אלבום השבוע

melancholy man

New member
../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif אלבום השבוע ../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif

White bird in a golden cage On a winter's day, in the rain White bird in a golden cage Alone. אלבום השבוע שלי הוא אחד האלבומים היפים ביותר שיצאו מסאן פראנסיסקו של שנות השישים: It's a Beautiful Day- It's a Beautiful Day. קצת לפני שסגרו שם את הבאסה הפסיכדלית, תלמידי הקולג' החולמניים עזבו את פארק אשבורי והלכו לחפש עבודה במקדונלדס הקרוב לבית הוריהם, הוציאו חברי It's a Beautiful Day אלבום מקסים וחם מלא בקסם סיקסטיס. החל מהשיר הראשון (white bird שבית ממנו מצוטט בפתיח) אפשר להרגיש את הקסם והיחוד של הלהקה, שמנצלת את כל סלסלת העוגיות המוסיקאלית של הסיקסטיס (כלים מוסיקאלים חדשים, אקורדים לא רגילים, מלודיות קסומות ומילים לא מהעולם הזה) ומוסיפה עליהם עוד כמה טעימות במיוחד. השיר השני hot summer day הוא אחד משירי הקיץ והעצלות האולטימטיביים כאלה שגם אם חורף בחוץ וקר לך בלב אתה רק צריך לעצום את העניים ובלי מאמץ קופצת עליך עצלות של קייץ. עוד שיר שאני מחבב כאן במיוחד הוא Bombay Calling, שמושפע בו זמנית מדברים שרוברט פריפ וחבריו עשו באנגליה ומהמזרח הרחוק ויוצרים יחד קטע חזק שקשה להאמין שנוצר ב 69. יתר הקטעים באלבום נעים בין הזייה מענגת של טריפ טוב במיוחד לבין פסייח נעים ולא מעיק. אם אתם מחפשים מזור מהמציאות ודרך מעולה לברוח לעולמות מענגים יותר, לכו לחנות המוסיקה החביבה עליכם רכשו אותו, האזינו ברציפות במשך חודש וחצי ואז כמובן בחרו בו לאלבום הפסיכדליה המוביל שלכם בפרויקט האלבומים...
 

LadyG

New member
../images/Emo41.gif אלבום השבוע שלי ../images/Emo41.gif

הפעם החפירות בתלקליטיה העלו את Tangerine Dream באלבומם Force Majeure. לא בדיוק שייך לפורום הזה אבל למי שלא מכיר זו להקה גרמנית, שיצרה מוסיקה אלקטרונית מ- 1967 אבל יש בה גם נגיעות רוקיסטיות פרוגיות ואולי קצת פסיכדליות. האלבום הזה, שנמצא אצלי כתקליט, נקנה בחנות התקליטים המיתולוגית ששכנה בפסג' הוד, לשם הייתי מגיעה כדי לבזבז את מיטב כספי על תקליטים תוצרת חוץ בהזמנה מיוחדת. אלבום יפהפה עם עטיפה מקסימה. יש באלבום הרבה צלילי גיטרה חשמלית כבדה, מעורבבים בגיטרות אקוסטית. יש כאלה הטוענים שהמוסיקה מזכירה את ז'אן מישל ז'אר, לי זה דוקא מזכיר לפעמים את פינק פלויד במין נגיעות פסיכדליות כאלה (יואל
לא לכסח אותי ). לא מתאים לכל מצב רוח, אבל השבוע דוקא התאים לי.
 

Jflyaway

New member
לכסח?

I COULDNT AGREE MORE בהחלט איתך. מסכים עם כך מילה (אני יודע....את חושבת לעצמך: PSYCH NAZZI ברגע נדיר של רוחב לב....הא?)
 

TheFly

New member
תמיד תהיתי האם ../images/Emo35.gif

טנג'רין דרים הם סטייה פרטית שלי או שבסתר ישנם עוד כמה שחוטאים בהאזנה להם, אאל"ט יש לי כמה וכמה אלבומים שלהם. Phaedra,Rubycon,Richoshet,Stratosfear,Encore,Cyclone,Logos וכמובן את Force Majeure אחר כך הדיבוק עבר לי. שנים שלא שמעתי אותם. נראה לי שזה יהיה שבוע התחייה של "חלום טנג'רין" על המערכת שלי, עכשיו הגיע הזמן לנער את האבק מהם.
 

LadyG

New member
אז קיבלת תשובה ../images/Emo13.gif

קדימה. תוציא את האלבומים מהנפטלין ותנער את האבק.
 
מקריות מעניינת.

בסייל של קצת אחרת רכשתי אוסף משולש שלהם ב70 ני"ס, וברגעים אלה ממש אני מקשיב לו בפעם הראשונה.
 

Tomer 123

New member
הרכישה החדשה שלי

טוב היא לא בדיוק שלי....אבל במסגרת היומולדת שהיה לי ביום רביעי (אהמ אהמ....
) קיבלתי שני דיפ פרפרלים: מאשין הד והסלף טייטלד. את מאשין הד ובכלל את הראש שלו אני מכיר ומאוד מאוד אוהב, אבל אני רוצה לכתוב דווקא על הסלף טייטלד, שהוא רכישה מאוד מעניינת. אני, כמי שמאוד אוהב את דיפ פרפל, פחות הכרתי את הצד הזה והכרתי יותר שירים מפוזרים מאשר אלבומים שלמים. זה האלבום השלישי שדיפ פרפל הוציאו, עדיין בהרכב הראשון שלהם (עם רוד אוונס וניק סימפר). השניים הראשונים, shades of deep purple ו a book of talisyn היו אלבומים מעניינים אבל לא מגובשים מספיק. Deep Purple, שיצא ב 1969, היה כבר יצירה מגובשת ומאוד מגוונת, שמשלבת בין הרוק המתקדם, שהתחיל אז לתפוס תאוצה, לרוק הכבד שהתחיל גם הוא לתפוס תאוצה. באלבום הזה ישנם קטעים קלאסיים באופיים לצד קטעי רוק משובחים. אני רוצה לציין במיוחד את Chasing Shadows הדרמתי והנפלא שפותח את האלבום, The Painter שמציג את הצד הכבד וכולל גיטרה מעולה של בלקמור, Blind המופתי והמרגש, Lalenia שהוא כנראה אחד הקאברים המרגשים ביותר שהוקלטו אי פעם, וכמובן, יצירת המופת של האלבום וכנראה אחת מיצירות המופת של עולם הרוק, April, שמשלב קטע אקוסטי, יצירה שהיא ממש קלאסית, קטע של מקהלה וסיום רוקי שמצביע על הכיוון הבא. אחרי הכישלון של האלבום הזה הלהקה שינתה כיוון. גילאן וגלובר החליפו את אוונס וסימפר, והלהקה הוציאה את In Rock ושינתה כיוון, אבל Deep Purple היה ונשאר יצירת מופת חד פעמית, של להקה שפעלה זמן קצר מדי (בהרכב הזה...)
 

LadyG

New member
מסכימה לכל מילה

ובעניין היומולדת....לא יפה מצידנו. קבל
וגם
. ובכל אשמים המנהלים. צריך פה ועדת חברה וקישוט שתדאג לימי הולדת
 

melancholy man

New member
תפוטר ההנהלה לאלתר

מזל טוב תומר
ובקשר לתקליט, אני חושב שכתבתי כבר כמה אני אוהב אותו, ואם לא אז גם אני אצטרף לכל מילה.
 

The Raver1

New member
את האמת

אני מעדיף את ספר הטליזין אבל רק כי אנת'ם הוא אחד מהשירים שיותר מרגשים אותי... כל הדיסק אני מחכה לו ואחרי זה אפשר להרגע עם ריבר דיפ מאונטיינן היי אבל באמת שניהם מצוינים. ובאמת מזל טוב יומולדת שמח ושנה טובה
 

melquiadess

New member
מזל טוב ../images/Emo65.gif

ובקשר לדיפ פרפל, את הסלף טייטלד יש לי כבר הרבה זמן ואני ממש ממש אוהב אותו. אל ההרכב השני של הסגולים אף פעם לא התחברתי יותר מדי, כלומר אני אוהב ומעריך אותם אבל הם לא מרגשים אותי כמו ההרכב הראשון. אבל השבוע שמעתי לראשונה את a book of talisyn בתקליט (שמעתי אותו ב"חדר האזנה" שנמצא ליד הדירה שלי במעונות. יש שם יותר מאלף דיסקים ותקליטים, ויש שם כמה דברים טובים שמעניינים אותי ועדיין לא שמעתי, בעיקר באגף התקליטים, שמעתי שם גם את הראשון של ג'נטל ג'איינט. נראה לי שאני אבלה שם הרבה השנה). בכל אופן מאוד התרשמתי ממנו בשמיעה ראשונה, אפילו יותר מאשר מהסלף טייטלד, לי הוא דוקא נראה יותר מגובש ואחיד מאשר האלבום שבא אחריו. במיוחד אהבתי את anthem ואת explotion \ we can work it out. אני מניח שעל מנת להחליט איזה מהשני האלבומים הנפלאים האלה אני אוהב יותר, אני אצטרך לשמוע עוד כמה פעמים את a book of talisyn. אבל בכל מקרה אני ממש אהבתי את התקליט הזה.
 

Jflyaway

New member
אלבום השבוע שלי

והפעם....למשהו שונה לגמרי. האלבום "154" של ההרכב WIRE (בריטניה 1979) כשנגמר הגל הבריטי של הפנק, הוא התפתח למשהו לא כל אהוב עלי אישית, משהו שנקרא NEW WAVE ... אבל ההרכב WIRE בחר בדרך אחרת. ההרכב הזה היה יוצא דופן מן ההתחלה, אבל באלבום "154" WIRE התעלו מעל לעצמם - בין השאר - כשהם מראים לנו לאן זה 'היה צריך ללכת', והיי - זה לא ניו ווייב. כלומר: האלבום הזה מדגים איך היה אמור ה'פוסט פאנק' להראות/להשמע - אם זה היה עולם אידיאלי... אלא שחוץ מ WIRE אף אחד לא הלך בכוון הזה, ולבסוף גם הם נטשו אותו. זה אחד מאלבומי המופת שלי (ושל מבקרים רבים) ללא ספק. הסגנון מאוד מגובש, אבל חורג מהשוואה - וזאת עקב יצירתיות מלאת השראה של קבוצת מוזיקאים מאוד רציניים, שעשו צעד ענק אל מחוץ לפרמטרים של כל מה שהיה בסביבה באותו הזמן. ופה נגמרות לי המילים כי אין לי מושג איך לתאר את המוסיקה... אבל - (שימי לב ליידי....) יש פה נגיעות פסיכדליות, פינק פלוידיות, וזה כל כך מוזר בתוך הרצינות והקרירות האורבנית המאוד מרשימה של ה'פוסט פאנק' הזה... וכשאני אומר "קרירות" , אל תבינו את זה לא נכון - זו הערכה אסטטית - לא שיפוטית. הדבר הקודר הזה יפה, וזה עובד, ובעיקר מאוד משפיע.
 
למעלה