הר לעמק - הסוללות
על הקבוצה הזו יהיה סיקור פנימי נרחב, מכמה זוויות... הנה הזווית שלי. השנה לא הייתי בטוחה שאשתתף בהר לעמק. התאריך לא הסתדר לי טוב - קרוב מדי לנסיעה לבודפשט. חוץ מזה, לקראת אפריל הורדתי כמות ומרחקי ריצות בצורה משמעותית. אמנם אני בכושר מצוין וגם עשיתי השנה חצי מרתון, ובכ"ז השתתפות בשישיה מחייבת הכנה ריצתית מסויימת. החלטתי לחכות עד כמה שבועות לפני המירוץ ואז להחליט. היה לי ברור שלקראת הסוף תמיד יש צורך באנשים - החלפת פצועים וכו' ואם ארצה להצטרף אמצע מקום וקבוצה. בינתיים שמעתי מרונה על הקבוצה שלהם להר לעמק - שישית בנות, ולא סתם בנות, אלא מדהימות אחת אחת. רונה, ליאת המתרוצצת, ורד ועוד 3 רצות מקסימות מהסוללים. . עשה לי חשק, והצעתי ללוות אותן בלילה. הן כמובן שמחו, ואני התחלתי לחזור לריצות. בקטנה. עובר עוד שבוע ואני מקבלת הצעה להחליף את אחת הבנות בקבוצה, שלא יכלה להשתתף בגלל מגבלות משפחתיות. בחשש מסויים הצטרפתי, וביקשתי את הקטע הקל ביותר, קטע מס' 3 . האמת, קטעים 2,3,6 דומים מבחינת רמת הקושי והמרחק, אבל את 3 הכרתי משנה קודמת. במהלך החודש עליתי בהדרגה בקילומטראז השבועי בריצה, עד סך של 35 ק"מ שבועי. אל תצחקו, אי אפשר לעלות מהר מדי תוך חודש, וחוץ מזה זו כמות מכובדת עבור שחיינים. עוד כמה ריצות משותפות בהר איתן ואני מקבלת ביטחון ותיאבון ואפילו רוצה להחליף קטעים למשהו שלא רצתי בעבר. רונה, ראש הקבוצה מנהלת את העניינים ביד רמה ובסדר מופתי, לא שוכחת שום פרט. וכאן מגיעה דרמה קטנה, אחת הסוללות חולה יומים לפני המירוץ... נסיונות להשיג רצה, לעשות הצרחה עם קבוצות אחרות... בסוף הצטרף אלינו לא אחר מאסרט ממו, סולל אלוף, אחד הרצים הטובים בישראל בחצי מרתון ובחור חמוד ביותר. ע"פ התקנות אנחנו עדין קבוצת נשים. (קבוצה מעורבת מכילה לפחות 25% מבני המין השני). כמו כן אני מקבלת את קטע 6, שמחה להיות הרצה המסיימת. יוצאים לדרך, המתרוצצת פותחת בקצב מדהים. היא ממשיכה כך לכל אורך הדרך. הבנים מקבוצות אחרות שרצים איתה לא עומדים בזה, קוראים לה "הנינג'ה". עינב התותחית מראה מה היא שווה (שווה המון !) רונה וורד משחקות אותה, וכמובן אסרט... בקטע הראשון שלו, 10 ק"מ, בקושי הספקנו להגיע לנקודת המפגש, למרות שהזדרזנו. הקטעים שלי הלכו והשתפרו עם הזמן, וגם נעשו קשים יותר. קטע ראשון קצר, רק 4.5 ק"מ. זה גם הדבר היחיד הטוב שיש לי להגיד עליו, ובזאת אסיים את התיאור. היה בעיקר חם נורא. קטע שני כבר ערב- לילה. ירידה וריצה לאורך תעלת המוביל הארצי. איזה כיף, נעים לרוץ. חלקים מהדרך אני עפה קדימה, עוקפת במרץ. חלקים אחרים די קשים מבחינת תוואי השטח - הרבה קוליסים. מעדתי פעמיים בקטנה. הקטע השלישי מתחיל העליה קטנה וקשוחה ואח"כ, מה שהרבה יותר הפחיד אותי, תואר במסלול כירידה תלולה וקשה בשטח. מיד בהתחלה אני מאמצת ארבעה מרצי הושעיה - תודה אבי ! (הוא בטח לא קורא כאן... חבל) היתה ריצה פשוט כיפית עם חברה, פנס מעולה ואפילו קטע שצריך לעבור בשחיה או פשוט להרטיב את הנעלים. במפתיע בחרתי באפשרות השניה. הפעם המים נקיים, לא בוץ. בין הקטע השלישי לרביעי צ'ופר אדיר - מקלחת כיור בשרותים מצחינים בתחנת דלק. מחליפה הכל, ומרגישה כמו בן אדם. אוקי, בן אדם מלוכלך, אבל פחות. לובשת את חולצת היצוג שלי (TI - גאוות יחידה !) . כמו שאמרתי לבנות, המירוץ הזה הוא מחזוריות של מאניה- דפרסיה. יש קטעים מעיקים, של עייפות גדולה. רצתי, אכלתי בקושי, לא ישנתי וצריך לנהוג, לנווט, מדי פעם מוצאים כח לעודד חברים. ואז מגיע הקטע שלי, כמה דקות לפני כבר מרגישים ציפיה ושמחה, ומצב הרוח משתפר. לקטע האחרון, עליה אכזרית לתמרת אני מגיעה עייפה, אבל כבר עולה האור. אסרט התותח מגיע, אני רואה אותו ומתחילה לקפוץ ולהשתולל. מקבלת את הצ'יפ ויוצאת לקטע המסיים. עליה ארוכה מאוד, ודי תלולה. מתחילה בקצב חכם, לא איטי מדי אבל מחושב. עוקפת הרבה רצים. העליה מתמתנת וכעת יש קטע ארוך ומהמם קרוב לפסגה. נוף מדהים, פרחים סגולים קטנים. היה רץ מצוין שעקף אותי ואני מנסה להדבק אליו. כל הדרך אני חושבת על ליאת הווינרית ועל רונה שבשנה שעברה היתה חלק מרביעיה ובכ"ז סיימה את הקטע האחרון בספרינט. מגיעים לתמרת, כעת ירידה עד הסיום. מגבירה. רואה את ליאת ורונה מחכות לי, אני פשוט מאושרת. רצה בחיוך ענק, מגבירה ומגבירה עד הסיום, ב- 200 מטר האחרונים נותנת כל מה שנשאר- ומה שנשאר זה בעיקר שמחה גדולה, שיורדת לרגליים ומעיפה אותן קדימה. היינו קבוצת הנשים היחידה והרראשונה, ועל כך צ'ופרנו בענק במשקפי שמש ותלושים לקניית בגדי ספורט. תודה למארגנים ! בין הקבוצות המעורבות (בכ"ז אם נבדוק בקפדנות, היה לנו גם גבר גבר ) היינו מקום שני. היתה לי חוויה מדהימה. יחסית לשנה שעברה היה קשה יותר - יותר ניווט, פחות מנוחה. אני מניחה שהכנה "ריצתית " יותר היתה עוזרת לי יותר, אבל מה שהיה הספיק לא רע, כי במירוץ הזה יש כל כך הרבה מעבר. החוויה המשותפת, העידוד, החברות גורמים לכל אחד לתת 110% . תודה לכן חברות, ותודה לאלוף שלנו. שיחקנו אותה בענק !
