קשר הנשמות../images/Emo42.gif../images/Emo29.gif../images/Emo42.gif
אכן, במעגל הסמסרה (מוות ולידה מחדש), הנשמות נמשכות להגיע אל נשמות שהיה להם אתן קשר בעבר. הנשמה היא ליבה הפנימי של ההוויה. זהו דפוס מסודר של אורות. (תדרים). כל נקודת אור בה, היא חוויה . על מנת להשלים את דפוסי הנשמה, שהם חוויות, יש צורך שכל נקודה בו תתמלא באור. על כן, הנשמה מתמגנטת אל תדר דומה לשלה. הדפוס שלנו הוא חלק מדפוס גדול יותר, הקרוי נשמה קבוצתית, שהיא בעצמה חלק מדפוס גדול יותר, של אחווה רוחנית, שהיא חלק מדפוס גדול יותר שהוא היקום. מהדפוס הגדול ביותר שהוא היקום,יורדות האנרגיות והולכות ונהיות צפופות יותר ויותר, עד שהן מגיעות למישור הפיזי. אנרגיית האם, (מקור כל הנשמות), היא מסיבית וצפופה. היא מכילה את כל התדרים (כל הצבעים). על כן היא לבנה. כלומר, ישנן בה כל התכונות. כל נשמה ונשמה היא תוצר מוקטן של אותה אנרגיה רחבת מודעות אותו חלק מתכונות אנוש שקבע לעצמו מסלול להיות "בחומר". כל אחד מאתנו הוא בעל שדה אנרגטי מסוים, היוצר תהודה אצל אנשים אחרים, בעלי אנרגיה מסוימת. אנחנו מסוגלים לזהות את האנרגיה של אחרים מסביבנו. התודעה האנושית בנויה באופן ביולוגי מטבעה, עם היכולת לזהות דפוסים. ביקום מתקיים חוק קוסמי של ´דומה מושך את הדומה´. הדפוס הפנימי של האדם, של חוויותיו, הוא אנרגטי. משום שהכל ביקום הוא אנרגיה. לא רק אנרגיה כחומר, אלא גם אנרגיה כמחשבה, כרגש, כחוויה. הנשמה ´נמשכת כמו במגנט ענק´ אל אותם תדרים, או אותו דפוס של אורות וצלילים, שקיים גם בה. חוויה מצייתת לחוקי האנרגיה. על כן חוויה היא חילופי אנרגיה. כי אנרגיה עוברת בשני הכיוונים. האדם הוא למעשה ערוץ תקשורת דו כווני, בו מועברת אנרגיה ממלכת החומר הצפוף ביותר, עולם המינרלים (הגבישים) אל ממלכת החומר העדין ביותר, התודעה המוחלטת,(השכינה) ובחזרה אל ממלכת המינרלים.(העולם הפיזי) בעצם אנחנו מהווים מעין שנאי אנרגטי. לביצית המופרית ברחם האנושית, ישנם אורות וצלילים, (שהם כאמור תדרים) המושכים את הנשמה אל תוך הגוף הספציפי ומשפיעים עליה. חילופי אנרגיה שהם חווייה, הם יחסים. חילופי אנרגיה אלו, יש להם איכויות שונות. באיכות מסוימת זה עשוי להקרא אטום ובאיכות אחרת, אלו הם מערכות יחסים בינאישיות (נישואין?!?)
המוות, הוא בעצם, לידה לעולם אחר. כאשר נשמה יוצאת אל העולם האחר, באות נשמות קרובות לאסוף אותה. על מנת שמישהו מוכר לה, ינחה אותה תחילה, בעולמות האחרים. זה מה שקורה בדרך כלל. כלומר, האור נמצא. מה שקורה, זה שהנשמות מתחברות אל האור. הנשמות שמתחברות אל האור, מתחברות לתדירות התנודתית של אושר אינסופי ואהבה בלתי נדלית. זהו ´גן העדן´. שהוא יותר מצב של תודעה, מאשר מקום. זהו המקום, שבו מתגשמים החלומות. שכן, התנודות של האדם החולם והחיים שאותם הוא חי, הופכים לאחד. אך ישנן הרבה נשמות תועות, שאינן רואות את האור. הן אינן שמות לב לאור ונאחזות בחומר. ההצמדות לחומר, גורמת להן סבל. שכן, מחד, הן נותרות קרוב לכדור הארץ. מה שנקרא באנגלית: "Earth bound" אולם מאידך, אין הן מסוגלות לחיות בחומר כפי שחיו קודם לכן ולהשתמש בטובין החומריים שלהן. זוהי החוויה של ה´גהינום´ האנרגיה נמצאת כל הזמן במערכות יחסים משתנות. הדפוס הפנימי של הנשמה הוא למידה מתוך התייחסותה למאורעות החיצוניים ש´קורים לה´. מאורעות אלו, נוצרים על ידי הנשמה מנת לזהות את מהמהות האמיתית שלה וללמוד מי היא ב-א-מ-ת. התייחסותנו למאורעות נקראת ´שיעורים´. במסגרת מערכות היחסים, בן הזוג של הנשמה שלנו, הוא כל אדם , היכול לעזור לנו לעבור בעשייה את השיעור שהזמנו לעצמנו מבעוד מועד, בטרם נולדנו בגוף הפיזי הנוכחי. כפי שאני חווה את בן זוגי, בן זוגי חווה אותי. העצמה של משיכתנו למערכת יחסים מסוימת, מלמדת עד כמה חוסר שלמות הדדי ישנו שם. וכמה נותר ללמוד עוד דרך מערכת היחסים הזאת. אם המשיכה היא בין גבר לאשה, זוהי מערכת יחסים רומנטית. אם זוהי משיכה בין בני אותו מין, זוהי בדרך כלל ידידות. כאשר המשיכה חזקה מספיק , נוצרת מחויבות ללמוד את השיעור ביחד. דבר הקרוי נישואין. עם ההתפתחות של בני הזוג אינה באותו קצב, הם נפרדים (גירושין) ומוצאים כל אחד בן זוג אופטימלי אחר, שיעזור להם לצמוח באופן אופטימלי, נכון לעכשיו. (לעתים הפרידה היא רגשית בלבד)
אם ´השיעור´ לא נלמד, הם ימגנטו בן זוג שייצג להם את אותם שיעורים שלא נלמדו עם בן הזוג הקודם. זהו הבסיס ל´משימה´ של הנשמות על הפלנטה הזאת. המשימה היא להגיע לשלמות עצמית, שכל הנקודות בבסיס הנשמה תהיינה מוארות. בלעדי זה, לא תיתכן שלמות של דפוס העל. של היקום. L&L TALYA
באמת שאפשר ללמוד פה המון ובעיקר עניין אותי השרשור האחרון על גלגול הנשמות. יש לי שאלה שאולי קשורה: ניסיתי כמה פעמים דמיון מודרך עם מורה מוסמכת וע"י מוזיקה .הצלחתי לראות כמה דברים ולהבין חלק מהם. שאלתי היא האם הדמיון המודרך הוא פשוטו כמשמעו-"דמיון". האם את המראות שראיתי דמיינתי או שזה באמת משהו שקרה ואני נזכרת פה כאשר המוזיקה והמורה מדריכים אותי. יש לציין שזה נעשה בקבוצה וכל אחד ראה משהו אחר.
מאיה);(זמן חלום). והעולם האמיתי, שאותו השכל מסתיר מאתנו, הוא עולם של אחדות עם המוחלט. אז בואי נשאל שוב. מהו דמיון ומהי מציאות?!?! המחזאי ברנהרד שאו אמר: "העולם הוא במה ואנחנו השחקנים". לא רבים הבינו למה התכוון. אנשים המתיחסים לחיינו הפיזיים כמו לעולם האמיתי, הם בעצם שחקנים ´שנרדמו על הבמה´ הם מזדהים כל כך עם הדמות שהם משחקים, ששכחו שהם בעצם, מגלמים דמות במחזה ושמאחרי הקלעים הם מישהו אחר לגמרי. הם המהות האמיתית. ה-א-ח-ד.
