צחצוח שיניים

[סושי7]

../images/Emo53.gifצחצוח שיניים

הקטן שלי בן שנה וחצי, יש לו כמעט את כל השיניים. הוא מסרב לצחצח שיניים. הסיפור: בגיל חצי שנה קניתי לו מברשת והוא היה משחק איתה בפה. המטרה היתה שהוא יתרגל לתחושה ולא נעמוד בפני הבעיה שהיום אנחנו עומדים. הוא מוכן ורוצה " לצחצח לבד " .כאשר הוא רואה אותי מצחצחת, ואני מקפידה שיראה.. אז 2 דברים קורים 1. הוא רוצה את המברשת שלי 2. הוא מתעקש לצחצח לבד. (והוא לא מצחצח רק משחק איתה בפה) האם יש רעיונות ומה אתן עושות?

 

[לילי הפיה]

גם אצלנו לא פשוט - באותו גיל

רעיונות: לצחצח באמבטיה לפני השינה ולתת לו לשחק עם המברשת לתת לו את המברשת שלך ואז הוא יצחצח לך ואת לו במקביל (זהירות! זה עלול להיות טיפה לא נעים לאמא) לצחצח תוך כדי שאת שרים שירים ולהפוך את כל העניין למשחק. בגיל יותר מאוחר הצחצוח הופך להיות הרבה יותר קל ומובן מאליו.

 

[בּלו]

גם אצלנו אותו סיפור

אין לי תובנות. פעם בכמה ימים אני עושה צחצוח למרות ההתנגדות (כשהיא צורחת היא פותחת את הפה) ושונאת כל רגע, אבל אני ממש מתחילה לפחד על השיניים שלה. נותנת לה ללעוס את המברשת באמבטיה, לפעמים היא נותנת לאחיה לצחצח לה, אבל אני לא ממש סומכת על הצחצוח הזה.

 

[לילך שיר]

גם אצלנו אותו הדבר

אבל בגלל שעוד כמעט ואין שיניים אני עוד לא ממש מוטרדת. לפעמים אבא שלו מעז להכניס אצבע עטופה בגזה ולשפשף בעדינות את השיניים שכן יצאו כבר

 

[א ו ר י ת ס]

לא אשת בשורות...

בגיל הזה נסיתי כל טריק אפשרי שהוזכר פה ורבים אחרים. בסופו של דבר נאלצתי לצחצח בכוח (אחרי שהסתבר שכבר התחילה עששת). עדיין המשכתי לשדל אותו לשתף פעולה כל יום, אחרי כמה שבועות הוא התחיל לשתף פעולה, בהדרגה הגענו לשיתוף פעולה מלא. והעששת נעצרה. צחצוח עצמי שווה ערך ללא לצחצח. רופא השיניים שלנו ממליץ לא לתת להם בכלל לשחק בעצמם עם המברשת אלא להרגיל מראש שרק אמא מצחצחת.

 

[רוני של הארבעה]

../images/Emo45.gif

 

[Koru]

|כן

 

[Koru]

ברח לי..

גם אצלנו הלך דומה, רק ללא העששת (ויותר זמן..). כמה פעמים התבכיינתי פה ובפורום אחר איך משכנעים אותו כי הוא לא משתף פעולה. בשורה התחתונה התעקשתי והכרחתי. אלו היו הדקות הכי שנואות עלי במשך היום. לפעמים הגעתי לדמעות של ייאוש. אבל הפלא ופלא הוא התרגל. אני לא אגיד שהיום זה קלי קלות אבל הוא די משתף פעולה (בן שנה ו-8). אני שרה שירי צחצוח שהמצאתי לנו ולפעמים גם מדגדגת בבטן.. הוא שוכב על הברכיים שלי ככה שאני רואה אותו בערך באותה זוית של רופא שיניים שיושב לצד המטופל, וזה נותן גישה טובה לפה תוך חיבוק או ליטוף ביד השניה. אני לא חושבת שהוא נהנה במיוחד אבל זה עובר בשקט ונראה לי שהצחצוח אפילו טוב למדי.

 

[orit49]

גם אצלנו בדיוק כך

בת שנתיים. ממש לא אוהבת את כל עניין הצחצוחים. מנסים לשדל תמיד אבל בדרך כלל לא עוזר... הגענו אפילו למצב שהיינו שואלים מראש (אחרי שהביעה התנגדות ראשונית) אם היא רוצה לצחצח שיניים בכייף או בבכי. ומה היא היתה עונה? בבכי....... ואכן בכתה. אחרי חודשיים כאלה פתאום התחילה לשתף פעולה ברוב המקרים.

 

[ק3ת אח7ת]

גם אצלנו המצב קשה

לא מוכן בשום אופן ויוצא שפעם בכמה ימים מצחצחים באופן חפיף ביותר. בשבוע הבא יש לנו תור לרופאת שיניים - אולי הוא יקשיב לה ויתחיל לצחצח. מקווה שלא התחילה אצלו עששת.

 

[roni yooo]

אצלנו עוזרים שירים....

יש לי כמה "שירי צחצוח" ואני שרה אותם והיא יודעת שכשהשיר נגמר מסיימים לצחצח שיניים.... חוץ מזה שאני נותנת לה להתחיל לצחצח לבד ואז אני מחזיקה את היד שלה עם המברשת וממשיכה לצחצח לה בעצמי.

 

[shanitzo]

באותו גיל

אני מצחצחת לו עם אצבע עטופה בחיתול טטרה. קוראת לזה דגדוג שיניים. מצחיקה אותו עד שהוא פותח פה ופולשת תוך כדי דגדוגים. שיתוף פעולה אי אפשר לקרוא לזה, אבל הוא מאפשר לי במרבית הימים לעבור לו קצת על השיניים. לא יודעת אם זה מספיק טוב.

 

[She Dolphin]

ברגישות ונחישות ../images/Emo8.gif

הרגישות מתבטאת בעיקר ברעיונות יצירתיים למשחקים ושירים משעשעים סביב עניין ה"חיידקים בשיניים"

הילדים אוהבים סיפורים על מסיבת חיידים בפה (של מי הפה - משתנה לפי הילד), ומברשת גדולה ומפחידה (שצבעה משתנה בהתאם למברשת של אותו ילד) שבאה ועושה לחיידקי הרשעיםם דברים איומים והם נופלים למטה (מקומה 7 כמובן) ושמח וששון ושלום על ישראל. הנחישות מתבטאת בעיקר בכך שהשורה התחתונה שילדינו יודעים מגיל צעיר מאוד היא שעם כל הכבוד למשחקים ולשירים - בענייני בריאות ובטיחות ההורים מחליטים וגם אם זה לא מוצא חן בעיני הילדים, הם לא מחליטים. לכן, עם כל הצער שבדבר ורע ככל שזה נשמע, ילד שלמרות דרכי הנועם - לא נותן לצחצח, או מסרב לקחת תרופה, או מנסה לרוץ לכביש, או לפגוע פיזית במישהו - יטופל פיזית במקרה הצורך, ובתחום הצחצוח המשמעות היא שלפעמים אוחזים אותם חזק ומצחצחים להם גם נגד רצונם.

 

[פחדנית אחת]

אחד מצחיק אחד מצחצח

גם אצלנו אותו הגיל בערך ואותה הבעיה. באופן כללי, אני חוזרת כל יום על המנטרה שחייבים לצחצח, אם תרצה ואם לא, ועדיף בנעימים ולגמור עם זה מהר מה שהתחלנו השבוע ובינתיים עובד לא רע: הקטנה שוכבת, בן הזוג מצחיק אותה עם דגדוגים, נשיקות וכו, הפה נפתח מהצחוק, ואני מצחצחת בזריזות - בעיה - מצריך בן זוג, בבית בזמן ההרדמה.. אופציה שנייה, נראה לי שקראתי את זה פה - משחקים במשחק מצא את השאריות. אני כאילו מזהה את שאריות האבוקדו, דייסה, קלמנטינה, פסטה וכו (כל מה שאכלה באותו היום ובייחוד בארוחת הערב) ועושה מזה סיפור שלם שצריך לנקות את כולם. עובד בצורה מוגבלת בקיצור - להיות יצירתיים ונחושים, ולתת מים אחרי האוכל זה מסיר חלק מהשאריות בהצלחה

 

[Barburiki]

כל הנ"ל גם אצלנו וגם...

משתמשת לאחרונה באצבעון סיליקון. אני לא בטוחה עד כמה זה יעיל אבל רק ככה הוא מסכים (בערך). גם אצלנו יש כל מיני טכניקות החל באחד מצחיק ושר והשני מנסה לצחצח ועד לשימוש באסרטיביות ונחישות (וזה לא תמיד נעים לאף צד...). מסתבר שזה גיל ממש בעייתי עם העניין הזה. רופא השיניים שלנו אמר שהכי חשוב זה להימנע מממתקים. ואם כבר אוכלים מתוק אז עדיף לרכז את זה בפרק זמן קצר ולא לאכול מתוק לאורך כל היום. בהצלחה!

 

[shoni77]

אצלינו עוזר לספור עד עשר

בזמן הצחצוח. נותן לה הבנייה למסגרת הזמן וידיעה ברורה מתי כבר יגמר... זה ושילוב של עוד דברים שכבר כתבו כך שלא אחזור.

 

[שונצו]

אצלי זו לא סרבנות,

בדרך כלל היא מאוד אוהבת לצחצח שיניים (או ליתר דיוק, אוהבת את המברשת), עד כדי כך שכמעט כל פעם שאנחנו בחדר האמבטיה, היא שולחת יד לכוס עם המברשת והמשחה... ופה הבעיה שלנו- היא נותנת לי בדרך כלל לשים לה את המשחה על המברשת, אבל נותנת לי להשאיר את היד שלי על המברשת אולי 2 שניות, ומיד חוטפת לי את המברשת מהיד ומתחילה ל"צחצח" לבד. חלק מהזמן היא ממש מזיזה לכל מיני כיוונים, לא תמיד בצורה מוצלחת (וכשאני מנסה לתקן אותה אני נתקלת בכזאת התנגדות שאני מוותרת מיד- עדיף שתצחצח ככה מאשר לגרום לה פציעה בפה עם קרב מברשתי...), וחלק מהזמן רק מוצצת את המברשת. לא יודעת אם הטעם של המשחה ממש טעים לה, או שהיא נהנית ממגע המים. לפעמים היא נותנת לי מיוזמתה את המברשת אחרי דקה שתיים, ולפעמים זה נמשך ונמשך ואני צריכה לעקור מידיה את המברשת, תוך כדי צרחות. כבר קרה פעמיים שלוש שהיא אפילו הלכה לישון עם המברשת כי "לא הצלחנו" (לא התעקשנו מספיק...) להוציא לה אותה. עצות? לחכות שהוא יתבגר קצת?....

 

[פייפר מארו]

לקנות עוד מברשת..

ואם צריך, אז עוד אחת. 2 מברשות אצל הילדה (אחת בכל יד), ואחת אצלך, מצחצחת

אצלנו זה עבד תקופה מסויימת, אחרי זה ניסינו אצבעון סיליקון - שעבד עד שהגמד כמעט הוריד לי אצבע בביס - ועכשיו חזרנו לשיטת "עכשיו בא כריש גדול ויש לו המון שיניים! והוא פותח את הפה הענקי שלו!!!! וכל הברווזים נכנסים!!!" (יש ברווזים על המברשת. אני לא יודעת מה נעשה כשנצטרך להחליף, נצטרך תמיד למצוא מברשת עם חיות קטנות). לפי התשובות נראה שצחצוח שיניים בגיל הזה זה קרב בכל מקרה, אבל אני יכולה להגיד שאצלנו אחרי כמה חודשים זה נהיה יותר קל, והיום הגמד פותח את הפה יותר בקלות (דגש על "יותר").

 

[שונצו]

התכוונת להגיב לסושי7, לא?