בוקר טוף...

[י ה י ה ט ו ב]

../images/Emo42.gif../images/Emo20.gifבוקר טוף...../images/Emo20.gif../images/Emo42.gif

אנשים יקרים מאוד מאוד שלי....... הנה אגרת הבוקר טוף שלי.... (נראה לי שאני יעשה את זה מנהג קבוע, אז

) קודם כל, לכל אלה שהתעוררו, שמתעוררים, ואלה שעתידים להתעורר.... בוקר טויף!!!! הלילה לא ישנתי. לא משו רע, סתם הייתי צריכה לסיים את העבודה שלי. אבל לא ממש הצלחתי להתרכז. אני ממש לא מאלה שיכולים לשבת על הכסא, ולא לקום עד שהם מסיימים מה שהם התחילו.... עובדה, אני כאן, וחצי עבודה עדיין לא גמורה. כבר עשיתי שער, הקדמה, מבוא, תוכן, ביבליוגרפיה, ה-כ-ל חוצממה שבאמת צריך. אני מנסה לחשוב למה. למה אני תמיד מנסה לברוח מאיפה שאני, אבל אפפ´ם אין לי באמת את האומץ המתאים. למה אני תמיד חיה ב"כאילו". כל כך הרבה דברים רציתי לעשות. כל כך הרבה דברים אני עדיין רוצה. אבל איך שהוא, תמיד יש עלי את סמפטום ה"סבתא". סמפטום הסבתא??? ככה- סמפטום הסבתא זה כינוי לכל אלה שלא יכולים לעשות שומדבר בחיים שלהם כי הם בפחד מתמיד שאם הם ילכו, אם הם יקחו חופשה, הכל יתמוטט. לכולנו יש את זה. לאנשים נורמלים יש את התחושה הזאת כזה נוגע לאנשים מאוד מאוד קרובים אליו. לאנשים קצת פחות נורמלים, כמוני למשל, סמפטום הסבתא נכלל על העולם כולו. הרי ברור שאם אני יעשה את מה שאני רוצה כל הסניף יתפרק, כל הנוער שלי יתפרק, כל החברות שלי לא ידעו מה לעשות, הבי"ס יפול, ושלא לדבר על חברות העולם שלישי, שנושאות עיניהם בדאגה, שמה אפרת תחליט לעקור ממקומה. אנשים עם סמפטום אאפ´ם לא יכולים להתפרע באמת, לא יכולים לעשות באמת מה שהם רוצים. רק לעמוד על מגדל גבוה, ולהשקיף על העולם. הקטץ´ בסמפטום הסבתא, שה"סבתאים" לא מבינים שרק הם רואים את זה ככה. שומדבר לא יזוז ממקומו אם הם יחליטו באיזה שהוא יום לצאת לטיול ארוך ולא לשמוע על אפ1 ממטר, אפ1 לא באמת ירגיש בחסרונם. זה אולי שורש הסמפטום: הרצון להרגיש שאתה נצרך, כשבמציאות אתה ממש לא. אז יגידו לי אלפי פעמים: "תעשי מה שאת רוצה, לא מה שאת חייבת", אבל אני לא מצליחה. כי אני הרי סבתא!!!! ולך תתווכח עם סבתות... סליחה, באמת לא התכוונתי להתפלסף על הבוקר...... אז הנה לכם שיר אופטימי לפתיחת בוקר נפלא: "איזה יום אביב נהדר

זה יום שנועד לטיולים

לאן נסע לעמק או לכפר

לא משנה העיקר שנוסעיםםםםםםםםםםםם"

מאוהבת כולכם....

מווווווווווווווווווווווווווווווווווווווואה.... ולא לשכוח-

 

[חזקה ושורדת]

סימפטום הסבתא.....

אז ככה קוראים לזה..... מוכר.... כמה שמוכר....

 

[חיפושיט]

סבתא?, אני שמעתי סבתא?

ממממ.. סיפוטם מעורר שאלות.. רק להגיד כמה דברים.. דבר ראשון, אני חושבת שלאנשים כן יהייה אכפת אם תעשי איזה משהו דראסטי, זה לא ש"אתה באמת לא נצרך".. ההרגשה הזאת באה מאיזה מקום של "רצון להיות נאהב", וזה בסדר, אבל תעשי לעצמך גבולות לפעמים איפה ה"סיפטום" הזה נגמר ואיפה המציאות מתחילה.. זה שאת נאהבת זה ברור, את לא חייבת תמיד להוכיח את זה.. [למרות שזה נחמד :]. המלצה שלי?- תתחילי לעשות דברים. תעופי. תגיעי לשמיים.. אבל לאט לאט, צעד צעד.. את לא רוצה לעשות לחיפו התקפת לב או משהו נכון? וזהו, בוקר מרנין גם לך [אז מה אם עכשיו אחד בלילה?, פרטים פרטים..] וזהו,

על האף!