../images/Emo41.gif../images/Emo2.gifכן כן זה קורה - הגרוש שלי מתחתן../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif|!
אז כן. הוא מתחתן. אני עדיין קצת מוכת הלם. התבשרתי רק אתמול בערב..והוא מתחתן בעוד שבועיים! כן כן - שבועיים. אוסיף את הרקע: אנחנו גרושים שנה.פרודים עוד שנה מלפני זה (סה"כ כבר שנתיים לא יחד) יש לנו ילדה - פיצית הנסיכה השובבה...בת 3 וחצי. הוא חזר בתשובה
בתהליך שהתחיל בהדרגה לאחר הפרידה..ונמשך עד עכשיו... מסתבר שכחלק בלתי נפרד מהחזרה בתשובה..כבר לפני שנה ניסו לשדך לו...ומאז זה בתהליך.. עכשיו הם "יוצאים" 3 חודשים (יותר נכון נפגשים 3 חודשים...) ומתחתנים עוד שבועיים.(אני עדיין בהלם כשאני אומרת לעצמי את המשפט הזה...) אני מלאת רגשות מעורבים.מכל מיני סוגים. חלקם הקטן יותר - הוא הרגשות שלי עם עצמי.תמהיל של רגשות...זה לא קל בכלל. אני מודה.חששות שהתקשורת שלנו והחברות יפגעו..וצביטה בלב...לא קטנה... וחלקן הגדול יותר של הרגשות - סובב סביב ביתי. היות ותהליך השידוך אצל הדתיים כלכך שונה...לא היה לה הזדמנות להכיר ולהתוודע לאשה העתידית...(מה...מי אמר אשה עתידית.יואו) היא לא מכירה אותה בתור מישהי שיש לה אינטימית עם אבא שלה היא לא מכירה אותה כמעט בכלל!!!!!!!! ההוא יעבור עוד מעט לגור איתה (אצל ההורים שלה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!ביחדית דיור. כי דתיים חייבים להיות תפרנים) וכשהיא תלך לישון אצלו - מה?לא ברצינות מה? היא תישן פתאום במקום שונה? והם ישנו פתאום יחד? והיא תישן לבד? בקיצור.רבות הן השאלות רבות הן הרגשות ואני שופכת לכם את ליבי פה... אשמח לשמוע מילות חיזוק ועיצה בכלל...וממי שעבר את זה כבר בפרט -כי תמיד טוב לשמוע מניסיון של אחרים. יש פה מצב חריג - שוב כי זה חתונה דתית - ולא תהליך "טבעי" של זוגיות כפי שאנחנו מכירים אותו.. תודה שקראתם עד פה
אז כן. הוא מתחתן. אני עדיין קצת מוכת הלם. התבשרתי רק אתמול בערב..והוא מתחתן בעוד שבועיים! כן כן - שבועיים. אוסיף את הרקע: אנחנו גרושים שנה.פרודים עוד שנה מלפני זה (סה"כ כבר שנתיים לא יחד) יש לנו ילדה - פיצית הנסיכה השובבה...בת 3 וחצי. הוא חזר בתשובה
