קצרים ליום חמישי

[dganitm]

../images/Emo42.gifקצרים ליום חמישי../images/Emo42.gif

כמעט סוף שבוע!!! יום מקסים לכולן

 

[נקודות נקודות]

אין שיר?

 

[dganitm]

אחד השירים שאני הכי אוהבת והכי מחזק אותי

ברור שיש שיר!!! אתמול בבוקר חשבתי על השיר הזה, יצאתי מהבית לאוטו עם כל הציוד אופניים ועדיין היה קצת חשוך בחוץ, פתאו עם הדשא אני רואה ציפור שחורה, כזו שלא ראיתי קודם... בניגוד לחתול שחור, ציםור שחורה מעלה בי חיוך ענק וממלאת לי את הריאות אויר של תקווה. זה שיר שאני שומעת כשאני צריכה דחיפה ואנרגיות.

חוצמזה- נקודות- איך נקראת הציפור הזו בעיברית?

 

[נקודות נקודות]

שחרור כמובן

השירה שלהם, בעיקר בעונת החיזור, היא ממלאת לב נפלאה. מה שכן, באיזר שלך - זו היתה עלולה להיות מיינה הודית (היה לה "איפור" צהוב מסביב לעין?). אם זו האחרונה - אמנם שרה יפה, אבל מין פולש בעייתי ביותר.

 

[מאיה283]

שיר מקסים

כל כך רציתי להיות זאת שתקפוץ ראשונה ותגיד שחרור!!!אבל הנה נקודות נקודות הקדימה אותי. הציפור הזאת תמיד באה אחרי שמכסחים את הדשא ואז יודעים שיש מזיקים בדשא.

 

[גמדים קטנים]

גם לי יש אחד

לימים ההפוכים האלה

 

[rasheric]

שום ספורט בשבילי אתמול, רק לילדים ...

משכנעת את עצמי שלא יכולתי לדחוס אמול בין העבודה, להסעות, לבת מיצווה גם ספורט, אבל מקווה לפיצוי היום ובסוף שבוע. אתמול לקחתי את הגדולים לשיעור נסיון בטניס, ורשמתי אותם. לא יודעת איך לא חשבתי על זה קודם, המרכז 5 דקות מהבית אבל לא בשכונה. הילדים שלי לא ספוטיביים במיוחד, אבל אוהבים לעשות ספורט, בדרך כלל, אם הם לא "חוטפים" חיזוקים שליליים. העניין הוא שהם לא תחרותיים ( אהממ... זה ברור מאיפה זה הגיע להם ) ולכן הרבה מהחוגים לא מתאימים להם. קשה למצוא מקום שהעידוד לספורט בא מהמקום של בואו נהנה מהספורט וממה שזה עושה לנו ולא מהמקום של בואו נהיה יותר טובים, מי שפחות טוב ... לא ממש צריכים אותו כאן. לטעמי זאת בעיה רצינית. בשנים קודמות מצאנו מסגרת כזאת והילדים פשוט פרחו - חוג התעמלות במסגרת המתנס של גליה ירדני, שבעיני היא אחת הנשים/אנשים עם הגישה הכי נהדרת לספורט. הילדים נלחמו לבוא לחוג גם עם היו חולים ופשוט חזרו בהיי. מה הסוד ? למה הם לא מתלהבים ככה מכל ספורט ? לא היתה שם "אטרקציה" של ספורט כמו סקי או משהו. ממה שאני ראיתי הסוד היה עידוד חיובי אינסופי. תשומת לב רבה לילדים בעזרת צוות עזר. איכפתיות. זה הזמן שבא לי לקטר על החינוך הגופני שנתקלנו בו במערכת החינוך אבל אני אתאפק. יש לי גם חיצי אשמה כלפי עצמי. שאנחנו לא מספקים להם מספיק הזדמנויות לספורט משותף. שזה נושא שלם בפני עצמו. אבל השנה המסגרת פחות מתאימה לגדולים מכל מיני סיבות ולכן החיפוש התחיל. מקווה שיסתדר. הענין מעסיק אותי.

 

[ofec bar]

מסכימה והמלצה

לא יודעת איפה את מירושלים, אבל בבית חולים אלי"ן פועל מרכז ספורט לילדים. ליוויתי שם השנה חוג אופניים והאופי שלו בדיוק כפי שציינת שאת רוצה - לימוד על בטיחות, כבוד לאחרים, לאופניים ולכביש, אהבת הטבע. לדוגמה, באחת הפעמים נפל החוג על יום "מוזיאונים חינם" בכל הארץ, אז רכבנו ליד ושם ונכנסנו (בבגדי רכיבה, אני הייתי עם גרביים בגלל הקליטים...) להסתובב. אחר כך סיור שטח קצר. בסוף השנה קיבל כל ילד מדליה ותעודת השתתפות בה הודגשה לא רק ההתקדמות הספורטיבית שלו אלא כמה הוא "חבר" ותומך בחבריו כחלק מקבוצה. מעבר לזה השילוב של ספורט לילדים בריאים במרכז שמאושפזים ומבקרים בו ילדים עם מוגבלויות חושף ילדים מגיל צעיר לכך שלכל אחד גופו שלו ועבורם הם אינם "שונים" כפי שאנחנו כמבוגרים שלא רגילים בכך רואים זאת.

 

[Truly Scrumptious]

תחילת שנת הלימודים גמרה אותי

 

[Truly Scrumptious]

איפפ- תפוזבל

בכל אופן- תחילת שנת הלימודים גמרה אותי

כבר יומיים שאני באימוני החלפות וזה ייגמר רק בעוד שבוע..... מחליפה מבגדי האימון לעבודה הראשונה בבית ספר, חוזרת מבית הספר ומחליפה שוב להשלים אימון ואז מחליפה לעבודה השנייה.... וזה בלי ילדים...... והאמת- מה שעובר לי בראש זה שעוד מעט כיפור, ומסלול הרכיבה שלי, שיהיה ארוך מהרגיל, מתקרב והולך

 

[בריצה קלה]

החופש הגדול נגמר - הפארק הוחזר בשלום לרצים

רצתי אתמול ב-9 בערב סופסוף אפשר לרוץ על השבילים בלי לתמרן בין עשרות משפחות משוטטות ובלי להתחמק מאופניים טועים וכדורים מתגלגלים אם כי, עדיין היו מנגלים.. אז מסתבר שיש גם יתרונות לחזרה ללימודים

רצתי 15 ק"מ היה קשה, אבל שרדתי

(רק ששכחתי לטעון את ה-MP והוא הפסיק לעבוד אחרי 4 ק"מ. באסה!)

 

[עוד נועה]

הכי קשה לשרוד בלי מוזיקה../images/Emo79.gif

11K זה בכלל סיוט. איזה מזל שלפחות השקט והשלווה שבו לריצה... נשמע יופי.

 

[dganitm]

כייף לרוץ ולהתחבר למחשבות ולהתרכז בגוף

אני דווקא חושבת שלרוץ בלי מוסיקה יותר מחבר לגוף (בדיוק היום ברכיבה דיברנו על זה... עניין של מדיטציה, של שקט פנימי, של מונוטוניות ורצף... שקט...)

 

[עוד נועה]

רכיבה סתוית, כמעט קרירה כמעט בגשם...

רכיבה אחרונה או בעצם אימון אחרון לפני קיסריה. התחילה ממש ממש מאוחר בגלל ענייני הסתגלות לגן החדש שהצליחו להכנס לי עמוק לבטן הרכה ולהפוך אותי לאמא הכי לא קולית בעולם... נסעתי למשולש בשביל להשאיר את האופניים בחנות לטיפול וכיוון. כשהגעתי כבר היה מאוחר ודי חם. התחושה הרעה מהבוקר גרמה לי שלא לרצות לעלות עליהם בכלל. ממילא אימון ממש קצר. אולי אוותר ורק אשאיר אותם לטיפול? בינתיים התחילה רוח קרירה ונעשה אפור ומעונן. רק לכבוד הסתיו, עליתי על האופניים ויצאתי לרכוב. הרגליים התחילו להסתובב מאליהן ופתאום הבנתי איך מה שאני כל כך אוהבת יכול לשחרר אותי ולעשות לי כל כך טוב. נעשה יותר קל על הלב. נאלצתי לקרוא לרגליים שלי לסדר ולהסביר להן שחוזרים לקצת "קצב תחרות" ויותר קצב נוח... אספתי את האופניים, סיימתי את הסידורים ויצאתי הביתה. השמים היו אפורים והתחיל טפטוף. איזה כיף! התרגשתי כמו ילדה קטנה. הגעתי לגן כדי למצוא שם ילדה מחייכת ומאושרת. בגן השני היתה עוד ילדה מחייכת אבל זה לא הפתיע אותי, רק עשה לי עוד קצת טוב על הלב....

 

[ofec bar]

צריכה לראות את זה

אותך מתפקדת בחוסר קוליות משווע. לא קונה! בגשם בדיוק הייתי בדרך חזרה מהסופר היה חלקלק ומשעשע. הן לא באותו גן או רק מופרדות ב"קבוצות" או זה? ולמה לא ביחד, אם הגדולים היו ? (עזבי את הPC אני יודעת מה "אומרים" על גידול אישיות נפרדת אצל כל תאום, אבל דווקא אצלכם נראה שאתם מעודדים כל אחד בנפרד גם בלי להיות "מסורתיים" בחינוך. חוץ מזה שהן לא זהות וגם נראות אחרת שזה אמור לתרום מראש לפיתוח אישיות נפרדת או משהו לא?)

 

[עוד נועה]

קורה../images/Emo13.gif

כשמשהו נכנס חזק בבטן, זה קורה לגמרי. די הרבה אנשים מגדירים אותי כ"אמא קולית" ואני לוקחת לעצמי את הזכות לא להיות כזו למרות שהתואר נחשב מחמיא... הן בשני גנים נפרדים זה לצד זה. בניגוד לאחיהן ואחותן שהופרדו רק בכיתה ה' מסיבות טכניות בלבד ויש סיכוי שיאוחדו בכיתה ז' (אם שניהם יתקבלו לכיתה האחת בעיר שאנחנו מעוניינים בה). מאיה ויובל הדגימו מאז ומעולם נפרדות מהי. ביום הראשון של כתה א' הם נגשו אוטומטית לשני שולחנות נפרדים. לא היה קורה אצל אחיותיהם. מאז שלא הפרדנו אותם בגן חובה וקיבלתי על כך מחמאות מהצוות החינוכי (שהיה מאד נגד ההחלטה ואף ניסה להלחם בנו), מפנים אלי מ"עמותת תאומים ושלישיות" הורים שמתלבטים בסוגיה כדי שאדבר איתם. הגישה שלי היא "כל זוג לגופו"

שירה ורוני הן זוג די גבולי. הרצון שלי היה להשאיר אותן יחד בגן חובה ולהפריד בכתה א' אבל אין אצלנו אופציה כזו. אותה קבוצה ממשיכה מחובה עד כתה ו' יחד. דווקא ההפרדה מאפשרת לנו לעשות גם דברים משותפים אחה"צ אחרי שתרגלנו נפרדות בבית הספר. בשבוע הבא הן יתחילו יחד חוג מחול עם מי שלימדה את מאיה. עוד סיבה להיות לא קולית ולהתרגש...

 

[ofec bar]

"אחרי שתירגלנו נפרדות" גדול

מדמיינת אותן מסתכלות על השעון ואומרות לחברים "טוב, תרגלנו היום נפרדות במשך 5 שעות אז הרווחנו 5 שעות של יחד". הזיכרון שלי משירה זה איך היא עושה סיבובים בסלון עם חצאית של פיות, ורוני מטפסת על המעקה בתחתונים שיהיה לבנות בהצלחה בשיעורי המחול!

 

[מור שלז]

שאלה לתמר ולמי שמכירה: סחרחורת בעמידה

תופעה מוכרת אצלי כשאני חוזרת ממחלה, וגם עכשיו: לא יכולה לעמוד, רק ללכת או לשבת (או לרוץ - אבל עוד לא חזרתי להתאמן

) אפילו אם אני עומדת לרגע קצר בשיחת מסדרון עם מישהו, מייד מופיעה סחרחורת. מה עושים? ממה זה נובע? יש דרך להמנע מזה? זה אומר משהו לגבי חזרה לאימונים?

 

[tamark4]

כנראה לחץ דם שיורד במצבים מסויימים

יכול להיות שזה גם מסביר נטיה להתעלפות אחרי סיום מאמץ בתנאי חום. חשוב לשתות הרבה, אם כי אני מאמינה שזה לא נובע ישירות מהתיבשות. לא נראה לי שפעילות תחמיר את המצב, אולי להפך. כמובן בהדרגה, ולא בשעות החמות. הוירוסים הקצרים האלו יכולים להיות די אלימים ומתישים. תרגישי טוב !

 

[מור שלז]

תודה../images/Emo140.gif

באמת ההסבר הרפואי שקיבלתי להתעלפות אחרי מאמץ בתנאי חום היה של ירידה מהירה מדי בלחץ הדם, כך שזה בהחלט מתאים. הרגעת אותי עם הפעילות הגופנית (אני עדיין מקוה לעשות את טרי קיסריה בשבת בתור אימון התמודדות עם הים).