../images/Emo4.gifהתייעצות ארוכה
שלום לכולם לפני שנתיים עברתי את הניתוח,לאפבאנד. במשך שנים הייתי שמנה כרונית,מגיל ילדות ועד היום אני סובלת מהפרעות אכילה. אני מטופלת אצל פסיכולוגית כבר יותר משנה כי השילוב של הניתוח וטיפול נפשי היו בעיניי להתגבר על גורלי המר כאישה שמנה ולא בריאה פיזית ונפשית. העבודה קשה מנשוא-הטירוף לאוכל נשאר בעינו. לפני הניתוח שקלתי 124 ק"ג כיום אני שוקלת 94 סה"כ ירידה של 30 ק"ג בלבד! אני צריכה לרדת עוד 20 לפחות (לפי גובהי) הטבעת מנופחת 1.5 CC לא יותר ואני מצליחה לאכול הכל אך לאט ולא בכמויות ענקיות (כולל לחמים,מאפים,פסטות,בשרים למיניהם וכיוב). בעבר הייתי מנופחת 2 CC והיו לי רפלוקסים (הראש לא נופח ולכן הייתי אוכלת אותו הדבר ומהר ...). קשה לי אני מודה ! קשה לי עם העובדה שהלכתי לעשות מעשה כירורגי ויש לי עוד 20 ק"ג עודפים שממאנים המון המון המון המון זמן לרדת מגופי. יש בחיי המון לחצים,בעיות כמו לכל אחד-אני תוהה אם כדאי לי ללכת לנפח את הטבעת ולנסות להפסיק ולהמנע ממאכלים שאני אוכלת עד כה. לפעמים אני מפנטזת שרק אם אאושפז ואתחיל את התהליך מחדש אז ה- 20 הנותרים ירדו-אך לשווא,אני יודעת שזו אינו הפתרון. גם חלומות בדמות : דיאטה קלאב,OA, ד"ר איידלין,ד"ר...רודניצקי,תזרקו שם של מומחה לדיאטה ,אני לקסיקון מהלך של דיאטות,אני מרגישה שאני נלחמת ונלחמת ולא נחה. לפעמים אני מרחמת על עצמי -הגנטיקה היתה ועדיין לרעתי,יש לי קיבולת קיבתית של 3 אנשים והאכזבה קשה. כל יום שעובר ואני נכשלת מחדש עושה לי רע. הכי קל לומר: "תעשי סשר בראש,תתכנני ארוחות מסודרות,תקבעי לך יעדים קטנים של 1 ק"ג בשבוע-שבועיים..אל תסתכלי על כל ה-20 שיש להוריד" אך המילים הן רק שחור על גבי לבן ואני נלחמת ומתעייפת ומחליטה לא להלחם אך גם זה לא עוזר. אני מתלבטת אם לקחת את הסיכון וללכת לנפח שוב את הטבעת. מה דעתכם? איך אני מנסה להחזיר לעצמי את השפיות ,למרות הטבעת ששוכנת לה בקיבתי וטרם התנקמה בי בהחלקה,בדליפה,בהתנתקות מהפורט... היא שם והמוח במקום אחר.... ורק אני באמצע ! תודה לכולם על ההקשבה מהאכלנית הנצחית
שלום לכולם לפני שנתיים עברתי את הניתוח,לאפבאנד. במשך שנים הייתי שמנה כרונית,מגיל ילדות ועד היום אני סובלת מהפרעות אכילה. אני מטופלת אצל פסיכולוגית כבר יותר משנה כי השילוב של הניתוח וטיפול נפשי היו בעיניי להתגבר על גורלי המר כאישה שמנה ולא בריאה פיזית ונפשית. העבודה קשה מנשוא-הטירוף לאוכל נשאר בעינו. לפני הניתוח שקלתי 124 ק"ג כיום אני שוקלת 94 סה"כ ירידה של 30 ק"ג בלבד! אני צריכה לרדת עוד 20 לפחות (לפי גובהי) הטבעת מנופחת 1.5 CC לא יותר ואני מצליחה לאכול הכל אך לאט ולא בכמויות ענקיות (כולל לחמים,מאפים,פסטות,בשרים למיניהם וכיוב). בעבר הייתי מנופחת 2 CC והיו לי רפלוקסים (הראש לא נופח ולכן הייתי אוכלת אותו הדבר ומהר ...). קשה לי אני מודה ! קשה לי עם העובדה שהלכתי לעשות מעשה כירורגי ויש לי עוד 20 ק"ג עודפים שממאנים המון המון המון המון זמן לרדת מגופי. יש בחיי המון לחצים,בעיות כמו לכל אחד-אני תוהה אם כדאי לי ללכת לנפח את הטבעת ולנסות להפסיק ולהמנע ממאכלים שאני אוכלת עד כה. לפעמים אני מפנטזת שרק אם אאושפז ואתחיל את התהליך מחדש אז ה- 20 הנותרים ירדו-אך לשווא,אני יודעת שזו אינו הפתרון. גם חלומות בדמות : דיאטה קלאב,OA, ד"ר איידלין,ד"ר...רודניצקי,תזרקו שם של מומחה לדיאטה ,אני לקסיקון מהלך של דיאטות,אני מרגישה שאני נלחמת ונלחמת ולא נחה. לפעמים אני מרחמת על עצמי -הגנטיקה היתה ועדיין לרעתי,יש לי קיבולת קיבתית של 3 אנשים והאכזבה קשה. כל יום שעובר ואני נכשלת מחדש עושה לי רע. הכי קל לומר: "תעשי סשר בראש,תתכנני ארוחות מסודרות,תקבעי לך יעדים קטנים של 1 ק"ג בשבוע-שבועיים..אל תסתכלי על כל ה-20 שיש להוריד" אך המילים הן רק שחור על גבי לבן ואני נלחמת ומתעייפת ומחליטה לא להלחם אך גם זה לא עוזר. אני מתלבטת אם לקחת את הסיכון וללכת לנפח שוב את הטבעת. מה דעתכם? איך אני מנסה להחזיר לעצמי את השפיות ,למרות הטבעת ששוכנת לה בקיבתי וטרם התנקמה בי בהחלקה,בדליפה,בהתנתקות מהפורט... היא שם והמוח במקום אחר.... ורק אני באמצע ! תודה לכולם על ההקשבה מהאכלנית הנצחית