ג שם

New member
../images/Emo4.gif

"בחיים שלי לא נתקלתי באדם מגעיל כל כך" אמרה לי הצוציאלית בבית האבות, בתחילת התפרצות בה היא הוציאה עלי ועל דנה את מיטב האגרסיות שלה, ואני לא יכולתי שלא לצחוק ביני לבין עצמי ולחשוב שזאת המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל ממנה. דנה בת 19, אחותה בת 17. מזה 12 שנה הן לא גרות בבית האם (שהיתה מאד חולה). בחמש השנים האחרונות האם היתה מאושפזת בבית אבות סיעודי. לפני חודש היא נפטרה. לדנה היו כל מיני שאלות לגבי האם- ממה היא נפטרה, במה בעצם היא היתה חולה, למה לא הודיעו להם כשהיא הועברה לבית החולים ולמה אם היא נפטרה ביום שישי הודיעו להם על פטירתה ביום ראשון. הצוציאלית אמרה "ניסיתי לאתר את המשפחה ולא הצלחתי". שזה די בולשיט, הרי לדנה, אחותה וצוות הפנימייה לא היו שיחות שלא נענו. ואז הן התחילו לשאול אותה "מתי בפעם האחרונה ביקרת פה?" ודנה התחילה להתגונן ואמרה שהיא בשירות לאומי ולא יכולה לבוא מתי שהיא רוצה". והיא אמרה "אתן שוכחות שאני ילדה, אני לא יכולתי לבוא מתי שאני רוצה" והסוציאלית ממשיכה "אהבתי אותה כל כך! ולמרות שלא ידענו את תאריך היומולדת שלה חגגנו לה אותו עם ימי ההולדת של אחרים, ושלחתי לכם הזמנה שתבואו למסיבת פורים" ובחיי שניסיתי להיות עדינה. אמרתי שדנה לא טוענת שהטיפול הסוציאלי באימה לא היה טוב במהלך האשפוז ושאין לה ספק שהצוות אהב אותה. היא מרגישה רע מזה שאמה נפטרה מבלי שאמרו לה שמצבה הבריאותי הדרדר ושנודע לה יומיים אחרי שהיא נפטרה. ואז הצוציאלית אמרה לי "ואני חשבתי שנראה פה את שתי הבנות, למה השנייה לא הגיעה?" ובהמשך זכיתי לתאור האישיותי שמובא בהתחלה. אני חייבת לציין שמעולם לא נפגשתי בצוציאלית שכזאת. וטוב שכך הוא.
 

ixmix

New member
זה אומר שיש גם עו"סים דפוקים.

זה לא מפתיע, אבל לצערנו זה קורה - אנו נתקלים באנשי מקצוע דפוקים אישיותית או מקצועית, ולא רק בתחום שלנו. אני אישית הייתי מתלונן, אבל זה אני. רק אושר.
 

ג שם

New member
אותי זה הפתיע,

בעיקר בגלל הקיצוניות של חוסר המקצועיות. יש לציין שאחרי שאמרתי לה משהו בסגנון "תבררי עם עצמך למה את מגיבה כך" היא התעשתה, חזרה לעצמה ואפילו נפרדה מהנערה בחיבוק. אני לא חושבת שנתלונן. עוד נראה, הקו המנחה יהיה מה התועלת מבחינת הנערה. אולי אעזור לה לכתוב מכתב שיראה את המורכבות שהיא רואה בסיטואציה (אני חייבת לציין שהילדונת הזאת הפתיעה אותי בגדול). לפני שיצאנו מהחדר בו נערכה הפגישה, הסוציאלית אמרה "אספנו לך את כל העבודות שאמא שלך עשתה, שתוכלי לקחת איתך". זה היה נורא יפה. אבל כשיצאנו למסדרון הילדונת הצביעה על שטיח שהיה תלוי על הקיר ואמרה "הנה גם את זה אמא שלי עשתה". הסוציאלית אמרה "אוי, נכון, את רוצה שאוריד את זה ותקחי את זה איתך?" והנערה חיכתה לרגע ואמרה "לא, אני רוצה שישאר גם לכם משהו ממנה, שתזכרו אותה". סיפור קטן, שתדעו. שלא תגידו שסתם כך אני מאוהבת בה.
 

AlmostHere

New member
תגובותיה של העוזרת הצוציאלית ../images/Emo8.gif

הזאת נשמעות כבאות ממקום של אשמה והתגוננות. היא פישלה ועכשיו היא מרגישה חרא עם זה. מגיע לה להרגיש ככה. ומה מקל על רגשות אשמה יותר מלהטיח האשמות וביקורת במישהו אחר?! (בך, בנערה השניה...) סתם תגובה עצובה של עו"סית בינונית.
 

ג שם

New member
אני מקווה...

שהתגובה היתה ממקום של מגננה. זה אומר שהיא יודעת באיזשהו מקום שלא כך הדברים צריכים להיות. הרבה יותר עצוב היה לחשוב שהיא באמת לא מבינה מה אנחנו רוצים מחייה. אחרי זה חשבתי על זה שזה יכול לקרות במקום בו אנחנו רואים את עצמנו כמושיעים של האחרים (דוגמאות - בהכללה גסה- קשישים בודדים במוסדות, ילדים בפנימיות...) ושלפעמים, בגלל המעורבות היומיומית, הטיפול וההקשרות, בתוך מקום קטן ואינטנסיבי, אנחנו שוכחים מה המקום שלנו למול המשפחה.
 
למעלה