תפוז אנשים מודיע
New member
המשך הראיון
ש. מה היית עונה בתור ילד כששאלו אותך- "מה תהיה כשתהיה גדול"? ת. קולנוען.זה מה שתמיד רציתי לעשות. בקולנוע יש משהו שאתה משרת את הסיפור – אתה מוציא אותו לאור במקום שהוא יוציא אותך ואת האגו שלך (כמו בספר). זה מקום הרבה יותר נוח לי, וזה לא ממקום של צניעות.אני אוהב לתת לסיפור את המרכז ולא לעצמי. ש. ומה אתה אוהב לקרוא? ת. א.ב. יהושע, יהושע קנז, אלונה קמחי,דורית רביניאן,שלום עליכם,דן פגיס ואת ספרי המתח של פטרישיה קורנוול. ש. כיצד אתה מגיב לחשיפה האישית המלווה הוצאת ספר ולתכתיבים יחצניים? ת.אני לא מאמין גדול ביחצנות של ספרים ופרופיל החשיפה שלי נמוך מטבעו. אני מתרחק מהביצה הספרותית אם יש דבר כזה למרות שאני לא בטוח שהיא קיימת בכלל. ש. ואיך היתה ההתנסות של להיות מהצד האחר של הביקורת התרבותית? ת. זו חוויה מעניינית. אתה פתאום מרגיש כמו חיה המנסה לשמור על הגור שלה מטרף, אתה נורא רוצה שיאהבו את הספר ונלחם על זה. אני בביקורות שלי מעולם הייתי משתלח או לא זהיר לכן לא פחדתי שמישהו ינסה "להחזיר לי" או משהו כזה. ש. איך הגיבה המשפחה שלך על הספר? ת. כולם התרגשו ותמכו. הייתה שמחה אמיתית. ש. ומה עבר עליך פנימה במהלך הכתיבה? ת. אם חיפשתם דמות של סופר מיוסר אז זה ממש לא אני. התהליך הלך לי חלק. הראיתי מספר פרקים לשמעון אדף (העורך) והוא מיד החתים אותי על חוזה. לא רצתי למרחקים ארוכים מבלי לדעת לאן אני הולך. כן היו לי המון התחבטויות בדרך אבל הן כולן היו שוות. הרגע הזה בו אתה מרגיש שמה שאתה עושה קולע למטרה וזורם מעצמו הוא רגע נפלא והוא היה שווה את הכל. אין לי בעיות של משמעת עצמית ואני יודע להושיב את עצמי ולכתוב. ש. בתור עורך מדור תרבות אתה בודאי צרכן כבד שלה. מה אתה אוהב? ת. אני מאוד אוהב טלוויזיה אמריקאית- הסופרנוס, עמוק באדמה, סקס והעיר הגדולה ואפילו את באפי ציידת הערפדים! אני כמובן אוהב קולנוע. במיוחד איטלקי. במוזיקה אני אוהב בעיקר זמרים ישראלים. ש. עד כמה אתה מרגיש ישראלי? ת. לחלוטין. אני חושב שהחמסינים פה הם הדבר הכי טוב ואנשים צריכים ללמוד לאהוב אותם. כמובן שאני מחובר מאוד לשפה ולא הייתי רוצה לחיות בשום מקום אחר. ש. יש לך שותפים במהלך הכתיבה, אתה מתייעץ במישהו? ת. אני מראה דראפטים רק לעורך. בניגוד לסרט שהוא תהליך קבוצתי נוח לי במקום של ליצור לבד מבלי לקבל פידבק בלתי פוסק. ש .האם קראת את שאר הספרים המועמדים לפרס? ת. את כולם. מאוד אהבתי את הספר של שושי בריינר ורוצה שהוא יזכה. ש. ואיך הרגשת עם המועמדות שלך? ת. מאוד שמחתי איתה למרות שאני קצת מרגיש סטטיסט בסרט של אחרים. אני לא מאמין שאזכה. אני בסך הכל בחור צעיר שכתב ספר ראשון. אני חושב שהפרס הצליח ליצור במשך השנים משהו מעניין סביבו, איזה עניין שמקפיץ סופרים קדימה (מקרה רון לשם) וזה נהדר בעיני.
ש. מה היית עונה בתור ילד כששאלו אותך- "מה תהיה כשתהיה גדול"? ת. קולנוען.זה מה שתמיד רציתי לעשות. בקולנוע יש משהו שאתה משרת את הסיפור – אתה מוציא אותו לאור במקום שהוא יוציא אותך ואת האגו שלך (כמו בספר). זה מקום הרבה יותר נוח לי, וזה לא ממקום של צניעות.אני אוהב לתת לסיפור את המרכז ולא לעצמי. ש. ומה אתה אוהב לקרוא? ת. א.ב. יהושע, יהושע קנז, אלונה קמחי,דורית רביניאן,שלום עליכם,דן פגיס ואת ספרי המתח של פטרישיה קורנוול. ש. כיצד אתה מגיב לחשיפה האישית המלווה הוצאת ספר ולתכתיבים יחצניים? ת.אני לא מאמין גדול ביחצנות של ספרים ופרופיל החשיפה שלי נמוך מטבעו. אני מתרחק מהביצה הספרותית אם יש דבר כזה למרות שאני לא בטוח שהיא קיימת בכלל. ש. ואיך היתה ההתנסות של להיות מהצד האחר של הביקורת התרבותית? ת. זו חוויה מעניינית. אתה פתאום מרגיש כמו חיה המנסה לשמור על הגור שלה מטרף, אתה נורא רוצה שיאהבו את הספר ונלחם על זה. אני בביקורות שלי מעולם הייתי משתלח או לא זהיר לכן לא פחדתי שמישהו ינסה "להחזיר לי" או משהו כזה. ש. איך הגיבה המשפחה שלך על הספר? ת. כולם התרגשו ותמכו. הייתה שמחה אמיתית. ש. ומה עבר עליך פנימה במהלך הכתיבה? ת. אם חיפשתם דמות של סופר מיוסר אז זה ממש לא אני. התהליך הלך לי חלק. הראיתי מספר פרקים לשמעון אדף (העורך) והוא מיד החתים אותי על חוזה. לא רצתי למרחקים ארוכים מבלי לדעת לאן אני הולך. כן היו לי המון התחבטויות בדרך אבל הן כולן היו שוות. הרגע הזה בו אתה מרגיש שמה שאתה עושה קולע למטרה וזורם מעצמו הוא רגע נפלא והוא היה שווה את הכל. אין לי בעיות של משמעת עצמית ואני יודע להושיב את עצמי ולכתוב. ש. בתור עורך מדור תרבות אתה בודאי צרכן כבד שלה. מה אתה אוהב? ת. אני מאוד אוהב טלוויזיה אמריקאית- הסופרנוס, עמוק באדמה, סקס והעיר הגדולה ואפילו את באפי ציידת הערפדים! אני כמובן אוהב קולנוע. במיוחד איטלקי. במוזיקה אני אוהב בעיקר זמרים ישראלים. ש. עד כמה אתה מרגיש ישראלי? ת. לחלוטין. אני חושב שהחמסינים פה הם הדבר הכי טוב ואנשים צריכים ללמוד לאהוב אותם. כמובן שאני מחובר מאוד לשפה ולא הייתי רוצה לחיות בשום מקום אחר. ש. יש לך שותפים במהלך הכתיבה, אתה מתייעץ במישהו? ת. אני מראה דראפטים רק לעורך. בניגוד לסרט שהוא תהליך קבוצתי נוח לי במקום של ליצור לבד מבלי לקבל פידבק בלתי פוסק. ש .האם קראת את שאר הספרים המועמדים לפרס? ת. את כולם. מאוד אהבתי את הספר של שושי בריינר ורוצה שהוא יזכה. ש. ואיך הרגשת עם המועמדות שלך? ת. מאוד שמחתי איתה למרות שאני קצת מרגיש סטטיסט בסרט של אחרים. אני לא מאמין שאזכה. אני בסך הכל בחור צעיר שכתב ספר ראשון. אני חושב שהפרס הצליח ליצור במשך השנים משהו מעניין סביבו, איזה עניין שמקפיץ סופרים קדימה (מקרה רון לשם) וזה נהדר בעיני.
