אירוח בפורום-לילך צרקביץ אלסר

גלשני

New member
../images/Emo41.gifאירוח בפורום-לילך צרקביץ אלסר../images/Emo41.gif

בכל יום רביעי בין השעות 8:30-10:00 תתארח אצלנו בפורום לילך צרקביץ אלסר. לילך צרקביץ אלסר M.S.W , עוסקת בטיפול זוגי ומשפחתי, הדרכה הורית, ופסיכותרפיה לילדים. עובדת ב"מרכז ילדים - הורים" בעפולה, ובקליניקה פרטית בטבעון. מנחה קבוצות הורים בנושאים הקשורים בשיקום הסמכות ההורית, מיומנויות הוריות, ושיפור הקשר בין הורים לילדיהם. באירוחים תענה על שאלות בכל הקשור לזוגיות אחרי לידה ובכלל, יחסי מין , יחסי אחים, אהבה קנאה ואלימות בין אחים, התפקיד האבהי במשפחה והתפקיד האימהי, חלוקת תפקידים זוגית אחרי לידת ילד ראשון, קונפליקטים זוגיים ומשפחתיים, בעיות עם החמות, וכל הקשור בשאלות לגבי יחסים משפחתיים וזוגיים. שרשור השאלות נפתח כעת וכולכם מוזמנים להשתתף, אנא הקפידו לשאול שאלות בתחומים הרלוונטיים להתמחות של לילך ולציין בכותרת ההודעה את נושא השאלה. תודה גדולה ללילך על הנכונות ושיתוף הפעולה
 

הילה35

New member
ביתי בת 8 חודשים החלה לשמוט צעצועים

מחוץ לעגלה. האם עלי לנסות "לחנכה" לא לעשות זאת? לפעמים היא מתעקשת להוריד הסינר בארוחה, להתהפך באמצע ההחתלה. האם בגיל כזה עלי כבר לנסות "לשים גבולות"? כי זה לא ממש מפריע לי. אני תוהה מאיזה גיל מתחילים לנסות "לחנך"? תודה
 

annes

New member
אני מצטרפת לשאלה עם עוד כמה

דוגמאות - ואחת שקשה לי במיוחד, ואני יודעת שלא תקפה להילה
במהלך ההחתלה הידיים הקטנטנות נשלחות ישר לאלמנט הבולט, למשחק אינטראקטיבי ואקטיבי, אחלה דבר, אלא לא כשהחיתול "טעון" - מה עושים? כמובן לא רוצה ליצור לו עקבות בנושא המגע בעצמו, ומאידך, לא רוצה שיאכל ח@א (וסליחה על הביטוי - פה הכוונה ממש מילולית - זה הולך - מפשעה-פה-פה-מפשעה). אני כן מנסה להסביר לו דברים - למשל, שמלטפים את החתולה בעדינות, שלא בועטים באמא (גם לא בסבתא
), לא משתמשים ברגליים בשעת האוכל (מתקשר גם ללא בועטים באמא
) ברור שהוא עוד לא מבין לגמרי, אבל אני חושבת שאפשר וצריך להתחיל להגיד כבר מגיל כזה (שלי בן 7 חודשים) - האם נכון? (כמובן לא בצעקות, לדוגמא, כשבועט, אני מרסנת את הרגליים בעדינות ואומרת בקול שקט אך תקיף "לא בועטים באמא" או "לא בועטים באמא, זה כואב" לפעמים זה אפילו עוזר והוא מפסיק...לשנייה ורבע...)
 
ל - annes שלום

כתבתי באריכות להילה, תקראי את התשובה. ובהקשר לשאלתך, נראה לי שהדרך שלך מאוד מותאמת לגיל ולמידת ההבנה של בנך. את מגיבה להתנהגות הלא רצויה ומשתדלת להפסיק אותה באופן רגיש אך ברור. המשיכי כך. כל דרך שבוחרים, תמיד מצליחה לפעמים ולפעמים פחות. ככה זה. קשיים, התלבטויות, רגרסיה, כשלונות, וכ"ו מלווים אותנו כהורים לכל אורך הדרך...(בצד הצלחות, גאוות, אושר וכ"ו...) לגבי הרצון של בנך לשחק בקקי שלו - הוא רואה בזה משחק. ולכן אני מציעה לך לקרוא המלצות והצעות שהבנות כתבו לך פה - על דרכים אפשריות להמנע מהמשחק הזה מבלי לפגוע בחוויה של התינוק.
 

IcNיה

New member
לא לילך, אבל ברשותך

1) גיל 8 חודשים זה גיל קלאסי לגילוי הגובה וכוח המשיכה. בתך זורקת צעצוע, עוקבת אחריו נופל ומבינה, שיש הבדלי גובה בעולם ומה שהיא זורקת - לא נשאר באויר, אלא נמשך אל הקרקע. זה שלב נורמלי לחלוטין ויעבור לה, אם לא תעשי מזה סיפור (כי אם תעשי מזה סיפור- היא תמשיך לזרוק, אבל לא כחלק מהגילוי החדש, אלא כדי לעורר תגובה מסוימת אצלך). 2) אם לא מפריעה לך התנהגות מסוימת - בעיניי אין סיבה לאסור אותה. בכל גיל אפשר לשים גבולות, גם בגיל צעיר מאוד, אבל לגבול מלאכותי (כזה ששמים, למשל, כי זה משהו ש"אמור" להפריע להורה, והוא קובע את הגבול "כי ככה אומרים") - אין סיכוי לשרוד.
 

חלקיקון

New member
גמני לא לילך, אבל היתה לי את אותה

הבעיה עם המפשעה והקקי!!! הפתרון פשוט - לפחות בשבילי - נותנת לו משהו מעניין לשחק איתו בזמן ההחתלה, וככה הידיים שלו עסוקות! הוא כמעט ולא"שולח ידיים" לאיזור המעניין הזה עכשיו, כשאני מחתלת...
 

annes

New member
לא עוזר@!!

האלים בירכו אותנו בשתי ידיים כלומר - 1 לצעצוע - ו-1 למפשעה
הפתרון שעובד אצלי: פתיחה של החיתול וסילוק זריז ביותר של התינוק (שמאד מאושר מעצמו) לכיוון הכיור באמבטיה, אחרי זה מחזירה את הילד עטוף במגבת, ועדיין מאושר, שמה אותו לשניה במיטה, ועוסקת בסילוק ה"פצצה" וניקוי הלכלוך אם נהיה במהלך הסילוק (קורה) ואז מחזירה אותו לשידה להשלמת החתלה והלבשה- הבעיה היא מה קורה אם זה קורה מחוץ לבית - עוד לא קרה לי, אבל עומד לקרות
 

a y a l u l a

New member
גיסתי אמרה לי פעם שאפשר לשים

מדבקה על האף וזה מעסיק אותם עד סוף ההחתלה. (אני לא נסיתי)
 

אמיתמי

New member
לי אישית קשה עם ההתנגדות להחתלה

ורוצה לדעת מה לעשות עם זה. נראה שהיא לא אוהבת שמחתלים אותה, מנסה להתהפך ומביעה תסכול סביב זה. (בת שנה). איך להקל עליה ועלינו?
 

אביטלתל

New member
נעשים יצירתיים

אפשר למצוא צעצוע שמאוד מעניין אותה והוא יהיה צעצוע ייעודי לזמן ההחתלה זה יכול להיות משהו שאינו בהכרח "צעצוע", יכולה להיות גם צרור מפתחות אפר לשיר שירים או כל דבר שלוכד את תשומת לביה בגיל הזה רוב התינוקות מתנגדים להחתלה
 

lulyK

New member
לא לילך, אבל אפשר?

מאד הקל על כולנו לחתל בעמידה או בזחילה בזמן הזה. כשהוא היה טיפה יותר גדול ומזג האוויר איפשר, הייתי משאירה אותו ללא חיתול ועם האחריות "תגיד לי שכתרצה שאני אחתל אותך" (תוך 5 דקות הוא היה מגיע עם החיתול).
 

IcNיה

New member
את יודעת מה עובד אצלי ב-100%?

לא צעצועים, לא מדבקות על האף ולא החתלות בזחילת רוורס. אני נותנת לה טיפה של משחה לטוסיק על האצבע ומבקשת שתמרח לעצמה בבטן/צוואר. היא רועדת מהתרגשות כשהיא מקבלת את המשימה ולי יש 30 שניות נטולות תזוזה יחסית ותינוקת מרוצה ביותר. נסי.
 

אמיתמי

New member
תודה לכולכן על התגובות

ומאיה, נשמע לי פתרון יצירתי, היא לא שמה בפה?
 

IcNיה

New member
לא שמה בפה.

דווקא מורחת בחדווה בצוואר ומרגישה "ילדה גדולה ועוזרת".
 
ל - הילה35 בוקר טוב

זריקת חפצים מהעגלה, כמו זריקת אוכל מכיסא האוכל, תוך כדי התבוננות בחפץ הנופל וחיפושו על הארץ, הוא שלב התפתחותי חשוב בדרך לרכישת "קביעות אובייקט"- ההבנה הקוגניטיבית שמה שנעלם לי מהעיין, למרות שאני לא יכולה לראות אותו, עדיין קיים. שלב זה הוא נורמאלי, ואף חשוב, כל הילדים (כמעט...) בגילאים הללו עוברים את זה, ולהורים מומלץ לאפשר את ההתנסות הזו ככל שהסבלנות מאפשרת להם. היא לא עושה לך "דווקא", זה לא עניין של "גבולות", זה פשוט שלב התפתחותי שהיא עוברת. כשאת מרגישה שזה מוגזם - את בהחלט יכולה להעיר לה על כך, אבל רצוי להשתדל גם לאפשר את ההתנסות החשובה הזו. לדעתי "חינוך" מתחיל מהרגע שבו התינוק נולד. כי חינוך לא מתבטא דווקא במילים, או במה שאת "אומרת" או "לא אומרת", אלא חינוך הוא כל האופן שבו את מדברת עם כל הסובבים אותך, האופן בו את מגיבה להתרחשויות שסביבך, הערכים שאת מחזיקה בהם ופועלת על פיהם, האופן בו את יוצרת קשר עם אחרים, מבטאה רגשות וכ"ו. מה שנקרא - "מודלינג", לצערנו היא הדרך הכי אפקטיבית לחינוך ילדים. ולמה לצערנו? כי המצב היה אולי הרבה יותר טוב אם ילדים היו מחונכים ומושפעים רק ממה שאנו אומרים להם (בדרך כלל יש לנו הרבה יותר שליטה על המילים שאנו בוחרים להשתמש מאשר על ההתנהגות הספונטנית שלנו...), במציאות החינוך הוא בעיקר על פי מה שהם רואים וחווים בבית.
 

חני 20

New member
חלוקת תפקידים בעיתית בין בני זוג

אנו הורים צעירים ל2 ילדים קטנים בהפרש קטן הזוגיות לא פורחת לצערי,וזה בטיפול. בינתים החלוקה ביננו היא שהוא עם הבן ואני עם הבת וזה למרות שאנחנו גרים באותו בית וישנים באותה מיטה. כדי להמנע ממצב של מתח ודרמות,אנחנו פשוט עושים הפרד ומשול,כל אחד מטפל בילד אחד לבד. מהתיעצות עם הבנות בפורום,הבנתי שזו בעיה שהילדים לא יחד ושנוצרת העדפה של ילד על אחד ההורים וההפך. כרגע אין דרך שבה נוכל לבלות כולנו יחד וכן כמעט בלתי אפשרי שאני/הוא נהיה עם שניהם יחד מה עושים בנוגע לזה? בהנחה שזה זמני והנישואים יעלו על דרך המלך בקרוב. תודה
 
טוב עכשיו זה הרבה יותר ברור

למה אתם עושים את ההפרדה הזאת. כמו שאמרת אתם בטיפול וב"ה הכל יסתדר, לכן אני ממליצה לך נכון לעכשיו תקפידו לבתחלף כל יום בילדים יום את עם הבן והוא עם הבת ולהיפך. כך לפחות לילדים יהיה טוב. ואני מאחלת לכם המון הצלחה.
 
ל - חני 20 בוקר טוב

ראשית, אני שמחה שאתם מטופלים. יש דברים בחיים שכל כך ברור לכולנו שאנחנו זקוקים לעזרה בהם. למשל: כשרוצים לגשת לבחינה פסיכומטרית, יש מעטים שהולכים סתם כך, שלומדים לבד. רובנו הולכים לקורס או לוקחים כמה שיעורים פרטיים ורק אז ניגשים לבחינה. והדוגמאות לכך הן רבות. איכשהו, בתחומים הרגשיים, יש הרבה פחות פתיחות לקבלת עזרה וייעוץ, וחבל שכך. בכל מקרה, אתם מצאתם לכם דרך להתמודד עם החיכוכים ולהמנע ממריבות. ובאופן זמני, עשיתם דבר טוב. עדיף בית שקט מאשר בית מרובה בריבים קולניים, אבל - לא לאורך זמן! כי השקט יכול להתקבע להיות מאוד מאוד קשה לכולכם. דבר נוסף, לילדים עלול להיווצר קושי עם החלוקה הברורה הזו לפיה הבת איתך והבן איתו. מאיפה זה בא? הם עלולים לחוש דחויים ע"י ההורה מהמין השני. הילדה יכולה למשל לא להבין מדוע אבא לא נמצא איתי יותר? אולי הוא לא אוהב אותי? אולי הוא כועס עלי? וכ"ו. לסיכום שני דברים: 1 - נראה לי שהפתרון של "הפרד ומשול", כפתרון זמני עד שהטיפול יתחיל להשפיע והעיניינים קצת ירגעו, הוא פתרון סביר. אבל חשוב מאוד ליצור גמישות ושינוי במי דואג למי. בשום אופן לא להתקבע על טיפול בילד אחד. 2 - מכיוון שאתם נמצאים בטיפול - תתיעצו עם המטפל שלכם. מה הוא מציע? אולי מההכרות הקצרה שלו איתכם הוא יוכל להציע לכם עוד דרכים להתמודדות בנתיים. שיהיה לכם בהצלחה.
 
למעלה