לא הלך לי עם אדונית התבלינים.
אני כמעט אף פעם לא מפסיקה לקרוא ספרים באמצע, אבל הספיקו לי מאה עמודים להבין שזה ספר די מיותר בשבילי, ואני לא הולכת להתחבר אליו, אז חבל לי על הזמן (פעם אחרונה זה קרה לי 'אלוהים יודע' של ג'וזף הלר שהחלטתי שזהו בסביבות הפעם העשירית שהוא תיאר את חמוקיה העסיסיים של אבישג השונמית (ולא, זה לא קשור לכל דיוני הסקס בספרות שהולכים פה, זה פשוט היה משעמם). אז עכשיו אני קוראת פעם שניה את חצוצרה בואדי ומאוד נהנית. זה כיף לקרוא ספרים שאוהבים עוד פעם. כמו לשוב הביתה. פל.