snowhite1064
New member
../images/Emo46.gif אני עצבנית שוב על ההורים של
בעלי (לשם שינוי). היום הוא יום הולדתו של בננו (בן שנתיים). מכיוון שחמותי מאוד אוהב "להתחרות" עם ההורים שלי על "מי הסבתא הכי טובה" אני מעדיפה לפצל את ימי ההולדת של הילדים. ארוחת צהריים בשישי או שבת סמוך ליום ההולדת עם משפחתו של בעלי וביום שישי בערב עם משפחתי (הוריי, אחי, אחותי ומשפחתה). בעלי ביקש מחמותי שנעשה לו מסיבונת קטנה אצלה ביום שישי בצהריים (שזה בעצם רק חמותי, חמי (הם גרושים), אחותו למחצה (מצד האמא) של בעלי ואנחנו. זהו. על מנת לחסוך לו נסיעה כפולה (חמותי וחמי אינם נוהגים ומכיוון שהם גרושים וכל אחד גר בעיר אחרת בעלי צריך לעשות "סע וטייל ברחבי ישראל" על מנת להביא אותם אלינו. מוניות ו/או אוטובוסים לא קיימים בלקסיקון שלהם). כל יום שישי בצהריים אנחנו הולכים לחמותי (ובערב להוריי). חמי וחמותי אמנם גרושים אבל הם ביחסים מאוד טובים (או כמו שבעלי אומר הם חברים אבל לא מסוגלים לחיות אחד עם השני). כל יום שישי אנחנו מציעים לחמי לבוא איתנו (ואפילו מוכנים לנסוע במיוחד מהמושב בו אנחנו גרים עד לעיר בו הוא גר ואז לחמותי, סה"כ נסיעה של שעה וחצי) תמיד הוא ממציא תירוצים שהוא לא יכול. פעם כואב לו הראש, פעם הוא עייף. אני יכולה להגיד לכן שחמי רואה את הילדים שלנו בממוצע פעם בשלושה חודשים (ואני לא מגזימה) אין לו סבלנות לילדים (ואפילו את שתי ילדיו משני נישואיו הוא לא גידל כי הוא התגרש כאשר הם היו ממש קטנים). בקיצור ולעניין, מיום חמישי בעלי ניסה לתפוס את חמי על מנת לקבוע איתו באיזה שעה נבוא לאסוף אותו. והוא לא ענה לטלפונים. גם ביום שישי עד שעות הצהריים המאוחרות (14:30 ) הוא לא ענה. בעלי אמר שהוא דואג וחמותי אמרה לו שהוא כנראה נסע למשפחה בת"א. אני ידעתי שלא קרה לו כלום אלא שהוא רק מנסה "להתחמק" על מנת לא לבוא. בעלי החליט לנסוע אליו הביתה ולראות שהכל בסדר. הגענו אליו הביתה בשעה 15:35 בעלי צלצל בפעמון ולא הייתה תשובה, ולכן הוא נכנס עם המפתח שברשותו. בדיוק חמי צץ בדלת ואמר לו שהוא בדיוק חזר מרופא שיניים. לי זה נראה מאוד תמוהה. קודם כל איזה רופא שיניים עובד בשעות כאלה ביום שישי (במיוחד שזה לא מקרה חרום). דבר שני בשביל בנאדם שמנג'ז לבעלי על מנורה שצריך להחליף לו או שמתקשר כל יום על מנת לתת לו עדכון חדשות איך זה שהוא לא הזכיר את העובדה שהוא צריך ללכת לרופא שיניים. הוא כנראה חשב שאם הוא יענה לטלפון הוא לא יצטרך להגיע ליום ההולדת של הנכד שלו. לא הייתה לו כמובן ברירה והוא נסע איתנו לחמותי. חמותי (שוב לשם שינוי) לא הכינה אוכל שאני יכולה לאכול (כבר שנה וחצי אני סובלת מאולקוס ואני לא יכולה לאכול את האוכל החריף והמטוגן שהיא עושה והיא גם יודעת שאני צמחונית ואף פעם היא לא דואגת לי לתחליף). נו טוב, מילא אולי נוריד 2 גרם. שהגיע הזמן לכבות את הנרות שעל העוגה אמרנו לבננו תעשה עכשיו פו ותכבה את הנרות. חמי פתאום קופץ ואומר: "מה פתאום! מה אנחנו צריכים שהוא ירק על העוגה ואז לא נוכל לאכול אותה". בני הסתכל עליו בעיניים נעלבות וסירב לכבות את הנרות. הצרה היא שבני מדבר קומץ מילים בודדות אז הם חושבים (וגם מציינים) "הוא קטן. הוא לא מבין". דבר שמאוד מקומם אותי כי הוא מבין הכל. הוא ילד מאוד פיקח. ואז חמותי אומרת לבני ובתי הבכורה: "עד שאתם לא תגדלו ותלמדו לא לקנא (דבר שאין בינהם) אני קונה לשניכם מתנה ליום ההולדת". ומה היא קנתה להם? חליפה בשוק רמלה לוד ב-15 שקלים. אז קודם כל לא אכפת לי שזה עלה 15 שקלים וזה נקנה בשוק רמלה לוד. אבל ליום ההולדת לפי דעתי עדיף לקנות צעצעוע. ואם כבר קונים חליפה. קונים במידה הנכונה ומשהו שהוא ילבש. היא קנתה לו אוברול (ללא שרוולים) מפוך. מה אנחנו גרים בסיביר? לאן הוא ילך עם דבר כזה. ועוד במיוחד שזה עם כתפיות ואין שרוולים. מה אני אשים מתחת רק גופייה? ואם היא יודעת שהילד חוגג יום הולדת שנתיים (ושהוא יחסית לגילו די גדול ממדים) למה היא קונה חליפה ל-18 חודש? ולבתי היא קנתה חליפה מספר 12 (כאשר היא הולכת עם מידה 8 ). היא אף פעם לא שואלת מה המידות. היא קונה. וכאשר היא שואלת אם זה יפה או לא ואני עונה בכנות מה אני חושבת היא מתעצבנת. אמרתי לבעלי שזה מאוד נחמד מצידה שהיא רוצה לקנות לילדים בגדים. אבל מכיוון שאנחנו לא מסכימות על רוב הדברים בחינוך הילדים (ובמיוחד באיך צריך להלביש את הילדים) הייתי מעדיפה שתתן לי את הכסף ואני אקנה מה שאני יודעת שהם צריכים וגם משהו שנראה לי יפה. היא לא מוכנה . היא רוצה שהילדים יידעו שהיא קנתה את זה ולא אף אחד אחר. וחוץ מזה היא אמרה לבעלי שהיא מפחדת שאני לא אקנה להם כלום ואז אני אבקש כסף סתם. אולי תגידו שאני קטנונית אבל זה מעליב ומרגיז אותי. כל יום שישי אני מקבלת הערות על כך שאני אמא לא אחראית (בגלל שהילדים משחקים ולפעמים נופלים ומקבלים מכה ו/או שריטה) שאני לא דואגת להם שיהיו בריאים (בכך שאני לא מלבישה אותם בעשרים שכבות בגדים) ובכך שהם לא אוכלים כלום (דבר שאינו נכון. פשוט את האוכל שלה הם לא אוהבים ונגד זה אין לי מה לעשות). בעלי שבדרך כלל סוגר אוזניים מהרגע שאנחנו מגיעים לשם (כי זה לא מעניין אותו מה היא אומרת, לדבריו) אומר שאני סתם מחפשת אותה וגם אם היא אמרה לי דברים כאלה זה לא סוף העולם. אולי. אבל הוא בנאדם שלא מתרגש מאף אחד ומשום דבר ואילו אני נפגעת מאוד מהר. האם אני מגזימה?
בעלי (לשם שינוי). היום הוא יום הולדתו של בננו (בן שנתיים). מכיוון שחמותי מאוד אוהב "להתחרות" עם ההורים שלי על "מי הסבתא הכי טובה" אני מעדיפה לפצל את ימי ההולדת של הילדים. ארוחת צהריים בשישי או שבת סמוך ליום ההולדת עם משפחתו של בעלי וביום שישי בערב עם משפחתי (הוריי, אחי, אחותי ומשפחתה). בעלי ביקש מחמותי שנעשה לו מסיבונת קטנה אצלה ביום שישי בצהריים (שזה בעצם רק חמותי, חמי (הם גרושים), אחותו למחצה (מצד האמא) של בעלי ואנחנו. זהו. על מנת לחסוך לו נסיעה כפולה (חמותי וחמי אינם נוהגים ומכיוון שהם גרושים וכל אחד גר בעיר אחרת בעלי צריך לעשות "סע וטייל ברחבי ישראל" על מנת להביא אותם אלינו. מוניות ו/או אוטובוסים לא קיימים בלקסיקון שלהם). כל יום שישי בצהריים אנחנו הולכים לחמותי (ובערב להוריי). חמי וחמותי אמנם גרושים אבל הם ביחסים מאוד טובים (או כמו שבעלי אומר הם חברים אבל לא מסוגלים לחיות אחד עם השני). כל יום שישי אנחנו מציעים לחמי לבוא איתנו (ואפילו מוכנים לנסוע במיוחד מהמושב בו אנחנו גרים עד לעיר בו הוא גר ואז לחמותי, סה"כ נסיעה של שעה וחצי) תמיד הוא ממציא תירוצים שהוא לא יכול. פעם כואב לו הראש, פעם הוא עייף. אני יכולה להגיד לכן שחמי רואה את הילדים שלנו בממוצע פעם בשלושה חודשים (ואני לא מגזימה) אין לו סבלנות לילדים (ואפילו את שתי ילדיו משני נישואיו הוא לא גידל כי הוא התגרש כאשר הם היו ממש קטנים). בקיצור ולעניין, מיום חמישי בעלי ניסה לתפוס את חמי על מנת לקבוע איתו באיזה שעה נבוא לאסוף אותו. והוא לא ענה לטלפונים. גם ביום שישי עד שעות הצהריים המאוחרות (14:30 ) הוא לא ענה. בעלי אמר שהוא דואג וחמותי אמרה לו שהוא כנראה נסע למשפחה בת"א. אני ידעתי שלא קרה לו כלום אלא שהוא רק מנסה "להתחמק" על מנת לא לבוא. בעלי החליט לנסוע אליו הביתה ולראות שהכל בסדר. הגענו אליו הביתה בשעה 15:35 בעלי צלצל בפעמון ולא הייתה תשובה, ולכן הוא נכנס עם המפתח שברשותו. בדיוק חמי צץ בדלת ואמר לו שהוא בדיוק חזר מרופא שיניים. לי זה נראה מאוד תמוהה. קודם כל איזה רופא שיניים עובד בשעות כאלה ביום שישי (במיוחד שזה לא מקרה חרום). דבר שני בשביל בנאדם שמנג'ז לבעלי על מנורה שצריך להחליף לו או שמתקשר כל יום על מנת לתת לו עדכון חדשות איך זה שהוא לא הזכיר את העובדה שהוא צריך ללכת לרופא שיניים. הוא כנראה חשב שאם הוא יענה לטלפון הוא לא יצטרך להגיע ליום ההולדת של הנכד שלו. לא הייתה לו כמובן ברירה והוא נסע איתנו לחמותי. חמותי (שוב לשם שינוי) לא הכינה אוכל שאני יכולה לאכול (כבר שנה וחצי אני סובלת מאולקוס ואני לא יכולה לאכול את האוכל החריף והמטוגן שהיא עושה והיא גם יודעת שאני צמחונית ואף פעם היא לא דואגת לי לתחליף). נו טוב, מילא אולי נוריד 2 גרם. שהגיע הזמן לכבות את הנרות שעל העוגה אמרנו לבננו תעשה עכשיו פו ותכבה את הנרות. חמי פתאום קופץ ואומר: "מה פתאום! מה אנחנו צריכים שהוא ירק על העוגה ואז לא נוכל לאכול אותה". בני הסתכל עליו בעיניים נעלבות וסירב לכבות את הנרות. הצרה היא שבני מדבר קומץ מילים בודדות אז הם חושבים (וגם מציינים) "הוא קטן. הוא לא מבין". דבר שמאוד מקומם אותי כי הוא מבין הכל. הוא ילד מאוד פיקח. ואז חמותי אומרת לבני ובתי הבכורה: "עד שאתם לא תגדלו ותלמדו לא לקנא (דבר שאין בינהם) אני קונה לשניכם מתנה ליום ההולדת". ומה היא קנתה להם? חליפה בשוק רמלה לוד ב-15 שקלים. אז קודם כל לא אכפת לי שזה עלה 15 שקלים וזה נקנה בשוק רמלה לוד. אבל ליום ההולדת לפי דעתי עדיף לקנות צעצעוע. ואם כבר קונים חליפה. קונים במידה הנכונה ומשהו שהוא ילבש. היא קנתה לו אוברול (ללא שרוולים) מפוך. מה אנחנו גרים בסיביר? לאן הוא ילך עם דבר כזה. ועוד במיוחד שזה עם כתפיות ואין שרוולים. מה אני אשים מתחת רק גופייה? ואם היא יודעת שהילד חוגג יום הולדת שנתיים (ושהוא יחסית לגילו די גדול ממדים) למה היא קונה חליפה ל-18 חודש? ולבתי היא קנתה חליפה מספר 12 (כאשר היא הולכת עם מידה 8 ). היא אף פעם לא שואלת מה המידות. היא קונה. וכאשר היא שואלת אם זה יפה או לא ואני עונה בכנות מה אני חושבת היא מתעצבנת. אמרתי לבעלי שזה מאוד נחמד מצידה שהיא רוצה לקנות לילדים בגדים. אבל מכיוון שאנחנו לא מסכימות על רוב הדברים בחינוך הילדים (ובמיוחד באיך צריך להלביש את הילדים) הייתי מעדיפה שתתן לי את הכסף ואני אקנה מה שאני יודעת שהם צריכים וגם משהו שנראה לי יפה. היא לא מוכנה . היא רוצה שהילדים יידעו שהיא קנתה את זה ולא אף אחד אחר. וחוץ מזה היא אמרה לבעלי שהיא מפחדת שאני לא אקנה להם כלום ואז אני אבקש כסף סתם. אולי תגידו שאני קטנונית אבל זה מעליב ומרגיז אותי. כל יום שישי אני מקבלת הערות על כך שאני אמא לא אחראית (בגלל שהילדים משחקים ולפעמים נופלים ומקבלים מכה ו/או שריטה) שאני לא דואגת להם שיהיו בריאים (בכך שאני לא מלבישה אותם בעשרים שכבות בגדים) ובכך שהם לא אוכלים כלום (דבר שאינו נכון. פשוט את האוכל שלה הם לא אוהבים ונגד זה אין לי מה לעשות). בעלי שבדרך כלל סוגר אוזניים מהרגע שאנחנו מגיעים לשם (כי זה לא מעניין אותו מה היא אומרת, לדבריו) אומר שאני סתם מחפשת אותה וגם אם היא אמרה לי דברים כאלה זה לא סוף העולם. אולי. אבל הוא בנאדם שלא מתרגש מאף אחד ומשום דבר ואילו אני נפגעת מאוד מהר. האם אני מגזימה?
