הרקיעים
מסכת חגיגה דף י''ג: ''אמר רבי יהודה: שני רקיעין הן, שנאמר, הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים. ריש לקיש אמר שבעה ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון וערבות''. לדעת ר' עובדיה בן דוד הרי שאין בעצם מחלוקת בין רבי יהודה לבין ריש לקיש, וכלשונו: ''וכשתתבונן תמצא שאין בין רבי יהודה לבין ריש לקיש מחלוקת, אלא שרבי יהודה מנה השמים הנראים (הגשמיים) בלבד, וריש לקיש מנה השמים הנראים הגשמיים וכן מנה דברים רוחניים שהם למעלה מן השמים הגשמיים במדרגה, וקרא לכל מעלה מהם שמים''. ואכן אם נתבונן בתיאור של ריש לקיש על חמשת הרקיעים האחרונים מתוך השבעה, נראה שכולם הם באמת רקיעים רוחניים: הרקיע השלישי- שחקים, שם שוחקים מן לצדיקים. הרקיע הרביעי- זבול, עוסק בירושלים של מעלה. הרקיע החמישי- מעון, שם כתות של מלאכים. הרקיע הששי- מכון, אוצרות השפע. הרקיע השביעי- ערבות, שהוא רוכב על כולם. וכך נשארו הרקיע הראשון, וילון שאינו ממלא שום תפקיד (במובן של שאר ששת הרקיעים, אבל יש לו כן תפקיד) והרקיע השני. אבל ברקיע השני הזה, כפי שמתואר בגמרא שם, ישנם החמה והלבנה וכל צבא השמים כולם. כלומר כל מה שאנו רואים בעיננו בשמי הלילה נמצא בסך הכל ברקיע השני בלבד, וכל חמשת הרקיעים מן השלישי ומעלה עד השביעי הם כולם רקיעים רוחניים.