הבחנתי במבטא הערבי שלו. זה המקום לציין...שאני גרה בקריות...קרוב מאוד לשפרעם המקום בו התרחש אירוע הטרור ההוא לפני כשבוע. והנהג...גם הוא מאחד הכפרים הערביים בסביבה. דיברנו על המצב הפוליטי... על תחושות הערבים בכפרים לאחר הפיגוע ההוא... על הרצון שיהיה פה שלום... וניסינו לאמוד את הסיכויים לדו-קיום. סיימנו בנימה אופטימית והכי חשוב...הגעתי לסבתא שלי. אני מוציאה שטר של 50 ש"ח והוא מחזיר לי עודף של 20 "זה 35 ש"ח החזרת לי 20" אמרתי לו "שטויות" הוא עונה לי בחיוך "היתה שיחה טובה" אותי זה עודד לחשוב שיהיה טוב.
היום החלטתי ללכת להסתפר זה לא עניין של מה בכך..דחיתי זאת הרבה זמן. מכיון שאני עצלנית.....החלטתי להזמין מונית