==3==
איזה לילה... במהלך המסיבה ניגש אלי מנהל האקדמיה ואמר שקיבל טלפון מחברת לוגן-אייר בסקוטלנד שהם חייבים דחוף שני טייסים להתחיל קורס בעוד שבועיים. שני בעלי תפקידים בכירים בחברה נמצאו באזור ורצו לפגוש אותי כבר ביום שלמחרת לשיחת היכרות בלתי רשמית. קמתי מההנגאובר של המסיבה ונסעתי לפגוש את שני הקפטנים בפאב אירי באזור. לאחר שתי בירות הייתה לי הצעת עבודה. מדובר בחברה ותיקה ולא גדולה המפעילה קוים פנימיים בזיכיון מבריטיש איירוויז בצפון האי הבריטי ומטיסה סאאב 340, דאש 6 וגם כמה איילנדרים. קיבלתי הצעה לעבוד על הסאאב 340, טורבו-פרופ עם 35 מושבים. החלטתי לקחת את ההצעה ולוותר על ההזדמנויות האחרות – טובה ציפור אחת ביד משתיים על העץ ויש לי את כל החיים להטיס בואינגים למיניהם. מלבד זאת, הרעיון של הטסת טורבו-פרופ בתנאי מז"א הסקוטיים, למקומות מאתגרים בחברה מבית טוב קסם לי. ארזתי את חפצי וחזרתי לארץ כדי להתארגן ושבועיים אחר כך התחלתי קורס בחברה. ניתנה לי האפשרות לבחור מבין שני בסיסים, בחרתי בגלזגו בזכות מגוון היעדים ושעות הטיסה הרבות יותר שניתן לצבור. לאחר קורס היכרות בן שבוע בגלזגו נשלחנו, אני ועוד 3, לשטוקהולם לקורס הסבה לסאאב 340. הייתי הצעיר מבין כולם, השאר בסביבות גיל 50 ועם אלפי שעות טיסה – האחד קפטן על ה דאש 6, אחד מהאיילנדרים ועוד מדריכת טיסה. לי היו אז 153 שעות. התחלנו בשבועיים של לימודים טכניים על המטוס בסופם היה מבחן ולאחריו התחלנו בסשנים בסימולטור. הסתבר במהרה שהניסיון משחק תפקיד יחסית קטן לעומת יכולת הלמידה וההסתגלות, שהיא טובה בהרבה בגיל 26 מאשר בגיל כפול מזה. מצאתי את עצמי תומך ומוביל את השותף שלי לסימולטור, טייס איילנדר עם 6,000 שעות טיסה. עקומת הלימוד תלולה ומהר מאד נדרשנו להתמודד עם מצבי חירום ותקלות שונות: אובדן מנוע בהמראה, אש במנוע, תקלות הידראוליות, תקלות חשמל ועוד. אלה דרשו הכרה של המערכות והתהליכים ומעל הכול – עבודת צוות. נדהמתי מהעובדה שרק לפני שנה וחצי לא ידעתי איך נראה מטוס ועכשיו אני מבצע גישת מכשירים עם מנוע אחד, תנאי IMC עד למינימה, עם טייס אוטומטי תקול, כאשר ההגאים מתפקדים באופן חלקי בלבד, הטייס השני מושבת לצורך תרגול, במטוס של 13 טון, ותוך כדי כך מבצע את תקשורות הרדיו וכל זה מסתיים בנחיתה בטוחה ברוח צולבת. תחושת הסיפוק היא אדירה. המבחן המסכם היה מתיש – "יום שחור בחייו של טייס" – כל התקלות האפשריות היו שם, כל סוגי גישות המכשירים, בסופו של דבר נחתנו עם מנוע אחד ובפיינל קיבלנו אש במנוע החי ועשן בתא המטען... יצאנו מזיעים אך מרוצים. חגגנו עד הבוקר ותפסנו את הטיסה הראשונה חזרה ללונדון ומשם לגלזגו, המושבים במחלקת עסקים מעולם לא היו נוחים יותר לשינה... החברה בה אני עובד עוד לא ירדה לזנות של חברות ה- LOW COST, ושילמה לנו משכורת, הוצאות, טיסות ומלונות בזמן ההכשרה ועד למציאת דירת קבע. בגלזגו התחלתי את ה- BASE TRAINING – קצת לימודי קרקע וביצוע הקפות עם המטוס. הצטרפנו לטיסה שיצאה מגלזגו לאחד האיים, לקחנו שם מטוס שהייתה לו הפסקה בת שעתיים וביצענו את ההקפות. כיף גדול – תחושת העוצמה בפתיחת המצערות בהמראה היא מדהימה והנחיתה היא אתגר בפני עצמו. מכאן עוברים ל LINE TRAINING – מטיסים נוסעים אך עם קפטן מדריך, שלב שלוקח בסביבות ה 6-5 שבועות. פתאום תפסתי היכן אני נמצא... יושב בתא הטייס של מטוס נוסעים, הנוסעים עולים ו... וואו, זה אמיתי! מעבר לאתגר שבהטסת המטוס, קיים הנושא האופרטיבי – תכנוני דלק, מזג אויר, ניירת ובכלל – איך להוציא טיסה בזמן תוך שיתוף פעולה עם שלל הגורמים שמסביב: מתדלקים, דיספצ'רים, מכונאים, המבצעים של החברה וכו'. כל אלה הם חלק בלתי נפרד מהאימון. היום עמוס, הטיסות רבות וקצרות והזמן על הקרקע מועט – לרוב 25 - 30 דקות בין טיסה לטיסה. זה אומר שכבר באוויר מזמינים דלק לטיסה הבאה ואיך שנוחתים מתחילים להכין את המטוס. התפקיד שלי כקצין ראשון הוא להכין את תא הטייס – לתכנת את ה FMS, לכוון את אמצעי הרדיו להמראה, לקיחת מזג אויר, חישוב דחף להמראה והכנת חלק מהניירת. בשבוע הראשון לא יצאתי כמעט מתא הטייס אך ככל שמתמקצעים זה הופך פשוט יותר ויש קצת יותר זמן פנוי. בסוף השלב הזה יש LINE CHECK, טיסה רגילה אליה מצטרף בוחן של החברה ויושב במושב הצופה. המסלול שקיבלתי היה מצוין, טיסה שביצעתי כבר פעמיים קודם לכן. הבוחן תוכנן להישאר 4 טיסות אך ירד כבר אחרי 2. זהו – עשיתי את זה... אין הרגשה טובה יותר. 2 הטיסות הנותרות עברו בכיף ובלי לחץ. זה היה יום שישי בערב והקפטן ואני עפנו ישר לעיר להצטרף לעוד חבר'ה מהעבודה לכמה דרינקים (כמובן שלא על מדים). עד כאן הסיפור שלי, מקווה שייתן השראה לאחרים שרוצים להגשים את החלום הזה. אין דבר יותר גדול מללכת בבוקר לטוס במקום ללכת לעבוד. אמוץ
האם מישהו יודע, האם לילידי מרוקו מגיע להוציא דרכון צרפתי? זה יכול להקל לי את הדברים, אמא שלי נולדה במרוקו. בכל מקרה תודה רבה על סיפורכם - רועי שלב ואמוץ - חזק ואמץ
