מחשבות על הנקה, מאמא לא מניקה

אמיתמי

New member
../images/Emo41.gifמחשבות על הנקה, מאמא לא מניקה

השרשורים של הימים האחרונים עוררו בי הרבה מחשבות. רוצה לשתף אותכן ואולי להעזר לגבי הבלבול והמבוכה שבהם אני נמצאת. אני לא מניקה, משום שלא הצליח. מאוד מאוד רציתי אבל ההנקה לא התקדמה, נועה היתה במצב רפואי לא טוב (סוכר נמוך). התגלגלו עניינים כך ששאבתי חודשיים ואחר כך עברנו לתמל. הדבר שהכי קשה לי עם חוסר ההנקה הוא הניתוק שיש בין החיבוק לאוכל. למה אני מתכוונת, התינוקת בוכה והרצון הבסיסי שלי זה לרוץ לחבק אותה, אבל במידה והיא רעבה, קשה לחבק תינוק (ביחוד קטן) ולהכין תמל. אז יש עיכוב, אני רצה קודם להכין את התמל (פיתחתי כל מיני שכלולים כמו מים מוכנים בבקבוק, אבקה במחלק מנות) ורק אז ללכת אליה ולחבק אותה. זה קורע אותי בכל פעם מחדש. יש בי תקווה שבהמשך, כשיוולדו לה אחים או אחיות אני אצליח להניק. אני מנסה להכין את עצמי לזה, אבל זה לא מצליח. אני מרגישה שכל נושא ההנקה, כל כך טעון. יעידו על זה השרשורים האחרונים על הנקה. כל כך הרבה אמוציות, ויכוחים, האשמות. אני חוששת לגשת להנקה ולשמוע את הדברים האלו כצעקות באוזן. מה שקשה לי זה הטוטאליות שמתבטאת בדברים שנאמרים על הנקה. באוזניים שלי זה נשמע כמו פנאטיות. ואז אני אומרת לעצמי, מה את יודעת, אולי אם היית מניקה היית מבינה על מה הן מדברות. אולי גם אז זה היה בנפשך והיית נלחמת ונאבקת כך גם את. נשים שמניקות חודשים עם כאבים איומים, תינוקות שיורדים במשקל, לשאוב חלב אם מאמא חסרת הכרה, (מה הדבר הבא? להשתיל חזה של אם אצל האבא?) אני רוצה להגיע טבעית ורגועה להנקה, אבל נראה לי שבימנו ההורות הטבעית נעשתה כל כך לא טבעית, כל כך מאולצת, לוחמנית, צדקנית. אולי באמת להיות הורה טבעי, זה לזרום אם מה שיש, להניק אם אפשר ואם לא אז לא. באותו ענין עניין אחר, התייעצתי לגבי לידה טבעית אחרי ניתוח קיסרי עם יועצת באחד הפורומים וציינתי את הסיבה לניתוח הקודם, עובר גדול וחשש לפריקת כתף, עם סיכון של נכות קבועה. היועצת אמרה שהרופאים טועים ושנשים יכולות ללדת תינוקות גדולים, וזה כל כך הכעיס אותי. בשם הטבעיות, אני אלד תינוקת נכה? נראה לי שמשהו לא בריא ולא שפוי מתרחש סביב נושא הולדת ילדים וגידולם, סוג של דת חדשה, לוחמנית, חסרת פשרות, צדקנית. קשה לי איתה וקשה לי למצוא את דרכי בעולם החדש הזה.
 
טבעי הוא גם לא ללכת נגד הטבע שלך

את לא צריכה לייסר את עצמך על דברים שלא זרמו לך ולא הסתדרו לך. תעשי מה שטוב לך וטבעי לך. אין סיבה להגדיר הטבעיות כ"סוג של דת חדשה, לוחמנית, חסרת פשרות, צדקנית". זאת הכללה לא הוגנת שמגדירה את כל מי שנושא הטבעיות חשוב לו, כסוג של פנאט דתי. אם הנושא הזה לא תואם את השקפת העולם שלך תכבדי את מי שכן מאמין בזה.
 

אמיתמי

New member
זה לא קשור להשקפת עולם

אני מאוד רוצה להניק, אני חושבת שזה דבר נפלא. אבל אני מרגישה שהעיסוק בזה לא מאפשר להתייחס לנושא באופן רגוע ותומך. יש כל כך הרבה אמוציות שליליות סביב זה שאני לא מצליחה להתקרב לנושא בכלל. כל דיבור על הנקה, מערב משני הצדדים, התגוננות, האשמות. כאילו יש אמהות טובות ויש אמהות רעות, כאילו שיש מונופול למישהו על האמהות. אני בטוחה שיש אמהות מניקות שלא מקדישות רבע מתשומת הלב שאני מקדישה לילדה שלי. אני בטוחה שיש גם אמהות מניקות או לא מניקות שנותנות לילדים שלהם יותר ממה שאני נותנת. אני מצפה לקבל תמיכה, הבנה, מעגל נשים מקבל ועוזר, ונתקלת רק במלחמות.
 
כשכתבתי השקפת עולם התכוונתי

להכללה שעשית על כל מי שהנושא של הטבעיות חשוב לו. ובקשר להנקה, אני לא מבינה את הלוחמנות שיש סביב הנושא הזה והיה לי מאוד קשה לקרוא את שירשור ההנקה האחרון למרות שאני מניקה. אף פעם לא חשבתי להטיף או להאשים אמא שלא מניקה. את צריכה להיות שלמה עם ההחלטות שלך ולעשות רק מה שטבעי לך ואז אולי לא תרגישי צורך להתגונן או להצדיק את מעשייך.
 

בלינקה

New member
ואני מרגישה כמעט הפוך ממך

אני מסכימה שיש המון המון אמוציות סביב עניין ההנקה, וגם סביב אופן הלידה. משני הכיוונים נשים מרגישות מותקפות. מה שמאד חורה, אחרי שהתחלתי ללמוד את שני הנושאים באופן לא פורמלי ובאופן פורמלי, זה שאני מגלה שכל העניין והחלוקות הם עניין של 100-150 שנים בלבד. אני מגלה שהעברת העניינים האלה לעולם הרפואי והמדעי עושה עוול לכולנו. דת המדע, המדידות והדיוק הכניסה אותנו ללופ שבו הדברים הטבעיים באמת (שמישהו ילמד אותנו גם לנשום?) כמעט פסו להם מהעולם. אני יודעת מאיפה זה בא, אני חושבת, וזה מטריד אתי עוד יותר. אני יכולה להבין למה אמא שניסתה להניק ולא הצליחה (בד"כ פשוט לא קיבלה מספיק עזרה מקצועית בשילוב עם תמיכה ללא סייג מהמשפחה הקרובה) תרגיש רע כשאני משתפת בהצלחה שלי לאחר מאבק. יכולה להבין למה כשאני מנסה לעודד שעל אף הקשיים אפשר להצליח, כשאני גאה בהצלחה שלי, זה נראה למישהי אחרת כאילו אני מנסה להקניט אותה, או להראות לה שהיא "לא טובה מספיק". אבל אני לא מנסה. יוצא מצב שבו אני צריכה לשבת ולשתוק לגבי הנסיון האישי שלי מחשש שמא אפגע במישהי שהנסיון שלה שונה. ולגבי הלידה. יש המון המון כסת"ח ברפואה, וזה חילחל גם לחדר הלידה. הם לא רוצים להסתכןב תביעת רשלנות, ובצדק מבחינתם. וככל שהכסת"חח גדל, לרופאים ומיילדות בשטח יש פחות ופחות נסיון בילוד עכוז, בילוד עוברים גדולים וכו', כ שהסיכון התיאורטי עלול להפוך לסיכון ממשי כשלאנשי המקצוע לא יהיה שום נסיון.
 
הבעיה זה הקטע ה"טעון"

לדעתי הבעיה זה בדיוק זה שזה נושא כל כך טעון. במקום להתייחס לזה כאל משהו טבעי יש מצד אחד את כל הנשים שלא מניקות שנמצאות במגננה מטורפת ומצד שני את המניקות הפנאטיות שלחלוטין שוכחות שהנקה זה האוכל של הילד ולא מניפסטציה של האגו שלהן. לדעתי, קודם כל - בפני עצמך - תוציאי מזה את העוקץ ותתחברי לשכל הישר שלך ולחשיבה הביקרתית. בפשה הכי מכוערת - תזרקי זין על הסביבה. הנקה זה את והתינוק, זה לא סבתא, לא השכנה, לא החברה ובטח שלא האינטרנט. תחפשי לך יועצת הנקה עם הרגליים על הקרקע, כמו רוני. לא כזאת שתקריב אותך על מזבח ההנקה. הרבה פעמים צריך לעבור קצת קשיים בהתחלה ואחרי זה הדברים מתחילים לזרום, הסוד זה למצוא נוסחה שפויה לעבור את ההתחלה.
 
מה איכפת לך מה אחרים חושבים?

כתבת דברים מאד חכמים. יש המון אמוציות ואנשים שוכחים שמה שתקף לגביהם לא תמיד רלוונטי לאחרים. לפעמים מהפכות גם קורות רק כשהולכים לקיצוניות. אחרי שהרופאים ובתי החולים הפקיעו (עוד מילה טעונה) את הריבונות של האשה על גופה בזמן הלידה אולי רק המלחמה על לידה טיבעית ולידת בית תחזיר לאיזון את מצב היולדות ותאפשר לכל אחת לקבל את כל המידע ובעיקר: את הזכות לבחור מה טוב לה. אחרי שהדור שלנו גדל עם הרבה עידוד לשימוש בתמ"ל ואני פוגשת יותר ויותר סבתות של הניקו, אולי הפנאטיות של ההנקה יעזרו להזכיר לנו את הכלים וכמה הנקה זה לא כלכך פשוט כמו שזה נראה. אבל אני חוזרת למה שהתחלתי איתו- מה איכפת לך מה חושבים? יש לך את היכולת ללמוד מפה ומפה ולבחור לבד מה שטוב לך.
 
חייבת להגיב בנושא ההנקה

יקירתי מילותיך הן מילותי... כל העיסוק סביב נושא ההנקה אינו תומך או מפרגן כפי שצריך להיות. כאילו יש רוצה להניק ולא רוצה להניק. אבל אנחנו (אני ואת ועוד רבות אחרות) יודעות שזה לא בדיוק כך. יש כאלה רוצות וזה פשוט לא מצליח ואז הן מתרצות ומסבירות לכל העולם למה זה לא הלך ( כי העולם שופט אותך), אני הייתי בסרט הזה. היום שנה וארבע אחרי אני עדיין לא התגברתי על תחושות האשם בנוגע להנקה . אני בחודש שמיני - וההריון הזה סובב סביב הנקה, הנקה הנקה. אני באופן אישי נתקלתי בתגובות קשות מהסביבה- "אין כזה דבר הנקה שלא מצליחה", " אין כזה דבר אין חלב" " את מתעצלת" וכו... הבנתי דבר אחד - כל העולם יכול לקפוץ תגדלי את התינוק שלך בנחת ובאהבה תנסי להשלים עד כמה שניתן עם חוסר הנקה.
 

shapir1

New member
קראתי את מה שכתבת ../images/Emo24.gif

וקראתי גם את דברייך בשרשור הקודם של ההנקה. ודברייך עוררו בי מחשבה רבה וגם איזשהו רגש, שאני לא יכולה להסביר אותו. ובענייני לידה, הורות והנקה: כאמא צעירה זו הפעם הראשונה, אני נתקלת בדיעות לכאן ולכאן בכל נושא. לא משנה מה אעשה או לא, תמיד יהיה לאנשים אחרים מה לומר. אם אבחר ללדת בבית או בבי"ח, תמיד יהיו מי שיתמכו ומי שיתנגדו. כנ"ל לגבי הנקה, ברית מילה, שינה משותפת, ובעצם כל מה שקשור בדרך בה בחרתי לגדל את בני. ותאמיני לי, כמי שלא מלה את בנה, אני זוכה להרבה הטפות לוחמניות, צדקניות וחסרות פשרה. אבל זו בחירתי ואני חיה איתה. ולכן אמיתמי- מה שאני מסיקה מכל השרשורים הארוכים הללו ומקריאה של דברייך, הוא שאין שחור ולבן בגידול ילדים. אני חושבת שכל אחת ואחד מאיתנו צריך להחליט כיצד הוא מגדל את ילדיו ולדבוק בדרך שבה הוא בחר. אני מצאתי את דרכי בעולם החדש הזה של ההורות רק כך. אני פתוחה וקשובה לדיעות של אחרים (למרות שמאוד קשה לשנות את דעותיי), ומוכנה לנסות דברים חדשים, אבל אם בחרתי בדרך מסויימת - אלך בה ולא משנה מה יאמרו אחרים. ואני חושבת שכך כולנו צריכים לנהוג. אם ההנקה חשובה לך ותבחרי להיניק בעתיד את ילדייך הבאים, אין שום צורך שתקשיבי להטפות מכל סוג שהוא, לא בעד ולא נגד. וכמי שמיניקה כבר 9 חודשים וגורמת להתרוממות גבה כאשר היא מספרת זאת: "מה, את עדיין מיניקה אותו?" (דרך אגב, המשפט הזה נאמר לי גם כשבני היה רק בן 4 חודשים!), אני פשוט לומדת לסנן דברים וממשיכה הלאה, בדרך בה בחרתי ושלדעתי היא הנכונה. לכן, שימי בצד את כל מה שכולם אומרים - ולכי עם התחושות האישיות שלך.
 
יש משהו במה שאת אומרת-מבחינת לחץ

שבא מכיוון החברה , במיוחד הנשים בה, שכרגע האופנה היא "לחזור לטבע" אשרמים למיהם, הדגש החוזר להנקה, לידות בית בטבעיות וכו . דרך העולם היא שאנו שבויים באפנות הולכות וחולפות - גם אם חלקכן לא תיהיו מוכנות להודות בכך, יש מעין תודעה קולקטיבית שמשתנה בהתאם לאופנה הרווחת באותה תקופה ומכאן גם שהרבה נשים שבכלל לא רצו להניק, גם אם מהסיבה הכי לא ברורה בעולם(לאחרות), הרגישו צורך להניק או הרגישו לא טוב עם העובדה שלא הניקו בגלל לחץ מסוג זה. לדעתי כל דבר- אם הוא לא בא מהלב, טבעי ככל שייחשב, הוא לא טבעי כלל. כמובן שאין השוואה בין הדברים החיוניים שיש בחלב אם לבין תמ"ל שעושה עבודה דווקא די טובה בלחקות חלב אם ,אבל הכי חשוב בהנקה זה ההרגשה שהאם שואבת מהתינוק שמכורבל בזרועותיה וההפך- לדעתי הכנה- אם אין הרגשה כזאת או שמסיבה זו אחרת אין אפשרות להניק- אין שום סיבה שבעולם לגרום לאישה זו להרגיש לא טוב עם עצמה. אני סמוכה ובטוחה שאם האופנה כיום לא היתה סובבת כל כך סביב הנקה לא היית מרגישה כך , כנ"ל לגבי מעשנים בקניונים מאז החוק החדש (פעם הלא מעשנים הרגישו דחופים לפינה היום ההפך) כיום כשאמא לא מניקה מעקמים פרצוף ומופתעים מאוד מדוע לא , אבל כשאשה רוצה להניק במקום ציבורי היא מתכסה מכל הכיוונים ועדיין הרבה אנשים סביבה לא מרגישים נוח עם העובדה שמניקים בחוץ. את צריכה למצוא את הזרם שלך בעולם הפנימי שלך ולהתאים אותו כפי שנוח לך!! לעולם שבחוץ. ילד זקוק לאמא שלווה, רגועה ושלמה עם עצמה יותר משזקוק לחיוניות שבחלב האם שלה- לדעתי ( אם אפשר לשלב בין השניים- סבבה אם לא אז לא). אני מניקה כבר 4 חודשים כך שאני אכן מכירה ונהנית מאוד מהקירבה המיוחדת ללא התחליף של ההנקה והקירבה הזאת לתינוקך אבל- אני גם משלבת כבר חודש עם תמ"ל כי הרגשתי שלא מספיק לה והפרצופים שקיבלתי מטיפת חלב ומחמותי על השילוב היו מבטים של למה אני לא משתדלת מספיק ושזו אשמתי שהחלב לא מספיק משביע אותה או שאני משלבת בשביל להקל על עצמי. ככה שהמסרים החברתיים הם ותמיד יהיו דו פרצופיים- החוכמה- לחיות איתם ....
 
אמנם אני לא אמא

ואולי אין לי זכות להגיב אבל בעקבות ההודעה החזקה שלך חשתי צורך להגיד משהו ואולי בכל זאת, דווקא כמישהי צעירה שעוד לא הרתה וילדה והניקה אני מקשיבה וסופגת ובוררת ממה שההולכות לפניי אומרות ומנסה למצוא בכל זה את הדעה שלי. יש כל כך הרבה דעות היום, המון סתירות בין הגישות וכן, גם חוסר סבלנות אחת כלפי השניה, כמטפלת לפעמים יוצא לך להחשף להרבה גישות של אמהות בנוחות של הנייטרליות הזמנית, גם בדיאדה וגם בראיונות. הבעיה הראשונה בעיניי היא שיש נשים שמאוד חשוב להן לחזור למקורות ההורות, מה שנקרא "טבעי", אבל בעולם המודרני זה לא כל כך פשוט. כלומר, כשאת עובדת בשדה או חולבת את הפרה כל היום זה נראה באמת טבעי והגיוני שהתינוק יהיה צמוד לגופך כל הזמן. אבל כשאת עובדת במשרד? מה אז? האם זה עושה את העקרון עצמו לשגוי? לא... אבל לבלתי-ישים במקרה שלך כן. אני כן מדמיינת את עצמי יולדת בכריעה ולא בשכיבה בלי חתכים ובלי רופאים, מניקה עד גיל מבוגר, נשארת עם הילדים בבית ועוד ועוד. אבל אני גם יודעת שבין האידיאלים למציאות לפעמים יש תחום של פשרה. אז מבחינתי אני מכינה את עצמי לכך וגם מבינה שאי אפשר לשפוט אף אחת על הבחירות שלה. וזה נכון בכל תחום בחיים, אז גם כאן. ואולי לי יש את האימון הזה בגלל שאני מטפלת ואני חייבת כל הזמן להזכיר לעצמי שזה הילד שלה והיא היחידה שתחליט איך הוא יגדל ואני שם רק כדי לסייע לה בזה, לא כדי לשפוט.
 

tunalover

New member
אני חושבת שהעניין הוא קצת יותר מזה

כולנו בשלב זה או אחר של החיים מרגישות לבד מול כולם בנושא זה או אחר. אני יכולה להגיד כי הרגשתי כמוך בעניין לימודים כאשר אני בחרתי לימודי מקצוע של יום בשבוע משך שמונה חודשים ל"מזכירה בכירה" וכולם אמרו "זהו? זה כל מה שתלמדי? את יכולה כל כך הרבה יותר" ואני אמרתי:"זאת אני!!! זהו מקצועי!!" כי ראיתי שיש בזה שילוב של כל הדברים שמתאימים לי. זאת אני וזאת בחירתי. כל זאת נוגע לכל דבר אשר תיבחרי בחיים. זאת בטח לא הפעם האחרונה בה תבחרי בדבר אשר לא מוסכם ע"י כולם – אז מה! הכי חשוב זה שתיהי שלמה עם ההחלטה – תקשיבי לעצות של כולם ותבחרי את מה שמתאים לך. אני מאלו שנאבקו על הנקה וסבלתי כאבים ופצעים 7 חודשים. יש שיאמרו "מטומטמת" ויש שיאמרו "כל הכבוד לה". ואני, זו החלטתי ועד היום מניקה ועד היום מתייעצת ועד היום קצת כואב ועד היום אני עקשנית כמו פרד – זו אני! חשוב לי להגיד לך בשורה תחתונה שתיהי חזקה בכל אשר תחליטי אך יחד עם זאת פתוחה להצעות ולדעות שאת חלקם אולי תרצי לאמץ ואת חלקם תשאירי לאחרים לאמץ.
 

lilend

New member
אני מאוד מזדהה עם חלקים

מסויימים בהודעה שלך, ובאופן טבעי, פחות עם חלקים אחרים. מה שפחות דיבר אליי היה התחושה שלך שבגלל הבקבוק את לא מצליחה להעניק לבתך את החיבוק שהיא צריכה באותה השנייה, אז קודם כל-אני תמיד ניגשתי אליה לחיבוק ויחד איתה על הידיים הכנתי לה בקבוק (זה הרי לוקח בדיוק שניה, להכין את הבקבוק), דבר שני, גם כשתינוקת יונקת בוכה, לא תמיד האמא מספיקה באותה השנייה לחבק ולנחם כי אולי היא בדיוק בשירותים או עושה משהו, והזמן שעובר עד החיבוק הוא אותו מזך שמן שעובר עד הכנת הבקבוק. נראה לי שבעניין הזה את קצת מקשה על עצמך וחבל. בכל נושא הטבעיות- זה לא רק לגבי הורות והנקה, זו ממש אופנה שמתפשטת בכל תחומי החיים, ברובה היא מבורכת בעיני, אבל כמו כל דבר זה עניין של פרשנות והרבה אנשים לוקחים את הטבעיות כמה צעדים קדימה ובהחלט הופכים שטחים נרחבים של חייהם למאולצים ולא טבעיים, והכל בשם הטבעיות. את רואה אנשים שמונעים מילדיהם טיפולים רפואיים בגלל אותה טבעיות, שפוגעים פגיעות שונות בגוף ובנפש בשם אותה טבעיות. אנשים רבים נוטים לחשוב שמה שהיה בעבר, הוא תמיד טוב יותר ממה שקורה היום בעולם הטכנולוגי הקר. אני חושבת שזה שילוב של אופנה, קישור הטכנולוגיה לקור ואטימות ואילו הטבע והעבר לחום וקירבה. אני מעדיפה, כמו שכתבת בחלק מההודעה- פשוט לזרום עם מה שיש ועם מה שמרגיש טבעי עבור כל אחד ואחד. לגבי ההנקה- אני מאמינה באמת ובתמים שבשביל אנשים מסויימים, ההתמודדות עם הכאבים יש בה מין הזרימה וטבעיות ואנימכבדת אותם על זה, אבל, אני חושבת שבשם אותה טבעיות ישנם אנשים שהופכים לפנאטיים ומנסים לגרום לאחרים "לזרום" בדרכם שלהם ולא באופן שבו אותם אחרים בוחרים לזרום וזה עצוב ומכעיס. כמו שאני רואה את זה- את יכולה ללמוד על הנושאים שחשובים לך (וקשורים לנושא הטבעי) ולהחליט מתוך מידע וברגע שהחלטת- להיות שלמה עם ההחלטה. אני ממליצה לך בחום, לא להיות מושפעת מדיעות של אחרים (אחרי שכבר יש בידייך את המידע), כי מה שטוב לאחר, לא בהרכח יהיה טוב עבורך. אני בחרתי לסנן את ה"מיסיונריות הטבעית" ולקחת בכל תחום בחיי, את הטוב משני הקצצות (הטבעי, והמודרני).
 

פלגיה

New member
יש כאן המון מיסיונריות

והיא באה מכמה טעמים: א. כי זאת הבחירה הראשונה שהאם עושה בקשר לתינוק שלה - בקשר למזון אותו הוא אוכל. ב. כי זה לא קל. זה לא קל כי הנקה היא לא "טבעית". (ותעזבו רומנטיזציות. תמיד תמיד תמיד לא כולן הניקו. רק שבעבר אם מישהי לא הניקה היו אחרות שהניקו עבורה - אם בתשלום ואם בהתנדבות, והיום בית החרושת "מניק" בשבילה) זה לא קל כי האישה עייפה מההריון ומהלידה, ומההורמונים, ומהדרישות הבלתי פוסקות של התינוק. וצריך להתעקש ולהיות חזקה בתקופה שבה היא דווקא חלשה.\ ככל שיש יותר קושי, כך מי שמתגבר על הקושי, צריך יותר מיסיונריות ולשכנע יותר אנשים שיראו גם הם את האור (אני רואה את זה בפירוש בתגובות בפורומים. המתלהמות ביותר הן של אלה שהיה להן נורא קשה להניק, והן עשו זאת בקושי רב. גם אני כזאת אבל בנקודה אחרת - בנקודה של הבחירה עבור הילד הבא) ג. כי החולשה הפיזית היא גם חולשה נפשית של חוסר ביטחון בהורות ובמצב החדש. על חוסר הביטחון הזה מנגנות כל הנשמות הטובות, שרק זורות מלח על הפצעים. ד. וכאנטי-תזה להשתלטות הממסד הרפואי על גוף האישה ועל בחירותיה. סבתא שלי לא הניקה כי האחות בבית חולים אמרה לה "אין לך מספיק חלב". באמת לא היה לה מספיק חלב. לאף אישה אחרי הלידה אין מספיק חלב. הוא צריך את היניקה שתיצור אותו. למזלי אמא שלי ילדה מספיק ילדים והניקה אותם בהדרגה יותר ויותר, כך שאת המלחמות כנגד אמא שלה היא עשתה, אני לא הייתי צריכה. (נלחמתי נגד חמותי, אבל זה סיפור אחר). לגבי לידת תינוקות גדולים - יש לי חברה שילדה שתי בנות גדולות ובריאות בלידה וגינלית (גדולות - כמעט 5 ק"ג), למרות המלצות כמעט חד משמעיות לניתוח.
 

אמיתמי

New member
ולמה זה טוב?

להתעקש על לידה טבעית כשיש סיכון לעובר? מה טבעי בזה? לא מבינה בכלל
 
למעלה