ארועי קרית אונו לנוער 13,27.5.2010

[HayaBee]

../images/Emo41.gif../images/Emo70.gifארועי קרית אונו לנוער 13,27.5.2010

התאריך הנכון הוא 27.5.10 בטעות כתבתי 25, נא לתקן. ארועים לנוער בקרית אונו - יתקיימו ברחבה שלפני הקניון בקרית אונו. מסיבת חוף 13.5.2010 יום ה' 23:00-20:00 חול ים, פופים, פינות ישיבה, תקליטנים, ריקודים יריד תעסוקה לנוער 27.5.2010 יום ה' 23:00-20:00 צפי קהל כ- 1500 בני נוער בגילאי 13-18 דרושים דוכני מכירות, צמות, אביזרי שיער , צעצועים, קעקועים ,תכשיטים, מתנות, טיפוח, ציפורניים, בגדים, פיציפקס ועוד. עלות: דוכני מכירות 150 שח דוכני מזון 300 שח רק בעלי אישורים מהרשויות שיוצגו לפי דרישה נא להגיע עם הסכום המדויק שישולם עם ההגעה יש להביא את כל הדרוש לדוכן: שולחן, מפה וסקרטינג, תאורה, כבל מאריך ,מפצל, כיסא. נא לפנות אלי במייל חיה [email protected]

 

[HayaBee]

כל מה שנשאר לעשות לאחר הקריאה זה .....

כל מה שנשאר לעשות לאחר הקריאה זה ..........לבכות ========= דביר עמנואלוב הוא החיל הראשון שנהרג במלחמה בעזה בעופרת יצוקה, אביו נפטר שנתיים קודם ממחלה ממארת, ודביר, כבן היחיד בין בנות, נשא את כל העול יחד עם אמא שלו. האובדן שלו גרם לצער גדול במיוחד, בשל היותו בן יחיד, ונותרו רק נשות המשפחה. ביום הולדתו האחרון, התאספו כל החברים והמשפחה מסביב לקברו, הביאו שתילי פרחים וסדרו חלקת קבר יפה עבורו, במהלך האירוע האמא שלו סיפרה לכולם שם סיפור מדהים: לילה אחד לפני שהלכה לישון, היא דיברה אל הקב"ה בקול רם ואמרה וביקשה: "תן לי סימן, תן לי חיבוק אחד מדביר כדי שאדע שלא הכל היה לשווא". והלכה לישון. באותו שבוע, הבת שלה בקשה ממנה לבוא איתה לחוצות היוצר - בירושלים - היתה אמורה להיות הופעה של מאיר בנאי. האם לא כ"כ רצתה, הרגישה במצב רוח מאוד שפל אבל גם לא רצתה לצער את הבת ולכן נאותה, והלכה איתה בלי הרבה שמחה וחשק. המופע התקיים בבריכת הסולטן. בעוד הנגנים מתמהמהים לכוון את הכלים שלהם, וההופעה מתעכבת קצת, ניגש אליה ילדון קטן בן שנתיים, זהוב תלתלים שנראה כמו מלאך ונגע בכתפה, דליה, שהיא גננת במקצועה סובבה את ראשה ראתה את פני המלאך ונכנסה עמו לשיחה. -איך קוראים לך? אשל -אתה רוצה להיות חבר שלי אשל? כן -אתה רוצה לשבת לידי אשל? כן. וההורים -שתי שורות מעל- צופים במלאך שלהם 'מטריד' את הגברת המבוגרת וקוראים לו אליהם. והיא, דליה מרגיעה אותם ואומרת שהכל בסדר. ואז אשל הקטן הזה מספר לה שיש לו אח תינוק ששמו דביר... כולה מתחלחלת מהשם, עולה שתי שורות למעלה אל ההורים של אשל, רואה את התינוק בעגלה ואומרת להם בחצי התנצלות: -אם לא אכפת לכם שאני שואלת, בן כמה הבן שלכם? בן חצי שנה. -ושוב אם זה בסדר שאני מחטטת, הוא נולד לפני או אחרי 'עופרת יצוקה'? אחרי. -וסליחה באמת, שאלה אחרונה, מדוע קראתם לו דביר? והאמא של אשל ודביר מספרת: אני קצינת נפגעים בצה"ל, וכשהייתי בסוף ההריון עם דביר, הרופאים חשדו שהם מגלים מום מאוד קשה לתינוק, אבל כיון שזה היה ממש בסוף ההריון כבר לא היה ניתן לעשות כלום, אלא להמתין ללידה ולראות האם באמת יש מום או לא. וכך, האמא -שירי- הלכה הביתה אחרי הבדיקה ובבית שמעה על נפילתו של דביר במלחמה, ומיד עשתה "עסק" עם הקב"ה: "אם אתה מוליד לי תינוק בריא, אני מבטיחה לקרוא לו דביר ע"ש החייל דביר שנהרג". דליה, האמא של דביר החייל, נשארה פעורת פה, ואמרה להם - -אני אמא של דביר, ההורים הצעירים לא האמינו לה. -באמת, אני אמא של דביר, ושוב הם לא האמינו לה ושאלו: איך קוראים לך? דליה, דליה עמנואלוב מפסגת זאב... ואז האמא של דביר הקטן אמרה לדליה, קחי את דביר על הידיים, דביר רוצה לתת לך חיבוק. כמובן שמאז המשפחות אימצו אלו את אלו, ושירי האמא של דביר ואשל, כקצינת נפגעים יצרה קשר עם דליה, ומלווה אותה לאן שלא תלך ולכל מה שנחוץ לה.

 

[HayaBee]

../images/Emo131.gif.......יופי מושך את תשומת הלב.......

יופי מושך את תשומת הלב מה יכול להבטיח את הצלחתו של מוצר מסוים? אחד המרכיבים היא האריזה. ראשית, מתמקד מבטו של הקונה דווקא בה. הרושם הראשוני מגדיר את היחס העתידי. כאן יהיה נכון להיזכר בחלקו של הפתגם הידוע "מסתכלים על הקנקן"... מהו הדבר הראשון שהקונה רואה כאשר הוא מסתכל על מדפים שמלאים במוצרים שונים ומגוונים? – המראה החיצוני, במילים אחרות – האריזה. והיא באמת צריכה להיות ראויה לתשומת לב ומושכת, כדי שהקונה ירצה לקחת את המוצר, להחזיק את המוצר בידיים ולהכיר אותו מקרוב. אריזה העשויה מפח כבר הרבה זמן נהנית מביקוש רב. זה לא מפתיע בכלל: קרוב לוודאי קופסה יפה לא תמצא את עצמה בפח הזבל, היא בהחלט יכולה לתפוס מקום משלה על אחד ממדפי המטבח בתור פריט עיצוב. כמו כן, זוהי מתנה טובה לכל חג. צנצנות מפח לא מושפעות מהזמן שעובר ולא משינויי האופנה. בגלל זה דווקא בהן משתמשים בתור האריזה למוצרים ברמה גבוהה. צנצנות דקורטיביות העשויות פח לבן מתאימות באופן מושלם לאריזה של מוצרי מזון. הן עונות לדרישות גבוהות ביותר של איכות, אין להן ריח משלהן והן לא משנות את טעמם של המוצרים. בעזרת האריזה הזאת היצרנים מעלים בצורה משמעותית את ערכה של התוצרת שלהם, כיוון שבנוסף למוצרים עצמם הקונים רוכשים גם פריט נושא פרסום אמין במיוחד שנשמר לדורות רבים, ושמזכיר לקונים על החברה ועל המוצר במשך זמן רב לאחר השימוש במוצר עצמו. אריזה מסוגננת שעשויה מפח איכותי יוצרת סטנדרט בינלאומי ליופי, שמסייע בשיווק מוצלח של תוצרת בכל השווקים האזוריים. צמיחת התחרות גורמת להופעתם של מוצרים חדשים רבים, שבדרך כלל דומים האחד לשני, בשוק. לא תמיד הקונה יכול להבין את ההבדל בין מוצרים דומים, והוא מבצע, לפעמים, בחירה ספונטאנית. תופעה זו בולטת במיוחד בבחירת מוצרים שמטרתם היא יצירת הנאה אמיתית ואסוציאציות נעימות של טעמים בקרב הצרכנים. בצורה כזאת נוצר קשר מיוחד, גשר פסיכולוגי שנשמר בזיכרון להרבה זמן. שתצליח בעסקים ושהארנק שלך יתפח! בכבוד רב, אלי שביט, מייסד ומנהל הפרויקט www.HomeBiz.co.il

 

[HayaBee]

אנו חושבים על................אימא

אנו חושבים על................אימא יום אחד הלכתי להוציא רישיון נהיגה ופקיד הקבלה שאל אותי במה אני עוסקת. לא ידעתי כיצד לתייג את עבודתי כאם ומה לענות. בראותו אותי מהססת מה לענות ניסה להסביר לי את כוונתו באומרו: "האם את עוסקת במשהו או את סתם אחת". "‏בוודאי שיש לי עבודה" עניתי, "אני אם". ובתגובה ענה הפקיד בהחלטיות: "אנחנו לא רושמים אימא בתור עיסוק, נכתוב עקרת בית". שכחתי לגמרי מאותו המקרה עד שלא מזמן קרה לי אותו הדבר במשרד ממשלתי. הפקידה הייתה כמובן אשת קריירה יעילה בעלת מעמד גבוה ובעלת תואר מרשים: "חוקרת רשמית". "‏מה עיסוקך?" , שאלה הפקידה. מה גרם לי לענות כך איני יודעת אבל המילים יצאו מפי בפשטות: "אני חוקרת במדעי ההתנהגות בתחום התפתחות הילד ויחסי הגומלין בחברה שלו." הפקידה נפעמה , העט נשאר דומם באוויר והיא בהתה בי כאילו לא האמינה למשמע אוזניה. חזרתי על התואר באיטיות תוך שימת דגש על המילים החשובות ביותר , לאחר מכן נדהמתי לראות איך הכרזתי נכתבה באותיות של קידוש לבנה בטופס. "‏הרשי לי לשאול אותך.." , שאלה הפקידה בהתעניינות רבה , "במה בדיוק את עוסקת בתחום המחקרי?". בקול שליו ורגוע שמעתי את עצמי עונה לה: "יש לי תוכנית של מחקר מתמשך (לאיזו אימא אין?) במעבדה ובשטח (ביום רגיל הייתי מתייחסת לזה כאל הבית ומחוצה לו). אני עובדת למען המחקר כולו (כל המשפחה) וכבר יש לי ארבעה פרסומים (כל ילדיי). כמובן שזו אחת העבודות בעלות הדרישה הכי גבוהה בשטח ההומאני (האם ישנה איזו אימא שאינה מסכימה?) ובדרך כלל אני עובדת 14 שעות ביממה (למעשה זה יותר , משהו כמו 24 שעות). אבל בעבודה שלי יש הרבה יותר אתגרים מאשר לכל עבודה פשוטה והתמורה יותר מכלכלית היא קשורה לתחום הסיפוק האישי." היה אפשר להרגיש את כובד הראש שהקדישה הפקידה בזמן מילוי הטופס. ברגע שסיימה את התהליך קמה מן הכסא וליוותה אותי בעצמה עד לדלת. בבואי הביתה , נרגשת ממקצועי החדש באו לקראתי שלושה משותפותיי למעבדה בנות 13 , 7 ו- 3 שנים. למעלה יכולתי לשמוע את האב טיפוס החדש בתוכנית של התפתחות הילד (בן ששה חודשים) בודק תוכנית חדשה של פיתוח הקול. הרגשתי מנצחת , ניצחתי את הבירוקרטיה. נכנסתי למרשם האוכלוסין כבעלת תפקיד בכיר ובלתי ניתן להחלפה באנושות מאשר עוד "אימא אחת" .. האמהות... איזו קריירה זוהרת , במיוחד כאשר היא נושאת תואר. כיצד אנו רואים את אימא ב : גיל 4 : אימא יכולה לעשות הכל. גיל 8 : אימא יודעת המון. גיל 12 : אימא לא יודעת הכל. גיל 14 : ברור , אימא גם את זה לא יודעת. גיל 16 : אימא שלי? , היא ענתיקה. גיל 18 : הזקנה? , היא לגמרי מחוץ לתקופה. גיל 25 : טוב , משהו היא יודעת. גיל 35 : לפני שאנחנו מחליטים , אולי נתייעץ עם אימא? גיל 45 : אני שואל את עצמי מה אימא הייתה חושבת על הבעיה הזאת. גיל 65 : הלוואי הייתי יכול לשוחח עם אימא.