שרשור התנהגות

[רונית י]

מישהו אמר לו שהוא כועס עליו

הרבה לאחרונה?

 

[קוף1000]

כן, כאשר הוא עושה רעש שהתינוק ישן

ובעוד סיטואציות

 

[שושן בשם אחר]

אז כנראה שהפחדתם אותו יותר מדי

נסו לגעור בו קצת פחות, להשתמש במילה כועס קצת פחות, ולהזכיר שגם כשאתם כועסים עליו וגוערים בו אתם עדיין מאוד אוהבים אותו.

 

[קוף1000]

ברור שתמיד אנחנו מדגישים שאנחנו אומנם כועסים

אך תמיד נאהב אותו. לפי תגובתך, אני מבין שזה לא שלב התפתחותי.

 

[שושן בשם אחר]

אני לא מומחית אבל לא קראתי על שלב כזה

גם אני מסכימה שהמונח פגם פסיכולוגי הוא קצת... איך לומר... מוגזם. אולי תנסו כולכם לגעור בו פחות למשך שבוע שבועיים ולראות אם יש שינוי?

 

[מיס צננדלר בונג]

"פגם פסיכולוגי"?? איזו הסחפות...

גם למתן (הוא בגיל של הגדול שלך כמדומני) יש קטעים כאלה... לפעמים אני ממש מרחמת עליו

כשהוא שואל, וכמובן שרגשות האשם מתחילים להתרוצץ בראש ובלב... אין לי מה לתרום, כמו שאתה רואה

, אבל, כן - גם אצלינו השאלה עולה.

 

[קוף1000]

יש לציין שבננו הכל עושה באובססיה

היה לו את שלב ה-"מה זה?", אח"כ שלב ה-"למה?" ועכשיו השלב הזה.

 

[רונית י]

דווקא זה טוב שהוא שואל שאלות לא?

ולעצם העניין, אני ממליצה להשתמש פחות ב"אני כועס עליך" כהמשך לבקשה שלכם כי זה מעביר את הפוקוס מהעניין המרכזי לרגשות שלכם ואתה רואה שהוא לוקח את זה איתו גם הרבה אחרי האירוע כי באמת מה זה אומר אבא כועס? מתי אבא מפסיק לכעוס? ואיזה כח זה נותן לילד לדעת שהוא משפיע על הרגשות של ההורים שלו ככה בקלות. לא צריך מניפולציות רגשיות, לא צריך יותר מדי הסברים. מבקשים פעם אחת בלי דרמות וכמה שפחות דיונים יותר טוב. בעניין הלא לעשות רעש, אני מציעה לכוון אותו לפעילות שקטה באותו רגע במקום לבקש שקט. למשל להרכיב פאזל או משחק קופסה אחר. למעשה אני בזמן השינה של הילדה הקטנה ישבתי לשחק עם הילד הגדול או עשינו דברים אחרים ביחד. גם דיברתי איתו חלש ואז באופן טבעי גם הוא הוריד את הטונים.

 

[בּלו]

למה אובססיה?

אולי אתם צריכים לבחון שוב את הצורה בה אתם מסתכלים על הדברים? שלב ה"מה זה" ושלב ה"למה", הם שני שלבים התפתחותיים מקסימים, וחלק מהמהות שלהם זו החזרתיות. אם ילדים היו שואלים פעם אחת "למה?" ובזה סוגרים את הבאסטה, זה לא היה נחשב ממש שלב... הגדול שלי היה בשלב ה"למה" מגיל 1.8 ועד גיל 3+. היה מתיש אך מאתגר. נשמע שהבן שלכם בוחן את העולם סביבו, לומד אותו ואת האפשרויות שלו. הוא בודק מצבים רגשיים וחברתיים - כמו מה המשמעות של "כועסים עלי", אתם צריכים להיות שם כדי לאפשר, להסביר ולתחום את העולם הזה.

 

[מיס צננדלר בונג]

נראה לי שאצל רובם/כולם

מגיעים שלבי המה-זה ו-למה... אח שלי התנדב לא מזמן לעשות בייביסיטר למתן לאיזה כמה שעות, וכשבאתי לאסוף אותו משם אח שלי התלונן שבטכניון הוא לא נאלץ לענות על כ"כ הרבה שאלות בזמן כ"כ קצר

 

[אמאשלרננה]

נראה לי שלב התפתחותי

קודם כל, רוב הילדים שואלים במשך תקו' ארוכה-למה ומה זה. על שלב "אתה כועס עלי" לא שמעתי אבל לכל ילד יש דברים רגשיים שמעסיקים אותו ועל ידי שאלות ותגובות הוא מבין מצבים. זה לא משנה כל כך למה דווקא השאלה הזו ואין טעם לחפור אלא פשוט להתייחס בכבוד ולענות ברצינות וסבלנות. כשכועסים, אז להגיד כן ואת הסיבה ואם צריך להוסיף את המשפט המנצח "שתמיד נאהב אותך" על מנת לא לערער את הביטחון של הילד וכשלא-אז לא.

 

[calabaza]

לדעתי יכול להיות קשור להתפתחות פסיכולוגית

לא כתוב בן כמה הילד אבל בגיל מסויים מתחילה ההבחנה והמודעות לרגשות, ואז שומעים שאלות כמו "אתה כועס?", "את עצובה?". מכיוון שזו רק ההתחלה של המודעות וההבחנה, התפקיד שלנו כהורים זה להמשיך ללמד אותם להבחין בין הביטויים של הרגשות האלה ולהסביר את המשמעות שלהם. למשל, אם הילד שואל אם אתה כועס עליו, אחרי שהערת לו על משהו או ביקשת ממנו משהו לעשות (אבל לא כעסת) אז להסביר -"לא כעסתי, רק ביקשתי ממך לסדר את הצעצועים. לפעמים אני מבקש לעשות דברים, אבל זה לא אומר שאני כועס". אם כן כעסת אז לא לטאטא, אבל להסביר מדוע כעסת, למשל "כן אני כועס כי ביקשתי ממך לסדר את הצעצועים כבר הרבה פעמים ואתה לא עושה אז זה מכעיס אותי". ההבדלים בין רגשות שונים עדיין לא נתפסים במלואם ולכן חשוב לדעתי להסביר גם את זה- את ההבדל בין כועס לעצוב בין שמח למתרגש וכו'.

 

[נורית של עמית]

אני הבנתי שילד לא יכול להבין שאבא אוהב

אותו גם כשהוא כועס (ולא שלא יוצא לי לומר את המשפט הזה...)

 

[י ע ל י ש]

נראה לי זה הגיל, גם אנחנו בשלב הכעס/כועס/יכעס

אצלינו הוא בוחן את הגבות שלנו (כן כן!), למשל כשהתינוקת קצת מעקמת גבות אז הוא שואל אותי- "אמא, למה היא כועסת?" אצלינו השאלות/ תגובות על כעס באות בצורה- "אל תכעסי עלי" - כשהוא עושה משהו לא בסדר ואני זועפת וקשוחה איתו "למה את כועסת עלי?" או שהוא מלשין למישהו אחר "אמא כועסת עלי" הוא בן שנתיים וחצי. בדכ' אני עונה לו -אמא כועסת כי בלה בלה בלה. אז הוא אומר שהוא לא יעשה את זה יותר ואז אני עונה "כל הכבוד" חיבוק ונשיקה. ואם חוזר ועושה שוב אני באה אליו ואומרת "אתה רוצה שאמא תכעס?" והוא- "לא" ובדכ' לא חוזר על זה שוב. רק רוצה לציין שזה לא נעשה באופן תדיר כמו שציינת אצליך, זה נעשה רק כאשר באמת אנחנו כועסים עליו או שעשה משהו לא בסדר. הוא לא יבוא סתם בלי קשר לשאול אם אנחנו כועסים עליו..

 

[kanarit]

|טיפ../images/Emo182.gif../images/Emo188.gif סרבן חורף ../images/Emo183.gif../images/Emo183.gif

בני בן ה2.5 מסרב מתחילת עונת המעבר ללבוש בגדים ארוכים. הסברתי לו על חורף וקיץ, הראתי לו אנשים ברחוב, בן זוגי ואני שמשנו דוגמה אישית, דברנו על הילדים בגן שלובשים ארוך וכלום. כל בוקר מתנהל מו"מ של 30 דקות על הבגדים, שכנועים והפצרות ואיומים שאמא תיכף יוצאת לעבודה והוא לא מוכן. גם כשהוא לובש את הבגדים הארוכים הוא מקפל את המכנסיים ומקפל שרוולים. מיד כשמגיעים לגן הוא בוכה לגננת "תורידי" (את החולצה הארוכה ונשאר בחולצה קצרה) מאז שהסברתי לו שהקיץ נגמר הוא צועק לי בשמחה קיץ קיץ ודורש להחליף את הארוך בחולצה קצרה ומכנס קצר ספציפיים שהוא אוהב. הוא כמובן עם נזלת מעצבנת מאז שהכל התחיל וזה נורא. אני מגיעה למצבים שאני חייבת להכריח אותו כמו לפני יצאה לגן ולעבודה או ביציאה ממקלחת ואני לא רוצה להכריח אותו. אני רוצה לעזור לו לקבל את שינוי מזג האויר, יש לכם רעיון?

 

[אמא של ילדה קוראת]

זה לא עניין של לקבל את שינוי מזג האויר, יש

ילדים שפשוט קשה להם עם מעברים... הבן שלי לא הסכים לעבוד מנעליים לסנדלים למשל או מארוך לקצר (גם כשכבר היה ממש חם)... אין לי הרבה עצות, אנחנו פשוט הסברנו, הסברנו, הסברנו ובסוף הכרחנו, כי אי אפשר בשיא החום להסתובב עם סווטשירט (אני יודעת שיהיו כאן כאלו שאולי יגידו שאפשר, אבל כשילד חוזר מהגן כולו אדום ומזיע...סימן שגם לו חם). תציעי לו אולי באמת ללבוש ארוך ולקפל, זה התחלה של הרגל, וזה עדיין יותר טוב מקצר לגמרי... יכול להיות שמפריע לו משהו במגע של הבגד (שהוא לא רגיל לו על הזרועות ועל השוקיים). תנסו ללכת לקנות חולצה / מכנסיים ביחד, משהו שהוא יאהב, משהו מיוחד. ובעיקר, תבקשי מהגננת לשטף איתך פעולה. אין לזה שום ערך שאת נלחמת איתו בבוקר וברגע שהוא מגיע לגן מחליפים לו - חבל על הריב.

 

[kanarit]

תודה. מקפיצה לרעיונות נוספים. ../images/Emo105.gif../images/Emo105.gif

 

[אשמא של הדס]

מנסה תשובה אחרת

לא קראתי הכל - הבנתי את הרעיון הכללי. קודם כל

- כל אמא מתמודת עם קשיים...זה לא קל בכלל! עכשיו לתשובה: תנסי לקחת את הילד לצד, לא כשהוא "אלים", לנתק אותו מהמשפחה ולדבר איתו בעדינות על כמה זה לא נעים לאנשים אחרים שמכים אותם. לילדים אין את התחושה של עוצמת המכה. לפעמים אלימות זו צורת ביטוי כשהילד לא יודע לבטא את עצמו ומאוד מתוסכל מזה שלא מבינים אותו למרות שהוא יודע מה הוא רוצה. לנסות שיטה של הצבעה או שאלות "מה אתה רוצה?, את זה או את זה?" להרגיל אותו "להגיד" ולנסות להבין אותו, כי הוא באמת יודע מה הוא רוצה. בהצלחה, מיכל