חדש על המדף

[מורן א]

../images/Emo63.gifחדש על המדף../images/Emo34.gif

דיכאון באוכלוסיה ההומו-לסבית מאת: קימרון הארדין .Ph.D, מארני הול .Ph.D הוצאה: "אח" בע"מ, 2004 מאנגלית: אמה ברוורמן "ספר זה הוא מדריך מרתק, אינפורמטיבי, ומעל הכל מעורר השראה בנבכי אזור מפחיד מאוד". (אליסון ברדל, יוצרת הסדרה הקומית Dykes To Watch Out For) "באומץ לב, בכנות ובחמלה, מתמודדים הארדין והול עם אחד ההיבטים שעדיין נעולים בארון של הקהילה שלנו. מדריך אינפומטיבי ומלא תקווה זה הכתוב בשפה השווה לכל נפש מסייע להבנת הדיכאון ובה בעת מפיג את המסתורין שסביבו...למרבה ההפתעה זהו ספר מהנה לקריאה, מעשי ונגיש כאחת". (כריסטיאן דה לה הורטה, מחבר Coming Male Couple: How Relationships Develop) "דיכאון באוכלוסיה ההמו-לסבית" ללא ספק יעודד את רוחם של לסביות והומוסקסואלים הסובלים מדיכאון. הספר כולל שילוב יוצא מהכלל של המידע העדכני ביותר על הגורמים ושיטות הטיפול בדיכאון, המתמקד בצורכי הקהילה הלסבית וההומוסקסואלית. המחברים מפלסים את דרכם בין התסמינים, הביולוגיה וההיבטים היחודיים של הדיכאון, מציגים מקרים אמיתיים מעבודת התרפיה שלהם ומציעים פתרונות מקוריים - הכל עם הומור טוב. חבל שהספר לא היה בנמצא כאשר אני הייתי מדוכאת!" (אסתר רוטבלום, .Ph.D, עורכת Journal of Lesbian Studies ופרופ' לפסיכולוגיה, אוניברסיטת ורמונט, ברלינגטון)

 

[מורן א]

מתוך הספר

מתוך ההקדמה מאת בטי ברזון, .Ph.D מתישהו באמצע המאה העשרים עמדתי על סף תהום. זה היה יותר מדיכאון, הייתה זו היסחפות כלפי מטה אל תוך חלל ריק וחסר אוויר, שתיקה חובקת כל, תחושת מחנק וחוסר קיום. הייתי בת עשרים ושתים. אהובתי הראשונה עזבה אותי, לאחר שהרימה ידיים מחוסר התקשורת שלי עימה, והתייסרותי בגלל מצב חיי. לא רציתי להיות עוד. לא רציתי להיות לסבית. העדפתי למות. ביקשתי עזרה וקיבלתי פסיכיאטר צעיר שהבטיח לי שוב ושוב שאני לא באמת לסבית, שאני אוכל להירפא. הוא היה אדם נדיב ונפלא. אהבתי אותו. הוא עמד להפוך אותי לנורמלית. הוא עשה את מה שהאמין שהוא הדבר הנכון, באותה עת. הומוסקסואליות הייתה מחלה והוא עמד לרפא אותי. הייתי אסירת תודה עד מאוד. חיי החברתיים, בזמן הפנוי המועט שנותר לי, השתנו מקצה לקצה. בעזרת הרופא התחלתי להירפא. יצאתי עם גברים, שוחחתי על כך בתרפיה וקיבלתי את החיוך והנהון הראש המחזקים מהאסכולה הישנה בכל פעם שעשיתי זאת. חשבתי על נישואין ומשפחה, ערכתי מבחני קבלה למעומדים ופיתחתי רשת חברתית של חברים הטרוסקסואלים שחייהם התאימו לשלי. סוף סוף הייתי כמו כולם. ביום הולדתי הארבעים במהלך סוף שבוע אני יודעת מה קרה, אבל לא רוצה לדעת. אז, אני לא יכולה להדחיק את זה עוד. הלא מודע ניצח. כהרף עין אני מבינה את החלום ופירושו אני יודעת מה עלי לעשות. משחק הניחושים תם ונשלם. בקושי רב אני משנה את אורח חיי. אני עוברת ללוס אנג'לס ומתחילה בתהליך האיטי של המצאת עצמי מחדש. ההתמודדות עם ההומופוביה הפנימית שהעכירה רבות משנות חיי הטובות ביותר וההתגברות עליה יצרה אצלי איזון פנימי. המאבק עם טבעי האמיתי במשך זמן כה רב הותיר אותי ללא אנרגיה רגשית להיאבק גם עם הדיכאון שמאבק זה גרם. כעת יש לי יום אחד או שניים של מצב רוח מדוכדך, אבל למי אין? מצב זה אינו פוגע בתפקודי. זהו חלק מהנוף של קיומי הנפשי. אני "התיידדתי" עם הדיכאון שלי.