מנחה החידון
New member
../images/Emo45.gif../images/Emo31.gif הכי הרבה יתרונות וחסרונות
כששואלים אותי מה דעתי על מסלול העתודה האקדמאית אני תמיד אומר: "זה הדבר עם הכי הרבה יתרונות והכי הרבה חסרונות שאני מכיר". היום אחרי התואר, אחרי השיבוץ, אחרי קורס הקצינים ואחרי שקצת נכנסתי לענייניים בתפקיד אני יודע שמבחינתי המסלול הוא מסלול מצוין. זה ממש לא אומר שבשביל חבר,שכן,מכר,בן דוד או אח המסלול יהיה מצוין. כשאני מסתכל אחרונה אני חושב שהרגע המשמעותי ביותר במסלול הוא השיבוץ, כנראה שרב אלא שקיבלו שיבוץ טוב יהיו מרוצים ורב אלא שקיבלו שיבוץ לא טוב יצעקו לשמים, כך העולם עובד. השיבוץ מבחינתי הוא קטע די אכזרי ובעייתי מכיוון שלא כמו באזרחות פה אתה לא יכול לעבור בקלות יחסית בין מקום למקום וכאן לרב אתה אפילו לא יודע באיזה תחום תעסוק או באיזה מדור תשובץ ולכן הבחירה בין נניח חיל הים לבין חיל האוויר היא בדרך כלל לא מקצועית אלה יותר "ת"שית". כמובן שבשיבוצים הבכירים יותר- חמ"ן ומשרדי הביטחון השיבוץ הוא יותר ספציפי והבחירה בין האופציות היא יותר קלה. גם השיבוץ הוא סובייקטיבי מכיוון שיש אנשים שלדעתם לעבוד 12 שעות ביום זה טירוף והם לא מוכנים לכך ולכן הם יעדיפו נניח את חיל האוויר או חיל חימוש, יש עתודאים שרוצים להשתבץ בצבא ולא במשרד הביטחון כי הם בכל זאת רוצים לעבור את קורס הקצינים ולשרת בסביבה גילאית פחות או יותר דומה לשלהם ויש עתודאים שרוצים נניח לשרת בחיל הים כי אבא שלהם שירת שם או זה פשוט נמצא מטר מהבית שלהם. אני רוצה להתייחס לנושא שלא ראיתי התייחסות ראויה לו. לפני הצבא אפשרויות הבחירה הם די מצומצמות ויש רבים שהבחירה שלהם היא בין גולני לגבעתי. בכל מקרה מגוון התפקידים שעתודאי יכול להשתבץ אליהם הוא אדיר, ולא רק שהוא אדיר אלא לעתודאי יכולה להיות השפעה מכרעת על השיבוץ שלו. לא רק פרופיל לא רק קב"א ולא רק קשרים. אני יכול להעיד על עצמי שמתחילת הלימודים הבנתי שהכל תלוי בי ואם אני אשקיע עכשיו אני אראה את הפירות בראיונות השיבוץ וכך קרה. לא הסתפקתי רק בידיעה שיש לי אופי מצוין ואני חכם ( כל העתודאים חושבים את זה על עצמם) אלא תרגמתי את זה למעשים כלומר לציונים. כולם צודקים, יש מעט תפקידי פיתוח פרופר בצבא ( תלוי כמובן באיזה מקצוע אתה), אבל גם באזרחות המצב דומה וגם באזרחות אתה מתקבל אחרי האוניברסיטה לעבודות הנחשבות על פי הציונים שלך. השיבוצים עם כל הבעייתיות שלהם הם גם פתח מדהים לעולם שלא היה לך סיכוי להגיע אליו אם היית מתגייס בגיל 18. מה עם בחירת המקצוע? עם יד על הלב , אני ועוד רבים אחרים בחרנו את המקצוע שלנו בלי באמת לדעת מה אנחנו הולכים ללמוד ומבלי לדעת מה המשמעות של בחירת מקצוע לחיים בגיל 17. אבל מה.. היום שאני רואה את החברים שלי מתלבטים מה ללמוד, אני מבין שגם היום אחרי הצבא אין להם כל כך מושג מה הם רוצים ללמוד והבחירה שלהם יותר קשה כי הם יותר מבינים את גודל ההחלטה. נשמע מוזר אבל אני חושב שזהו יתרון למסלול. אז בטוח שיהיו כאלה שיתחילו ללמוד בגיל 18 ויבינו שהם לא בחרו את המקצוע הנכון ולכן יפרשו אבל גם אנשים אחרי צבא מפסיקים לימודים בגלל אותה הבעיה. ומה עוד? אם עתודאי לאחר הגיוס הבין שהוא לא בחר במקצוע הנכון הוא יכול לעשות תואר שני במקצוע אותו הוא רוצה ללמוד במהלך השירות ואז לצאת לאזרחות עם תואר שני ועם ידיעה וודאית במה הוא רוצה להתעסק בעוד ש"אנשים רגילים" רק יבינו בערך בגיל 28 שהם למדו את המקצוע הלא נכון.
כששואלים אותי מה דעתי על מסלול העתודה האקדמאית אני תמיד אומר: "זה הדבר עם הכי הרבה יתרונות והכי הרבה חסרונות שאני מכיר". היום אחרי התואר, אחרי השיבוץ, אחרי קורס הקצינים ואחרי שקצת נכנסתי לענייניים בתפקיד אני יודע שמבחינתי המסלול הוא מסלול מצוין. זה ממש לא אומר שבשביל חבר,שכן,מכר,בן דוד או אח המסלול יהיה מצוין. כשאני מסתכל אחרונה אני חושב שהרגע המשמעותי ביותר במסלול הוא השיבוץ, כנראה שרב אלא שקיבלו שיבוץ טוב יהיו מרוצים ורב אלא שקיבלו שיבוץ לא טוב יצעקו לשמים, כך העולם עובד. השיבוץ מבחינתי הוא קטע די אכזרי ובעייתי מכיוון שלא כמו באזרחות פה אתה לא יכול לעבור בקלות יחסית בין מקום למקום וכאן לרב אתה אפילו לא יודע באיזה תחום תעסוק או באיזה מדור תשובץ ולכן הבחירה בין נניח חיל הים לבין חיל האוויר היא בדרך כלל לא מקצועית אלה יותר "ת"שית". כמובן שבשיבוצים הבכירים יותר- חמ"ן ומשרדי הביטחון השיבוץ הוא יותר ספציפי והבחירה בין האופציות היא יותר קלה. גם השיבוץ הוא סובייקטיבי מכיוון שיש אנשים שלדעתם לעבוד 12 שעות ביום זה טירוף והם לא מוכנים לכך ולכן הם יעדיפו נניח את חיל האוויר או חיל חימוש, יש עתודאים שרוצים להשתבץ בצבא ולא במשרד הביטחון כי הם בכל זאת רוצים לעבור את קורס הקצינים ולשרת בסביבה גילאית פחות או יותר דומה לשלהם ויש עתודאים שרוצים נניח לשרת בחיל הים כי אבא שלהם שירת שם או זה פשוט נמצא מטר מהבית שלהם. אני רוצה להתייחס לנושא שלא ראיתי התייחסות ראויה לו. לפני הצבא אפשרויות הבחירה הם די מצומצמות ויש רבים שהבחירה שלהם היא בין גולני לגבעתי. בכל מקרה מגוון התפקידים שעתודאי יכול להשתבץ אליהם הוא אדיר, ולא רק שהוא אדיר אלא לעתודאי יכולה להיות השפעה מכרעת על השיבוץ שלו. לא רק פרופיל לא רק קב"א ולא רק קשרים. אני יכול להעיד על עצמי שמתחילת הלימודים הבנתי שהכל תלוי בי ואם אני אשקיע עכשיו אני אראה את הפירות בראיונות השיבוץ וכך קרה. לא הסתפקתי רק בידיעה שיש לי אופי מצוין ואני חכם ( כל העתודאים חושבים את זה על עצמם) אלא תרגמתי את זה למעשים כלומר לציונים. כולם צודקים, יש מעט תפקידי פיתוח פרופר בצבא ( תלוי כמובן באיזה מקצוע אתה), אבל גם באזרחות המצב דומה וגם באזרחות אתה מתקבל אחרי האוניברסיטה לעבודות הנחשבות על פי הציונים שלך. השיבוצים עם כל הבעייתיות שלהם הם גם פתח מדהים לעולם שלא היה לך סיכוי להגיע אליו אם היית מתגייס בגיל 18. מה עם בחירת המקצוע? עם יד על הלב , אני ועוד רבים אחרים בחרנו את המקצוע שלנו בלי באמת לדעת מה אנחנו הולכים ללמוד ומבלי לדעת מה המשמעות של בחירת מקצוע לחיים בגיל 17. אבל מה.. היום שאני רואה את החברים שלי מתלבטים מה ללמוד, אני מבין שגם היום אחרי הצבא אין להם כל כך מושג מה הם רוצים ללמוד והבחירה שלהם יותר קשה כי הם יותר מבינים את גודל ההחלטה. נשמע מוזר אבל אני חושב שזהו יתרון למסלול. אז בטוח שיהיו כאלה שיתחילו ללמוד בגיל 18 ויבינו שהם לא בחרו את המקצוע הנכון ולכן יפרשו אבל גם אנשים אחרי צבא מפסיקים לימודים בגלל אותה הבעיה. ומה עוד? אם עתודאי לאחר הגיוס הבין שהוא לא בחר במקצוע הנכון הוא יכול לעשות תואר שני במקצוע אותו הוא רוצה ללמוד במהלך השירות ואז לצאת לאזרחות עם תואר שני ועם ידיעה וודאית במה הוא רוצה להתעסק בעוד ש"אנשים רגילים" רק יבינו בערך בגיל 28 שהם למדו את המקצוע הלא נכון.
