אירוח נציגי ארגן ת.ל.מ.-יום ה' בשעה 09:30

[Shampile]

../images/Emo41.gifאירוח נציגי ארגן ת.ל.מ.-יום ה' בשעה 09:30

הורים יקרים, בימים אלה אנו מבינים שמה שקיווינו שיהיה מצב חרום קצר מועד הופך למלחמה של ממש אשר מועד סיומה אינו ידוע. כשהורים וילדים חווים מצב של איום מתמשך עלולה להיות החרפה של הקושי ושל החרדה הקיומית מכך שהעולם אינו מקום מספיק בטוח ושגם ההורים, כמקור בטחון ראשוני של הילד, אינם חסינים מפני פגיעה. ידוע שלמרות רגישותם הרבה של ילדים מגלים מרביתם חסינות בפני לחצים סביבתיים בעיקר אם הם זוכים לתמיכה עקבית ומרגיעה מההורים. ילדים צעירים נוטים לקבל את תנאי הסביבה ומגלים כושר הסתגלות לשינויים החלים בחייהם עקב תנאי החרום. בצד המשאלה והתקווה שמצב החרום יסתיים תוך ימים ספורים יש להיערך לשגרת חרום יותר ארוכה ולסיוע לילדינו ולעצמנו בחיים במצב של חרדות, פחדים, שאלות קיומיות קשות- כגון האם לשלוח את הילדים לבתי הספר כאשר פיקוד העורף מותיר זאת. כיצד נוכל לסייע לילדינו

מה יכול לסייע להם לחוש בטחון ורוגע עד כמה שניתן

כיצד נוכל לסייע לעצמנו ונמלא עצמנו בכוחות אשר בעזרתם נוכל גם לסייע למשפחה

גילה הרן, מטפלת משפחתית ומנהלת מרכזי ת.ל.מ. אשקלון ואשדוד בת.ל.מ.- רשת ארצית לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ אבחון והכשרה, תהיה כאן ביום ה' בשעה 09:30 ותנסה לסייע. אתם מוזמנים כבר עכשיו לשרשר שאלות

יום נפלא ושקט

 

[ברוריהה]

איך משחררים ?

מתחילים לדבר על החזרת החינוך. ואני מנסה להבין איך אני שולחת את לוטן בתחושת ביטחון להסעה, שמסתובבת בכבישי המועצה כמעט חצי שעה ללא מיגון. איך אני יכולה לשדר שזה בסדר כשאני צמי לא משוכנעת שזה רעיון טוב ?

 

[אמאשל נתנאל]

אצלנו עדיין לא דיברו על חזרה ללימודים

לי לא תהיה ברירה אלא לעבוד פה בסניף באשדוד ובמקום הפסקת צהריים מסודרת אני אתפקד על תקן חברת הסעות...

 

[נועה לביא]

אני חושבת על האסון הכבד שכמעט ארע בבאר שבע

פגיעה ישירה בכיתה שהייתה ריקה משום שיום קודם בערב נפל טיל על גן ילדים ריק. מה אם זה לא היה קורה? מה אם לא היו יורים יום קודם, או יורים אבל פוגעים רק בשטחים פתוחים? פגיעה ישירה בכיתה שהייתה יכולה להיות מלאה. מחכים שיקרה אסון באמת?

 

[miss1s]

שלום גילה ../images/Emo13.gif

אני אמא לשני ילדים מקסימים, ביתי הבכורה בת 5 תמיד הייתה לה בעיית ביטחון, היא מאוד מפחדת שחס וחלילה היא תלך לאיבוד, בלילות היא קמה אליי הרבה ורצה לישון איתי ובכלל היא מאוד קשורה אליי. המוזר הוא שהיא מלאת ביטחון (אוהבת לשיר להופיע, מתחברת בקלות עם ילדים זרים וכו'). בשנה האחרונה זה מאוד נרגע, התחילה לישון לבד ובמלחמה הכל צף, היא לא נהנית "כמו שצריך" בטיולים כי היא כל הזמן דרוכה שלא תלך לאיבוד (או אחיה הקטן) היא נלחצת מאוד אם לשנייה היא לא רואה אותי (אף פעם לא נעלמתי לה) וגם שאני אומרת לה שאני הולכת לשירותים והיא עם חברה שלי היא נלחצת. היא בוכה המון בלילות מתוך שינה וקמה המון. כרגע אני מכילה ונותנת לה לישון איתי וכו' כי אני מניחה שזה בגלל כל המצב, אבל איך לעזור לה? איך להחדיר בה ביטחון? ורק הערה קטנטונת-במהלך היום , נניח בבית, הכל בסדר, היא די רגועה ומשחקת ולא בוכה, הבעיה מתעוררת בלילות ובמקומות הומי אדם.

 

[גילה הרן תלמ]

איך להקנות בטחון?

שלום לך, אכן, תחושת בטחון יכולה לשנות התנהגות. ללא ספק בתקופה כזו של מתח וחרדה שעוטפים את כולנו (גם את אלו שאינם חווים אזעקות..) יכולה להיות נסיגה בתחושת הבטחון והעצמאות של ילדינו, ונראה שביתך מתנהגת כפי שמצופה ממנה. מגיל צעיר ילדינו מסתכלים בעיני הוריהם ורואים את דמותם המשתקפת בהם, ילדינו חשים אם אנחנו במתח ומגיבים בהתאם. אין אפשרות ואף אין צורך להסתיר זאת, שהרי פחד, חרדה ומתח הן תגובות טבעיות למצב שבו אנו מצויים; ואפילו אפשרי לדבר עם ילדינו ולשתף אותם בסיבות לחשש ולחרדה שלנו , כמובן תוך לקיחה בחשבון את גילם ויכולת הבנתם. את כאמא מקנה תחושת בטחון לביתך, תחושה שהיא זקוקה לה יותר בתקופה זו, ההצמדות הפיזית אליך מאפשרת לה תחושה נינוחה יותר. ממליצה לקיים שיחה עם ביתך על המצב ולתת לגיטימציה לפחדים שלה.לא להגזים בתיאורים, אבל כן להדגיש שחיילינו פועלים כדי שמי שמתקיף אותנו יענש ושאת בטוחה שבקרוב יחזור להיות שקט יותר. ביתך, שהיא הבכורה, לוקחת אחריות בדאגה גם לאחיה, זו תגובה טבעית ואולי היא מוקצנת היום בשל האוירה המתוחה שבה אנו מצויים. כדאי לומר לביתך לאן את הולכת ואולי לשאול אותה מה היא בוחרת? אולי תרצה להתלוות אליך? אכן, צריך להיות רגישים ומתחשבים יותרבמיוחד במקומות מחוץ לבית. ללא ספק בתקופה זו לא צריך לנסות להאבק בשינוי הרגלים ובחינוך מחדש, ולכן לאפשר לה לישון איתך, לחבק יותר, אבל לחזור ולומר שכשהשקט יחזור גם השגרה והחזרה למיטה שלה יחזרו. אפשר לחזק ע"י כך שהיא מהווה דוגמא לאחיה הצעיר ואף להעזר בה בהסבר לאח על מה שקורה במילים שלה. ניתן גם ללמד אותה כיצד להרגיע את עצמה ע"י עיסוק בעבודות יצירה או אפילו ע"י ניפוח בלון או פיזור בלוני סבון שמאפשריםהרפייה. מודה לך על השאלה, באמצעותה בחרתי להרחיב מעט. נקווה שהשקט יחזור במהרה ואיתו נחזור לשיגרה. גילה הרן מנהלת ת.ל.מ. אשקלון ות.ל.מ. אשדוד

 

[miss1s]

תודה רבה!

עזרת לי המון!!

 

[אמאשל נתנאל]

שלום גילה

אני אמא לשני ילדים בן 8.5 ובת 5 מתחילת המלחמה לא נחשפנו כלכך לנפילות באשדוד משום שהילדים היו איתי בעבודה בת"א אירגנו לילדים של עובדים מהסביבה קייטנה אצלי בעבודה (הקייטנה הסתיימה) השבועה הם נחשפו כמה פעמים לנפילות כשפעמיים הנפילות היו מאוד קרובות אלינו נפילה אחת על גן הילדים בסיטי כ400 מטר מאיתנו השניה אתמול בחולות כ50 מטר מאיתנו, אתמול ההדף הורגש היטב - כל הבית רעד - למרות שהיינו בממד - ההדף הורגש הטב - כל הזכוכיות רעדו. אתמול הילדים התקשו להרדם הם מסרבים להישאר באשדוד הם מתחילים לאבד את הביטחון שיש להם איך אני עוצרת את התהליך? איך אני מחזירה להם את הביטחון? - כרגע כל סירנה מקפיצה אותם אני טיפוס רגוע מטבעי, בעלי עובד כבר 8 שנים תחת הקסאמים בשדרות אתמול שנינו נלחצנו והילדים קלטו את הלחץ שלנו וכניאה זה שידר להם שצריך לפחוד (לפחות לנעה בת 5) כי רק אחרי שנלחצנו היא התחילה לבכות מקווה לתובנות בנושא תודה אמא של...

 

[גילה הרן תלמ]

אמאשל נתנאל

שלום לאמא של נתנאל ו.., המצב שאת מתארת הינו תגובות טבעיות למצב לא טבעי, לא טבעי שילדים יחיו תחת איומי קאסמים, אבל טבעי שגם הם וגם אתם, ההורים, תגיבו בלחץ ופחד. כפי שהשבתי לmiss על שאלתה לגבי הקנית בטחון, ילדים בגילאים של ילדייך יכולים להבין את ההסברים שלכם למצב ואף לתת להם לגיטימציה לחרדה ולפחד. לדבר איתם, להרגיע ע"י חיבוק, לחדד את השימוש באמצעי ההגנה שעומדים לרשותכם (אזעקה שמודיעה לנו להיכנס למרחב מוגן ) וכמובן, לצאת מדי פעם להפוגות מהאיזור כפי שעשיתם בתחילת המבצע. מוזמנת לקרוא מאמר בנושא: http://telem.org.il/?page=information&id=1&articleID=11 נצפה ונקווה לימים שקטים במהרה, גילה הרן מנהלת ת.ל.מ אשקלון ות.ל.מ. אשדוד

 

[אמאשל נתנאל]

תודה - אצלנו נכנסנו למעין שגרה...

 

[גילה הרן תלמ]

מילות סיכום

שלום לכולן, בימים בהם אנו מקווים שהשקט יחזור במהרה אך עדיין מצויים במצב חרום מתמשך נעשה כהורים כל שביכולתנו כדי להקל ולהפחית את החרדה של ילדינו. נאפשר לנו ולילדינו להביע את החשש והפחד, "נדבר על זה", נעניק פינוקים (זו לא מילה גסה! להיפך!) ותשומת לב יתרה ואולי אף "נשחרר" מעט את כבלי הסדר והחינוך השגרתיים...נישן ביחד, נאכל ביחד, נהיה ...יותר ביחד. ננצל את התקופה של "הרבה ביחד" ליצירת חוויות משותפות גם ע"י יציאה מחוץ לטווח הקאסמים והגראדים להתאווררות ובילוי משותף וגם ע"י קיום פעילות משותפת בבית (בישול,משחקים, יצירה ועוד.) מוזמנים לקרוא מאמר בנושא: איך נתמודד עם מצב חרום מתמשך? באתר שלנו הקישור למאמר: http://telem.org.il/?page=information&id=1&articleID=11 מקווה לימים שקטים במהרה, גילה הרן מנהלת ת.ל.מ. אשקלון ות.ל.מ. אשדוד

 

[Shampile]

תודה על העזרה והנכונות ../images/Emo39.gif