ישנות? מי ישן?
אולי מישהו יכול להסביר לי : אם אין לנו זנב איך זה שעצם שלו כל כך כואב? אחרי ה"חימום" של אתמול בערב (3.5 שעות במבואות הירקון) הגיעה הרכיבה של היום....... רכיבת בוהורים של 3.5 שעות (שלושת רבעי המסלול היו בעליה...ושאף אחד לא ישאל אותי איך זה יכול להיות....) בדרך חזרה נזכרתי בשיר: ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה, המדרון תלול יותר בדרך חזרה...... אבל למה אני מתחילה מהדרך חזרה? נתחיל מיום קודם: בסיום הרכיבה במבואות הירקון, אחרי שפידלנו בתוך המים ובתוך חול טובעני (להזכירכם השילוב המושלם ליצירת בוץ(!)) עליתי שפוכה ומלאת בוץ לרכבת מראש העין לת"א לישון אצל אחותי <המקסימה, הנפלאה , האחת והיחידה ו.......הפשלונרית, אבל זה בהמשך...> כדי להגיע בשעה 8:00 ליער הפסלים. הגענו ב- 9:00 אבל באמת שלא באשמתינו , הנוסע, בהוראות ההגעה אמר לחפש ציפור גדולה וצבעונית. אז חיפשנו........חחחחחחח הגענו, קיבלנו קסדות, תידרוך, קפה, עוגיות <אני אכלתי גם סנדביץ' לכל מקרה> מרחנו קרם הגנה (אודם, סומק וכל השאר נמרחו כבר בבית...חחח) תמונה ו...זזים. איך שיצאנו מאמן הדגים לנו איך מגיעים מ - 0 ל - 100 ב - 10 שניות <לא חוכמה , הוא עשה "חימום" הגיע מרחובות עד אחרי לטרון ברכיבה...> אחרי 500 מטר אחותי איבדה את מעט הצבע שיש לה בפנים והתישבה להקיא...חחח חברה שלה עצרה לתת לה מים. אני עצרתי לצחוק. כל השאר המשיכו ברכיבה אתגרים למקדמים כשהנוסע חוזר אלינו מדי פעם ומחדש את מלאי שקיות ההקאה.... איכשהו הצלחנו (אחותי , חברה ואנוכי) להגיע ל"מפגש החתולה" לפי תאורו של מאמן זאת חתולה שנשאר ממנה רק עצמות של דג....<תסעו ותראו> כאן נחנו וצילמנו עד ש.......החלטתי שהגיע זמן קרקס!! סקירה קצרצרה הביאה אותי להחלטה שרק מאמן , וכתפיו הרחבות יכולים לבצע את המשימה........ כמו שנוסע כתב , יש תמונות , יש סרטון והכל בשיטת ה - "לא נגענו" <למזלי באמת יש לו כתפיים רחבות והרבה כוח כך שלפספוסים , לשמחתי , לא נגיע אבל יש סיכוי טוב לזכות בתחרות תמונת הקיץ...(-: אחרי הקרקס , קטפתי קצת סברס ועצרנו להשקיף על הנוף ולשמוע גרסאות שונות על סיפורי שמשון <גרסת הנוסע על פלגשותיו של שמשון זכתה ל"תיקונים" מצד "חתן התנ"ך מאמן קושר> <שבטח יגיע מאוחר יותר עם פרשת השבוע הכל כך רלוונטית לתאריך הקרב ובא ולמקום הרכיבה> על כל ה"עליות הקטנות" לא אספר אבל העליה הגדולה (לא זאת מרוסיה) הייתה ממש גדולה ובראשה אנדרטת שנים עשר השבטים, שנראה לי יותר כמו אוסף צלחות לטבון (כנראה שאני לא היחידה שחשבה על זה. צלחת אחת הייתה חסרה ואני בטוחה שאם הינו מחפשים היינו מוצאים אותה אצל הבדואים במאהל שמתחתינו....חחחח) הנוסע הסביר שקברו של שמשון נמצא בסביבה ורבים באים להשתטח שם. מאחר ולא הגענו למקום ההשתטחות הרצוי החלטתי להשתטח על האנדרטה ..... היום למדתי משהו חדש בגאוגרפיה, ואולי זה בלא קשור לגאוגרפיה אלה קשור לפלאי הטבע. נאמר לי ש"הנה, פה, בסיום העליה זה המקום הכי גבוה בסביבה" ואני שואלת :אז אם זה המקום הכי גבוה בסביבה איך זה שחצי שעה אח"כ עוד רכבנו בעליה???? לפתע אני מגלה שכבר הרבה הרבה דקות לא ראיתי את מורתינו ההיא. הסתובבתי וצעקתי : "ע-י-נ-ת- השמיעי קולללללל........" עצרנו לחכות. אחרי בערך 40 דקות היא הגיעה <סתם סתם , בקושי אחרי רבע שעה...חחחח> "איפה היית? שמעת אותי קוראת לך? למה לא ענית"? ""וואללה שמעתי אבל קודם כל חשבתי שזה "פטה מורגנה"...חחחח ושנית הקול בא לי בסיבוב מפה וומישם (במבטא תימני עם עיניים כחולות) ולא ידעתי מאופו זה בא לי......חחחחח" לסיכום: היה 10 נהנתי מההההכל כל הכבוד לההיא על היוזמה לארגון את הקבוצה עוד יותר כל הכבוד לנוסע שהביא ציוד משוכלל, נתן הסברים מקצועיים, בחר לנו שביל מעולה <רק תגיד לי מה עשיתי לך רע שהתנקמת בנו ככה?..חחח> עם נוף מרהיב, הסברים מעולים, שלא לדבר על האבטיח בסוף (השארתם לי קצת גבינה?) בקיצור - מחכה לטיול הבא
