התנהגות לקראת סופ"ש
(אני אוטפימית...)

לא רוצה הביתה מהגן

הילדון התחיל לעשות קונצים כל פעם שאני באה לאסוף אותו. מתבכיין שהוא לא רוצה אותי אלא את סבא וסבתא (שאוספים אותו קבוע פעמיים בשבוע) ובאופן כללי מתבכיין שהוא לא רוצה אותי ולא רוצה ללכת איתי הביתה (התבכיינויות הולכות חזק אצלנו כרגע). אנחנו מזכירים לו כל בוקר מי אוסף אותו כך שזה לא עניין של בלבול שהוא חיכה להם והם לא באו. לפני שבוע-שבועיים עוד הייתי מצליחה להוציא אותו מהגן עם כל מיני "בוא מהר מהר תעזור לי לפתוח את השער", אבל עכשיו זה לא עובד יותר ואפילו הגננת היתה קצת בשוק כשהיא ניסתה לשחק מין "טוב, אז אמא הולכת, ביי ביי אמא" והוא לא טרח ללכת אחרי. זה גם לא עניין שהוא רוצה להישאר ולשחק, הוא פשוט אנטי. ניסיתי לדבר איתו בבוקר, ניסיתי לכעוס תוך כדי שאם הוא לא יבוא אז... אבל בעצם כלום לא עובד. אפשר "לשחד" אותו בללכת למכולת בדרך או בממתק או משהו כזה, אבל... יש לי איזו רתיעה פסיכולוגית מהעניין. בחייאת! אמא שלך באה לאסוף אותך אחרי שלא ראית אותה כל היום ועוד צריך לשחד אותך כדי שתסכים ללכת איתה? או שלא לקחת את זה כל כך אישי ולעשות מה שצריך כדי שיבוא עד שהשלב הזה יעבור וזהו?
 
הולכים לישון צהריים?

באים הביתה, שותלים את המקל/פרי התורן שהוא מצא בדרך באדנית כדי שהציפורים יאכלו, חולצים סנדלים, עושים פיפי, שוטפים ידיים, מחליפים בגדים, מתיישבים במיטה, קוראים סיפור או מסתכלים בספר השירים ושרים שירים, מכסה אותו והוא הולך לישון. קם אחרי שעתיים בערך, צופה טיפה בטלוויזיה, משחקים איזה שעה, לפעמים אוכלים ארוחת ארבע, בחמש יורדים לגינה. אותו דבר בדיוק כבר שנתיים.
 

mAmA MiSiSiPi

New member
חשבתי שאולי יש משהו שלא בא לו לעשות

כיהיתה תקופה שהוריי לא רצה לבוא הביתה בגלל המקלחת שאחרי הגן אז הורדתי מקלחת ורק שוטפים ידיים ופנים.
 
לא אמור להיות...

לא נראה שיש לו בעיה מיוחדת עם משהו מהנ"ל. מה גם שאצל סבתא עושים כמעט אותו דבר... זה כנראה אנטי כללי נגדי. אוף.
 

יחידה2

New member
אחרי הגן...

מה לעשות אחרי הגן..תמיד היווה בעיה בשבילי.בעיקר בגיל צעיר יותר.. עכשיו תמר בת שנתיים וחצי אז יותר קל.. הילדה מגיעה הביתה ומתישבת בספה במקומה הקבוע ורוצה לראות ערוץ לולי.אז אני שמה לה. בינתים מנסה לברר מה לתת לה לאכול:פריף,מעדן,קורנפלקס.. מחכים עד שש לערך ואז יוצאים לגינה.לפעמים לפני כן,תלוי במזג אויר. סביבות שש וחצי-שבע..ארוחת ערב,מקלחת,צחצוח שיניים,סיפור ולמיטה.
 

UmaGuza

New member
עונה

לנו יש מאז ומתמיד בעיה ללכת מהגן, הרקע אמנם שונה (קושי במעברים), אבל השיטות שלי הן כאלה (כשאחת לא עובדת עוברים הלאה לפי הסדר, לרוב אנחנו נעצרים בשלב 2): 1. נשארת איתה קצת בגן 2. מספרת לה מה אנחנו הולכים לעשות, משתדלת שזה ישמע מאוד מפתה 3. מצהירה שאני הולכת איתה או בלעדיה, אומרת לה ביי ובאמת הולכת 4. כשכלו כל הקצים ואם באמת כבר מאוחר ו/או שאני קצרה בזמן, מסבירה לה שעכשיו צריך ללכת ולוקחת אותה צורחת על הידיים. וחייבת להוסיף תהיה של פסיכולוגיה בגרוש, מהדברים שלך הייתי מנחשת שזה קשור באופן ישיר או עקיף לאחיו הקטן ושהוא מצא שיטה טובה לפגוע בך (מה יותר פוגע מכזאת קבלת פנים צוננת), אני לא אוהבת בד"כ לתת עצות שלא מנסיון אישי אבל אני הייתי חושבת לכיוון של פעם או פעמיים בשבוע לבוא לקחת אותו לבד ולבלות רק איתו את אחר הצהריים, לפחות בתקופה הקרובה (כמובן אם יש אפשרות כזאת ואם את לא עושה את זה במילא). וכמובן לא לקחת את זה קשה ובטח שלא אישית, אין בכלל ספק שבגיל הזה את הדבר הכי חשוב לו בעולם
 
גם אצלנו

הבת שלי (שנתיים וחודשיים) מסרבת להתפנות ממקומות שכיף לה בהם אז לפעמים צריך פשוט לגרור אותה מג'ימבורי וכו' ואז היא מסרבת לשבת בכסא שלה באוטו. אני גם עוברת את השלבים שכתבת ושלב 3 לא עובד אף פעם , לא משנה כמה רחוק אלך , היא כזו עקשנית לפעמים.
 
אל תקחי את זה אישי, אני מסכימה עם אומהגוזה

ורק יש לי הסתייגות אחת. לבלות פעם פעמיים בשבוע אחה"צ לבד רק איתו, לי באופן אישי זה נשמע המון! לא הצלחתי לעשות את זה גם כשהיו לי 2 ילדים, ואני גם לא חושבת שזה פתרון. אתם עכשיו משפחה של שני ילדים ואם זה צריכים להסתדר - כולם. ורק שיהיה ברור, אני כן בעד זמן אחד על אחד, אבל כשיוצא, ומתאים ולא באופן קבוע פעמיים בשבוע כל אחר הצהריים. ושוחד מהמכולת, נו, באמת, תורידי את זה מסדר היום
(הולכת להכין צהריים לילדים...)
 
זה לא מ-המכולת, זה עצם המכולת ../images/Emo13.gif

רק תני לילד שלי לבחור מלפפונים והוא ברקיע השביעי. התכוונתי לזה באופן קצת יותר מופשט - להוסיף פעילות קצרה ואטרקטיבית בדרך מהגן הביתה. עדיין לא?
 
תראי, לי אין כוח וסבלנות להוסיף כל יום פעילות

או אטרקציה בדרך מהגן הביתה. זה גם לא לעניין בעיני, יש דברים בחיים שצריך לעשות, אחד מהם זה לעזוב את הגן וללכת הביתה. ככה זה. אם את מרגישה שכרגע זו תקופה בעייתית וזה יעזור לכמה ימים בשביל לחזור לשגרה - מילא, אך כפתרון של קבע, בעיני ממש לא.
 

LOLAB

New member
אל תקחי את זה אישי, למרות שמבינה את הנטיה

גם אני נעלבת כשהקטנה לא רוצה לבוא אלי
. בם כמה הילדון? אצלי עוזר לקחת אחד מהילדים האחרים
הוא שמחה לבוא איתי והיא קנאית אש
. גם כשמגיעים הביתה היא לא רוצה לצאת מה
כאילו מצפה לתוכנית בידור. אם אני לוקחת אותה לאחותי או משהו היא יוצאת במיידי מהאוטו
 

b o t t e n

New member
מצטרפת לכולן ומציעה עוד פטנט שעובד אצלנו= צבא

אני מכריזה "כל החיילים! קדימה צעד!" "מי החייל הכי מצטיין בבית? שמאל ימין" זה עובד משום מה.
 

UmaGuza

New member
לגמרי ../images/Emo45.gif

אצלנו זה עדר של פילים (בהשפעת בנצי), או דינוזאורים (בהשפעת דייגו) ועוד על אותו עיקרון. זה עובד מצויין בלזוז ממקום למקום, אבל האמת שמעולם לא ניסיתי את זה בגן. עוד טריק שמניע אצלנו לפעולה זה "נראה מי יגיע ראשון ל..."
 

lilend

New member
כמו קודמותיי מדגישה לא לקחת ללב,

נשמע כמו סוג של נסיון לקבל תשומת לב או אפילו הרגל שהתפתח. אצל הבנות שלי היו התנהגויות דומות שהפכו להרגלים בלי שום הגיון או רגש מאחוריהם. במקרים כאלה (ואני יודעת שהרבה פה לא יחבבו את הגישה שלי) אני מעדיפה את הגישה הבלתי מתפשרת- "עכשיו הולכים הביתה וזה לא פתוח לויכוחים", הנסיון לשכנע, הנסיון להפוך את הדרך לאטרקטיבית וכו' לא נראים לי מתאימים כי זה מעמיד אתכם במקום לא בריא ביחסי הורה-ילד, את לא צריכה להתחנן שהוא יבוא הביתה, הוא צריך להבין שזה מה שעושים עכשיו ושאמא שלו לוקחת אותו ובזה זה נגמר. כשהבת הגדולה שלי הייתה בת שנתיים וחצי בערך, הייתה לה "תקופת אבא", שרק אבא יקלח, שרק אבא ישכיב לישון , שרק אבא יטפל ובהתייעצות עם אנשי מקצוע (התייעצות חברית עם פסיכולוגית ילדים שהכרנו בגינה
) לקחנו החלטה שלא היא קובעת את סדר היום שלנו ומי יטפל בה אלא אנחנו והיינו מאוד קשוחים עם ההחלטה (לא בדיוק קשוחים אלא יותר ענייניים- בפנים קפואות הסברתי שעכשיו אמא מקלחת ולא פתחתי את זה לדיון). זה עבד מעולה. זה גם מה שהייתי עושה במקומך- בענייניות אומרת שהיום זה היום של אמא ועכשיו הולכים הביתה. בלי כעס, בלי נסיונות שכנוע, בלי כלום- פנים קבועות ומבט רציני ובסופו של דבר הוא ייראה שההתעקשות שלו לא מובילה לשום מקום וכן לא פוגעת בך, לא מקפיצה אותך ולא גורמת לך להתחנן בפניו שיואיל ויבוא איתך. אני יודעת שזה נשמע קשוח ובפועל אני אמא מאוד רכה, אבל יש גבולות שאני מקפידה עליהם.
 
בתיאוריה הכל עובד מאוד יפה

אבל בשטח זה לא עובד ככה..... זה מאוד משכנע לומר :" בענייניות אומרת שהיום זה היום של אמא ועכשיו הולכים הביתה. בלי כעס, בלי נסיונות שכנוע, בלי כלום- פנים קבועות ומבט רציני". ואם הילד בדיוק משחק במשהו מאוד מעניין או בכל מקרה מחליט להתבצר בסירוב שלו ? את יכולה לדבר בצורה עניניית עד מחר, אל תשכחי שאת מדברת עם ילד בן שנתיים - שלוש. אז בלית ברירה מנסים דרכים בהדרגה כמו שכותבת אחרת ענתה כאן. מנסים לתאר מה עומדים לעשות ביחד אחה"צ, אולי להציע לעשות משהו שהוא אוהב, שוחד קטנצ'יק אפילו באמירה (לאוו דווקא ממתק), לעשות כאילו את הולכת, מנסים כל מיני דברים ואם בסוף אין ברירה, אז אין ברירה, מרימים בכוח ויוצאים. כמובן שמדברים על כך בבית ומסבירים לילד מה מצופה ממנו כאשר באים לקחת אותו מהגן. העמדה שלך של להגיד וזהו, לא יודעת אם עובד על כל הילדים. ואם הוא לא בא ? מה את כן עושה תאכלס שיקום ? את מתעקשת והוא מתעקש.
 

lilend

New member
בשטח שלי זה עובד ככה, אני מדברת מנסיון בלבד

ולא דיבור תיאורטי. זה לא פשוט והיו מקרים שהרמתי את בתי (הכבדה) ויצאתי מהמקום שבו היינו כשאני שומרת על שלווה (גם אם מדומה) ולא עושה מזה עניין. אל תשכחי שאנחנו מדברות פה על מצב שנמשך תקופה ובכל פעם הולך ומקצין, לדעתי זה דורש תגובה מתאימה.
 
להרים ולצאת זאת גם סוג של תגובה

מעבר לדיבור " ענייני " , וזה מקובל לחלוטין. הכוונה שלי היתה שיש מקרים בהם דיבור ענייני והסבר פשוט לא עובד, ואז כן מנסים לעגל פינות בצורת פתרונות יצירתיים. בהודעה הראשונה שלך השתמע שאם מנסים "לתמרן", זה סוג של התקפלות והתחננות בפני הילד. אני לא מסכימה עם הגישה הזאת. סה"כ מדובר בפעוט ולא מצופה ממנו רמת הבנה של מבוגר. אתמול היינו בקניון והסתכלתי על משהו, בינתיים הבן שלי התיישב על הריצפה. הסברתי לו שלא נקי שם ושיקום כי הוא מלכלך את הבגדים, לא קם. איימתי שלא אביא אותו יותר לקניון, לא קם. הרמתי טיפה את הקול, לא קם. נשארו 2 אופציות להרים בכוח, או לאלתר משהו שיפתה אותו. אמרתי לו בוא נרוץ למדרגות הנעות ונרד ביחד. הוא התלהב מאוד ושיתף פעולה. קם וכאילו רצנו למדרגות וירדנו. הוא היה מבסוט. אז זה אומר שהתקפלתי ? יכלתי לדבר איתו עניינו עוד מאה שנה. נגרם לו נזק ? הוא פחות יכבד אותי ?לא חושבת. זה הכל דינמיקה בין הורים וילדיםו ולא צריך להיות כל כך נוקשים. בבית, לפני שהלכנו לישון הסברתי לו בנועם : אתה יודע שהיום כעסתי עליך ? והוא לא הבין על מה אני מדברת. אז הסברתי לו "בצורה עניינית" והוא הבטיח שלא יעשה את זה עוד פעם. פחחח.
 
למעלה