נגמרה ארוחת הערב,
השניצלים לא יצאו טעימים בכלל. טוב נו. דליה, לגבי אנטי וירוסים, המחשב שלי מוקף בהם, ככה שלא זאת הבעיה. ניראה לי שזה באמת קשור לזה שאני בחו"ל. אולי אני צריכה לכתוב לספק האינטרנט שלי כאן... טוב נו. לגבי מה קרה היום. הממממ... זה לא משהו כזה דרמטי. אני עצבנית מאד, שזה לפעמים קורה לי כשאני במחזור. אני מנסה לחשוב עכשיו אם זה רק עצבנות או משהו אחר... לא יודעת. ספיציפית לא קרה ממש כלום. קמתי בבוקר, הלכתי לכושר והיה ממש אחל´ה, כי לא הייתי בלחץ של זמן כמו תמיד (תמיד אני ממהרת כי אני צריכה לאסוף את הילדים מביה"ס). אח"כ נסענו לליאון, שהוא יהיה הרו"ח שלנו לעסק. ליאון הוא מדרום אפריקה, הגיע הנה לפני 8 שנים. הוא מאד פעיל בקהילה הרפורמית כאן. כשהגענו הנה הוא קיבל אותנו מאד יפה. הוא ואישתו אפילו השאילו לנו סדינים וסכו"ם ואפילו מיטה, כי לא היה לנו כלום. בכל אופן, רציתי שנלך לאכול קודם, אבל דורון אמר שזה לא ביקור חברי אלא עבודה, ככה שלא נשאר הרבה. כן, שכחתי שבאמת, קמתי והלכתי לכושר, אז דילגתי על ארוחת הבוקר. אז מלאנו טפסים, והוא הסביר לנו איך מס הכנסה עובד כאן וכל מיני כאלה ואז אישתו הוציאה איזה תבשיל שהיא הכינה, עם המון גבינה צהובה וקורן צי´פס (יש לזה שם, זה משהו ספרדי נדמה לי?). אז אכלתי קצת, כי היה לא נעים לא לאכול בכלל ואז התעורר הקול המעצבן שלי ואמר לי: "יופי! גבינה צהובה וצ´יפסים, אכן ארוחת צהרים מזינה!" ואמרתי לו: "אבל אכלתי ממש קצת, תעזוב אותי בשקט" והוא אמר:"לא רוצה. ועכשיו אסור לך לאכול בחוץ וזהו לך". ניסיתי לרמוז לדורון שאני רוצה כבר ללכת ("סליחה, לא קבענו עם איציק עוד מעט?" והוא מסתכל על השעון, ואומר לי: "לא"
), אבל במקום זה יצאנו לסיבוב עם ליאון בשכונה היפיפה שלו, והיה קר, כי קיץ הרי, והעצבים שלי עלו, והקול הזה כל הזמן אמר לי: "תאכלי ותהיי שמנה. גבינה צהובה, כל הכבוד לך באמת". ונכנסנו לאוטו ואמרתי לדורון שאני רוצה הביתה, הביתה, הביתה. אף אחד לא היה רעב, חוץ ממני, ודורון התעצבן עלי ואמר שאני מתנהגת כמו תינוקת, ושאני אפסיק לרחם על עצמי. ותוך כדי שאני כותבת את השטות הזאת אני מתכווצת כולי מכמה שזה מפגר. חזרנו הביתה והלכתי לישון, וקמתי ואכלתי שניצל מגעיל. יש לי טעם מגעיל בפה, בטח כי עישנתי יותר מדי סיגריות (אגב, תמי, מסתבר שטיים לא כזה טעים כמו שזכרתי
), ואני מרגישה מאד חסרת מנוחה. יעל, שאלת כמה זמן אנחנו כאן, 8 חודשים. הגענו בתחילת החורף, ועכשיו אנחנו מחכים לקיץ. שאלנו את ליאון אם זה הקיץ, ואשתו אמרה: "אתם זוכרים שהיו יומיים של שמש בשבוע שעבר?" אמרנו שכן, אז היא אמרה: "זה היה הקיץ"
אבל טוב. כמו שדורון אומר, אם גם מזג האויר היה פה טוב, לא היה פה מקום לזוז
בכל אופן, המון תודות על ההקשבה. אמנם חשפתי את עצמי במלא פיגורי, אבל לא נורא... אני הולכת להכין לי תה. אולי זה יישפר קצת את הטעם בפה...