לבקשתך... ביקורת:" על הקריאה" חלק א
קודם כל את התודות תשלח לאוחן שטרחה ושמרה את זה, המחשב שלי אכל את זה ולא נודע כי בא אל קירבו.... ושנית אל תצפו שאכתוב על פרוסט ואעשה את זה בקצרה אז הנה חלק א' המשך יבוא: על הקריאה- מרסל פרוסט. הוצאת כרמל.תרגום מצרפתית – ארזה טיר- אפלרויט, מבוא מאת דוד מנדלסון.107 עמ´, מחיר מומלץ 48 שקלים. כמי שמוכנה לחפש למצוא ולקרוא כל מה שכתב פרוסט ותורגם לשפות שאני דוברת על בורין- כלומר עברית בעיקר, וכמי שכבר שנים רבות מחכה לסיומו של תהליך התרגום המתמשך ביותר בהיסטוריה, של ´ בעקבות הזמן האבוד´,( נראה שלתרגם את יצירה ייארך יותר מלכתוב אותה...) קפצתי כמוצאת שלל רב, עת ראיתי בווי נט שחומר קריאה נוסף של פרוסט תורגם לעברית. נכון שזה אינו חלק מ´בעקבות´, אבל בכל זאת פרוסט. מועדון חובבי פרוסט הוא ככל הנראה אחד ממועדוני הקריאה המצומצמים יותר, מרבית הקוראים בהם נתקלתי או לידהם ניסיתי לתת את ספריו מצאו אותו ארכני ומייגע. אלו שצלחו את אחד מספריו בדרך כלל יצטרפו למועדון ויומרו לעד... הטקסט של ´על הקריאה´ נכתב בשנת 1905, כהקדמה לספרו של ג´ון ראסין:" שומשום ושושנים", אותו תרגם פרוסט מאנגלית יחד עם ידידתו מארי נודלינגר. אולם הוא מהווה טקסט בפני עצמו. לתרגום העברי נוספה הקדמה פרי עטו של דוד מנדלסון. ( האם כאן המקום לדון בהעדפתי הברורה לאחרית דבר על פני הקדמה המגלה טפחים מטקסט אותו טרם קראתי?) גם בבואו לכתוב על הקריאה, פרוסט מתאר, בשפתו הייחודית, כל שעליך לעשות הוא לתפוס את קצה חוט המחשבה ולצלול לתוך עולם נפלא של תיאורים , רגשיים וויזואליים המשרטטים בפני הקורא, עולם של קוראים בכלל ואת עולמו הייחודי של פרוסט בפרט... חלקו הראשון של הטקסט עוסק בחוויית הקריאה של פרוסט הנער, "אפשר שלא היו בילדותנו ימים שחיינו אותם כה במלואם, אף כי דימינו כי עברו עלינו בלי לחיותם, כימים שבילינו עם ספר אהוב. כל שמן הסתם מילא אותם עבור הזולת, ושדחינו מעלינו כמכשול גשמי להנאה הנשגבת: משחק עם חבר שבא לקרוא לנו בקטע המרתק ביותר, דבורה או קרן שמש מטרידים שכפו עלינו לשאת עיננו מהדף או לשנות מקום..." פרוסט מתאר את סביבת הקריאה, את החופש הריח והטעם הסובבים אותה,את ההפרעות הקטנות ברצפי הקריאה הארוכים בעת חופשותיו בתור ילד, סביבה ודמויות שהקוראים ב´בעקבות הזמן האבוד´ מזהים כחברים ותיקים. הוא מתאר את ייצוגי המציאות השונים, טבע, ציור, מסגרת , כתיבה וקריאה, כרמות שנות של תקשורת של האדם והסובב אותו. "במרחק – מה משם, באחדים מנבכיו הפראיים היותר מסתוריים של הפארק, חדל הנהר מהיותו אפיק ישר ומלאכותי, שאת מימו חופים ברבורים והם מכותרים במשעולים שפסלים משתחקים בהם, ולעיתים מרצדים בדגי קרפיון, והיה נחפז לדרכו חוצה את גד הפארק, והופך להיות נהר במובן הגיאוגרפי של המילה- נהר הנושא מן הסתם שם שלו מתפשט(כלום באמת אותו נהר שזרם בין הפסלים ומתחת לברבורים?)" ( עמ´ 51 ) הוא מתאר את סערת הנפש האוחזת בקורא עם סיומו של ספר, את האנרגיה שנותנת הקריאה מבלי משים בקורא, האין אנו מכירים את התחושה הזו המגיעה עם סיומו של ספר כששאלות רבות עדיין תלויות באוויר, כשהדמיון פורץ קדימה ונמסה לברר לעצמו , מה עלה בגורלם של גיבוריו בהמשכה של העלילה שטרם נכתבה?, גיבורים שעד לפני רגע קט היינו חלק מחייהם או שמא היו הם חלק מחיינו.... בחלקו השני של הטקסט, עורך פרוסט דיון אל מול תפיסתו של דקארט: " הקריאה בכל הספרים הטובים כמוה כשיחה עם האישים המכובדים ביותר מן המאות שחלפו, מי שחיברו אותם" פרוסט טוען שתפיסה זו מהווה את הבסיס לתפיסתו של גו´ן ראסין את הקריאה, אם כי דעתו של זה מובעת בפסקנות קטנה יותר בעניין.ראסין רואה בספר הזדמנות לשיחה עם חבר שלא יוכל להיות לנו... תפיסתו של פרוט היא שונה, לטענתו לא ניתן לדמות הקריאה לשיחה עם חבר, " כי ההבדל היסודי בין ספר לחבר אינו נעוץ בחכמתם הרבה או הפחותה, אלא באופן שאנו מתקשרים עימם, שכן בניגוד לשיחה, הקריאה עבור כל אחד מאיתנו,היא אמנם בעיקרה קבלת תמסורת מחשיבה שונה משלנו,אך קבלה זו מתרחשת כשאנו נמצאים לבדנו, כלומר בעודנו נהנים מהכושר האינטלקטואלי שיש לנו בבדידותינו- כושר שהשיחה מפזרת אותו בין רגע-בעודנו מסוגלים לשאוב השראה, לשקוע כליל בעבודה הפורה של שכלנו עם עצמנו" ( עמ´63-64). כלומר פרוסט רואה בקריאה כפי שהוא מציין לאחר מכן " נס פורה של תקשורת בחיק הבדידות". משפט נפלא ומדהים לא?
