התייעצות ארוכה

אחת אחת

New member
../images/Emo4.gifהתייעצות ארוכה

שלום לכולם לפני שנתיים עברתי את הניתוח,לאפבאנד. במשך שנים הייתי שמנה כרונית,מגיל ילדות ועד היום אני סובלת מהפרעות אכילה. אני מטופלת אצל פסיכולוגית כבר יותר משנה כי השילוב של הניתוח וטיפול נפשי היו בעיניי להתגבר על גורלי המר כאישה שמנה ולא בריאה פיזית ונפשית. העבודה קשה מנשוא-הטירוף לאוכל נשאר בעינו. לפני הניתוח שקלתי 124 ק"ג כיום אני שוקלת 94 סה"כ ירידה של 30 ק"ג בלבד! אני צריכה לרדת עוד 20 לפחות (לפי גובהי) הטבעת מנופחת 1.5 CC לא יותר ואני מצליחה לאכול הכל אך לאט ולא בכמויות ענקיות (כולל לחמים,מאפים,פסטות,בשרים למיניהם וכיוב). בעבר הייתי מנופחת 2 CC והיו לי רפלוקסים (הראש לא נופח ולכן הייתי אוכלת אותו הדבר ומהר ...). קשה לי אני מודה ! קשה לי עם העובדה שהלכתי לעשות מעשה כירורגי ויש לי עוד 20 ק"ג עודפים שממאנים המון המון המון המון זמן לרדת מגופי. יש בחיי המון לחצים,בעיות כמו לכל אחד-אני תוהה אם כדאי לי ללכת לנפח את הטבעת ולנסות להפסיק ולהמנע ממאכלים שאני אוכלת עד כה. לפעמים אני מפנטזת שרק אם אאושפז ואתחיל את התהליך מחדש אז ה- 20 הנותרים ירדו-אך לשווא,אני יודעת שזו אינו הפתרון. גם חלומות בדמות : דיאטה קלאב,OA, ד"ר איידלין,ד"ר...רודניצקי,תזרקו שם של מומחה לדיאטה ,אני לקסיקון מהלך של דיאטות,אני מרגישה שאני נלחמת ונלחמת ולא נחה. לפעמים אני מרחמת על עצמי -הגנטיקה היתה ועדיין לרעתי,יש לי קיבולת קיבתית של 3 אנשים והאכזבה קשה. כל יום שעובר ואני נכשלת מחדש עושה לי רע. הכי קל לומר: "תעשי סשר בראש,תתכנני ארוחות מסודרות,תקבעי לך יעדים קטנים של 1 ק"ג בשבוע-שבועיים..אל תסתכלי על כל ה-20 שיש להוריד" אך המילים הן רק שחור על גבי לבן ואני נלחמת ומתעייפת ומחליטה לא להלחם אך גם זה לא עוזר. אני מתלבטת אם לקחת את הסיכון וללכת לנפח שוב את הטבעת. מה דעתכם? איך אני מנסה להחזיר לעצמי את השפיות ,למרות הטבעת ששוכנת לה בקיבתי וטרם התנקמה בי בהחלקה,בדליפה,בהתנתקות מהפורט... היא שם והמוח במקום אחר.... ורק אני באמצע ! תודה לכולם על ההקשבה מהאכלנית הנצחית
 

אילנה42

New member
ברוכה הבאה לפורום שלנו../images/Emo24.gif

קראתי את כל מילותייך. בישביל זה כולנו פה. לתת יד לכל מי שצריך. לעזור, להיות לאוזן קשבת. נכון שהשגת להפחית 30 ק"ג, וזה ממש אדיר, כל הכבוד!!!! לפעמים המטבוליזם שלנו עושה לנו בעיות כי נח לו במישקל שבו היה הרבה זמן, אז יש לך מרד פנימי בין הרצון להמשיך בדיאטה ולהוריד במשקל לבין הביולוגיה שגם עושה את שלה. אולי את צריכה לשים יותר דגש לפעילות גופנית. רק פעילות גופנית כל שהי תעזור לך ביחד עם הדיאטה. יש לך דיאטנית קבועה? את במעכב אצלה? ניראה לי גם שאת יכולה לנפח קצת יותר את הטבעת כי 1.5 ניראה לי מעט, אבל זה רק בהתייעצות עם המנתח. איפה עברת את הניתוח? לדעתי,א:את חייבת להתגבר מהעצב שיש לך, את נשמעת לדעתי קצת בדיכאון ומיואשת, ולנו אסור להתייאש!!!! הדרך אצלנו ארוכה מאוד, היא ממש שינוי בדרך חיים וזה עושים צעד צעד. אם בא לך, תשלחי לי מסר פרטי ואשלח לך את הטלפון שלי ואם אוכל לעזור לך אז בכייף אעשה זאת. אני נותחתי לפני שנה, וגם מאוד קשה לי. הורדתי בסביבות ה- 37 ק"ג ואני באמת עובדת קשה. זה נכון שיש לנו גנטיקה, שממש לא עוזרת אבל לא צריכים להתייאש. אני עושה STEP- מדרגות- 3 פעמים בשבוע, זה שורף שומנים באופן מטריף ואני מתכוונת להתחיל עם כושר בעוד חודשיים. לאט לאט לחזור לפעילות מלאה. ב: תתחילי למיין את הדברים שאת מכניסה לפה. גם הטבעת תעשה את שלה, אבל גם את צריכה קצת לתרום משלך. עניין האכזבה: תדברי אם המשפחה שלך, הם לא צריכים להציק לך אלא לעזור, וגם לשתוק זה לעזור, לפחות כך אני עשיתי בבית. גם אני נסחפתי...........יצא ממש ארוך.....מצטערת.....מקווה שלא משעמם לך. בהצלחה
מרים
 

כתומית

New member
מצטרפת לכל דברי אילנה

ומעבר לזה, אם את חושבת שהצרת המעבר של הטבעת יעשה תועלת אז מה העניין? לכי תתייעצי עם מי שצריך ועשי יפוח נוסף של עוד חצי סיסי או כמה שיומלץ לך מעבר לזה, ספורט, מים, וסבלנות לא חידוש עולמי בהודעה זו אבל אלה האופציות הנתונות. ואם מישהו מציק לך סגרי חלון דמיוני שיקשקש לקיר. את חיה את חייך, לא אף אחד אחר ים בהצלחה!
 

שוקו בת

New member
ברוכה הבאה לפורום מתוקה ../images/Emo24.gif

ב"ה שיהיה לך המון המון הצלחה בכל מה שתבחרי לעשות ...
 
אחת אחת...בסוף תצליחי../images/Emo47.gif

ברוכה הבאה לפורום
קודם כל לדעתי זה מצוין שאת משתפת אחרים בדברים שמפריעים לך ומקשים עלייך, זה מוריד כמה ק"ג של עצבות. אני מנותחת ממש חדשה (שבועיים וחצי)וגם לי יש להוריד כמות ניכרת של משקל. אני חושבת שאם עד כה הורדת 30 ק"ג זה נפלא וטוב, הרי זה עדיף מהמצב בו היית נשארת במשקלך הקודם או שמא היית עולה עוד ועוד..מה שקורה בדרך כלל אם לא נוקטים בשום צעד. אני אישית מציעה לך להסתכל על מה שבכל זאת הצלחת ולא על מה שאת תקועה כי הרי את לא מפסיקה ללחום...את דוגמה למופת!!!
למרות כל קשייך במשך כל החיים את עדיין ממשיכה לנסות ולנסות!! אנשים כמוך סופם להצליח בסופו של דבר. לפחות את מודה בקשיים, את יודעת את הבעיה שלך, את מכירה את עצמך מספיק בכדי ליגוע ולהגדיר את המקומות בהם את נופלת.אני מאמינה שעם הגישה שלך את תצליחי להגיע למטרה אותה הצבת לעצמך... תראי שתצליחי!!! לדעתי תתיעצי עם רופא בקשר לניפוח וצאי לדרך. עוד דבר חשוב, ספורט יכול לזרז את התהליך וכמה שלפעמים אין כוח לצאת...פשוט קומיייייייייייייי וצאייייייי עכשיווווווווווווווווו
מקווה שעזרתי מאמינה בך בכל ליבי
קחי
גדול גדול ושיהייה המון המון בהצלחה
 

רוייקו

New member
התוודות מעוררת הערכה.. כל הכבוד

לך על הכנות שלך, לפחות עם עצמך. חצי דרך, אומרים המטפלים, זה לדעת שיש לך בעיה ולהכיר בה אבל זה כניראה לא מספיק. בדיוק הייתה לי שיחה היום עם כירורג בתחום ניתוחי קיצור הקיבה שאמר שהוא החל לעבוד בשיתוף פעולה עם אנדוקרינולוג שבודק בצורה יסודית את אלהשלא יצליחו (לדעתו) בניתוח להגבלת קיבה. יש שיטות לבדוק את זה היום, הם טוענים, ובכך למיין את המועמדים לניתוחים ולסווג אותם לניתוח אחר אפילו, על מנת להעלות את הסיכוי של המנותחים האלה להצליח. עקרונית, הניתוח להגבלת הקיבה שעברת עם הטבעת המתכווננת מסייע, בממוצע, להוריד כ 50 אחוז מהמישקל העודף. תעשי חשבון ותגיעי, פחות או יותר, למישקל שהגעת אליו. את לא היחידה. יש רבים במצבך, מסתבר. די מתסכל, בעצם, ואני מזדהה עם התחושה הזו כי הניתוח הוא באמת האופציה האחרונה, בזמננו. אין שיטות דרסטיות יותר לעת עתה. את נוטלת תרופות כלשהן כדי לטפל באכילה הכפייתית ? שנה של טיפול פסיכולוגי לא עוזרת. אגלה לך סוד: אני עשר שנים בטיפול ולפסיכולוגית שלי אין שום עיצה למעט כל מיני טריקים דפוקים כמו לשים צמיד על היד כדי שיזכיר לי שאני צריך לשמור וכדו'.. בקיצור, הבעיה מורכבת ואולי דרוש לך טיפול תרופתי בנוסף לניתוח. הטיפול התרופתי בנושא אכילת היתר מתמקד בבלימת הדחפים, במיתון שלהם. מדובר בתרופות כגון סרוקסט, פרוזאק, פבוקסיל, שילוב של טגרטול עם פבוקסיל או פרוזאק וכדו'.. התרופות האלה הן תרופות אנטידיכאוניות/אנטי-אובססיביות מקווה שסייעתי לך במשהו
 

ש לומית

New member
כמוני כמוך.

גם אני הורדתי כמחצית מעודף המשקל שלי, ונאבקת כדי לשמור על ההשג. הפרעת האכילה אכן לא נפתרת על ידי הניתוח. ההבדל בינינו הוא בנקודת המבט: אני מאושרת על הירידה במשקל, גאה בכך שלא עליתי בחזרה, ולמרות שאני עדיין שמנה מאד מרגישה רזה - כי אני הרבה יותר רזה ממה שהייתי. ואני יודעת שאילו לא נותחתי הייתי משמינה עוד בזמן שעבר מאז. הייתי רוצה לרזות עוד - אבל אני מוכנה להסתפק במה שכבר השגתי. עוד לפני הניתוח ידעתי שירידה של 50% מהעודף נחשבת כהצלחה. מבחינתי כל מה שמעבר לזה - זה בונוס. הבעיה היא שיש תקופות שגם השמירה על ההשג כרוכה במאבק קשה מאד. אם אראה שאין לי דרך אחרת - אפנה לכוון התרופתי שהזכיר רועי. (וגם זה כנראה לא פתרון קסם...)
 
למעלה