האירוח נסגר - לא להוסיף שאלות

[גלשני]

אירוח בפורום-לילך צרקביץ אלסר

בכל יום רביעי בין השעות 9:00-10:00 תתארח אצלנו בפורום לילך צרקביץ אלסר. לילך צרקביץ אלסר M.S.W , עוסקת בטיפול זוגי ומשפחתי, הדרכה הורית, ופסיכותרפיה לילדים. עובדת ב"מרכז ילדים - הורים" בעפולה, ובקליניקה פרטית בטבעון. מנחה קבוצות הורים בנושאים הקשורים בשיקום הסמכות ההורית, מיומנויות הוריות, ושיפור הקשר בין הורים לילדיהם. באירוחים תענה על שאלות בכל הקשור לזוגיות אחרי לידה ובכלל, יחסי מין , יחסי אחים, אהבה קנאה ואלימות בין אחים, התפקיד האבהי במשפחה והתפקיד האימהי, חלוקת תפקידים זוגית אחרי לידת ילד ראשון, קונפליקטים זוגיים ומשפחתיים, בעיות עם החמות, וכל הקשור בשאלות לגבי יחסים משפחתיים וזוגיים. שרשור השאלות נפתח כעת וכולכם מוזמנים להשתתף

תודה גדולה ללילך על הנכונות ושיתוף הפעולה

 

[אבוגיליסית]

לא בטוחה שהשאלה מתאימה...

אבל ננסה, כי זה מטריד אותי מאד: בני בן שנה וארבעה חודשים. מאז שהוא עבר מאמבטיית פלסטיק של קטנים לזו של גדולים - הוא ישב בטבעת פלסטיק כזו (של ליפסקי) שאמורה לתת ביטחון (גם לאמא, אני מניחה...). הבעיה היא שהוא מסרב בכל תוקף לעשות אמבטיה בלי המתקן הזה - ואותו דבר לגבי בריכה. הוא פשוט צורח, פוחד מאד, ואם אני מציעה לו שננסה בלי הטבעת - הוא גם לא מוכן לעשות אמבטיה רגילה. זה לא נראה לי מניפולציה אלא פחד אמיתי ולחץ. איך לגמול אותו מהפלסטיק הזה? הוא עוד שניה ממש קטן עליו... תודה

 

[שקדייה]

לא לילך, אבל יש לי רעיון...

לנו גם יש את המושב הזה אבל הוא נפתח מקדימה. בהתחלה הייתי סוגרת את זה, עכשיו אנחנו מתקלחים כשהוא יושב בזה אבל זה פתוח.. נראה לי שזה איזשהו מעבר הדרגתי בין להיות כלוא ומוגן בטבעת לבין להיות בלי כלום.

 

[אבוגיליסית]

שלנו לא נפתח... תודה בכל אופן

ואם למישהי יש רעיונות או נסיון - אשמח מאד לשמוע.

 

[דיינו]

ועוד רעיון

היה אצלנו שלב של פחד אמבטיה בגיל שנה שעברנו ככה: אני נכנסתי בעצמי לאמבטיה (אפשר עם בגד ים) ובעלי העביר לי את הילד לאט לאט, תוך שאנחנו שרים לו כל הזמן. הוא בכה נורא בהתחלה, ואני רק החזקתי אותו בידיים שלי וחיבקתי עד שראינו שהוא קצת נרגע, ואז התחלנו בעצמנו לשחק במים, ולאט לאט הוא הצטרף למשחק ובסוף ירד ממני והתיישב במים בעצמו. חזרנו על כל הסיפור כמה ערבים ברציפות, והפחד עבר ומאז הוא נכנס לבד לאמבטיה בלי בעיה

 

[לילך צרקביץ אלסר]

לאבוגיליסית בוקר טוב

ראשית, תחום ההתמחות שלי הוא טיפול זוגי ומשפחתי, הדרכה הורית, ופסיכותרפיה פרטנית - ולכן לכל מה שקשור למערכות יחסים בין הורים לילדים, זוגיות, תקשורת בין אישית, והתפתחות רגשית/נפשית של ילדים - אני אשתדל לענות . אני לא מכירה את טבעת הפלסטיק שאת מדברת עליה (הבן הקטן שלי בן 5 , ואז היו עזרים אחרים..), בכל מקרה, לפי התיאור שלך נראה שהוא לא מרגיש ביטחון בתוך המיים. ולכן התפקיד שלכם לנסות לעזור לו בדרכים אחרות. אחת הבנות פה הציעה להכנס ביחד איתו למיים באופן הדרגתי - זו הצעה מצויינת - אבל צריך לשים לב שזה לא יהווה תחליף קבוע - ותתחילו למצוא את עצמכם עושים עם הקטנטן שלכם אמבטיות משותפות כל ערב....אפשר לשים מין שטיחון פלסטיק שמונע החלקה וגם מגדיר את התחום של המיים, אפשר להתחיל מאמבטיה מאוד מאוד נמוכה - מעט מאוד מיים. הרעיון בכללי - למצוא תחליף ל"טבעת", תחליף שמקובל עליכם כהורים, ושיצליח לתת לתינוק, באופן חיצוני, את תחושת הביטחון הפנימי שהוא זקוק לה.

 

[עץ תפוחים]

שיטת ה5 דקות...

לילך שלום, בני בן שנה וחודש, בחודש האחרון התחלנו להעביר אותו בהדרגה לשינה במיטה שלו, לאחר מכן בצענו גמילת לילה, וכאשר ראינו שהוא עדיין מתעורר בלילות כל שעתיים שלוש וקורא לנו, בגלל אי יכולתו להרדם באופן עצמאי, החלטנו ללכת על שיטת ה5 דקות. לפני כשבוע התחלנו עם השיטה, וכבר אחרי יומיים הבכיות נמשכו פחות מדקה והוא חזר לשכב עצמאית בלי שנבוא להרגיע אותו. הבעיה שהוא עדיין מתעורר פעמים רבות בבכי, כך שבעצם השיטה לא הועילה לרציפות השינה שלו. הייתי שמחה לשמוע באופן כללי מה דעתך על השיטה, וגם כיצד להתייחס בכל זאת לעניין הבכי ואיך להרגיל אותו לשינה רצופה בלי קימות, שהלא הוא כבר מספיק מבוגר כדי לישון יותר מ3 שעות ברצף.

 

[לילך צרקביץ אלסר]

עץ תפוחים בוקר טוב

באופן כללי, אני לא מחסידי שיטת ה-5 דקות. כבר כתבתי על כך בעבר לא מעט פעמים, ואפילו "ננזפתי" ע"י מי מהמשתתפות בפורום שהצליחו מאוד להיעזר בשיטה. ולכן, אני היום יותר זהירה, ואומר לך שהשיטה הזו צריכה מאוד להתאים להורים שמחליטים להשתמש בה. צריך הרבה אורך רוח ועצבים של ברזל לעמוד כל פעם בבכי של דקות ארוכות. יחד אני זאת, שוב אגיד שישנם הורים שמצליחים להיעזר בשיטה. אך מכיוון שאני לא מחסידיה - אין טעם ללמוד עליה דווקא ממני.... אבל לשאלתך, נשמע שהבן שלך מצליח היום להרדם בעצמו. הוא ממשיך להתעורר בלילה אך לא נעזר בכם לצורך הרדמות מחודשת. ולכן לא ממש הבנתי מה הבעיה? אתם לא יכולים לשלוט על ההתעוררויות שלו. אולי חם לו, והוא מתעורר מזה, אולי השמיכה נפלה, הוא צמא, מצונן, או כל דבר אחר. בכל מקרה - הוא מתעורר- ומייד אחר כך מרדים את עצמו לבד. (הבנתי נכון?) ואם זה כך המצב - אשרי וטוב לך.

 

[עץ תפוחים]

../images/Emo51.gif

הבנת נכון, הוא מתעורר ומרדים עצמו בזכות "השיטה", שהגענו אליה בהדרגה ומחוסר ברירה. מה שהפריע לי זה שהוא בוכה כאשר הוא מתעורר.

 

[לילך צרקביץ אלסר]

לעץ תפוחים

נו, זו עוד דוגמא לכך שה"שיטה" עובדת...בסוף עוד אני אתחיל להמליץ עליה....

 

[נ ו ש ט ו ש]

בעיה בזוגיות

בוקר טוב! אני לא ממש יודעת ממה להתחיל, אנסה להסביר את המצב בקצרה. אנחנו נשואים שנתיים וחצי ויש לנו ילדה בת שנה וחצי כמעט. זה נראה שלבעלי יש איזה משבר גיל ה-30 (אם יש דבר כזה....) הוא לא מרוצה מכלום בחיים שלו ובעיקר לא ממני ומהחיים איתי עד כדי שהוא מוכן לעזוב ולפרק את החבילה. הוא לא אומר את זה במפורש, אבל זה נראה שחיי המשפחה לא מתאימים לו פתאום. הוא לא מוכן לעשות כמעט כלום בבית, רק מחפש לצאת לעיסוקים משלו (חדר כושר, חברים, לימודים ועבודה כמובן...). כבר די מזמן קלטתי את זה ונתתי כמה שיותר חופש לעשות את מה שרצה (כי חשבתי שימצא את העניינים האלה, אבל זה רק החמיר ). כשאני עסוקה בשיגרת היום-יום (טיפול בילדה, עבודה במשרה מלאה+, כל עבודות הבית, קניות וכו') הוא או שלא נמצא בבית, או מול המחשב או הטלוויזיה. כמובן שהמצב מטריף לי את הדעת ואני (החסרון אצלי) מפסיקה לתקשר איתו כי כולי רותחת מעצבים... בכל אופן, כרגע הוא לא נמצא בבית (עוד שבועיים בערך). אני אמרתי לו ובעיקר לעצמי שזה זמן מצויין לעשות חושבים על המצב. אני לא מוכנה כ"כ מהר לפרק את החבילה. אני רוצה לשפר את המצב, אני רוצה עוד ילדים, אני רוצה משפחה מאושרת... אז השאלה היא או יותר נכון, אני אשמח לטיפים איך להתנהג ומה לעשות כשהוא יחזור הביתה. האם להמשיך לתת את החופש שלו? להגביל יותר? לבקש יותר עזרה? איך לגרום לו להבין שהשאיפות שלו בחיים זה דבר יפה אבל לא על חשבוני ועל חשבון הילדה? (כמובן שדיברנו על הנושא די הרבה והוא הודה בכך שיש לו "מחסום" לכל מה שאני אומרת ומבקשת, הוא פשוט "אנטי". כאמור הוא לא מרוצה מהחיים ורוצה לעשות הרבה יותר ממה שמצליח כרגע, הוא לא מאושר, לא מרגיש שמתקדם בחיים מבחינה אישית, רוצה לפתח את עצמו הרבה יותר) אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי, יצא ארוך, מצטערת. תודה רבה מראש על תגובתך.

 

[לילך צרקביץ אלסר]

נ ו ש ט ו ש בוקר טוב

את נמצאת במצב מאוד רגיש ולא פשוט. נראה לי שבעלך מאוד עסוק בעצמו, הוא מתקשה להבין באמת, ולתפוס את המשמעות העמוקה של להיות אבא ובעל ואיש משפחה. אני יכולה להבין טוב מאוד את הכעס שלך. זה באמת מכעיס, מתסכל, ומאמלל מאוד. שאלת האם להמשיל לתת לו חופש - נראה לי שלהמשיך "לתת לו חופש", זה בעצם להמשיך להתיחס אליו כאל תינוק חסר אחריות. ואי אפשר להמשיך ככה. זה בסדר שמידי פעם לכל אחד מבני הזוג יש את תחומי העניין שלו ואת העיסוקים שלו - אבל לא באופן כל כך קבוע ומוחלט, וחד צדדי. המצב לא יכול להמשיך באופן כזה. אני חושבת ש"לפרק את החבילה", להתגרש, זה הצעד האחרון שצריך להעשות רק אחרי ששני בני הזוג מבינים ומרגישים שכל מה שאפשר היה לעשות כדי לשקם את המצב - כבר נעשה. קורה בחיים שאחד מבני הזוג נמצא בתקופה אישית גרועה, והוא זקוק לזמן ולמרחב כדי להבין "מה הוא רוצה מעצמו" - מה שמפריע לי בתיאור שלך, זה שלא נראה לי שבעלך לוקח אחריות על התקופה הרעה שלו. אני מציעה לך לדבר איתו בפתיחות כשהוא חוזר. תתכונני טוב לשיחה הזו. תשתדלי לא להיות בה תוקפנית ומתקיפה. המטרה שלך זה לשתף אותו במה שאת מרגישה ולהציב גבולות להתנהגויות שאת לא יכולה לסבול יותר. הוא אבא של הילדה והוא צריך לחזור ולתפקד מולה. הוא גר בבית ולכן הוא חייב לקחת חלק במטלות הבית. את לא יכולה לעשות הכול לבד. אני מציעה לך להיזהר באופן הניסוח, זה לא צריך להיות כמו פקודות ותנאים - אבל גם לא נראה לי שאת יכולה להמשיך לתפקד לאורך זמן בצורה כזו. במידה והשיחה הזו לא מצליחה - תפנו ליעוץ זוגי. וטובה שעה אחת קודם..... ועוד דבר קטן אחרון: השימוש במילים כמו:"מחסום" ו"אנטי" הוא שימוש מאוד ילדותי שלא לוקח אחריות על המעשים של עצמו. את צריכה להבין מה באופן שבו את אומרת את הדברים גורם לו ל"אנטי"? האם יש משהו במוסיקה של המילים שמייד "חוסם" אותו? אתם צריכים להתחיל לעבוד על התקשורת הזוגית שלכם. להבין מה לא מצליח לעבוד בה? מתי הדיבור ביניכם כן עובד? איך מגבירים את המצבים בהם את מצליחים לתקשר? דיבור ותקשורת מילולית זה הבסיס הכי ראשוני לכל זוגיות.

 

[נועה 612]

שלום לילך

אני מקווה שהשאלה שלי מתאימה למיומנויות שלך. איך מתמודדים עם ההסתגלות לגן? ביתי בת 11 חודשים נכנסה לגן השבוע לאחר שהיתה איתי בבית מאז שנולדה. לפי כל הסימנים נראה שהיא נהנית שם,משחקת אוכלת ישנה טוב וכשאני באה לקחת אותה היא שמחה מאוד. גם אחרי זה בבית היא משחקת מאושרת אוכלת והכל כרגיל. אבל נראה לי שהבעיה היא אצלי. אני לא יכולה להפסיק לבכות מהיום שהיא נכנסה לגן. כל פעם שאני מגיעה לשים אותה משתלט עלי הרצון לא לשים אותה שם ורגשות אשם ומחשבות מפחידות מציפים לי את הלב. כשאני הולכת היא בוכה קצת והלב שלי נמס. כל היום אני חושבת מה קורה איתה ואני לא כל כך מסוגלת לתפקד,רק מחכה כבר לשעה שלוש כדי שאני יוכל להוציא אותה. המטפלת בגן מאוד מנוסה ויש לה ותק . אני סומכת עליה שהיא מטפלת בנועה אבל עדיין מרגישה שהיא לא תתן לה טיפול כמו שאני ההיתי נותנת לה. קשה לי מאוד עם רגשות האשם הפחדים והמחשבות שמשתלטים עלי. מה לעשות? איך מתמודדים עם זה? אני מתחילה לעבוד בעוד מספר ימים ואני חוששת שאני לא יהיה מסוגלת לתפקד? תודה לך

אמא של נועה

 

[לילך צרקביץ אלסר]

נועה 612 בוקר טוב

אמא של נועה, למעשה את מדברת על קשיי הסתגלות שלך לכניסה של ביתך לגן. הסתגלות הוא תהליך רגשי של התמודדות עם שינוי. התהליך הזה לוקח זמן, שמשתנה ממצב למצב ומאדם לאדם, וכרוך גם בתופעות רגשיות ופיסיולוגיות שונות. כי למעשה שינוי זהו מצב לחץ. וחשוב שתביני שמבחינתך - הכניסה של ביתך לגן, והשינוי שחל בחייך בעקבות כך, מעוררים בך תחושות לא פשוטות, וקשיי הסתגלות לשינויי וייתכן שגם מתחילים להגיע קשיי הסתגלות לשינוי העתידי - חזרה לעבודה. אני אנסה להתייחס בקצרה - ראשית, נשמע שנועה הסתגלה לשינוי באופן מהיר ביותר ומרשים, מה שמראה שאת מגדלת ילדה עם כוחות טובים להתמודדות. וזה יופי, וזה גם מרגיע, כי זה מראה לנו שאין בסיס "מציאותי" לחלק גדול מהמחשבות שלך. מצד שני - את נשארת עם עצמך, מלאה ברגשות אשם (על מה בדיוק? הרי נועה מרוצה מהגן, נפרדת יפה, לא בוכה באופן קיצוני, אין שינויים בהתנהגות, אין רגרסיה קיצונית...). במידה ותחושות הללו ממשיכות להציף אותך באופן כזה שבו את שואלת את עצמך האם תצליחי לתפקד - זה כבר מצב שאני ממליצה לך לפנות לקבלת עזרה מקצועית . במידה ותחושותייך לא מפריעות לך בתפקוד היום יומי - תתחילי לעבוד על עצמך, תדברי אל עצמך - כל פעם שעולה מחשבה ותהיה לגבי טיב הטיפול שנועה מקבלת - מייד תעני לעצמך במחשבה מנוגדת. הרי את זו שבחרת לה את המסגרת, את יודעת שהיא נמצאת בידיים טובות.

 

[נועה 612]

תודה לילך../images/Emo51.gif

מאוד עשרת לי בתשובתך. אני ינסה לעבוד על עצמי. שוב תודה

 

[בלונדה אחת]

מדהים, תיארת בדיוק את תחושותי !

אומנם אצלי הוא היה עם מטפלת , אבל אני סומכת עליה בעיניים עצומות. לא מפסיקה לחשוב - איך הוא בגן , האם אוכל , האם בוכה ולא ניגשים אליו. המון רגשות אשם על זה שבעצם "נטשתי" אותו והפקרתי אותו לגורלו . אם הייתי יכולה הייתי שולחת אותו לגן עם המטפלת... אני גם בוכה מאז שהוא נכנס לגן ובכל פעם שמישהו שואל אותי עליו או על ההסתגלות שלו אני מתחילה לבכות.

 

[חורף75]

התאקלמות ילדה בגן

שלום לילך אני מקווה שהשאלה שלי קשורה שתחום שלך, אם לא, אני מתנצלת. ילדתי בת שנה ושלושה חודשים התחילה גן חדש פעם ראשונה בחייה (עד היום הייתה עם סבתא בבית). התחלנו ביום ד' שעבר, הייתי איתה שעתיים וחצי והלכנו הביתה. הילדה שיחקה עם כל הצעצועים, הסתובבה בכל הגן ונראתה מרוצה. למחרת באנו, הייתי איתה כחצי שעה, ראיתי שאני לא ממש מעניינת אותה, אז הלכתי וחזרתי אחרי שלוש שעות לאסוף אותה. הילדה שמחה, באה אלי. הגננות אמרו שהיא קצת בכתה אחרי שהלכתי, אבל נרגעה מהר. למחרת אבא שלה היה איתה כחצי שעה, ואחרי זה היא נשארה לבד שלוש שעות. גם לא היה שום בעיות מיוחדות. ביום ראשון השארנו אותה בבוקר בגן, היא קצת בכתה שהלכנו, אחרי זה הכל היה בסדר. ואז התחילו הבעיות. ביום שני בבוקר בכתה ןלא רצתה לשחרר אותנו. אחרי שהלכנו היא נרגעה, אבל כשהיה נכנס הורה עם ילד, שוב הייתה מתחילה לבכות. יש לציין שנרגעה די בקלות (לדברי הגננות), אחרי זה שיחקה, אכלה בתאבון, צחקה, התנהגה נורמלי. אתמול אותו סיפור. היום בבוקר התחילה לבכות ברגע שנכנסנו לשער של הגן, והשארתי אותה בוכה. יש לציין שהילדה בדר"כ מאוד חברותית, אוהבת ילדים אחרים, לא בכיינית בכלל. האם זו תגובה נורמלית? אם כן, כמה זמן זה אמור להמשך עד שהיא תתרגל לגן? אשמח גם לשמוע טיפים איך אפשר להקל עליה.

 

[לילך צרקביץ אלסר]

חורף75 בוקר טוב

את מתארת תהליך הסתגלות תקין לחלוטין. תהליך הסתגלות לגן יכול להארך כמה ימים ואפילו עד שבועיים - שלושה. יש לא מעט ילדים שאפשר עדיין לראות אצלם לא מעט תופעות שנחשבות לתגובות הסתגלות גם אחרי חודש - חודשיים. כך שביתך בהחלט מגיבה באופן נורמאלי למצב של של שינוי משמעותי בחייה. והיא עושה את זה בסך הכול באופן יפה, יש לה כוחות, לקטנה שלך! אני יכולה להגיד כמה דברים קטנטנים שיכולים להקל: * כדאי ליצור טקס פרידה קבוע שחוזר על עצמו יום יום. לשיגרה ולקביעות יש תפקיד מרכזי ביצירת תחושת ביטחון אצל ילדים. מה שקבוע - ניתן לצפות אותו ולהערך אליו. * אף פעם לא "להעלם" מהגן מבלי לומר שלום. למרות שה"שלום" יוצר לעיתים בכי, ההיעלמות יוצרת חרדה ותחושה שאי אפשר לסמוך על ההורים - כי הם יכולים להעלם פתאום. ולכן גם אם היא משחקת יפה - לגשת אליה ולהפרד. * בפרידה - להגיד תמיד משפט שנותן זמן חזרה - למרות שהיא קטנטונת ועדיין ממש לא מבינה זמנים יש לכך חשיבות . להגיד משהו כמו:" אמא עכשיו הולכת לעבודה ותחזור בצהריים לקחת אותך הביתה". המסר הוא שיש עכשיו פרידה - אבל זה רק זמני - ואמא חוזרת.

 

[פופופוקיפסי]

ילד שלא יודע להירדם לבד ועדיין יונק

היי לילך, אני אמא של תומר בן שנה וחודשיים, ילד חייכן ומקסים אך גם יודע מה הוא רוצה ובזמן האחרון גם מאוד קשור לאמא (כל היום רוצה להיות איתי, אסור שאצא משדה הראיה שלו). תומר אף פעם לא ידע להירדם לבד, אבל בזמן האחרון ממש קשה לו. במיטה שלו הוא לא מצליח להירדם אז אני מעבירה אותו לעתים למיטה שלנו שם הוא מתהפך ומסתובב בכל המיטה במשך כשעה וחצי בנסיון להירדם. יש לציין שהוא מנסה להירדם ולא לשחק פשוט לא הולך לו. ניסיתי לנדנד, ללטף, לשיר. אבל גיליתי שהכי טוב כשאני פשוט שוכבת ללא תנועה וגם אז שוב לוקח לו שעה. תומר יונק בחודש וחצי האחרון היה קם לינוק בסביבות אחת ואז בסביבות ארבע וחצי. מאז שהתחיל להיות תלוי אחריי הוא יונק 3-4 פעמים בלילות. אני החלטתי שתומר מספיק גדול, הוא צריך ללמוד ללכת לישון לבד וכמו כן הוא צריך להפסיק לינוק בלילה. אני אתחיל עוד שבועיים בערך כי הוא התחיל פעוטון חדש ואני מעדיפה לא לעשות שינויים עד שהוא לא מתרגל. שאלתי היא מה להתחיל קודם, גמילה או עזרה בלהירדם? וכמובן איך הכי כדאי בגילו? תודה

 

[לילך צרקביץ אלסר]

פופופוקיפסי בוקר טוב

גמילה מהנקה זהו שלב מאוד משמעותי בחיי התנוק ואימו. אני רוצה להמליץ לך להתייעץ על כך עם יועצת הנקה. יש המון יידע שנצבר בנושא - ויש פורום הנקה פה בתפוז שאת יכולה להתייעץ בו. בכל מקרה - אני מעדיפה לא להתייחס ספציפית לנושא. באופן כללי נשמע שהגעתם לגיל ולשלב שבו את זקוקה לקצת יותר מרחב, וזקוקה להפחתת הצמידות של בנך אליך. השאלה איזה שינוי לעשות קודם תלויה אך ורק בכם ההורים. תמיד עדיף להתחיל עם ההתנהגות שיותר מפריעה לכם. אם היום יותר דחוף לך להתמודד עם נושא השינה - תתחילו בזה. אם את מרגישה שדווקא ההנקה היא הנושא הבוער - תתחילו בזה. אני מאוד מסכימה איתך - שלא רצוי להלחם בכל החזיתות בעת ובעונה אחת. חבל על האנרגיות של כולכם.