../images/Emo4.gif
"בחיים שלי לא נתקלתי באדם מגעיל כל כך" אמרה לי הצוציאלית בבית האבות, בתחילת התפרצות בה היא הוציאה עלי ועל דנה את מיטב האגרסיות שלה, ואני לא יכולתי שלא לצחוק ביני לבין עצמי ולחשוב שזאת המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל ממנה. דנה בת 19, אחותה בת 17. מזה 12 שנה הן לא גרות בבית האם (שהיתה מאד חולה). בחמש השנים האחרונות האם היתה מאושפזת בבית אבות סיעודי. לפני חודש היא נפטרה. לדנה היו כל מיני שאלות לגבי האם- ממה היא נפטרה, במה בעצם היא היתה חולה, למה לא הודיעו להם כשהיא הועברה לבית החולים ולמה אם היא נפטרה ביום שישי הודיעו להם על פטירתה ביום ראשון. הצוציאלית אמרה "ניסיתי לאתר את המשפחה ולא הצלחתי". שזה די בולשיט, הרי לדנה, אחותה וצוות הפנימייה לא היו שיחות שלא נענו. ואז הן התחילו לשאול אותה "מתי בפעם האחרונה ביקרת פה?" ודנה התחילה להתגונן ואמרה שהיא בשירות לאומי ולא יכולה לבוא מתי שהיא רוצה". והיא אמרה "אתן שוכחות שאני ילדה, אני לא יכולתי לבוא מתי שאני רוצה" והסוציאלית ממשיכה "אהבתי אותה כל כך! ולמרות שלא ידענו את תאריך היומולדת שלה חגגנו לה אותו עם ימי ההולדת של אחרים, ושלחתי לכם הזמנה שתבואו למסיבת פורים" ובחיי שניסיתי להיות עדינה. אמרתי שדנה לא טוענת שהטיפול הסוציאלי באימה לא היה טוב במהלך האשפוז ושאין לה ספק שהצוות אהב אותה. היא מרגישה רע מזה שאמה נפטרה מבלי שאמרו לה שמצבה הבריאותי הדרדר ושנודע לה יומיים אחרי שהיא נפטרה. ואז הצוציאלית אמרה לי "ואני חשבתי שנראה פה את שתי הבנות, למה השנייה לא הגיעה?" ובהמשך זכיתי לתאור האישיותי שמובא בהתחלה. אני חייבת לציין שמעולם לא נפגשתי בצוציאלית שכזאת. וטוב שכך הוא.
"בחיים שלי לא נתקלתי באדם מגעיל כל כך" אמרה לי הצוציאלית בבית האבות, בתחילת התפרצות בה היא הוציאה עלי ועל דנה את מיטב האגרסיות שלה, ואני לא יכולתי שלא לצחוק ביני לבין עצמי ולחשוב שזאת המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל ממנה. דנה בת 19, אחותה בת 17. מזה 12 שנה הן לא גרות בבית האם (שהיתה מאד חולה). בחמש השנים האחרונות האם היתה מאושפזת בבית אבות סיעודי. לפני חודש היא נפטרה. לדנה היו כל מיני שאלות לגבי האם- ממה היא נפטרה, במה בעצם היא היתה חולה, למה לא הודיעו להם כשהיא הועברה לבית החולים ולמה אם היא נפטרה ביום שישי הודיעו להם על פטירתה ביום ראשון. הצוציאלית אמרה "ניסיתי לאתר את המשפחה ולא הצלחתי". שזה די בולשיט, הרי לדנה, אחותה וצוות הפנימייה לא היו שיחות שלא נענו. ואז הן התחילו לשאול אותה "מתי בפעם האחרונה ביקרת פה?" ודנה התחילה להתגונן ואמרה שהיא בשירות לאומי ולא יכולה לבוא מתי שהיא רוצה". והיא אמרה "אתן שוכחות שאני ילדה, אני לא יכולתי לבוא מתי שאני רוצה" והסוציאלית ממשיכה "אהבתי אותה כל כך! ולמרות שלא ידענו את תאריך היומולדת שלה חגגנו לה אותו עם ימי ההולדת של אחרים, ושלחתי לכם הזמנה שתבואו למסיבת פורים" ובחיי שניסיתי להיות עדינה. אמרתי שדנה לא טוענת שהטיפול הסוציאלי באימה לא היה טוב במהלך האשפוז ושאין לה ספק שהצוות אהב אותה. היא מרגישה רע מזה שאמה נפטרה מבלי שאמרו לה שמצבה הבריאותי הדרדר ושנודע לה יומיים אחרי שהיא נפטרה. ואז הצוציאלית אמרה לי "ואני חשבתי שנראה פה את שתי הבנות, למה השנייה לא הגיעה?" ובהמשך זכיתי לתאור האישיותי שמובא בהתחלה. אני חייבת לציין שמעולם לא נפגשתי בצוציאלית שכזאת. וטוב שכך הוא.