מתי חזרתן לעבוד?

[שירה332]

../images/Emo53.gif מתי חזרתן לעבוד?

שלום חברות שלי. לפני חודשיים וחצי ילדתי את בני הבכור המתוק אחרי הפריית מבחנה. בעוד שבוע אני אמורה לחזור לעבוד באופן חלקי ובמקביל להתחיל פרוייקט מקצועי מאתגר ותובעני. הבעיה היא שלפני הלידה, כשלא היה לי מושג לקראת מה אני הולכת, התחייבתי לחזור במלוא המרץ בתום חופשת לידה של שלושה חודשים. המועד הזה הגיע ורגע לפני אני פשוט שבורת לב. מסתובבת עם מועקה שהולכת ומתעצמת, עם אשמה שהולכת וגוברת ובעיקר עם צער נוראי על כך שאאלץ להיפרד לשעות ביום מהמתוק שלי. צריך לומר ששריינתי מבעוד מועד מטפלת מקסימה, אני גם לא מניקה כך שכביכול התנאים מאד נוחים לחזרה לעבודה אבל כל זה לא שווה כלום כי האמת היא שהלב שלי פשוט נשבר. מתלבטת קשות אם לחזור לעבודה למרות הקושי ולקוות פשוט להתרגל למציאות החדשה או לקחת נשימה עמוקה, לוותר על הזדמנות מקצועית רצינית, החלטה שכרוכה גם בהפרת התחייבות מצדי במקום העבודה. פשוט אובדת עצות. זקוקה לעזרה מניסיונכן - מה אתן אומרות? מתי אתן חזרתן לעבודה? שלושה חודשים נראים לי פתאום פשוט כלום והתינוק שלי עדיין כל כך קטן. מה לעשות?

 

[סוכריה על מקל]

גם אני חזרתי לעבודה אחרי 12 שבועות

ואני חייבת לספר לך שגם לבי נשבר. אני זוכרת איך ביליתי את הימים האחרונים של חופשת הלידה הראשונה שלי בחישובים קדחתניים איך בכ"ז נוכל להסתדר בלי שאחזור לעבודה, ובדמעות רבות. היה נורא נורא נורא קשה. אבל כמה ימים אחרי שחזרתי לעבודה גיליתי ש... דוקא די נחמד לי. נחמד לצאת מהבית עם תיק קטן שאין בו חיתולים ומגבונים ובקבוקים ומוצצים ושאר אביזרי תינוקות. נחמד ללכת עם עצמך בלי שאף אחד תלוי עלייך או בך. נחמד לדבר עם אנשים על עניינים שאינם ברומו של עולם (כמובן שפליטות ודומיהן הן ברומו של עולם). החויה של יונתן, שמישהו אחר מטפל בו, היתה גם היא חיובית. הילד למד לבטוח באנשים אחרים, ודי מהר גיליתי שהשהות במחיצת אחרים עושה לו טוב - הוא חוה דברים שלא היה יכול לחוות איתי. בדיעבד - אני לא חושבת שנגרם נזק מהשיבה המוקדמת, יחסית לעבודה. אם כבר - להיפך. הילדים שלי שניהם מסתגלים בקלות, נותנים אמון ורגילים לעובדה שאמא הולכת לעבודה כל בוקר.

 

[לבנה123]

חזרתי ל-10 שעות אחרי 5.5 חודשים

ול3/4 משרה אחרי 9 חודשים (נדמה לי). אבל המשרה שלי מאפשרת לי גמישות כזו. למרות שהיה לי מאוד קשה לחזור גם להיקפים האלה, בדיעבד אני חושבת שיכלתי ואולי היה לי נכון לחזור קודם. מה שכן - זה נורא אישי, ונורא תלוי בהמון דברים. אולי את יכולה לחזור, לנסות, ולראות אם זה "גדול עלייך", ורק אז לוותר על הפרוייקט? אה - ומזל טוב.

 

[nackan]

אוי כואב...

אני חזרתי לפני שבועיים בתום 13.5 שבועות . את השבוע וחצי הנוספים הוצאתי ע"י חופשת מחלה. חשבתי שיהיה לי קל כי יש לי נטיה חזקה ל"וורקוהוליזים". ולפי כמות העבודה שיש לי לא נשאר לי הרבה זמן להתגעגע. אבל קשה לי. אני מרגישה כמו בייבי סיטר של עידו. רואה אותו ער בערך שעתיים ביום . כמובן שהמציאות חזקה . גם אני התלבטתי כי חיכה לי פרוייקט בעבודה שמקפיץ אותי מבחינה מקצועית. ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו משכורת אחת. אולי תראי אם את יכולה לחזור בהדרגה. כדאי לעשות טבלה של בעד ונגד ולראות לאן נוטה המשקל. מקווה שתצליחי עם כל החלטה שתקבלי. ליבי איתך!!!!!!!!!!!!

 

[doe2]

עם התאומות הייתי 11 חודש

ועם לירי 8 חודשים למעט 2 הפסקות קצרצרות.

 

[miyoos]

i'm going back to work on sunday

with both kids i stade at home an extra month, this sunday i'm going back to work an i am in totaly depresed. what i can tell you from expiriance with my oldest is that the first month is hard but you get used to it and so dose your baby. by the way you are intiteld to a shat hanka wich if you are not pumping milk during work means that you get to leave one houre earlier.

 

[נערה בלי עגיל פנינה]

אני מהמאריכות

עם הגדול הייתי 9 חודשים, עם הקטן התכנון כרגע הוא להשאר בבית עד גיל שנה וחודשיים. אין סיכוי שאני אתן אותו כזה קטן למישהו אחר......לא מטפלת, לא משפחתון ולא מעון.....

 

[שירה332]

תודה ../images/Emo23.gif

 

[גילית44]

לא חזרתי, החיים השתנו מייד אחרי הלידה...

ויתרתי על הקריירה ואנחנו חיים ממשכורת אחת. אם הייתי גרה במקום יוקרתי הייתי חוזרת אחרי חצי שנה- שנה.

 

[calabaza]

אני עוד לא חזרתי

מתכוונת לחזור (ולהכניס אותו לגן) כשהוא יהיה בן שנה ו-3 חודשים. לפני שהוא נולד לא היה לי מושג כמה זמן ארצה להישאר, אבל ידעתי שלא פחות מחצי שנה. בפועל, הזמן עבר, ולמרות שזה ממש לא קל מכל מיני בחינות, אני מרגישה שזה הדבר הנכון עבורי ועבורו. אחד הדברים שמחזקים את ההחלטה להישאר איתו זו המחשבה על כך שהרגעים האלה בגדילה שלו הם לגמרי חד פעמיים ולכן לא רוצה להחמיץ אותם, ומאידך בעולם התעסוקתי, בעיני, כמעט שום דבר הוא לא חד פעמי ושומדבר הוא לא עד כדי כך חשוב.

 

[shiroosh2005]

במצבך בדיוק

גם שלי בן חודשיים וחצי ואני לא מסוגלת לחשוב אפילו על לחזור. הארכתי לעוד 3 חודשים בשאיפה שעד אז אני אחליט מה לעשות. בניגוד אלייך לא מצאתי מישהי שתטפל בו, דבר שאולי היה עוזר לי. המצב אצלי בעבודה גם לא מדהים, ולא ממש בא לי לחזור. לדעתי הכל תלוי במצבך הכלכלי. זה שהתחייבת לחזור, שיקפצו לך. אם בא לך את יכולה להאריך את החופשה בלי לשאול אותם. זה ייתן לך זמן להתרגל לפרידה ממנו כי זה באמת ממש מעט זמן. זה יכול לסכן את מקום העבודה שלך , אז השאלה היא כמה זה יטריד אותך אם זה יקרה. אותי אישית זה לא מטריד. את צריכה גם לחשוב על איך את מסתדרת. האם טוב לך בבית. שלא תתחרפני בסוף. כי הילד צריך אמא מאושרת ומסופקת. את יכולה לנסות לחזור, ומקסימום להחליט אחרי חודש חודשיים שלא מתאים לך ולעזוב.