דראבלים

[אנבלייי]

זה מקסים ^^

וואו

 

[Beetle Juice]

../images/Emo41.gifשיגעון../images/Emo41.gif

 

[Beetle Juice]

36../images/Emo15.gif

פאנדום: נערה בהפרעה דירוג: PG-13,טריגר תודה ענקית ענקית לאורפה שביטאה לי את הקטע, ולרועי שתמך ועזר. אני אוהבת את שניכם!

יום אחד זה דווקא היה יום בהיר למדי, הם לקחו אותה. הם אמרו לה לארוז את חפציה, אבל בלי להגזים כי אין הרבה מקום. היא ישבה על מיטתה, מסתכלת על הארון שדלתותיו פתוחות לפניה. אילו בגדים כדאי לה לקחת, היא רצתה בגדים גדולים ושחורים, שיסתירו את הגוף הצנום, שניסתה להחזיק, לא לקרוס איתו, אולי בגללו. עורה עדיין היה אדום מהמקלחת הרותחת שעשתה שעות בודדות לפני. עור עדין היה חסר, היכן שניר זכוכית שפשף. :למה אי אפשר להוריד שומנים בעזרת נייר זכוכית? למה רק העור נפגם? היא זרקה עוד חולצה לתוך המזוודה שהחלמה להתמלא , וערמה תחתונים וגרביים. היא מילאה את המזוודה במגזינים של דוגמניות חולניות בבגדי-ים, וארזה בגדים חדשים, אלה שקנתה רק אתמול בחנות הבגדים לנערות צעירות. האחות הכושית בבגדים הלבנים והמטפחת האדומה הביטה בה בביקורתיות, מסתכלת על כל פרט ופרט שהיא הכניסה למזוודה. כלום לא היה יכול לחמוק ממבטה החודרני שפלש לכל נקבובית פרטיות, אפילו לא ה X-LAX שאותו היא ניסתה להסתיר בתוך גרביים מגולגלות. 'את באמת רוצה לגמור בסוף כמו טוויגי?'' הייתה צוחקת ליסה, מעיפה את האמרה המבעיתה בפרצופה, כאשר האחות סירבה לתת לה בגדים והלבישה אותה רק בחלוק לבן. "אני לא משוגעת" היא אמרה לוויק באחד משיחותיה הארוכות בחדר המחניק "וזה לא פייר שאתם מחזיקים אותי פה, אני לא החלטתי לבוא לבית משוגעים הזה" ווויק תמיד הייתה עונה בשאלה, אף פעם לא באמת סיפקה תשובה. לבסוף הפסיקו לתת לה ואליום, והעבירו אותה למחלקה אחרת. אבל לא משנה כמה מחלקות יעבירו אותה, כמה תרופות יכניסו אליה, זה אף פעם לא ישתנה. כי גם שם, כמו בכל מקום, הם לא הבינו ש36 זה המשקל המושלם

 

[Beetle Juice]

256 מילים../images/Emo15.gif

 

[הגברת האפורה]

לא פרסמת את זה כבר? ../images/Emo12.gif

 

[Beetle Juice]

מממ בערך../images/Emo15.gif

אני פרסמתי את זה לפני משהו כמו חצי שנה(אולי פחות) וכאשר נפתח שרשור דראבלים זה, נזכרתי בדראבל הזה. רק מה הוא היה זקוק לשיפוץ, אז שיפצתי ופרסמתי מחדש.

. זה לא נגד החוקים נכון?

 

[ענבאך]

../images/Emo10.gif

זה כזה עצוב ויפה, ונפלא. מעורר הזדהות. אהבתי.

 

[Beetle Juice]

../images/Emo13.gif תודה../images/Emo15.gif

 

[Knotted String]

וואו.../images/Emo42.gif../images/Emo129.gif

אני בקושי זוכרת את הסרט אבל זה כל כך... זה יפה נורא.

 

[R i s a]

מילים ../images/Emo60.gif

 

[yaelooly]

הכל בסדר/ יעל

הנושא: קיץ/ חורף... לא ברור. טונקס מאושרת כי רמוס מחזיר לה אהבה. כשהיא שבורה מבפנים כי דמבלדור איננו ויש מי שמחבק היא נזכרת ברגעים הקשים כשמישהו אחר הלך ולא היה מי שיאהב אותה. כשהיא קמה בבוקר לתוך עולם מלא באלפי רסיסים של אור ורמוס עוד נוחר במיטה היא נזכרת בבקרים אפורים וגשומים, כשהיתה משכימה לבית ריק ומהדהד ואוכלת פרוסת לחם ישן שנתקע בגרון. כשטונס מביטה מבעד לחלון ורואה פתיתי שלג בתוליים וזכים נושרים על האדמה הרכה ורמוס בא ומחבק אותה מאחור, ולוחש לה מילות אהבה אל תוך האוזן היא נזכרת בחורף אחר, שבו הגשם לא הפסיק לרדת, ומהחלון היא לא ראתה דבר מלבד השתקפות של אישה בודדה ועצובה. וכששניהם חבוקים במיטה וכבר מאוחר, היא נזכרת בזמנים שבהם היתה מחבקת את הכרית ואומרת לעצמה שהכל יהיה בסדר. והיא יודעת, שעכשיו הכל בסדר.

 

[spring girl]

רמוס/טונקס../images/Emo9.gif

ר

 

[R i s a]

הו, תודה! ../images/Emo142.gif../images/Emo60.gif

 

[פיקפיקון]

גמישות.

 

[Fire Puppet]

ממ.. [חצי דראבל?]

הרמיוני/רון משפחת וויזלי, שבעבר מנתה שבעה ילדים אדומי שיער וגינה מלאה בנומים עליזים, היא כעת אסופת חורים. רון מנסה לגשר על החללים השחורים, למלא אותם בנענועי ראש ושתיקות טעונות. הרמיוני לעומתו מתפתלת סביב החורים כמו נחש פיתון, מנסה להתגמש ולהכיל את רון, על האבל ועל הכאב שבתוכו. היא אוספת אותו לתוכה ורון מתנחם לרגע אחד כשהוא אוסף את תלתליה החומים בידו ופועם בתוכה.

 

[פיקפיקון]

../images/Emo24.gif תודה רבה-רבה!

 

[The Snow fox]

דם.../images/Emo63.gif

 

[mjlk]

נאמ נאמ... ^.^

אני רק אגיד שזה בפאנדום הארי פוטר ושזה דראבל כפול. אני מקווה שתהנו ^.^ ילד בן תשע משוטט ברחובות החשוכים לבדו. ענן שחור מפנה את מקומו וחושף את הלבנה המלאה – עגולה מתמיד. הילד הקטן מתמוטט בפתאומיות על ברכיו וחופן את גופו הצנום בין שתי ידיו הדקיקות, מנסה לרסן כאב שפושט בגופו במהירות מסחררת, ללא הצלחה. גבו מתקמר, והוא בוכה - דמעות טהורות של ילד, מהולות בדמעות מזוהמות של מפלצת, נושרות על הרצפה ללא הפסקה. טפרים ארוכים וחדים פורצים דרך ציפורניו – והוא מביט בידיו בחרדה. שיניים חדות צומחות מתוך לסתו שהתרחבה והתארכה. הוא כבר איבד כל תחושה מרוב כאב, והוא צועק אך ורק מתוך רפלקס – רפלקס של הגוף האנושי שעוד נשאר בו. איש לא שומע אותו ואיש גם לא ישמע. הרחוב שומם ונטוש, אין בו נפש חיה - "ככה טוב," אמו הייתה אומרת לו "כך יותר בטוח לך ולכולם, לך לשם כל חודש,". והוא הולך לשם - לאותו רחוב נטוש - פעם בחודש, כי הוא ילד טוב שמקשיב לאמא. ילד טוב שהזדהם – ילד רע? עיניו כבר אדומות לגמרי, וגופו כבר מכוסה שיער. עוד רגע הוא כבר לא יהיה ילד קטן וטוב, אלא אדם זאב רצחני - מפלצת. וכשהענן האחרון נוטש את עמדתו, וחושף לחלוטין את הלבנה, אדם זאב בצורתו המלאה עומד שפוף ברחוב הנטוש ומשחרר יללה צורמת - הוא מוכן לצאת לטרף. הוא אוהב דם אדם. הוא רוצה דם אדם. ובכלל לא מודע לכך שבתוך תוכו, הוא עדיין רמוס.

 

[00SONIA00]

../images/Emo99.gif

מדהים! זה מעביר כל כך טוב את התחושה, המעבר מילד קטן ותמים לזאב. זה ממש יפה!

את כותבת כל כך טוב, תמישיכי!

 

[00SONIA00]

*תמשיכי ../images/Emo122.gif