אשת השבוע - עפרונית

מעיןבר

New member
../images/Emo42.gifאשת השבוע: עפרונית1../images/Emo42.gif

מתנצלת על האיחור בפתיחת ההודעה, היה לי בוקר מטורף
enough about me - תיכף תיכנס עפרונית ותציג את עצמה, אתן מוזמנות להתחיל לשאול
 
גם אני נכנסת מעט באיחור../images/Emo24.gif

אספר מעט על עצמי: עפרונית בת 36 וחצי נשואה לניר בן 43. את ניר הכרתי לאחר שיצאתי עם בחור במשך 4 שנים של אהבה גדולה ואילו בפגישה הראשונה שלי עם ניר ידעתי ש
זהו, איתו אני מתחתנת ואכן לאחר חודשיים החלטנו להתחתן וכעבור חצי שנה התחתנו בקיבוץ, שם נולדו עמית, שיר ושרון. במהלך השנים בקיבוץ עבדתי בחינוך, ולמדתי מורה/גננת ועשיתי תואר בחינוך מיוחד. 10 שנים בקיבוץ הספיקו לי והבנתי שצריך להמשיך הלאה, לניר ההחלטה היתה מאוד קשה, אבל עזרתי לו להחליט
וכך עזבנו את הקיבוץ לפנימייה בצפון, במטרה לתת, לעזור, לאהוב ללא תנאי. גידלנו בביתנו (משפחתון) 11 ילדים בנוסף לילדים שלנו, ילדים שהגיעו ממצוקות קשות מאוד. ההתמודדות היתה מאוד קשה, ההקרבה אף היא גדולה מאוד, וכך לאחר כמעט 4 שנים נולדה שקדיה וכן גם ההחלטה לעשות את הצעד הבא, לעזוב את הכפר ולהמשיך הלאה. החלטנו ניר ואני לפתוח פעוטון - פעוטון "שבלול" מקווים לדרך חדשה, מקווים לחזור למשפחתיות שכמעט ואבדה לה כאן, מקווים לשקם את המשפחה והזוגיות שגם היא נפגעה באופן כל שהוא. אז זהו אתן מוזמנות לשאול. יום נפלא לכולן
 

הילהל

New member
שאלת שמות

באמת קוראים לך עפרונית? הייתי בטוחה שזה הכינוי שלך, ושבחרת הו כי את קטנטונת כזו. אפשר לשאול איך החלטתם על שמות הילדים? והאם עמית ושרון הם בנים או בנות? ובלי קשר: בהצלחה בדרך החדשה!
 
עפרונית הוא אכן הכינוי שלי

שמי עופרה אבל אני אכן קטנת מימדים. השם עמית נבחר מתוך משאל שעשיתי ובפעם הראשונה ששמעתי את השם הזה - אמרתי לעצמי זה השם!!! עמית היא הבת הבכורה, נולדה לאחר הריון קשה מאוד, הריון שבו אמרו לנו שאין שום סיכוי שבעולם שהיא תוולד חיה וכשהיא נולדה אמרו שהיא תהיה עם פיגור שכלי, אך עמית נולדה עם תסמונת שנקראת נונאן היא ילדה חכמה מאוד ללא פיגור או לקות למידה. גם עם השם שיר ערכתי מעין משאל בקרב החברים וזה השם שאהבתי מיד. בהריון של שרון לא ידעתי באיזה שם לבחור, לחברה מאוד טובה שלי יש ילדה בשם שרון וכשהיא הציעה את השם אמרתי שאני לא כול כך אוהבת, אך בבית חולים כשניר שאל אותי מה דעתך על השם שרון (בן כן?) אורו עיני כאילו היתה זו הפעם הראשונה שאני שומעת את השם הנפלא הזה. ושקדיונת, ניר טוען שבגלל שאכלתי הררי שקדים החלטנו על השם, אבל אני אהבתי את השם וכשהיא נולדה אמרתי - שקד, ללא ספק.
 

טיפוטף

New member
אני שואלת

לאן אתם עוברים? לעיר? קיבוץ? למוסד אחר? במה עוסק ניר? את יכולה לספר קצת יותר על איך זה לגור בפנימייה, מה קיבלתם משם ומה המחיר ששילמתם? איפה שמת את הגבול בין המשפחתי והפרטי לבין צרכי הילדים של הפנימיה?
 
כמה תשובות:

תסמונת נונאן, זו תסמונת שהסימנים החיצוניים שלה הם, קומה נמוכה, צוואר קצר ורחב, פזילה, שקע בבית החזה ועוד סימנים, בדרך כלל זה הולך עם מום לבבי וכן פיגור שכלי, אך לעמיתוש' יש רק סימנים חיצוניים המאפיינים את נונאן, יש לא מעט בעיות רגשיות ודימוי עצמי בנוגע לזה. אנחנו עוברים לגור בעיר, כרמיאל, ניר עבד יחד איתי כמדריך בפנימייה וכעת מחפש עבודה, כאשר תחום עיסוקו הוא בישול, אפייה וכמובן ילדים. העבודה כאן מאד קשה רגשית, אתה נתקל בסיפורים קשים כמו אונס, נטישה ועוד. היו לי ילדים שלא התאימו למסגרת, ילדים המטופלים בכדורים פסיכיאטריים, ילדים שלהם התקפי זעם קשים מאוד, כשחזרתי מחדר לידה עם שקד קבלת הפנים הייתה הרס של המשפחתון, ניפוץ כל הזגוגיות ושרון שלי כל כך נבהל שהיו לו סיוטים בלילות, יש לי ילד בן 7 שעושה קקי במכנסיים כל היום ואני צריכה לקלח אותו כל היום, היתה לי ילדה שהתעללה פיזית ומינית בילדות נוספות ובניהן בשיר שלי, היא נהגה להטיח את ראשה בקיר ולהכות אותה ואני לא ידעתי ואת יודעת מה היה הכי קשה? הנתינה האינסופית וסטירת הלחי שאת מקבלת מהילדים שמנסים להאשים אותך בכל מיני דברים, חיינו כל הזמן במתח ובפחד, היתה ילדה שאמרה שניר מתעלל בילדים, לפני שנים היתה ילדה שאמרה שהמדריך אנס אותה, שבע שנים ארך המשפט ולבסוף המדריך יצא זכאי, זו תופעה שקיימת כאן ואתה מת מפחד. אבל אתה ממשיך לתת ולאהוב והילדים שלי
חוו חויות קשות אבל יש
ואהבה ב-
ויש ילד ספורטאי מחונן שהצליח מאוד, יש נקודות אור כעת אנחנו צריכים לשקם את המשפחה שלנו, להשלים פערים, לזכור שנתנו 4 שנים טובות לילדים אבל ממשיכים... כמעט אין גבולות בין המשפחתי לפרטי, מלבד זה שאני אוסרת על הילדים שלי להיות בחדרים של הילדים, מלהסתובב ברחבי הכפר.
 

ת ו ל

New member
אני גם שואלת

חייבת להודות שאני לא מכירה את כולן כאן , אבל מרגע שהבנתי מה עיסוקך נראית לי אחת מהנשים המעניינות כאן בפורום איך הגעת לעסוק בתחום כ"כ מחייב נפשית? תודה, תול.
 

miss1s

New member
רק רציתי להגיד

שאת מצטיירת כאשה עם המון כוחות ואהבה, כך ירבו כמוך!
 

חן123

New member
וואו, עפרונית

הצלחת להפתיע אותי אני אשאל שאלה קשה. על המחיר שהילדים שלך משלמים אתם בחרתם בבחירה הזאת, אבל הילדים לא. איך את מתמודדת עם המחיר שמלשמים הילדים, ומה לדעתך הם מקבלים מצורת החיים הזאת? ומוסיפה שאני מעריצה את הכוחות שלך, אני לא הייתי מסוגלת לעשות עשירית מיזה
 
מצטערת, עכשיו ראיתי את השאלה

שלך. הילדים שלי משלמים מחיר אני לא חושבת שהייתי עושה את שוב או הייתי עושה זאת לשנה שנתיים לא יותר. אנחנו נצטרך לדאוג לטיפול לשיר וגם לעמית, שרון כעת בסדר היו לילות שהיו לו סיוטים אבל הוא בסדר, מצד שני הם לומדים על נתינה, קבלת האחר השונה, הם לומדים להעריך את מה שיש להם. הרבה כוחות נפש צריך.
 

H T S

New member
עפרונית במדהימה

אלוהים בשמיים אוהב, זוכר ומעריך - גם שלפעמים לא ניראה לנו... אני בשרות שלי עבדתי שנה עם ילדים מבתים הרוסים - מצד אחד זה נותן הרבה סיפוק אבל מצד שני הייתי חוזרת בערב לחדר בקיבוץ ממוטטת נפשית. יישר כח... תמי
 

אתי אתי

New member
../images/Emo39.gif וואוו, ושתי שאלות

איך אפשר להעניק כל כך הרבה לאחרים שהרסו? האם זה בא על חשבון ההענקה ליקרים שלך ? ועוד שאלה - תוכלי לספר קצת על ה'רומן' שלך עם האוכל? את משהו משהו, כל הכבוד
 
אז איך הגעתי לתחום? ../images/Emo23.gif אז אספר

לכן, אני עצמי גדלתי במשפחה אומנת מגיל חודש גדלתי בידיעה שיש לי שתי אמהות ושני אבות, מאוד פרובלמטי וכשסיימתי את לימודי החינוך ידעתי שלא יהיה מצב מבחינתי להכנס למערכת החינוך וחיפשתי משהו אחר, וכשפגשתי בדגם הזה של משפחתונים משהו התכווץ אצלי בלב, חשבתי לעצמי כך אני בעצם אסגור מעגל, אבל במחשבה אחורה לא יודעת אם סגרתי מעגל כי בעצם הבאתי את ילדי למקום שהוא לא נורמלי, לא בטוח, לא חשבתי על זה שאני בעצם מגדלת את הילדים שלי בסביבה דומה פחות או יותר לסביבה שבה אני גדלתי בה, הפחד לאבד הורים, ההחשפות לדברים הקשים. הרומן שלי עם האוכל? תמיד הייתי במלחמת השמנה, הייתי מאוד מאוד רזה ועשיתי דיאטות השמנה אינסופיות, תמיד לעגו לי כמה אני רזה וכמה זה מגעיל. התחתנתי הריתי, עליתי במשקל מקסימום 17 קילו ובכל הלידות עשיתי דיאטות וחזרתי למשקל של 48-50 קילו. כעת אני שוקלת 53 רוצה לרדת ל50-49, לא מרגישה טוב עם הגוף שלי כעת אבל יהיה בסדר יש שאיפה יש מטרה ונשיג אותה.
 

טיפוטף

New member
כל הכבוד לך

אני לא מאמינה שהחזקתם מעמד שם כ"כ הרבה זמן, אני יודעת שאני לא הייתי מסוגלת. אפילו אם הייתי יודעת שאני מועילה למישהו. ובאמת זאת עבודת קודש. הילדים האלה באמת מסכנים, למרות הדברים הנוראיים שהם עושים. מדובר בפנימייה שדובר בה לאחרונה? או שהתופעות האלה כ"כ שכיחות ומתרחשות בכולן?
 

הילהל

New member
בני כמה הילדים?

בעצם - מתי הספקת ללדת 4 ילדים? תספרי קצת על ההבדל בין להיות אמא לילד ראשון, שני, שלישי ורביעי? תני לי מוטיבציה אולי?
 
בוקר טוב הילהל../images/Emo20.gif

התחתנתי בגיל 23 בגיל 24 ילדתי את עמית, תינוקת ראשונה, אני אמא מפוחדת היות ואמרו לי שייתכן שהתינוקת עם פיגור שכלי, אני זוכרת איך הנקתי ובכיתי בלי סוף, אבל בגיל 3 חודשים כבר ידעו להגיד שאין שום פיגור שכלי. כשעמית היתה בת 7 חודשים הייתי שוב בהריון עם שיר, זה היה כאילו לגדל תאומות, היו המון רגשי אשמה ונקיפות מצפון, בדיעבד לא הייתי יולדת בהפרש כל כך צפוף, המון קנאה, מתח, ריבים, עמית לא קיבלה את מלא תשומת הלב היום כשהן גדולות, בנות 12 ועשר וחצי (בערך) הן רבות המון, ממש שונאות אחת את השנייה ומאוד עצוב לי לראות את זה. כשהן היו בנות 5-6 יצאתי ללמוד חינוך, ניר טיפל בהן בצורה יוצאת דופן, השכים אותן, הלביש, האכיל, טייל, בישל ואני הייתי כל כולי בלימודים, במהלך השנה השנייה נפטר אבא שלי הביולוגי ולאחר מספר חודשים גם האבא המאמץ שלי נפטר, הייתי ממש בדיכאון, קיבלתי את זה קשה צפו כל מיני שאלות שנדחקות עם השנים, אבל בזכות ניר והמדריכה הפדגוגית המדהימה שהיתה לי התגברתי על הכל, הריתי בשלישית, בשנה השלישית וכאילו הכל נמוג, צמחה אהבה חדשה בתוכי, שרון הביא עימו הרבה אושר ואהבה, סיימתי בשנה הרביעית את הלימודים בהצלחה גדולה, גדלתי במקום שתמיד דאגו להגיד לי כמה אני לא מוצלחת ואיזה כישלון אני אבל ניר נתן לי המון כוח והצלחתי. האמהות בפעם השלישית הייתה הרבה יותר בוגרת, ההתייחסות לחיים השתנתה מאוד. את שקד ילדתי לפני שבעה חודשים, שקד הפכה אותנו למאושרים, הכניסה המון אור ותקווה בתוך החיים המסובכים כאן בפנימייה, כל ילד מביא איתו משהו מאוד מיוחד, כל ילד הוא עולם ומלואו.
 
ועוד דבר, ברור לי שכאשר הילדים

שלי יגדלו, אני אקח ילד או שניים לאומנה זה נראה לי טבעי וברור מאוד.
 
למעלה