כיצד הופכים חלום למציאות

davidfainshtein

New member
מנהל
../images/Emo63.gif כיצד הופכים חלום למציאות

לפני מספר ימים ביקשתי מידידנו היקר, אמוץ נבו ( grants ), שיספר לנו את סיפורו - כיצד הפך בתקופה קצרה יחסית מסתם חובב תעופה לטייס איירליין מן המנין. אמוץ הסכים בשמחה ולפני מספר ימים קיבלתי ממנו מייל עם הסיפור שכתב. רק הלילה, ביושבי באוקראינה הגשומה התפניתי לטפל בענין. והנה הסיפור המרתק, שנכתב במיוחד עבורכם - מובא כאן לראשונה. אני מודה לאמוץ מקרב לב על ההשקעה. נהניתי לקרוא ואני מאחל למי מכם שירצה ויוכל ללכת בעקבותיו - הצלחה רבה! המאמר המובא כאן ישכון באופן קבוע באגף המאמרים של הפורום, תחת הקטגוריה "הגשמת חלום הטיס".
 

davidfainshtein

New member
מנהל
==1==

הסיפור שלי: הסיפור שלי מתחיל בודאי כמו זה של רבים מכם – מגיל צעיר מאד נמשכתי לטיסה ולא ראיתי עצמי עושה שום דבר אחר מלבד לטוס. ניסיתי להתקבל לקורס הטייס של חיל האוויר אך נכשלתי במבדקים הרפואיים. ביקשתי וקיבלתי בדיקה חוזרת אך ללא הועיל, התוצאה הייתה זהה - בעיית עיניים קלה שלא ידעתי על קיומה. כמובן שהאכזבה הייתה רבה. לאחר שירות צבאי בן ארבע שנים יצאתי לטיול תרמילים בן שבעה חודשים, תקופה בה עברו מחשבות רבות בראשי, חלקן הגדול הוקדש לתחום הטיסה - האם וכיצד לממש את החלום. תקופה ארוכה לאחר חזרתי ארצה ישבתי ושקלתי את האפשרויות העומדות בפני. לאן ללכת? ארה"ב? אירופה? לנסות אולי בארץ? שפר עלי מזלי ואני מחזיק בדרכון גרמני המאפשר לי לחיות ולעבוד באופן חופשי בכל מדינות האיחוד האירופי. נוסף על כך, שוק התעופה האירופי היה הראשון להראות סימני התאוששות ממשבר אסון התאומים, התקופה המדוברת היא 2004. הבחירה הטבעית הייתה ללכת על אירופה. ובכן, איך תוקפים את העניין? איפה ללמוד? מה צריך כדי להוציא את הרישיון? איך מתקבלים לעבודה? לאיזו מדינה לכוון? האם אני מספיק טוב? לקחתי את הזמן ושקלתי את כל האופציות. האינטרנט התגלה כמקור המידע העיקרי, שכן לא מצאתי בארץ מישהו שעשה מסלול דומה באירופה. ביצעתי טיסת היכרות עם מדריך ותיק בהרצליה, המבצע גם צ'קים בחיל האוויר וביקשתי ממנו לחוות דעתו. המדריך טען שהילד מספיק טוב, מה שנתן לי בטחון רב, הדרוש כאשר הולכים להוציא חצי מליון שקל על לימודי טיסה. כשהייתי מוכן לקחתי את עצמי לאירופה על מנת לעבור את הבדיקה הרפואית ועל מנת לבקר במספר בתי ספר באנגליה וגרמניה. הבנתי שיש שתי דרכים להוציא את הרישיון: הראשונה הייתה ללכת לבית ספר קטן ולהוציא את הרישיונות לאט לאט, אחד אחרי השני. בנוסף, לגשת ל 14 בחינות התיאוריה ל- ATPL, זאת ניתן לעשות בלימוד מרחוק או בלימודי כיתה. הבנתי שזו אולי הדרך הזולה להשגת הרישיון אך היקרה והארוכה יותר להגיע לחברות התעופה, שכן יהיה עלי לצבור ניסיון רב בכדי שאלה יסתכלו עלי. הדרך השנייה הייתה ללכת לאקדמיה מוכרת ולעשות מסלול אינטגראלי, המשלב את לימודי הקרקע והטיסות. מדובר בסיפור כבר הרבה יותר יקר ובלימודים בקצב הרבה יותר גבוה. יש לעבור מבחני כניסה והלימוד נערך במסגרת קורסית. היתרון הוא שהחניכים הטובים מקבלים מהאקדמיה המלצות לחברות תעופה, מה שעשוי לקצר את תהליך מציאת העבודה באופן משמעותי, כתלות במצב השוק. בחרתי לבסוף באקדמיה בריטית בדרום ספרד, שקנתה לעצמה מוניטין מעולים. קודם לכן ביקרתי במקום ועברתי את מבחני הכניסה שכללו שני מבחני חשיבה כמותית, מבחן בהבנת הנקרא, סדרת מבחני קואורדינציה על מחשב וראיון אישי. הקשה ביותר היה בהבנת הנקרא – קטעים מסובכים ולא הרבה זמן לקרוא. את המתמטיקה יעבור כל מי שסיים 4 יחידות, עשה קצת חזרה לפני כן ולמד קצת מושגים חשבוניים באנגלית. את הכסף הרב שנדרש ללימודים לוויתי מהמשפחה הרחבה, שתמכה ועודדה לאורך כל הדרך. התחלתי את הלימודים בפברואר 2005. השלב הראשון כלל לימודי קרקע, בסופו ניגשים ל- 6 בחינות תיאוריה מתוך ה- 14 הנדרשות להוצאת ה- ATPL. ציון המעבר הוא 75 אך ברור היה לכולנו שבכדי לקבל המלצה לחברת תעופה כדאי מאד שנהיה בצד הטוב של ה- 90. בסוף השלב הזה הרגשתי כאילו סיימתי תיכון... קשה לתאר את ההקלה. הציונים לא איחרו לבוא והממוצע שלי מיקם אותי ראשון בקורס.
 

רן 56

New member
תודה רבה ...

סיפור מעניין שנותן רצון עז לארוז את הכל ולעבור דירה. האם תוכל לשתף אותנו בעלויות של הקורס הנ"ל ועל סיכויי הצלחה להתקבל לחברות בחו"ל ? שוב תודה ובהצלחה בקריירה התעופתית שלך,
רן.
 

davidfainshtein

New member
מנהל
==2==

השלב השני כלל טיסות והמשך לימודי קרקע. מיותר לציין שכולנו חיכינו כבר להתחיל לטוס, הרי לשם כך הגענו. הסתבר במהרה שלימוד טיסה זו עבודה קשה - על כל חלק בטיסה מקבלים ציון, קצב הלימוד הוא מהיר ואתה מצופה לעמוד בו. עלינו לסולו לאחר 10 שעות טיסה. השלב השלישי כלל רק טיסות, לאחר שהשלמנו את 8 בחינות הקרקע הנותרות, גם אותן סיימתי עם הממוצע הגבוה בקורס. תכנית הלימוד שונה מזו הנהוגה בבתי ספר קטנים: לא ניגשים כלל למבחן לרישיון פרטי ולימודי המכשירים משולבים בתכנית כבר לאחר 20 שעות טיסה. מבצעים שני מבחני טיסה פנימיים על חד מנועי, לאחריהם עוברים לדו מנועי. עקומת הלימוד תלולה – לאחר 8 טיסות בלבד על דו"מ מבצעים עליו את המבחן למסחרי ביחד עם המבחן המסמיך להטסת דו"מ. את המכשירים מבצעים גם כן על דו"מ. עוד לפני מבחן המכשירים קיבלתי הודעה שיש לי ראיון עבודה בחברה בריטית לאיירבאס 320 ו 321. היה ראיון טוב ומוקמתי במקום חמישי ברשימה. למרבה הצער החליטה חברת התעופה לקחת ארבעה חניכים בלבד אך השאירו לי את האופציה להתקשר אליהם בעוד מספר חודשים. האכזבה הייתה גדולה מאד אך הייתי חייב להמשיך ולהצליח במבחן המכשירים, הנחשב למשמעותי בקורס. פקשוש קטן במבחן המתכונת הפנימי ("יום רע" קוראים לזה בשפה תעופתית) לא מנע ממני לעבור מכשירים במכה ראשונה ובצורה טובה. מכאן עברנו לקורס ה MCC – קורס המלמד עבודה בצוות של שני טייסים. לצורך הקורס משתמשים בסימולטור של מטוס סילון, הוקר 800- 125 במקרה הזה. הקורס מהווה קפיצת מדרגה אדירה - מטוס מהיר, חלוקת תפקידים, עבודת צוות, התמודדות עם SIDים מסובכים, גישות מכשירים וטיסה אוטומטית. עולם חדש נפתח בפנינו – עולם הטיסה באיירליין. סיימתי את הקורס עם הערכה מצוינת, מה שהבטיח לי ראיונות עבודה נוספים. בשיחת הסיכום הובטחו לי ראיונות בשלוש חברות תעופה (לבואינג 757, דאש 8 ואמבראר 145). לראיונות הייתי צפוי לחכות מספר חודשים. בית הספר ערך לנו טכס סיום מרשים אליו הוזמנו המשפחות ובמהלכו ענדו לנו כנפיים וחולקו פרסי הצטיינות, אני לקחתי אחד מהם. לאחר הטכס נערכה ארוחת ערב מפוארת ויציאה המונית לדפוק את הראש ברחבי העיר. איזה לילה...
 

davidfainshtein

New member
מנהל
==3==

איזה לילה... במהלך המסיבה ניגש אלי מנהל האקדמיה ואמר שקיבל טלפון מחברת לוגן-אייר בסקוטלנד שהם חייבים דחוף שני טייסים להתחיל קורס בעוד שבועיים. שני בעלי תפקידים בכירים בחברה נמצאו באזור ורצו לפגוש אותי כבר ביום שלמחרת לשיחת היכרות בלתי רשמית. קמתי מההנגאובר של המסיבה ונסעתי לפגוש את שני הקפטנים בפאב אירי באזור. לאחר שתי בירות הייתה לי הצעת עבודה. מדובר בחברה ותיקה ולא גדולה המפעילה קוים פנימיים בזיכיון מבריטיש איירוויז בצפון האי הבריטי ומטיסה סאאב 340, דאש 6 וגם כמה איילנדרים. קיבלתי הצעה לעבוד על הסאאב 340, טורבו-פרופ עם 35 מושבים. החלטתי לקחת את ההצעה ולוותר על ההזדמנויות האחרות – טובה ציפור אחת ביד משתיים על העץ ויש לי את כל החיים להטיס בואינגים למיניהם. מלבד זאת, הרעיון של הטסת טורבו-פרופ בתנאי מז"א הסקוטיים, למקומות מאתגרים בחברה מבית טוב קסם לי. ארזתי את חפצי וחזרתי לארץ כדי להתארגן ושבועיים אחר כך התחלתי קורס בחברה. ניתנה לי האפשרות לבחור מבין שני בסיסים, בחרתי בגלזגו בזכות מגוון היעדים ושעות הטיסה הרבות יותר שניתן לצבור. לאחר קורס היכרות בן שבוע בגלזגו נשלחנו, אני ועוד 3, לשטוקהולם לקורס הסבה לסאאב 340. הייתי הצעיר מבין כולם, השאר בסביבות גיל 50 ועם אלפי שעות טיסה – האחד קפטן על ה דאש 6, אחד מהאיילנדרים ועוד מדריכת טיסה. לי היו אז 153 שעות. התחלנו בשבועיים של לימודים טכניים על המטוס בסופם היה מבחן ולאחריו התחלנו בסשנים בסימולטור. הסתבר במהרה שהניסיון משחק תפקיד יחסית קטן לעומת יכולת הלמידה וההסתגלות, שהיא טובה בהרבה בגיל 26 מאשר בגיל כפול מזה. מצאתי את עצמי תומך ומוביל את השותף שלי לסימולטור, טייס איילנדר עם 6,000 שעות טיסה. עקומת הלימוד תלולה ומהר מאד נדרשנו להתמודד עם מצבי חירום ותקלות שונות: אובדן מנוע בהמראה, אש במנוע, תקלות הידראוליות, תקלות חשמל ועוד. אלה דרשו הכרה של המערכות והתהליכים ומעל הכול – עבודת צוות. נדהמתי מהעובדה שרק לפני שנה וחצי לא ידעתי איך נראה מטוס ועכשיו אני מבצע גישת מכשירים עם מנוע אחד, תנאי IMC עד למינימה, עם טייס אוטומטי תקול, כאשר ההגאים מתפקדים באופן חלקי בלבד, הטייס השני מושבת לצורך תרגול, במטוס של 13 טון, ותוך כדי כך מבצע את תקשורות הרדיו וכל זה מסתיים בנחיתה בטוחה ברוח צולבת. תחושת הסיפוק היא אדירה. המבחן המסכם היה מתיש – "יום שחור בחייו של טייס" – כל התקלות האפשריות היו שם, כל סוגי גישות המכשירים, בסופו של דבר נחתנו עם מנוע אחד ובפיינל קיבלנו אש במנוע החי ועשן בתא המטען... יצאנו מזיעים אך מרוצים. חגגנו עד הבוקר ותפסנו את הטיסה הראשונה חזרה ללונדון ומשם לגלזגו, המושבים במחלקת עסקים מעולם לא היו נוחים יותר לשינה... החברה בה אני עובד עוד לא ירדה לזנות של חברות ה- LOW COST, ושילמה לנו משכורת, הוצאות, טיסות ומלונות בזמן ההכשרה ועד למציאת דירת קבע. בגלזגו התחלתי את ה- BASE TRAINING – קצת לימודי קרקע וביצוע הקפות עם המטוס. הצטרפנו לטיסה שיצאה מגלזגו לאחד האיים, לקחנו שם מטוס שהייתה לו הפסקה בת שעתיים וביצענו את ההקפות. כיף גדול – תחושת העוצמה בפתיחת המצערות בהמראה היא מדהימה והנחיתה היא אתגר בפני עצמו. מכאן עוברים ל LINE TRAINING – מטיסים נוסעים אך עם קפטן מדריך, שלב שלוקח בסביבות ה 6-5 שבועות. פתאום תפסתי היכן אני נמצא... יושב בתא הטייס של מטוס נוסעים, הנוסעים עולים ו... וואו, זה אמיתי! מעבר לאתגר שבהטסת המטוס, קיים הנושא האופרטיבי – תכנוני דלק, מזג אויר, ניירת ובכלל – איך להוציא טיסה בזמן תוך שיתוף פעולה עם שלל הגורמים שמסביב: מתדלקים, דיספצ'רים, מכונאים, המבצעים של החברה וכו'. כל אלה הם חלק בלתי נפרד מהאימון. היום עמוס, הטיסות רבות וקצרות והזמן על הקרקע מועט – לרוב 25 - 30 דקות בין טיסה לטיסה. זה אומר שכבר באוויר מזמינים דלק לטיסה הבאה ואיך שנוחתים מתחילים להכין את המטוס. התפקיד שלי כקצין ראשון הוא להכין את תא הטייס – לתכנת את ה FMS, לכוון את אמצעי הרדיו להמראה, לקיחת מזג אויר, חישוב דחף להמראה והכנת חלק מהניירת. בשבוע הראשון לא יצאתי כמעט מתא הטייס אך ככל שמתמקצעים זה הופך פשוט יותר ויש קצת יותר זמן פנוי. בסוף השלב הזה יש LINE CHECK, טיסה רגילה אליה מצטרף בוחן של החברה ויושב במושב הצופה. המסלול שקיבלתי היה מצוין, טיסה שביצעתי כבר פעמיים קודם לכן. הבוחן תוכנן להישאר 4 טיסות אך ירד כבר אחרי 2. זהו – עשיתי את זה... אין הרגשה טובה יותר. 2 הטיסות הנותרות עברו בכיף ובלי לחץ. זה היה יום שישי בערב והקפטן ואני עפנו ישר לעיר להצטרף לעוד חבר'ה מהעבודה לכמה דרינקים (כמובן שלא על מדים). עד כאן הסיפור שלי, מקווה שייתן השראה לאחרים שרוצים להגשים את החלום הזה. אין דבר יותר גדול מללכת בבוקר לטוס במקום ללכת לעבוד. אמוץ
 

singera

New member
כל הכבוד בהצלחה בהמשך....

אגב 747 ו777 לא הייתי מאחל לך להטיס כל עוד אתה צעיר ואולי תהיה לך משפחה בשנים הקרובות, אז תסתפק בקטנים עד ה757/A321. מזל"ט ארנון
 
באמת כל הכבוד...

אני מקווה לראותך יום אחד על אחד ממטוסיי אל על בטיסה לניו יורק... זה נקרא איחול טוב לעבוד באל על?
 

shno

New member
אני דווקא מאחל לפגוש אותו

על טיסת בריטיש מלונדון לניו-יורק...
 
איחלתי לו אל על...

כי עמוק בפנים עדין יש את הסימפטיה למדינה ולארץ, ואני מניח שהמשפחה שלו ברובה גרה בארץ, לכן מה רע להטיס בואינגים למינהם בארץ מולדתו? מה שבטוח שטייסי אל על הם לא מסכנים....
 

shno

New member
טוב, זה עניין של העדפה אישית

ולא ניכנס שוב לויכוח בעד/נגד אל-על
ואני בטוח שגם טייסי הבואינג של בריטיש לא ממש סובלים מחרפת רעב...
 

chezzz

New member
איזה יופי! גם לי יש סיפור...

נתתם לי עכשיו זריקה של מוטיבציה, שניכם עם שני הסיפורים! קודם כל באמת כל הכבוד על האומץ וטוב שיש אנשים כאלה בפורום גם לי יש סיפור אבל עדיין לא הגשמתי את החלום, בדיוק אני חיפשתי אנשים כמוכם שיתנו קצת מוטיבציה אני דווקה כן הייתי בקורס טייס היוקרתי בח"א אבל זרקו אותי אחרי שנה... עכשיו אני לומד לרשיון פרטי במגידו ומתכוון שנה הבאה לקראת הקיץ ללכת לחו"ל כדי להשגים את החלום, אבל עדיין לא יודע לאיפה. אני בעל דרכון ברזילאי וזה לא עוזר לי מאוד כרגע :( האם מישהו יודע, האם לילידי מרוקו מגיע להוציא דרכון צרפתי? זה יכול להקל לי את הדברים, אמא שלי נולדה במרוקו. בכל מקרה תודה רבה על סיפורכם - רועי שלב ואמוץ - חזק ואמץ
 

ארזS

New member
W O W ../images/Emo70.gif

אין לי מילה טובה יותר כדי לתאר את ההרגשה שלי במהלך ובסיום קריאת הסיפור. זה פשוט WOW אמיתי ! כל הכבוד אמוץ והמון הצלחה בהמשך הדרך בעולם התעופה.
 

shno

New member
אתה - רק נזק אתה עושה כשאתה בחו"ל!

יופי, תפסת מרחק ואתה מרשה לעצמך להתעלל בנו? אם עד עכשיו אפילו לא התחלתי לדמיין על האפשרות לעשות קורס טיס - פתאום האופציה נראית לי אפשרית, ואני מתחיל לפנטז על נסיעה לארה"ב לשם עשיית הקורס והוצאת הרישיון. כמובן שצריך לגייס את הזמן והכסף, אבל זה לא בלתי אפשרי (זה רק לא יקרה בשנה-שנתיים הקרובות). אז עכשיו על מצפונך שבשנה-שנתיים הקרובות אני לא אפסיק לחשוב על זה! תזכיר לי שוב מתי אתה חוזר, שאדע לחכות לך עם קילשונים ולפידים בנתב"ג?
 

grants

New member
תודה ומענה לשאלות.

הקורס שלי היה יקר מאד, מהיקרים שיש בעולם - כ 92,000 יורו כולל מחיה. לי בסופו של דבר זה השתלם כי זה שם אותי בפוזיציה להתחיל להרויח כבר מההתחלה בעוד שאני מכיר אנשים שעשו קורסים זולים יותר ולא מוצאים עבודה (מכיר גם כאלה ששילמו הרבה ולא מוצאים עבודה...). זה עניין של סיכון, כמו כל דבר בחיים. דרך אגב, זה לא סיפור לעשירים בלבד, כל חברי לקורס לקחו הלוואות מהבנקים, רובם אפילו שם את הבית של ההורים כבטחון. הסיכויים להתקבל לחברת תעופה תלויים בהמון דברים - מיקום, תזמון, יכולת, היכרות עם אנשים, התמדה, יכולת לעבור ראיון וכו'. אני בחרתי אקדמיה בה לימדו אותי לטוס כמו שצריך, לימדו או את החומר התיאורטי מעולה, לימדו אותי לכתוב קורות חיים, לימדו אותי לעבור ראיון עבודה ואף סידרו לי את הראיון, שזה אחד הדברים הכי קשים בתהליך. כל זה עולה כסף. זו לא הדרך היחידה - בחברה שלי יש כמה אנשים שהתחילו לטוס בגיל מאוחר יחסית (30-40) ועשו את הקורס לאט לאט תוך כדי עבודה, עם הרבה כח רצון ומעט כסף פנוי וגם הם הגיעו בסוף למטרה. איתי לחברה התקבלה מדריכת טיסה בת 51, שטסה היום על דאש 6. הבחורה הוציאה את המסחרי שלה בגיל 40 פלוס. הכל אפשרי, מסתבר.
 

shno

New member
קודם כל - באמת כל הכבוד!

עשית את מה שרובנו רק חולמים עליו (ולפעמים אפילו לא מרשים לעצמנו לחלום...). כמובן שהתגובה שלי למעלה מופנית לדוד ולא אליך... אגב, כמה זמן ארך הקורס שלך?
 

ארזS

New member
אמוץ, אתה מתרגש מהצבע האדום ? ../images/Emo6.gif

לעונג לנו כאן שהצטרפת לצוות המומחים שלנו.
 
למעלה