חלק ב'.
לילי מהרה לציית. היא עשתה את דרכה בין התלמידים, מפרידה בין שני נערים שהכו במרץ זה את זה, מסייעת לכמה מתלמידיי השנה הראשונה להתמקם ומשיבה אוגר סקרן לבעליו החוקיים. הרכבת הייתה כמו יצור חי לדידה של לילי; הומה ומתנשפת, טובעת בים של צבעים, קולות וריחות. בית אוונס היה מקום בהיר ונקי, אבל לצבעוניות החיונית של עולם הקוסמים לא היה תחליף מבחינתה. במקום, החליטה לילי להביא להוגוורטס משהו מהשלווה הרוגעת של בית אוונס. כמו גמדונת בית, הייתה משיבה סדר לדברים, מרימה מבט שהושפל, מחזירה חיוך למקומו. המחשבה גרמה לה לחייך, ולילי הבטיחה לעצמה כי היא עתידה להיות מדריכה-ראשית מצוינת. בקרון האחרון המתינו מספר תלמידים לבואה של לילי. "אוה-" לילי הביטה בדאגה מסביב. "לא איחרתי או משהו, נכון?" שאלה, מעיפה מבט מהיר בשעון היד שלה. "לא, זה בסדר," חייכה אליה נערה מלאה עם פרצוף מנומש. "אנחנו פשוט החלטנו להקדים." "לפחות את הגעת. את המדריך הראשי לא ראינו אפילו בסביבה," זעף נער מתולתל וממושקף שישב בסמוך לדלת. לילי זיהתה אותו כמחפש של נבחרת רייבנקלו. משהו... גאלאגר. היא מעולם לא הייתה טובה במיוחד בשמות. "אתה - אז אתם יודעים מי המדריך הראשי?" שאלה בטון הנינוח והאגבי ביותר שהצליחה להפיק. גאלאגר משך בכתפיו. "לא. אבל שמעתי שזה פוטר," הפטיר באדישות. הנערה המנומשת - התג המוצמד לגלימתה העיד כי היא תלמידת גריפינדור - החליפה מבט ארוך עם הנערה הקטנה שישבה לצדו של גאלאגר. ללא כל אזהרה, פצחו שתיהן בצחקוק קולני. לילי התעלמה מהן. "פוטר?" חזרה בתדהמה. "פוטר כמו בג'יימס פוטר?" "מסתבר," ענה גאלאגר, משקיף בבוז קל על שתי הנערות. "חברים שלי טענו שראו אותו מסתובב עם תג של מדריך ראשי." ג'יימס פוטר! כמובן! איך לא חשבה על זה קודם, הרי מי לא ירצה בג'יימס פוטר - פוטר השחצן, היהיר, הבלתי ממושמע והמנופח מחשיבות עצמית - כמדריך ראשי? מצב רוחה הטוב התפוגג באחת. היא וג'יימס פוטר, מדריכים ראשיים. פוטר, למיטב ידיעתה של לילי, ידע לעשות שני דברים: לעוף על מטאטא, ולהסתבך בצרות. במקום שותף אחראי ורציני, היא עומדת לקבל ילד קטן ושובב שזכה לסמכות בלתי מוגבלת. קרוב לוודאי שאת מחצית זמנה תצטרך להעביר בניסיון לתקן את הנזקים שעשה ג'יימס. ובכן, היא סירבה להאמין לכך עד שתראה זאת במו עיניה. לילי צחקה בקול רם מידי. "ג'יימס פוטר?" גחכה. הנערות הפסיקו לצחקק ותקעו בה זוג מבטים נזעמים. אט אט, החל הקרון להתמלא. עשר דקות לאחר מכן, ישבו מדריכיי כל הבתים במקומותיהם. כולם- פרט למדריך הראשי שאחר להגיע. לילי הוציאה את ראשה מבעד לדלת בפעם השביעית וסקרה את המסדרון; המכשפה שהסיעה את עגלת החטיפים חייכה אליה בחביבות, עושה את דרכה לצד השני, אבל מלבדה לא היה שם איש. "טוב," אמרה לילי, סוגרת את הדלת. "אני מניחה שניאלץ להתחיל בלי המדריך הראשי." בתוכה כבר התחילה לקנן הדאגה כי אולי, רק אולי, היה הצדק עם גאלאגר וחבריו. לאחר לפגישת מדריכים היה דבר מאוד ג'יימס פוטרי לעשות. 'לא,' הרגיעה לילי את עצמה, 'דמבלדור אולי טיפה לא-שפוי, אבל למנות את פוטר למדריך ראשי? המדריך האמיתי בטח התעכב להפריד מריבה, או אולי אינו מרגיש טוב... פוטר, מדריך ראשי... נו באמת, לילי...' היא התיישבה במקומה איפוא, והחלה להרצות למדריכים החדשים על תפקידם. השיחה התנהלה בנעימות, במיוחד בהתחשב בכך שמדריכיי סלית'רין נעצו בה מבטים מזלזלים לאורך כל אותו זמן. לילי בדיוק התחילה להסביר בפרוטרוט מהי הדרך הנכונה לטפל בתלמיד שנמצא מחוץ למועדון הבית שלו אחרי השעה תשע, כשדלת הקרון נפתחה שוב. "בוקר טוב!" לילי סובבה את ראשה בזעזוע לשמע הקול האיום והמוכר. בפתח הקרון ניצב ג'יימס פוטר, בוגר ונאה מכפי שזכרה אותו, שיער שחור נופל על עיניו החומות שנצנצו בשעשוע. שתי הבנות שצחקקו קודם לכן, האדימו בבת אחת. שאר המדריכים התבוננו בג'יימס בסקרנות מהולה בכעס. "מה?" הוא שאל, מופתע במקצת. "אל תגידו לי ש- אוי, שיט! אמרתי לרך-כף שאני אאחר בגללו!" ג'יימס רטן לרגע ומייד חזר לחייך. "נו, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא." הוא צחק, מעביר יד בשיערו הסתור. שתי הנערות הסמוקות נראו ללילי כמי שעומדות להתעלף. ג'יימס סקר את היושבים בקרון. "אז איפה ה - אה, הנה את!" הוא חייך אל לילי, שאותו רגע נתקפה צורך עז להכניס לו אגרוף בין השיניים. "ידעתי שזו חייבת להיות אוונס. מצויין, זה אומר שסיריוס חייב לי עכשיו חמש אוניות. אמרתי לו ש-" "פוטר, אולי תעשה לכולנו טובה ותשב כבר?!" סיננה לילי בזעם. ג'יימס נראה פגוע מעט, אבל אותו חיוך מעצבן לא מש משפתיו. "כן, המפקדת!" הצדיע, ותוך התעלמות מן החללים הריקים שכל אחת משתי מעריצותיו מהרה לפנות לידה, התיישב לצד לילי. . "ובכן, כמו שאמרתי," אמרה לילי, בנסיון להמשיך את הדיון מהמקום בו נקטע, "אתם כמדריכים חייבים להפגין סמכות, אבל גם להיות הוגנים. אם זו הפעם הראשונה שהתלמיד נתפס בחוץ, עדיף לפטור אותו באזהרה פשוטה שלא לחזור על מעשיו ו - אפשר לדעת למה אתה בוהה בי, פוטר?" "אוונס, אחרי שהתקשטת כל-כך יפה בשבילי, את עוד תוהה למה אני בוהה בך?" לילי התאפקה שלא לחבוט בו. "אני? להתקשט בשבילך? אל תהיה פתטי, פוטר!" "חשבתי עלייך במשך הק-" ג'יימס התחיל, נקטע על ידיי המדריך של סלית'רין. "אני מאוד מצטער להפריע לרומנטיקה," אמר בבוז, "אבל חלקנו כאן בשביל לשמוע הסבר על התפקיד שלנו כמדריכים." ג'יימס ירה בתלמיד-סלית'רין מבט רצחני, אך לפני שהספיק לענות, השתלטה לילי על השיחה. בקול רם וצלול, המשיכה לילי בהסבריה, מקפידה להתעלם לחלוטין מג'יימס פוטר. זמן מה לאחר מכן נפרדה מן המדריכים החדשים לשלום. עם זאת, המשיכה תחושה מציקה לספר לה כי אותן עיניים חומות ועמוקות עדיין נעוצות בה בעניין. "תפסיק להסתכל עליי, פוטר." "תני לי סיבה אחת טובה." "אין מה לראות." "מה את אומרת, אוונס. כמה חבל שאני לא מסכים איתך." "כל הקסם האישי הזה פשוט מתבזבז עלי. למה שלא תשמור אותו עבור אחת מהנערות האלה שנוהגות להזיל עלייך ריר אחרי כל משחק קווידיץ'?" אמרה לילי, עיניה נעות לכיוון צמד הנערות הצחקקניות שעמדו והתלחשו מחוץ לקרון, שולחות מבטים מעריצים לכיוונו של פוטר. הוא בחר להתעלם מהן. לראשונה בחייה, זיהתה לילי רצינות בקולו של ג'יימס. "אני יודע מה את חושבת עלי, אוונס-" "אתה לא יכול להתחיל לדעת." "את חושבת שאני איזה נאד-נפוח שחושב רק על עצמו, עושה צרות מקצועי שלא רואה שום דבר מעבר לזנב של המטאטא שלו-" "משהו כזה," מיהרה לילי להסכים, פוכרת את אצבעותיה בעצבנות. "עכשיו, אם תסלח לי..." היא חלפה על פניו ויצאה החוצה. "תני לי הזדמנות, אוונס!" הוא קרא אחריה, אבל לילי מיהרה להתרחק במורד המסדרון, מעמידה פנים שלא שמעה אותו. היא לא שבה להתקל בג'יימס משך שארית הדרך, אף על פי שאחת מחובותיה כמדריכה ראשית הייתה לצאת ולסייר ברכבת מדי שעה. לילי הבטיחה לעצמה שכך עדיף וכי אין לה שום עניין לפגוש בפוטר שבטח רבץ באחד התאים וכרסם צפרדעי שוקולד. היא כמעט הצליחה לדחוק אותו ממחשבותיה, למעשה, כשזכרון ליל-אמש שב וצץ במוחה. ליליאן אוונס הצדקנית והחסודה, זה מה שאני בעיניו, חשבה ללא קול. מעניין מה היה חושב עליה לו ידע כיצד העבירה את הלילה הקודם. ליליאן ויולט אוונס לא בלתה בדיסקוטקים עד השעות הקטנות של הלילה והתגנבה לחדרה בעד החלון. ג'יימס פוטר התבונן בה כאילו הכיר אותה טוב משהכיר את כף ידו- או את המטאטא שלו לצורך העניין: כאילו לא היו סודות שתוכל לשמור מפניו. לילי אהבה לחשוב כי היא יודעת משהו שג'יימס פוטר הפרחח לא ינחש לעולם. ~סוף פרק 1~
אינפורמציה רלוונטית
שם הסיפור: מר-מתוק מוזר (השם עשוי להשתנות בהמשך בהתאם לגחמותיה של המחברת
). פאנדום: הארי פוטר. דירוג: כיוון שהדירוג משתנה מפרק לפרק, החלטתי לדרג כל פרק בנפרד. ככלל, הפיק מדורג כ-R חלש, אולם מרבית הסיפור נוטה לPG, PG-13. אני נוטה לחשוב כי מי שרוצה בכך יוכל לדלג על הקטעים המפורשים יותר מבלי לפגום בחווית הקריאה. הפרק הראשון מדורג כ-PG. סיפור קצר/בפרקים: בפרקים. תקופת זמן: תקופת הקונדסאים, MPPW (Moony Padfoot Prongs & Wormtail). דמויות ראשיות: ג'יימס פוטר, ליליאן אוונס. תקציר: ג'יימס פוטר אוהב את ליליאן אוונס. ליליאן אוונס לא סובלת את ג'יימס פוטר שרודף אחריה בנחישות מאז השנה השלישית. כשהיא מגלה שג'יימס פוטר יהיה מדריך ראשי לצידה, לילי כמעט מתפלצת. היא בטוחה שלהעניק לפוטר סמכויות בלתי מוגבלות של מדריך-ראשי זה מתכון בטוח לקטסטרופה. ג'יימס, עושה-צרות מדופלם, מופתע מהמינוי לא פחות מלילי, אבל שמח על ההזדמנות להעביר זמן בחברתה של ליליאן אוונס היפה. ברקע: מולדי-וולדי מיודענו עושה צרות ורוקח מזימות, הקונדסאים תוחבים את אפם הארוך, ונבואה מסתורית מסבכת לגיבורינו את החיים. Disclaimer: אם אתם מזהים משהו, סימן שזה לא שלי, רייט? הערות המחברת: כמה הערות, למעשה. קודם כל, מן הראוי לציין שאת הסיפור הזה לא כתבתי לבדי. את "מר-מתוק מוזר" התחלתי לכתוב עם שותפה, איאווין הרוהירית, שנעלמה אמנם באמצע הכתיבה, אך תרמה את חלקה המכובד ביותר לפיק. פרקים 3, 4, 6, 8 ו-10נכתבו על ידה. "מר-מתוק מוזר" מוקדש לשתי יצורות: traveling-light, שקראה ובקרה (ותבטא את הפרקים המאוחרים יותר!) ותרמה מכישוריה כבוגנוויליה להצלחתו של הסיפור, וכבשה מייללת לירח, שבעיקר הייתה לאקונית, הקשיבה, והניחה לי להטריד אותה בכל מיני שאלות מוזרות וחסרות-פשר. תודות לעדי המקסימה, שקראה ותיקנה ותמכה, לענת, שטענה שהסיפור ארוך מכדי לקרוא אותו עכשיו והייתה חיובית (
), ל-Twelve Eyes, שביטאה את הפרקים הראשונים, לאביגיל (סתם בגלל שהיית שם), לאזפה ולצ'ארלי, ולכל הקוראים והמגיבים *רמז-רמז* בבקשה, קראו והגיבו!
