אפשר לקטר?

[פינקי33]

../images/Emo46.gif../images/Emo46.gif../images/Emo4.gif../images/Emo7.gif../images/Emo4.gif../images/Emo46.gif../images/Emo10.gifאפשר לקטר?../images/Emo10.gif../images/Emo7.gif../images/Emo4.gif

אז אתמול התארחנו אצל חמי ואשתו. אנחנו באים אליהם פעם בחודש וחצי לארוחת ערב בשישי. מעבר לזה שמעולם אין אוכל של "ילדים" אלא תמיד כל מיני מאכלים שאמנם טעימים אבל מורכבים מדי ועמוסים מדי לילדים קטנים בני 3-6... אני תמיד מביאה את האוכל עבור ילדיי איתי כולל הקינוח. בחודשים האחרונים "עושים עמנו חסד" ומכינים לילדיי פולקע ואורז כך שאני לא צריכה כבר להביא להם אוכל. הקינוח הוא בד"כ עוגה, תמיד עם גלוטן. לפני כמה זמן הם התקשרו לשאול אם יש באינסטנט פודינג ובגבינה גלוטן ואמרתי שלא. לא ידעתי מה הם מכינים. כשהגיע הקינוח אחרי ארוחת הערב גיליתי שמדובר בעוגת ביסקויטים רק שהביסקויטים היו עם גלוטן..... אתמול כשהגענו לארוחת ערב הוחלט לשתות קפה לפני. האישה שאלה אם זה בסדר שהיא תשים על השולחן עוגות שמרים (עם שוקולד !!!) וציינה:"הילדים לא אוכלים עוגות שמרים נכון?" לא ידעתי מה לומר. מעבר לזה שלא הבנתי את הרעיון של עוגה כשעוד מעט ניגשים לשולחן, לא הבנתי בפעם המליון את חוסר הרגישות. אחרי הארוחה ייאמר לטובתם שהוגשה עוגה ללא גלוטן (פעם ראשונה !!!) רק שהילדים לא נגעו בה כי היא לא ממש לטעמם. שכבה של בצק עם אגוזים טחונים ושכבת שוקולד.... היתה דווקא מעניינת. היום התארחנו אצל חמותי (הוריו של בעלי גרושים וכל אחד חי עם בן זוג אחר) שאצלה אנחנו מתארחים אחת לחודשיים. גם היא מגדילה לאחרונה ומכינה להם אוכל במיוחד כשתמיד שואלת יום קודם איזה תבלינים מותר. (מה הבעיה לרשום?????)-גם פה זה תמיד שניצל ותפוא"ד. אחרי האוכל אני הוצאתי את העוגה שהכנתי כי אני כבר לא סומכת על אף אחד. כרגיל היתה לה ביקורת ואז היא הוציאה את העוגת גזר שלה עם אגוזים וגלוטן-לא מתאים לילדים ולא לצליאקים... ואח"כ, גולת הכותרת היתה אוזני המן עם שוקולד !!!!!!!!!!!!!!! איך אפשר לומר לילדים בגילאי 3, 6 שאסור להם לגעת באוזני המן עם שוקולד ???? כמובן שאחד מהם בכה (הגדול) מתסכול. ניגשתי לבעלי עם דמעות ואמרתי לו שהוא חייב לומר משהו, שאי אפשר להמשיך כך יותר ! אז הוא ביקש שהיא תחביא את הצלחת ואמר שאם אנחנו באים פעם בחודשיים אפשר לבוא לקראתנו. היא אמרה שהיא לא יכולה להכין עוגות ללא גלוטן (סליחה????) והוא ענה שהיא כן יכולה ואם היא לא מכינה אז לפחות שלא תגיש כאלה קינוחים. הוצאתי את החטיפים שהבאתי לילדים והיא שאלה בפעם המיליון מה מותר להם. וזו סבתא שטוענת שהילדים שלי הם הדבר הכי יקר לה בעולם. באוטו חזרה אמרתי לבעלי שלא בא לי להתארח אצל 2 המשפחות יותר. שיבואו אלי וזהו. נמאס לי להסחב לסבא וסבתא שמארחים אותנו פעם בחודש-חודשיים עם אוכל לילדים. כל החברים שלנו דואגים להיערך לפני, קונים ומכינים ללא גלוטן. למה מהמקום שאמור להיות הכי בטוח ומקבל אין שיתוף פעולה????

 

[only girls]

יעודד אם אגיד שיכול להיות יותר גרוע?

אנחנו מאז הופעת הצליאק במשפחתנו (שבא יחד עם הולדת התאומות) - לא מזמינים אותנו בכלל ! (!!!!!(!(!(!!!!!!!)) גם אמא שלי וגם חמותי לא שלחו לנו הזמנה אחת מאז, לרבות חגים. בנותיי בנות ה -1.7 לא היו מעולם אצל הסבא והסבתא בבית...כדי להפיג לסבתות הבשלניות את החשש קניתי לכ"א את הספר של תמי כרמז עבה כפיל - לא עזר )-: לא יודעת אם זה בגלל הצליאק, בגלל התאומות, בגלל ש"גדול" עליהם לארח אותנו עם 4 בנות קטנות ? לכן כל מקום שמסכים לארח אותנו (שלא לדבר אם מכינים לנו משהו מיוחד וגם אם לא ) - אנחנו אסירי תודה. דבר אחת שלמדתי בדרך הקשה בשנה האחרונה- לא לצפות לאף אחד לכולם ואז לא מתאכזבים. אם לא מצפים - יכולה להיות רק הפתעה לטובה.

 

[amysh]

גם אותי אחותי פחו מזמינה

פעם הייתי אצלה כמעט כל שישי. מאז הצליאק- כמעט ולא מזמינה. אני לא יודעת אם זה בגלל זה כי כשאני באה כן יש לי מה לאכול ובדר"כ אלו דברים רגילים כך שלא נדרשת השקעה מעל ומעבר (עוף ותפ"א למשל)

 

[סוניהלה]

לא לצפות דוקא ממשפחה

גם לי יש נסיון רע . לא מטמיעים את הנושא ובפעם האחרונה הגדילה גיסתי לעשות כשהודיעה לי יום קודם להזמנה שאדע שלא יהיה לי מה לאכול כי היא "לא מסתדרת עם האוכל שלי".. אני מבינה אותך ולא מבינה סבים וסבתות שכל כך אטומים לצרכים פשוטים של ילדים קטנים. קשה להבין מה עומד מאחורי זה.

 

[amysh]

ווי, אני נדהמת ממה שקורה אצל אחרים

ויש חצי נחמה בזה שזה לא רק אצלי...

 

[ענת א1]

ראשית ../images/Emo24.gif

למזלי אנחנו נתברכנו בסבתות וסבא שעושים כל שביכולתם לפנק את הצליאקי ולהתחשב בו עד כדי כך שהבנות שלי זקוקות לאפליה מתקנת. לצערי לעיתים עד כמה שלנו הצורך להתחשב, לגלות אמפתיה ולראות את צרכיו של האחר נראים עיניין שבשגרה לא כך הדבר אצל כולם ולכן צריך להאיר את עיניהם. אני בהחלט חושבת ששיחה עיניינית לסבים ולסבתות לגבי הצרכים של ילדייך (המקסימים אם יורשה לי) הכרחית. כמו כן אני לא חושבת שלבקש מהם שלא להגיש עוגה או אוזני המן לשולחן במידה ואין תחליף לילדים זו בקשה מוגזמת.

 

[פינקי33]

תודה ענת, גם את והספר שלך מקסימים..../images/Emo13.gif../images/Emo24.gif

 

[טליאמתי]

אני דווקא כן מצפה מהמשפחה שתתאמץ ותעשה למען

ו-ב-א-ה-ב-ה. כן כן. אני הרי מכינה לכל אחד מה שהוא אוהב כשאני מארחת אז אפשר ורצוי לתת חזרה גם אם מדובר במאמץ ובעיקר כשמדובר בילדים. חבל שכך קרה ואני לגמרי מזדהה עם הקושי, העצב והכעס שלך פינקי אבל אל תרימי ידיים. תסבירי שוב עד שיפנימו. אם יש צורך, תביאי לכל אחד מהבתים האלה ערכת בישול נ"ג: תבלינים נ"ג+ אבקת מרק+קונדיטור+פירורי לחם- שיחזיקו במקפיא לזמן שאתם מתארחים אצלם. משפחה זאת משפחה ולא מוותרים אלא אם באמת אין ברירה וניסיתם הכל. אני מאמינה שאם הם יבינו שאתם לא תגיעו אליהם בגלל המצבים האלה, ואם חשוב להם שתתארחו אצלם הם יתאמצו יותר. אחרי הכל, מדובר בנכדים שלהם

 

[amysh]

את לא היחידה

גם במשפחה שלי לא מכינים כלום במיוחד, וחס וחלילה שיקנו משהו. למרות שאתמול אחותי הגדילה לעשות והכנה במיוחד בשבילי מרק נפרד וטעים, אבל ברגיל שאני באה אליה- מה שאני יכולה לאכול זה פרי או ירקות. בקיצור- החמים שלך הם לא היחידים שלא יקנו במיוחד נטול גלוטן ומפגינים חוסר רגישות. אני נכנעתי מלריב, אני פשוט מגיעה מוכנה לזה. כן, לפעמים זה לא נעים אבל השלמתי. דוקא המשפחה המקסימה של החצי שלי יוצאת מגדרה בשבילי וכן קונה במיוחד מאכלים ללא גלוטן- טוב, זו מנטליות שונה, אין מה לעשות.

 

[אמא של הבנים]

איפה תקטרי אם לא כאן? ברור שאפשר../images/Emo24.gif

צודקת, מבאס מאד! גם אני חושבת שיש מקום לשיחה עם המשפחה. לא שיחה טלפונית ביום לפני שאתם מוזמנים בפעם הבאה, אלא, ליזום שיחה. חשוב שתבואי רגועה ומוכנה לשיחה (למרות שבה לך לצרוח....). אין מה לעשות, מי שלא חיי את הצליאק ביומיום כמונו, פשוט לא מבין. פעמים רבות צריך להסביר ולהסביר שוב ושוב ושוב וגם אז, יהיו תקלות. לא להרים ידיים ולא להתייאש. לרוב....בסוף מבינים. אני בטוחה שתמצאו את הדרך הנכונה עבורכם. שבוע טוב, אמא של הבנים

 

[שרית102030]

חובה לקטר והרבה ../images/Emo24.gif

קודם כל איזה חברים טובים יש לכם, איזה כיף באמת חבל שאי אפשר לבחור משפחה.... אני הרגשתי בהתחלה בדיוק כמוך, נורא כעסתי, לא הבנתי למה אמא שלי יכולה תוך יומיים להחליף תבלינים, אבקות מרק ולעשות קניות נטולות גלוטן לשנה, אפילו שהיא גרה בחור בצפון והחנות הקרובה נמצאת מרחק גדול ממנה, והסבתא מהצד השני, גרה במרכז ליד כל החנויות, ואחרי כמעט שנתיים עדיין לא הטריחה את עצמה אף פעם ללכת לקניית מוצרים לנכדה האהובה. הדודה מהצד השני מתעלמת מהצליאקית לחלוטין וכל הזמנה שלה אני צריכה להגיע עם קופסאות אוכל מכל הסוגים. חוץ מזה שזה חוסר נימוס בסיסי באירוח, זה באמת מעצבן נורא. אבל, הסתכלתי על הצליאקית וראיתי שזה לא באמת מפריע לה. היא אוהבת את הסבתא והדודה ובני הדודים, היא אוהבת ללכת אליהם ולשחק איתם, לא איכפת לה שאני מביאה איתי את האוכל שלה, ותמיד אני דואגת לקינוח שווה לכולם. אז גם לי לא אכפת יותר, יותר קל לי להשקיע אנרגיות בדברים אחרים מאשר לכעוס על אנשים מבוגרים שכבר לא ישתנו.

 

[מתי11]

../images/Emo45.gif למדתי ממך דבר חשוב מאוד

פעם כתבת לגבי איזה אירוח (כנראה אצל הדודה) כמה זה מבאס וכו'....ואז כתבת שראית שלצליאקית זה לא מפריעה אלא רק לך. המשפט הזה ,אז,נתן לי המון חומר למחשבה וכאילו הכניס סדר לדברים. מאז התחלתי להתייחס בצורה שונה לכעסים שלי כלפי הלא מתחשבים. היום חשוב לי שהצליאקית נהנית,לא מוטרדת וכל השאר - לא משנה. תודה לך שרית מתי

 

[שרית102030]

../images/Emo9.gif

 

[ADEELI]

בטח שאפשר לקטר ו ב ג ד ו ל. בשביל זה אנחנו פה

מאוד מאוד מבינה ויכולה להרגיש בדיוק מה עברת בסיטואציות האלה. אני עדיין מסתובבת עם זכרונות קשים ומרים מסיטואציות דומות במשפחה שלי. חוץ מאמא שלי, שאליה אני מגיעה בלי שום דבר, לכל מקום אנחנו נסחבים עם קופסאות אוכל. אחרי הקריאה כאן בפורום והתגובות למה שכתבת, הבנתי שאני לא היחידה בסיטואציה הזו וזה כנראה מאפיין משפחות לא מעטות. אם מישהו יחקור את הנושא ויצליח לפענח מדוע משפחות נוהגות בשרירות לב ואטימות כזו, הוא יקבל על כך פרס נובל. ההיגיון אומר שצריך לדבר, להבהיר, להסביר. אבל ממקום דומה שאת נמצאת בו, אני יודעת כמה שזה לא פשוט לדבר עם אנשים, שמראש לא פועלים בהגיון והתחשבות (אם היה היגיון, לא הייתם נתקלים לסיטואציות כאלה). יחסים משפחתיים, זה דבר כל כך לא פשוט וקשה לי לתת עצות כי אני באמת לא מכירה את המשפחה של בעלך. לא יודעת כמה הם קשובים, פתוחים ומקבלים דברים, מה זה יכול לעורר ולאיזה סיטואציות קשות יותר זה יכול להוביל. זו צריכה להיות החלטה שלך מה מתאים ונוח לך. אם מתאים לך לדבר איתם ולנסות ללבן דברים, עשי זאת. אם זאת נראית לך כרגע משימה בלתי אפשרית, תארחי אצלך (אבל תכיני את עצמך שהם יכולים לבוא עם בקלאוות צבעוניות ולהעלב שאת לא מוכנה להגיש את זה בסוף הארוחה

. יכול להיות שתחליטי שבשביל ביקור של פעם בחודש וחצי-חודשיים, שווה לך לוותר על הכעס, לקחת אוכל מהבית ולהתקשר כמה ימים לפני לשאול אם יהיה משהו מיוחד כדי שתוכלי להביא תחליף מתאים לילדים. אני גם התרגלתי לפני כל יציאה להכין את עדי לכך, שיכול להיות שיהיו הפתעות לא צפויות ושיגישו דברים עם גלוטן. אני מזכירה שהיא תוכל לקבל תחליף דומה/שווה יותר אחר כך בבית ולתיק אני זורקת איזה צ'ופר שווה ומיוחד, אבל את זה למדתי, אחרי סיטואציות דומות לשלך ולא מעט דמעות. שיהיה שבוע טוב וחג פורים שמח.

 

[Tami661]

בד"כ, או יותר נכון אף פעם, אני לא נוהגת להביע

דעתי בשיתופים מהסוג הזה מתוך תחושה ש'מה אני יכולה לתרום כבר?' שהרי אני לא צריכה להתמודד עם בעיה כזו... אלא שהפעם פינקי, הפעם אני מרגישה חייבת כי זה כל כך מעצבן. אני כן יכולה לתרום, לפחות חיבוק ועידוד בציטוט האימרה 'טוב שכן קרוב מאח רחוק' - אז נכון שזה מבאס, בלשון המעטה, שאי אפשר להתארח אצל אנשים שאמורים להיות יותר קרובים מקרובים, אבל תזכרי שלפחות במקרה שלי, כל העשייה וה'אימפריה' ללא גלוטן שלי נולדה מתוך התחשבות ב'סתם ילדה' שנקלעה לרכיבות השטח שלנו. בטוחה שבמהלך החיים וההתמודדות שלך/שלכם עם הצליאק תזכו להתחשבות ולשיתוף פעולה דווקא ממקומות פחות צפויים וזה אולי ירכך במקצת את העצב שבחוסר ההתחשבות מהמקום שאמור להיות הכי בטוח. אוווףףף... זה כל כך לא מובן לי חוסר ההתחשבות הזה

אני מקבלת לפעמים טלפונים מחברות וכאלו שהגיעו דרך חברות רק בשביל התייעצות מה להכין ומה מותר כי הם מתכוונים לארח צליאקים, אני פוגשת סבתות שמוכנות לכתת רגליהן לכל מקום בארץ כדי ללמוד להכין לנכדיהם מטעמים ועוד המון דוגמאות. זו הסיבה שקשה לי להבין מקרים הפוכים.

 

[פינקי33]

בנות תודה, אתן מקסימות כולכן, אחת-אחת....

אז נכון שזה פעם בחודש וחצי-חודשיים ובכל זאת... האישה של חמי היא פסיכולוגית !!!! חמותי טוענת שהילדים שלי הכי יקרים לה בעולם !!! כנראה שאיאלץ לעשות איתם שיחה, עם כל אחד מהצדדים, כדי להבהיר את מה שנראה לנו ברור ולהם כלל לא. אני "שמחה" לראות שזו לא הבעיה שלנו בלבד. יש מין רתיעה כזו מכל המזון ללא גלוטן, לא ברור למה. מלרכוש אותו, מהבישול/אפיה איתו. מצחיק, חמותי גרה לא רחוק מסניף עדן טבע מרקט, כשנפתח היא לא הפסיקה להלל את הסניף הזה. היא אישה עם שגעונות בריאותיים כאלה, כל היום עסוקה בלדבר עם מזון בריא קונה את כל המותרים הבריאים האלה.(נידמה לי שאתמול הכנתי לי קפה עם חלב אורגני אצלה בבית..) אני כמובן מגיעה לכל מקום עם קופסאות וגם ל-2 המשפחות האלה וכמראה שאמשיך כך אבל נראה לי שאין מנוס מלכנס אותם לשיחה. לצערי בעלי קצת מתקשה לדבר עם המשפחה שלו על דברים שקשה לדבר עליהם וזו המשפחה שלו. נראה שאיאלץ לעשות את זה בעצמי. תודה לכל הבנות שכתבו כאן, ממש חיממתן לי את הלב. וכולי ירוקה מקנאה לגבי בנות שהמשפחה שלהן עושה הכל למען ילדיהן הצליאקים כשהיא מארחת אותם. ו-כן תמי, טוב שכן קרוב מאח רחוק, את זה למדתי מזמן בעייניינים אחרים מול המשפחה הזו וחבל. זה משפט שעולה לי לראש לא פעם והוא כל כך נכון.... שוב תודה ואני שמחה שיש איפה לקטר. כל כך מחמם את הלב....

 

[net the jet]

את צודקת, יש מן רתיעה ואולי קצת פחד מכל העסק

הזה, אבל אני חושבת שחשוב להבהיר ( אני אוהבת להדגים- להכין ארוחות שהן כולן נ"ג על מנת שיראו שהשד לא נורא ) שבישול נ"ג הוא יחסית קל ודי דומה לכל בישול אחר, בתנאי כמובן שמקפידים על סביביה נקיה ותבלינים נקיים... הבעיה היא יותר באפיה, שבשלב ראשוני הייתי אולי מבקשת שיקנו אם קשה לאפות לבד... או שיגידו לך להביא. בישול נ"ג- ארוחות שלמות עם בשר, ירקות, פחמימות וגם קינוח ( שיחשבו "פסח" ) לא צריך להיות מפחיד ומרתיע.

 

[תסמונת רט]

אני הפסקתי לצפות

מישהי פה המליצה על שיחה עם הסבתות, מניסיוני (וזה לא מחייב לגבי האחרים) זה לא עובד ואני גם לא חושבת שזה נעשה מתוך אי אכפתיות או זלזול לפחות במקרה שלנו יש לי תחושה שבגיל של אמא שלי להתחיל לגרום לה לשנות צורת חשיבה וצורת בישול או כד' זה כנראה לא ממש ריאלי. אמא שלי מאוד אוהבת את הצליאקית שלי וכן משתדלת לקנות משהו ללא גוטלן אבל זה לא ממש מצליח לה או שהרכישות של כן גלוטן הן הרבה יותר מגרות ובומבסטיות או שמתפקשש לה רכישת הללא גלוטן. אני לא אגיד שזה לא מרגיז אותי ומעציב אותי לראות את המבט של הודיה במיוחד אם לא עודכנתי איזה תחליף אני צריכה לארגן (למרות ששוחחתי עימה כמה פעמים בנידון) בקיצור מבחינתי אנימנסה מאוד שלא לצפות מאף אחד כשאני מתארחת כשמזמינים אותנו אני מזכירה שאנחנו נטולי גלוטן, ושואלת כדרך אגב אם יש צורך להביא איתי משהו בנוסף ללחם... וכבר מהניסיון אני יודעת את מי לשאול ומי אין טעם לשאול ומי אין צורך לשאול בקיצור זו בהחלט עוד אחת מההתמודדויות שלנו ושל הילדים שלנו שצריכים להתמודד איתה. ואנחנו כן חייבים להיות תמיד מוכנים עם מלאי של מטעמים לתחליף... אין מה לעשות לפי דעתי, אלא להשלים עם המציאות ולזרום איתה, אנחנו לא יכולים לשנות את העולם. למרות שזה ממש מרגיז, גם אני לפעמים עם דמעות בעיניים במצבים האלו, אבל אני גם ממש מנסה שלא להעביר לילדה שלי את התחושה שלי שהיא לא תרגיש מסכנה. בקיצור מסובך לאללה

 

[פינקי33]

אני תמיד תמיד מתקשרת ל-2 המשפחות לפני כן

כדי לשאול מה יהיה ואם להביא איתי משהו. אתמול כשעידו בכה, לקחתי אותו לצד ואמרתי לו שהוא צודק. לא היה לי מה לגיד לו חוץ מזה. הוא צודק שיש לו משפחה חסרת רגישות והוא צודק שזה מתסכל אותו כילד.

 

[אשה מרציפן]

מגיבה באיחור

מזדהה באופן חלקי, אני גיליתי בצורה מפתיעה שלפעמים דווקא האנשים היותר קרובים לנו (או לפחות שחשבנו שהם קרובים) הם הפחות מתחשבים, ואנשים פחות קרובים כולל זרים מוחלטים מגלים לפעמים התחשבות של ממש. אצלי יש דודה שבמקרה שלה היא פשוט... לא חכמה, לא משנה כמה פעמים אני או אחרים נזכיר לה מה אסור לי, היא תשכח אחרי שנייה, וכבר היו פעמים שהיא הכינה במיוחד בשבילי לדבריה מאכלים שעבורי הם רעל טהור, אחרי שהיא התקשרה במיוחד לברר אם זה נכון שאני רגישה ללקטוז והזכרתי לה על הצליאק היא הכינה במיוחד בשבילי פשטידה עם בצק עלים ותפוחי אדמה עם רוטב חלבי במיוחד. בפעם אחרת עשינו על האש והיא החליטה שאני צמחונית אז במיוחד בשבילי הכינה פשטידת פסטה חלבית ונעלבה/כעסה (לא יודעת מה יותר) שלא אכלתי, למרות שהבהרתי לה שאני גם לא צמחונית, גם צליאקית עם רגישות ללקטוז וגם שומרת כשרות (היא בעצמה גדלה בבית מסורתי ככה שזה לא שהיא לא יודעת מה זה כשרות). מישהי שהחשבתי לחברה מאוד טובה חגגה אירוע במסעדה איטלקית בידיעה ברורה שאין לי מה לאכול שם וכשאמרתי שאני לא אבוא היא התנפלה עלי בצורה ממש מעליבה, האשימה אותי בהתנהגות לא עניינית, אמרה שלמסעדה לא באים בשביל האוכל (מדובר במישהי עם עודף משקל של קרוב ל-50 ק"ג שנגרם מהעובדה שהיא לא מסוגלת לסתום את הפה, אז היא אומרת שלמסעדה לא באים בשביל האוכל?!) ואחר כך "עשתה טובה" והעבירה את האירוע למסעדה אחרת תוך שהיא מעבירה בצורה מודגשת את המסר שמדובר בטרחה סופר מופרזת שאני גרמתי לה (להתקשר למסעדה ולבטל, להתקשר למסעדה השנייה ולהזמין ולשלוח SMS לכולם שהולכים למקום אחר - ממש קריעת ים סוף), וכל הערב עקצה אותי לגבי זה. אותה חברה מאוד אוהבת לארח אצלה בבית לעל האש - על חשבון האורחים (כי זה יקר), היא קונה את הכיבוד ודורשת דמי השתתפות. כל פעם היא התעקשה שיהיה לי מה לאכול ויהיה בסדר ומצאתי את עצמי כל פעם אוכלת סלטים וצ'יפס, כשהייתה פעם שהיא הביאה איזו פשטידה שטענה שהיא בלי קמח שהייתה בנוסף בלי טעם. הייתה פעם אחת שהיא שאלה אם "יש לי מה לאכול" (מאוד לא אוהבת את הניסוח הזה אגב), רק שהיא שאלה את זה בשלב בו הייתי בדלת החוצה בסיום הערב... אני כבר החלטתי שאם היא תזמין אותי שוב אני אביא אוכל לעצמי ואודיע שאני לא משלמת היות שלא אוכלת, ונראה אותה טוענת שאני יכולה לאכול סלט וצ'יפס. אבל... יש אנשים אחרים, יש חברים שמחזיקים קבוע לחמניות נ"ג בפריזר עבורי וקנו בשבילי גם רוגלעך והקינוח אצלם באופן כללי תמיד מותאם לי, יש חברים שרואים בסופר את הפתי בר של אוסם וקונים בשביל שיוכלו להציע לי יחד עם הקפה כשאני אבוא, חברים שמספרים שראו מתכון מעניין נ"ג והם מתכוונים לנסות וידווחו לי. בגלל זה אני אומרת שמזל שחברים אפשר לבחור בניגוד למשפחה.