../images/Emo4.gif.. (טריגר) זהירות
אחותי הקטנה התקשרה אליי היום לעבודה, סיפרה לי שחברה שלה הותקפה אתמול בלילה ומאז היא לא מתפקדת וביקשה ממני שאני אשב לדבר איתה. היא נשמעה לחוצה והתקשרה כמה פעמים הבנתי שהמצב לא קל היא מסרבת לצאת מהבית ובקושי מדברת עם אנשים. אני מכירה את הבחורה הזאת מילדות... וזאת כל כך לא אותה בחורה שאני מכירה ישבנו אצלי בחדר, ניסיתי לעלות חיוך על פניה, הראיתי לה תמונה של האחיינית שלי וסיפרתי לה כמה היא מתוקה.. ולכמה רגעים היא חייכה. אבל כל שנייה היא קפצה מכל רעש, כל רגע הסתכלה סביבה בלחץ שאף אחד לא באיזור כאילו כל רגע מישהו עומד להכנס ולתקוף אותה שוב. היא רועדת בלי הפסקה, והמבט שלה מנותק כאילו היא לא פה בכלל. היא הייתה בין בכי מתפרץ לקפאון, כמה פעמים הייתי צריכה לקרוא שוב בשמה כמו בנאדם שנמצא בתרדמת וצריך להעיר אותו. באיזה שלב היא התחילה לספר לי... שעלתה על גשר של הולכי רגל ומישהו בא אליה מאחורה כיסה לה את העיניים הצמיד לה סכין אמר לה דברים בערבית וניסה להפשיט אותה היא סיפרה שהרגליים שלה כאילו נרדמו וגם הידיים ולא יכלה להלחם בו אבל ברגע שניסה להוריד לה את המכנסיים הצליחה לפצות פה ולצרוח כמה אנשים שמעו אותה ורצו לכיוון הגשר והנבלה ברח מהצד השני שוטרים הסתובבו איתה לתוך הלילה לחפש אותו.. ולא מצאו אותו עדיין.. אמרתי לה כל מה שאפשר להגיד כדי לעזור, לעודד לתת לה כל מיני טיפים לפלאשבקים שהיא נכנסה אליהם בלי סוף כשהייתה לידי.. היא ביקשה שאני אלווה אותה הביתה, החזיקה לי את היד חזק כל כך חיבקתי אותה ואמרתי לה שכל מה שתצטרך שתבוא אליי שתדבר איתי.. בנוסף אני אראה איך אפשר לארגן לה עזרה רצינית יותר, כי המצב הנפשי שלה נורא אמא שלה דיברה איתי והתחילה לבכות, שהיא כל הזמן מדמיינת את מה שקרה לה והיא מזדעזעת אז איך היא מרגישה... וזה מטריף אותי וזה מכעיס אותי שכל פעם עוד מישהיא ועוד מישהיא שאני מכירה זה קורה לה אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף הלוואי, הלוואי שיתפסו את החלאה.
אחותי הקטנה התקשרה אליי היום לעבודה, סיפרה לי שחברה שלה הותקפה אתמול בלילה ומאז היא לא מתפקדת וביקשה ממני שאני אשב לדבר איתה. היא נשמעה לחוצה והתקשרה כמה פעמים הבנתי שהמצב לא קל היא מסרבת לצאת מהבית ובקושי מדברת עם אנשים. אני מכירה את הבחורה הזאת מילדות... וזאת כל כך לא אותה בחורה שאני מכירה ישבנו אצלי בחדר, ניסיתי לעלות חיוך על פניה, הראיתי לה תמונה של האחיינית שלי וסיפרתי לה כמה היא מתוקה.. ולכמה רגעים היא חייכה. אבל כל שנייה היא קפצה מכל רעש, כל רגע הסתכלה סביבה בלחץ שאף אחד לא באיזור כאילו כל רגע מישהו עומד להכנס ולתקוף אותה שוב. היא רועדת בלי הפסקה, והמבט שלה מנותק כאילו היא לא פה בכלל. היא הייתה בין בכי מתפרץ לקפאון, כמה פעמים הייתי צריכה לקרוא שוב בשמה כמו בנאדם שנמצא בתרדמת וצריך להעיר אותו. באיזה שלב היא התחילה לספר לי... שעלתה על גשר של הולכי רגל ומישהו בא אליה מאחורה כיסה לה את העיניים הצמיד לה סכין אמר לה דברים בערבית וניסה להפשיט אותה היא סיפרה שהרגליים שלה כאילו נרדמו וגם הידיים ולא יכלה להלחם בו אבל ברגע שניסה להוריד לה את המכנסיים הצליחה לפצות פה ולצרוח כמה אנשים שמעו אותה ורצו לכיוון הגשר והנבלה ברח מהצד השני שוטרים הסתובבו איתה לתוך הלילה לחפש אותו.. ולא מצאו אותו עדיין.. אמרתי לה כל מה שאפשר להגיד כדי לעזור, לעודד לתת לה כל מיני טיפים לפלאשבקים שהיא נכנסה אליהם בלי סוף כשהייתה לידי.. היא ביקשה שאני אלווה אותה הביתה, החזיקה לי את היד חזק כל כך חיבקתי אותה ואמרתי לה שכל מה שתצטרך שתבוא אליי שתדבר איתי.. בנוסף אני אראה איך אפשר לארגן לה עזרה רצינית יותר, כי המצב הנפשי שלה נורא אמא שלה דיברה איתי והתחילה לבכות, שהיא כל הזמן מדמיינת את מה שקרה לה והיא מזדעזעת אז איך היא מרגישה... וזה מטריף אותי וזה מכעיס אותי שכל פעם עוד מישהיא ועוד מישהיא שאני מכירה זה קורה לה אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף הלוואי, הלוואי שיתפסו את החלאה.