Tupelo Honey

melancholy man

New member
../images/Emo62.gifTupelo Honey../images/Emo62.gif

אלבום ליום ל 08/11/05 Van Morrison - Tupelo Honey שנת הוצאה אוקטובר 71 (Mercury) רשימת שירים Wild Night (3:29) (Straight to Your Heart) Like a Cannonball (3:37) Old Old Woodstock (4:14) Starting a New Life (2:06) You're My Woman (6:40) Tupelo Honey (6:53) I Wanna Roo You (Scottish Derivative) (3:22) When that Evening Sun Goes Down (3:02) Moonshine Whiskey (6:45) קרדיטים Janet Planet: Vocal/Vocal (Background) Luis Gasca: Trumpet Connie Kay: Drums Stephen Barncard: Engineer David Brown: Engineer Bill Church: Bass Stuart "Boots" Houston: Flute/Vocal/Vocal (Background) Mark Jordan: Piano Gary Malaber: Percussion/Drums John McFee: Guitar (Steel) Van Morrison: Guitar/Harmonica/Keyboards/Saxophone/Vocal/Producer Bruce Royston: Flute Rick Schlosser: Drums Ellen Schroer: Vocal/Vocal (Background) Jack Schroer: Piano/Arranger/Saxophone Doc Storch: Engineer Ted Templeman: Organ/Producer בימים שבהם ביקור של יהודה סעדו (מי זה??) בקברו של רבי נחמן מברסלאב הוא חדשת מוסיקה סוערת, שהעולם נחלקת בין מעריצי הראל סקעאת (מה זה??) למעיריצי נינט (???) ודודו טופז מרים ראשו בתוכנית יומית, כמפלצת אייטיס שמסרבת ללכת (ונעבור ל פ ר ס ו מ ו ת), נעים להזכר בדברים אמתיים, שאינם עשויים מפלסטיק ויוצרים מתוך האמת שלהם. חפשו בעולם המוסיקה חפש קשה, לא תמצאו אחד אמיתי יותר, כן יותר ויותר נאמן לעצמו מואן מוריסון הישן והאהוב שלי. Tupelo Honey הוא לא הטוב המרגש או המעניין שבאלבומיו, הוא סתם עוד אלבום של ואן מוריסון, אבל סתם עוד אלבום של ואן מוריסון, בטח מתחילת שנות השביעים הוא טוב, מעניין ומרגש מספיק בשביל להפוך כל יום רע במיוחד לרגע של אושר. מה שמדהים אותי בואן מוריסון היא המוסיקאליות המדהימה שלו והגיוון המדהים של ההשפעות שהמוסיקה שלו מכילה, אבל מה שבאמת מדהים בו, זה היכולת שלו לקחת את כל ההשפעות האלה (ג'אז, בלוז, סול, רוק אנד רול, בי בופ, ביג באנד, קלאסי וזו רשימה חלקית בהחלט) למשהו מאוד אישי ומאוד מאופיין, כששומעים שיר של ואן מוריסון קשה לטעות במבצע, אולי זה בגלל הנשמה היתרה שלו שמרחפת מעל כל דבר שהוא עושה והופכת כל שיר שלו לחגיגה מדהימה של רגש. אבל המוסיקאליות של ואן מוריסון ואפילו הנשמה האירית היתרה שלו, הם רק חצי מהסיפור, הסיפור האמיתי הוא שיותר מכל אחד אחר (אולי חוץ מדילן) ואן מוריסון הוא קודם כל משורר, הטקסטים שלו תמיד מאתגרים, תמיד דורשים מהקורא (כן קורא, את ואן מוריסון שווה לקרוא), אבל הוא אף פעם לא מסובך מידיי מכדי שאי אפשר יהיה להנות מהטקסטים בפשוטם. כל אלבום של ואן מוריסון לפיכך הוא תאור שירי מדויק כמעט של חייו, ואלבום זה אינו יוצא דופן, זה אלבום של אדם שעבר שלב בחייו ומתחיל לחיות חיים פשוטים, חיי משפחה אוהבים כבעל ואב טרי שחיי חיים שלבים, שיר כמו You're My Woman הוא אולי האנטי טיזה המוחלטת לחיי הרוק אנד רול, אבל איזה יופי של שיר: You're my woman And you're my woman You bore my child, Lord You bore my child, Lord I want to thank you I want to thank you And no one else will do And no one else will do And no one else will do Baby, you, you are my sunshine I am your guiding light To like a ship out in the night Returning for a light היכולת הזאת להדהם מאישתך אהובתך, שלידת ילדכם רק הגבירה את אהבתך אליה ואת הכרת התודה שלך לעצם היותה (שבא בבתים הבאים יחד עם פחדי האבהות הטריה), להתאהב במערכת היחסים הבוגרת שנוצרת בין בני זוג אוהבים, הם אולי הדבר הכי יפה והכי כן שאדם שבאמת לא אכפת אם הוא מגניב או לא שכותב יכול להוציא ובזה כוחו האמיתי של ואן מוריסון. Tupelo Honey משלב בצורה מקסימה את תחושת האושר של אלבומו השלישי His Band and the Street Choir יחד עם הפרפקציוניזם המדהים של אלבומו השני Moondance, התוצאה של השילוב הזה הוא בריחה קלה מגרוב של R&B והמוסיקה השחורה שאיפינו את אלבומיו הקודמים, לטובת צליל שמזכיר יותר קאנטרי (קאנטרי לבן וקאנטרי בלוז) ופולק שבאים לידיי ביטוי בנגינה לולינית כמעט על הגיטרה האקוסטית, כשאת הגיטרה משלים פסנתר יוצא מהכלל של Mark Jordan ולהקת ליווי מדהימה שהולכת עם החזון של ואן מוריסון לאורך כל הדרך ולוקחת אותו ואותנו לחוויה חד פעמית ויוצאת מהכלל, חוויה בוגרת, מעניין ובעיקר, כמו תמיד אצל ואן מוריסון, מאוד מאוד מרגשת.
 
מודה

חוץ מ ASTRAL WEEKS ו MOONDANCE אני לא מכיר אף אלבום של ואן מוריסון, אבל כל כך טוב לי עם שניהם שזה לא עד כדי כך חבל לי ..
 

melancholy man

New member
זה בדיוק העניין

וא מוריסון מוציא כמעט כל שנה אלבום וכמעט כולם מעולים, חבל שכל כך מעט מכירים עוד אלבומים שלו.
 

גדי שבת

New member
אלבום נפלא

מי שאוהב את ואן מוריסון יכול לגשת כמעט לכל אלבום שלו בלב שקט. לבחור יש מעט מאוד נפילות של ממש. אבל מעל לכולם עומדים חמישה אלבומים שהוציא בין 1968 ל- 1972: Astral Weeks, Moondance, His Band and the Street Choir, Tupelo Honey ו- Saint Dominic's Preview. כל החמישה - מושלמים ואין לי שום יכולת להעדיף אחד על פני האחרים. Astral Weeks, אולי כי הוא הראשון מבין החמישה, זוכה בדרך כלל ליחס מועדף ו- Moondance זכה להצלחה מסחרית מכובדת. אבל גם השלושה האחרים מעולים.
 
למעלה