הפרק היומי 502

רינת4

New member
../images/Emo41.gifהפרק היומי 502../images/Emo58.gif

תקציר נייט נפגש עם חבריו מהתיכון ומגלה שלא נותר להם דבר במשותף. ברנדה מתנגדת לקבל את עזרתה של מרגרט ומתמודדת עם ההתמחות החדשה שלה. בילי מגן על הקריירה שלו אך מתלבט בינו לבין עצמו. - שוב לא יוצא לי לראות, אני אראה בשידור החוזר או ביום שבת :(
 

S m e l l y Cat

New member
אהבתי מאודמאוד../images/Emo58.gif

אני מתה על החיוך של נייט
והוא חייך היום ממש הרבה. זה היה נחמד לשם שינוי לראות אותו שמח כל הפרק:p היה ממש ממש קצת ברנדה.אבל גם הקצת שהיה אהבתי.מעניין אם היא תחזיק מעמד בהתמחות הזאת
בילי היה כזה מקסים בפרק הזה!! וממש ריחמתי עליו עם התרופות והכל..הסוף היה עצוב.מעניין מה יהיה בפרק הבא..אני חוששת לו
ממ מה עוד.זהו אין לי מה לומר
פרק טוב כתמיד ולילה טוב וסליחה שאין לי דברים עמוקים יותר לכתוב!
 

haunter

New member
../images/Emo58.gif אחלה פרק

היה נחמד הפגישת מחזור הקטנה הזו של נייט... איכשהו עימת את ימי התיכון שלהם עם ה'עכשיו' בהצלחה לברנדה! נראה שעדיין יש דברים שאמא צ'נווית' יודעת קצת יותר מהבת שלה על עצמה
רות לקחה קשה את המחלה של בעלה.. היא יותר שקועה באחריות שנפלה עליה מאשר עומדת לצידו. מזל שהבת נשארת איתם עוד קצת... אז בילי יורד מהתרופות, שדיכאו את המחלה אבל עשו אותו יותר משעמם.. בילי הישן והמופרע חוזר?
מעניין איך היחס של קלייר שונה לבילי ה"ישן" ובילי ה"חדש"... ריקו הרג אותי, התחמן הזה.. חח... מת לקצת סימפתיה הא?
ודיויד וקית' עדיין עובדים על ההרכבה הגנטית של הילד שלהם.. בהצלחה חבר'ס קיצר כבר על ההתחלה זו נראית אחלה עונה, מחכה כבר להמשך
 

Tidal

New member
החלום של דיויד היה הדבר הכי מטורף

שראיתי בסדרה הזאת. פשוט לנשק את הראש של היוצרים.
 

pumiki25

New member
חיכיתי לתגובות על החלום... ../images/Emo3.gif

לקח לי רבע שעה להירגע אחרי שצפיתי בחלום - לא יכולתי להפסיק לצחוק. רגע גדול. גאוני, אפילו
ואני זוכרת את הסיום המצמרר עם בילי ששופך את התרופות לאסלה. אני לא יודעת מה אתכם - אבל אני, אישית, נשארתי עם פה פעור.
 

טמפיקו

New member
הסיכום שלי קצת יותר פסימי ../images/Emo58.gif

מה לעשות, בעיני בני משפחות פישר וצ'נווית והסמוכים אליהם מטיילים כולם על שפת תהום הטירוף, חלקם כבר התדרדרו במדרון ונאחזים בכל כוחם באיזה שיח בתקוה לא ליפול עוד: - בילי מבין שהתרופות מדכאות את החיות שבו, משליך אותן לאסלה, ועולה על דרך המלך שתוביל אותו מהר ובטוח למחוזות הטירוף הנושנים. קלייר היא מעכשיו אשה בסכנה. - נזעי החשמל שקיבל ג'ורג' סיפקו רגיעה זמנית, אבל התקפות הטירוף חוזרות ובגדול, למרות נוכחותה המאזנת והמרגיעה של בתו המקסימה מגי (נכון שהיא מקסימה?). - רות ממשיכה להתמוטט, לאט אבל בטוח. מעניין לאלו תוצאות יביאו הסנדוויץ' עם החרדל ולזניית התרד, עם תערובת התבלינים האיטלקית. - ברנדה מגלה שהיא לא כזאת ג'דאית, ונמלטת מהקליניקה הקהילתית שבה באמת זקוקים לה, כדי לטפל, כמה נוח, באיזה סטודנט דובר צרפתית עם הפרעות אכילה בקליניקה היוקרתית שאמה הבאמת ג'דאית סידרה לה. - דיוויד לא חושב פעמיים לפני שהוא פונה לקלייר לבקש ממנה תרומת ביציות. מה הוא חושב, להכין מזה ביצית עין? מזל שקלייר מעמידה אותו מספיק מהר על טעותו. - נייט נרתע מחברו מהתיכון שמגלה סימני פדופיליה, ושומר בינתיים על שפיות זמנית. - וריקו מצטרף לחבורה, ומגלה שלשקר כך סתם, לפעמים מביא תועלת. מעניין אם יאמץ זאת כשיטה?
 

pumiki25

New member
../images/Emo58.gif סיכום הפרק שלי - חלק I

אני מזהירה מראש - ארוך ומייגע. למעשה, את הסיכום (שכולל בו את תיאורי העלילה בנוסף לקטעי פרשנות אישיים שלי) כתבתי מזמן עבור הפסיכולוגית שלי - השתמשנו ב - "עמוק באדמה" ככלי תרפויטי שבאמצעותו הצלחתי להבין קצת יותר על עצמי ועל החיים, בכלל. חשבתי להביא לכאן. מתנצלת על האורך
---------------- רות' ממשיכה להיות אכזרית במיוחד וקרה אל ג'ורג'. כואב לי, כל כך כואב לי עליו, שאין לי מילים. נראה שג'ורג' שב לאיתנו - הוא מרגיש חזק יותר, שמח יותר, ומנסה להתיידד מחדש עם רות', שמסרבת לקבל את הפגנות החיבה שלו. כשהוא מספר לה בדיחה בחביבות, היא בקושי מביטה אליו, ורק מוסיפה בקור רוח: "סוג ההומור הזה לא מדבר אליי". שוב - ג'ורג' שב להתאכזב. במהלך הארוחה, רות' מדמיינת שהיא צורחת על ג'ורג'. היא צורחת עליו ומאשימה אותו על שהוא "פיתה" אותה אל תוך מערכת היחסים, מבלי לספר לה שהוא "crazy". היא צורחת - "לא אמרת לי, ועכשיו אני צריכה לטפל בך למשך שארית חיי?! מה עשיתי שזה מגיע לי?!". אני חושבת על 6 או 7 הנשים הקודמות של ג'ורג' - שרות', בזמנו, הרגישה כ"כ חסרת ביטחון ולא-מיוחדת בהתחשב בכך - ומבינה שבעצם, לא הוא עזב אותן (ורות' הריי פחדה שג'ורג' יעזוב גם אותה, והוסיפה לחטט בעברו באובססיביות כשהיא מנסה, אולי, לא לחזור על אותן הטעויות) - הן עזבו אותו - בגלל מצבו הנפשי. אני חושבת על רות'...כמה קל היה לה לחזר אחרי ג'ורג' ולחוש קטנה לידו כשידעה כמה מערכות יחסים עבר - ואיך עתה, כשג'ורג' הופך מולה מאותו גבר שפחדה לאבד למטרד, לעול, ל"נחות" - אז כמה היא מזלזלת בו, כמה היא מתנשאת מעליו, כמה היא משפילה אותו. היא מגעילה אותי. הוא היה טוב בשבילה רק כשהאמינה שהוא טוב, בריא - "נורמלי". ועכשיו? רות' שקועה ברחמים עצמיים. נייט וברנדה מנסים להרות, ובמקביל מחפשת ברנדה מקום עבודה. היא רוצה לעשות את ההתמחות שלה במרפאת-חינם שעוזרת לנרקומנים, ומרגרט, אימה, אומרת לה שזו אינה בחירה נבונה ומשתלמת מבחינה כלכלית - היא אפילו מציעה "לסדר" לה עבודה משתלמת יותר, ומציינת ש"חבל לבזבז" את העובדה שהיא "שכבה עם מחצית מהפסיכיאטרים האקדמאיים בדרום קליפורניה". ברנדה אומרת שלא אכפת לה. כשמרגרט שואלת אותה למה שתרצה לעבוד עם "התחתית-שבתחתית של החברה", ברנדה מציינת שהיא עצמה למדה שיעור או שניים עקב ההתמכרויות שלה, ומוסיפה - "Besides - we're all human". מרגרט מגיבה ב - "Oh, honey, we are not. That’s what you are going to learn". בינתיים, מגיעה גופה אל בית הלוויות, ונייט מגלה שהגופה היא של חבר ילדות ישן שלו. כשהוא מביט בגופה, עולה מולו דמותו של סם (החבר המת) כמתבגר שהכיר, והוא מציין בפני נייט כי זה האחרון נשבע, אז, שלעולם לא ייכנס לעסקיי הקבורה של אביו. הוא שואל את נייט - "אתה זוכר איך זה היה כשחשבת שתוכל לנצח הכול?" - כבר אז אני חושבת שאפשר להבחין בנייט מהרהר על החיים שלו, על ההתבגרות שלו, השינויים שחווה, והשלב החדש בחייו אליו הגיע. בלוויה, נייט פוגש חבר משותף של השניים. הם מדברים קצת על האישה, הילדים - גם החבר הישן הזה מזכיר לנייט כיצד נשבע שלעולם לא יירש את עסק הקבורה של אביו. החבר מוסיף - "מי היה מאמין שסם יילך ראשון". שוב - נייט מהרהר לו. באותו הערב הם יוצאים לפאב, ומדברים. אותו החבר מציג לנייט פרספקטיבה שונה לחיים מזו שהוא רגיל אליה. החבר שואל את נייט איך הוא מרגיש עתה, כשהוא כמעט בן 40, שואל אותו אם הוא לא שוכב ער באמצע הלילה, ואומר לעצמו - "אלוהים - 40!". נייט אומר שלמען האמת, לא - שהוא שוכב ער כל לילה ומודה לאלוהים על שנתן לו לחיות זמן כה רב. החבר, כנראה שקוע במשבר אמצע החיים שלו, שואל את נייט אם לא קשה לו יותר מבחינה מינית...הוא שואל אותו אם הוא לא היה רוצה "לבדוק" כמה בנות 14-15 - להרגיש שוב כאילו היה בן אותו גיל. נייט בהלם - הוא מבהיר שלא, שהוא לא חושב על זה, שלו בעצמו יש ילדה. החבר ממשיך לספר על חברה של בתו בת ה-13 שהוא נמשך אליה, אל הנעורים והאנרגיה שאיבד ושעתה הוא רואה באותה חברה. נייט אומר לחבר שהוא לא מפחד מהמוות - הוא יודע שהוא מת קצת עם כל יום שעובר, והחבר אינו מצליח להבין אותו. נייט ממשיך - "Look, this is all we have - right here, right now". דיוויד וקית' ממשיכים לחפש אחר תורמת-הביצית המושלמת, ולבסוף מציע קית' הצעה - הוא מבקש מדיוויד שיבקש מקלייר את תרומת הביצית - כך לפחות ידעו שיש בו, בילד, חלק גנטי מדיוויד. לפני שדיוויד ניגש אל קלייר, הוא חולם חלום (הצחיק אותי נורא, בעיקר המוזיקה העליזה...) - הוא נמצא במן כניסה לחווה - הכול מאוד צבעוני ומצועצע. ראשון מגיע קית' על טרקטורון בצבע אדום בוהק, ומיד אחריו מגיעה בובה-מהלכת בדמות קלייר, כשהיא נושאת עימה סל ובו ביצים (eggs...) - היא נותנת ביצה אחת לקית', ואחת לדיוויד ההמום. דיוויד נוגס בביצה, וכשהוא מחזיר את מבטו מעלה - קית' וקלייר כבר לא שם - הוא מביט לאחור, ורואה את קית' והבובה-דמות-קלייר נוסעים בטרקטורון, כשהבובה מנפנפת לו לשלום. החלום עניין אותי...אני חושבת שדיוויד מקנא בקלייר על יכולתה להביא ילדים לעולם, ומפחד שאם באמת יקבל את תרומת הביצית מאחותו - הילד יהיה יותר שלה מאשר שלו, וכך גם "תגנוב" קלייר את מקומו של דיוויד כבן-הזוג של קית'... בילי לא מצליח לגמור - הוא מרגיש מתוסכל ומספר לקלייר שאלו ההשפעות של הלית'יום שהוא לוקח ושל הסארקוואל (איות? אני לא זוכרת). בהמשך, הוא וקלייר נפגשים עם זוג חברים ישן ומפוקפק של בילי, שבמהלך הבילוי מציינים בפניו שהוא כבר לא אותו "בילי הישן" שהיה, שהוא השתנה. בילי מושפע מכך קשות, ונכנס ללחץ. (ממשיכה...)
 

טמפיקו

New member
../images/Emo45.gif לפירוש החלום של דיוויד. יפה

וממצה. הייתי רק מוסיף שהחלום מבטא בכלל את חרדת הנטישה של דיוויד, ואת החשש המתמיד שלו מכך שקית' יעזוב אותו לטובת מישהו / מישהי אחרת. יש לכך הרבה מאד סימוכין בעונות הקודמות. באהבתו של דיוויד לקית' יש הרבה מאד מן הרכושנות, שמפתחת קינאה, ולכן האהבה הזאת רחוקה מלהיות מושלמת. בגלל זה, אני חושב, השתמשו בבובה א-מינית ולא אנושית כדי לתאר את דמותה של זאת שגונבת את קית' מדיוויד. הרי יכלו לשבץ את קלייר עצמה, למה להשתמש בבובה? בכל מקרה, אני מסכים לציאור שלך לגבי עילת העזיבה האפשרית של קית', שכמו שאמרתי - מחזירה את דיוויד לפחדיו הישנים. ויש לי גם
: אני לא הייתי מכנה את זוג החברים הישנים של בילי "מפוקפק". למה? בגלל שהוא אמן שעושה מה בא לו והיא שחורה עם ראסטות? מה כ"כ מפוקפק בזה? "בוהמי", "זרוק", "ארטיסטי","אנטי-ממסדי" - כן. מפוקפק ממש לא. לשיטתך זאת, כמעט כל משתתפי הסדרה (או לפחות החוג החברתי של קלייר) הם חבר'ה מפוקפקים רק בגלל שהם מגלגלים פה ושם איזה ג'וינט או היו פעם באיזו מסיבת כימיקלים.
 

pumiki25

New member
../images/Emo45.gif פסקה ראשונה - כל מילה!

באשר להתייחסות שלי לזוג החברים של בילי כזוג "מפוקפק" - יכול להיות שאתה צודק, והשתמשתי במילה הלא-נכונה. מה שבעצם ניסיתי לומר ולהעביר הוא שאותו זוג חברים משקף את "בילי הישן", בילי ה"סורר", לכאורה - בילי שהפסיק להשתמש בתרופות שוב ושוב ומצא עצמו באותו מעגל שב ונשנה של הרס עצמי. עבור בילי - אותו סגנון חיים שאותם מציגים הזוג הוא סגנון חיים שהוא אינו יכול "להרשות לעצמו" - מכיוון שהוא מוביל אותו למקומות בהם הוא מסכן את עצמו ולעיתים גם את סביבתו הקרובה. כשבילי במצב "זרוק", "בוהמי" וכיו"ב - זו אינה בחירה מודעת, לדעתי - אלא ביטוי לאיבוד השליטה והרסן הטוטאלי שמביאה עליו מחלתו.
 

טמפיקו

New member
בדיוק כך. וכל מה שהוא "לא מרובע",

"בוהמי", "פריקי" וכו' - הוא אכן כך, אבל בשבילנו, ה"נורמלים". בשביל בילי המושגים האלה הם הרי אסון. התנהגות משוחררת, בלתי מרוסנת, בהתאם לגחמות ולדחפים שלו היא עבורו כר מרעה נוח מאד להתפרצויות הטירוף, כי הוא לא יודע גבולות מהם. רק התרופות (שעכשיו התחיל להפסיק לקחת) מציבות לו אותם. ויש לי גם הערות על חלק 2 בסיכום שלך, אבל יותר מאוחר.
 

pumiki25

New member
../images/Emo58.gif סיכום הפרק שלי - חלק II

...בינתיים, מגיעה ברנדה אל מרפאת-החינם שבחרה לעבוד בה - היא נכנסת אל ישיבת הצוות הראשונה שלה. מספר מטפלים יושבים במעגל מצומצם, כשאחד מהם מתחיל לספר על מקרה של התעללות מינית ונפשית מחרידה בנערה נרקומנית בת 13 מצד אימה. כשהקשבתי לתיאורים המחרידים, וכשראיתי את הפנים המזועזעות של ברנדה, נזכרתי במה שמרגרט אמרה לה - שלא, לא כולנו אנושיים. תהיתי אם זה מה שברנדה חושבת עליו, גם. איך יכול אדם אנושי לעולל זוועות שכאלה? ולא בזאת הסתיימה ההתרשמות המפכחת של ברנדה...כשאותו המטפל סיפר על ההתעללות, הוא סיפר כך - "...ובסופו של דבר הפשיטה [האם] את הילדה כשהיא קשורה לכיסא והתעללה בה מינית לשם הנאתו של החבר שצפה בהן, בעוד שהיא מכה אותה במהדורה של 'ניוזוויק'". והוא ממשיך - "אין ספק שהנערה משקרת". המצלמה שוב פונה אל ברנדה המופתעת, ואז ממשיך המטפל - "אין סיכוי שהאמא קוראת 'ניוזוויק'!"...שאר המטפלים פורצים בצחוק, וברנדה בהלם. גם אני הייתי המומה...האכזריות של האם מצד אחד, וחוסר הרגישות המחליא של המטפלים עצמם, מצד שני...זה מזכיר לי את הסדרה "שלווה" - שוב ושוב הראו שם את הצוות הטיפולי משעשע את עצמו בבדיחות מטומטמות - בין אם בינם לבין עצמם, ואפילו בנוכחות הפציינט. אני לא יודעת אם זו המציאות - אני רק יכולה לקוות שלא. ברנדה עוזבת את המרפאה, ונאלצת, בתחושת אין-ברירה, לצלצל לאימה, מרגרט, כדי שתפנה אותה למקום התמחות אחר. מרגרט מתענגת על כך שברנדה חזרה אליה, פחות או יותר, בזחילה. מאוחר יותר, מגיעה ברנדה אל אותו מקום שאליה הופנתה ע"י אימה. כשמנהלת המקום מתיישבת לצד ברנדה, היא אומרת: "טוב, לכאן בדרך כלל מגיעים הטובים שבתלמידים שלי, ומכיוון שלא למדת אצלי, אני מניחה שיש לך קשרים..." – ברנדה משפילה מבט. כל כך ריחמתי עליה. היא מנסה להוכיח את עצמה בזכות עצמה, ומרגישה שוב ושוב כמו ילדה קטנה שנאלצת להיעזר באימה כדי לטפס מעלה... מגי, בתו של ג'ורג', מגיעה אל ביתם של ג'ורג' ורות' כדי לסייע. לכל אורך הביקור, רות' מתעמרת בג'ורג' ומתייחסת אליו כאל מטרד...הסצינה האחרונה שלהם בפרק הייתה חזקה במיוחד – לפחות עבורי. ג'ורג', רות' ומגי ישבו במטבח, אכלו גלידה. ג'ורג' כבר נראה שפוף ומדוכא. רות' מגישה למגי כדור גלידה, ושואלת את ג'ורג' איזה טעם הוא רוצה. הוא מציין שם של טעם (לא הבנתי...), אבל רות' רוטנת לעברו ומציינת שיש רק וניל ושוקולד. ג'ורג' הופך עצבני וכעוס, מטיח בה שכן, יש גלידה בטעם שהוא רוצה – הוא אומר לה בתסכול שאכל רק אתמול, וניגש למקרר, לבדוק. רות' אומרת לו – "כן, אכלת אתמול, ונגמר". ג'ורג' פורץ בבכי. ריחמתי עליו כל כך. "החיים שלי פאתטיים. אני אפילו לא יכול לאכול את הגלידה שאני אוהב" – הוא אומר...מגי קמה אליו, מנחמת אותו. רות', אפילו בלי להישיר מבט, אומרת למגי – "את רואה? עם זה אני צריכה להתמודד כל יום" – ופורצת בבכי בעצמה! ג'ורג' נרגע, גבו מופנה אל רות'. רות' יושבת וממררת בבכי, טובעת ברחמים עצמיים. רות' בוכה? רות'? במקום לטפל בבעלה החולה – היא עוצרת כדיי לייבב על מר גורלה שלה? ועוד מול ג'ורג'? ג'ורג' עומד כשראשו מושפל, מקשיב לרות' המייללת. מגי עומדת לצד אביה, לא בטוחה מה לומר. רות' מתחננת בפני מגי שתישאר, כי היא "חייבת עזרה". הוא היה בסדר, הוא ניסה, הוא התקדם. אבל היחס של רות'...היא לא נתנה לו, היא פשוט לא נתנה לו צ'אנס. כל הכעס, המרירות, הרחמים העצמיים...כל אלה ועוד הפכו את ג'ורג' לכואב עוד יותר. לחולה עוד יותר. קשה לתאר עד כמה אני מרחמת עליו, וכמה טינה יש בי כלפי רות'. מוזר, אבל הפרק מצאתי עניין מיוחד דווקא בעלילה של פדריקו, השותף לבית הלוויות. פדריקו הרי נפרד מאשתו, ונסה, לאחר שבגד בה. הוא ניסה לחזור אליה, אך ללא הועיל. פדריקו מנסה להכיר בחורות, למצוא בת זוג. הוא מאוד מתחבר אל בחורה בשם שרון – יוצא איתה במשך כמה ימים. יום אחד הופרעה הפגישה שלהם ע"י ג'ורג' בחוסר טאקט מושלם... (מצד ג'ורג'). פדריקו אומר לשרון שיתקשר אליה מחר, שיאכלו צהריים ביחד. למחרת התקשר, ושרון לא ענתה לו. הוא ניסה עוד כמה פעמים והגיע שוב ושוב אל המשיבון, ולא מצא אותה גם לא בעבודה. בערב, התקשר פדריקו המודאג לונסה וביקש ממנה לשמור על שני הילדים שלהם לאותו ערב, כי שרון "נעדרת". הדהים אותי קו העלילה הזה - פדריקו דאג לשרון כל כך, היה משוכנע שקרה לה משהו. יום למחרת הוא מגיע אל ביתה של שרון עם בעלת הבית, ופורץ פנימה, חושש לגרוע מכל. והנה צצה לה שרון, שמביטה מבולבלת בפדריקו ההמום לראותה, ואומרת לו – "I thought you could take a hint…" – היא פשוט התחמקה ממנו! הרי המחשבה הראשונה שתעבור במוחו של כל אדם בר-דעת, אפילו היהירים שבהם (נדמה לי?) – היא שהבחורה פשוט לא מעוניינת בהמשך הקשר, ולכן מתחמקת. פדריקו, עוד לפני שבכלל העלה במוחו את המחשבה שהוא נדחה – היה בטוח ששרון מתה. וחשבתי לי...וואו. עד כמה משפיעה העבודה בבית-לוויות על חייו של אדם – היא מעוותת לחלוטין את חוט המחשבה... הסצינה האחרונה היא של קלייר ובילי. קלייר, שרוב עבודותיה כצלמת בעת האחרונה התבססו על רעיון של קריעת תמונות של פניי אנשים והדבקתם מחדש כקולאז', מספרת לבילי על רעיון חדש ומלהיב שיש לה – מעתה, היא לא תקרע ותדביק רק תמונות של פנים – אלא גם חפצים דוממים. וזאת, היא אומרת, כדי – "להראות עד כמה הכול מפורר בחיים". בילי מפנים את ההערה – הוא ניגש אל השירותים, ומרוקן אל האסלה את בקבוקיי התרופות שלו. השניות האחרונות של הפרק מצמררות, כשבמהלכן צופה בילי בכדורים שנשטפים מטה... ----------- ושוב - התנצלותי הכנה על האורך. הייתכן ומישהו טרח לקרוא עד הסוף?
 

SoldieRonit

New member
../images/Emo58.gif אף אחד לא הגיב על קטע

אחד קטן וחמוד - נייט ומיה חוזרים הביתה
מיה קוראת לברנדה "אמא" וקופצת לידיים שלה בשמחה וזאת מצדה שואלת "מה שלום הילדה החמודה שלי" ? - אפילו מרגרט לא יכלה להתעלם מהקטע וסיננה לעברה "אתם פשוט משפחה אחת מושלמת"
ואני פשוט נהניתי מהקטע שברנדה ונייט מנסים בעצם להוליד למיה אח קטנה - כי משפחה הם כבר וזה כל כך מקסים איך שברנדה מתייחסת ופונה למיה כבתה
 

SoldieRonit

New member
אותך קשה לשכוח - פיבי'ס סונג.

ונראה לי שאת pumiki25 אני מזהה מפורום 878
 

pumiki25

New member
הייתי אצלך בבית, יקירתי... ../images/Emo3.gif

(והכלב שלך סירב לעזוב לי את הרגל, החמוד הקטן. מוכר?
)
 
למעלה