שאלה

שרית H

New member
../images/Emo35.gifשאלה../images/Emo35.gif

מאז שהתוודעתי לעבודה בפעם הראשונה ופגשתי את המשפט 'אנשים הם השתקפות שלנו' עלו לי סימני שאלה. ניכר בי כל הזמן הספק אם זה נכון. האם יש משהו בעבר השני? מה הוא? אנשים שונים מביאים אנרגיות שונות ומזמינים מחשבות שונות בראשי, מה זה אומר? איך אני יודעת שמה שאני רואה הוא נכון? האם אני יודעת שמה שאני רואה הוא נכון כשאני לא סובלת? ואולי השאלה הזו שייכת לרוצה להיות צודקת ולא חופשיה. היה קול שאמר, מה פתאום האחר הוא השתקפות שלי, הוא באמת ככה. אני לא מדמיינת. אם אני לא יודעת מה האחר אני חוטאת לקול הפנימי. איך אדע מה האמת. האם יש משהו שם בעבר השני? מה זה המשהו שאני רואה. אז נכון, הבנתי שאני 'אמורה' להיות בעסק שלי ולא בעסק האחר. ועדיין, לא יכולתי להרפות מהעניין. משהו התנגד בתוכי. החקירות הובילו אותי כל פעם מחדש להיות בעסק שלי מבלי להתכוון לכך. ראיתי איך עם כל חקירה מה שחשבתי שאני רואה לא היה. לפני חקירה אני מוצאת את עצמי במציאות אחת, ואחרי חקירה אני במציאות אחרת. שום דבר לא השתנה ואני נעה בין מציאויות שונות. ועדיין, משהו שם התנגד לעניין שאנשים הם השתקפות שלי. לפני שבוע שלחתי לקייטי שאלה על כך. היא ענתה מה שענתה. עדיין נשארתי עם השאלה. לא הצלחתי להבין. ואז דיברתי עם חברה על העניין. אמרתי לה שחשוב לי לדעת מה יש בצד האחר, מה השני חושב. למשל אם אני רוצה להיות ליד האחר והוא לא רוצה אני צריכה לדעת את זה. והיא ענתה מה זה משנה? מה זה משנה אם אני יודעת שהוא רוצה להיות לידי או לא. ואז נפל האסימון. והבנתי יותר את התשובה של קייטי. זה ממש לא משנה. ופתאום הבנתי שאם מישהו רוצה להיות לידי זה טוב. אם הוא לא רוצה להיות לידי זה גם טוב. מה זה באמת משנה? זה לא אומר עליי כלום ולא אומר עליו כלום. הכל בסדר. אני לא צריכה לדעת עד לרגע שאני אדע. שמתי לב גם לכך שאנשים לא מזמנים מחשבות שונות בראשי. ראשית אלו המחשבות שלי. ושנית, המחשבות חוזרות על עצמם. אני יכולה לראות כמה זה נכון שאנשים הם ההשתקפות שלי. אני כועסת על בן אדם. כותבת עליו דף שיפוט. חוקרת. ואני מלאת אהבה כלפי הבן אדם הזה. אני רואה איך מה שחשבתי עליו קיים בי. אני לומדת כמה אני עוורת. הכל נסוב עליי. ואני רואה איך לחיות בעסק שלי ורק בשלי 'מעביר' אותי לעולם ולמציאות אחרת. כמו קסם. מציאות נפלאה שאין בה פחד, רק אהבה עצומה והמון שלווה. כך שמה האחר חושב, מאמין, צריך לא חשוב לי כבר. חשוב מה אני חושבת, אומרת, צריכה...!! ואני גם מגלה שהאחר הרבה יותר נפלא ממה שחשבתי או שהמיינד שלי היה יכול לקלוט. יש לי מיליוני חקירות לעשות ודרך ארוכה, ואני הרבה בעסק של האחר, ויחד עם זאת אני כבר מאמינה יותר שמה שאני רואה זה סיפור ולא אמת. אני מגיעה לחקירה עם הנחת יסוד אחרת. אני מבינה שמה שאני רואה הוא סיפור, אני מבינה שאני רואה את מה שאני רואה באופן זמני, ומה שמשתקף לי כרגע יכול להשתנות בחקירה הבאה או כשאני מבררת עם האדם את הסיפור יש שלי נכון, ואז זה שוב יכול להשתנות. הכל ארעי ומשתנה בכל רגע. אני נסמכת על המיינד שלי והוא מתעתע בי, כך שהכל נזיל ומשתנה מרגע לרגע בהתאם לשגיונותיו של המיינד שלי. ושאלותיי הן: איך אתם רואים, חווים או מבינים את העניין? האם אני לא רואה משהו שאולי מישהו מכם רואה לגבי 'אנשים הם השתקפות שלי'? האם מישהו יכול להאיר לי את העניין מזוית נוספת? האם אתם מזהים משפטים שאני יכולה לקחת לחקירה? מישהי אמרה לי שאני past my evolution עם כל התובנה הזו. זה לא מרגיש לי כך אבל אולי... אני אשמח לשמוע. תודה
 

שרית H

New member
עוד אסימון נפל

במהלך כתיבת ההודעה. נדמה לי שאני יכולה להבין את המשפט 'אנשים הם השתקפות שלי' מתוך החוויה. מעוד חקירה ועוד חקירה. זה לא משהו שהמיינד שלי יכול לתפוס כך בבת אחת. במהלך חקירה אני פשוט מגלה את זה. אני לא יכולה להבין את המשפט הזה דרך דיון תאורטי. בזמן דיון תאורטי המיינד שלי תקוע ולא זז. הוא רואה עוד מאותו דבר. אין גילוי. אני יכולה להרגיש את זה דרך חוויה. דרך החקירה המיינד שלי נפתח ועוד זוית נפתחת. ואז אני מתסכלת לאחר ומגלה, ואוו, זה היה רק הסיפור שלי. ובעצם, אני מתהלכת בעולם בלי לדעת. אני בקושי יודעת מי אני. ועד לרגע שאני מגדירה אז גם אין אני. וכל שכן, שאני לא יודעת מה הם אנשים אחרים. והאמת, שאני גם לא רוצה לדעת יותר, סה לא חשוב.... שאין פחד זה לא חשוב. זה פשוט אינדיפרנטי, זה לא משנה ולא משפיע על ההתנהלות שלי. אני רוצה לחיות עם אינטרגיטי ועם האמת שלי. (אם מישהו לא אוהב אותי, אני עדיין יכולה לאהוב אותו. מה זה משנה אם הוא אוהב אותי או לא. רק כשיש בי פחד זה מתחיל לשנות).
 

הצופה.

New member
התשובה מאוד קרובה יחד עם זאת מאוד רחוקה

וחמקמקה....אנסה בשני אופנים 1. קרישנמורטי אמר פעם שכאשר אתה נמצא בתוך קבוצת אנשים היחיד שלא נמצא שם (לא נקלט בחושים) הוא אתה . ולכן אתה נמצא שם רק מנטאלית ומקבל אישור על היותך דרכם לדוגמא: אם הם מביטים בך בתדהמה אתה תחשוש שמשהוא אצלך לא בסדר (כי אינך יכול לראות את עצמך) אם הם יתלחששו תחשוש שוב שמשהוא לא בסדר ...אלו דוגמאות מוגזמות בהן אני בודק את עצמי דרך עינהם של האחרים כלומר הם המראה שלי כי אני חייב לבדוק את היותי כל רגע ורגע (תבדקי את זה ברמות הרבה יותר עדינות) 2. הדרך השניה היא הבנה שכל דבר שמתרחש בעולם אני חש מרגיש וחושב אותו במרחב "הפיסי" בו אני נמצא לדוגמא אם את אוקיאנוס של תחושות רגשות ומחשבות אז כל תחושה או רגש יופיעו במרחב שלך ולא במקום אחר לצורך העיניין מרחב = גופך ועוד מרחב של כ מטר בו את חשה את העולם החיצון אם אני גורם לך לכעוס את מרגישה את הכעס בך אהבה את מרגישה בך אם את מחזיקה כוס רותחת את חשה רותח באצבעות ולא את הכוס. אם את טועמת לימון אז חמוץ לך בלשון ואז את חשה את הלשון...כלומר כל אירוע חיצוני גורם לנו לחוש את עצמינו אם הדבר הזה לא היה קיים בנו (בזיכרון שלנו החושי ריגשי או שיכלי ) לא היינו נמצאים באיזה סוג של מערכת יחסים אנרגטית חושית עם "החוץ" כל דבר שאת נתקלת בו את נתקלת בעצמך פוגשת את עצמך כי זה המרחב שבו את חייה והוא את עצמך אם לא היה לך היכולת לחוש חמוץ בלשונך לא היה קיים חמוץ מבחינתך 3. בשאלה השלישית של קייטי . איך את/ה מגיב/ה כשאת/ה מאמינ/ה למחשבה זו? מה קורה לך? מה קורה בך? השאלה הזו מצביעה על המרחב בו מתרחש הכל... ללא המרחב הזה והתחושות והרגשות שעולים בו לא הייתה מחשבה שמציקה כי ההצקה היא תחושה או רגש פנימי שבו אנו חשים חלק בנו שהוא עצמינו בלי שאלה שלוש לא הייתה מתרחשת חקירה כי הדבר לא היה משקף את עצמינו הוא לא היה קיים עבורינו. שאתה מקשיבה למוסיקה את חשה את עור התוף שלך שאת מלטפת בעדינות מישהו את חשה את הליטוף באצבעותייך שאת טועמת את חשה את לשונך שאת מריחה את חשה את אפך שאת מסתכלת את רואה את עינייך שאת אוהבת את חשה את ליבך שאת כועסת את חשה מערבולת בביטנך שאת מקנאה את סובלת בתוכך כך אפשר להמשיך עד אין סופ ושאת רואה מישהו שהוא מרגיש אותך (כמוני) את הרוגז את חשה בתוכך כלומר את חשה את עצמך באותו הרגע ואז הוא משקף לך את הקיום שלך.... את הדבר הזה אנו נוטים לשכוח וכאשר אנו נתקלים במכשולים בחיינו אנו לא מבינים שאנו נתקלים בעצמינו או בתחושה שאין לנו אומץ להתמודד איתה כלומר אין לנו אומץ להתמודד עם עצמנו וכאשר נתבונן ונחקור ונתייחס לשאלה שלוש בחקירה של קייטי כשאלת מפתח נגלה שלמדנו להכיר עוד חלק "בעצמי" שלנו שקראנו לו סבל מחוסר הבנה זיכרי "לא נעים הוא לא בהכרח לא טוב) וזה נקרא להתמיר את הסבל לעצמי כי כל מה שסבל זה רק תחושה שלא נחקרה במרחב שבו אני קיים וברגע שלמדתי להכיר אותו התמרתי את הסבל להיות חלק מימני ולא אפגוש בו יותר בורסיה הזו לעולם החקירה האמיתית היא לא רק של מחשבות אלא של תחושות ורגשות שכחבילה אחת אני יכול להגדירם כעצמי כתבתי לך תגובה אניקורא אותה אני חש אם היא אמיתית הסינכרון הזה המערכת יחסים של הנכתב עם המרחב שלי מאשר את קיומי ואת היא נקודה קטנה ואהובה בליבי כן את גורמת לי לחוש את ליבי ואת עצמי ואני מודה לך על זה
ואפילו את לא צריכה להתאמץ בשביל זה וגם אם תכעיסי אותי זאת תהיה הזדמנות לחוש את עצמי גם אם בצורה שלילית עדיין זה יאשר את קיומי מין משהוא בי דורש באופן קבוע תשומת לב שלי על עצמי בלי זה כנראה שאינני קיים ולכן אני גלימפסכוהוליק כרוני... יום נפלא
 

שרית H

New member
תודה../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

תודה על התשובה הארוכה והמושקעת. בהחלט עזרת לי לראות את העניין מזוית נוספת. בהקשר ל-1. - אם אני לא טועה קרישנמורטי נתן בהקשר הזה דוגמא שאנחנו כמו הלשון שטועמת דברים אחרים אבל לא את עצמה. כמו העין שבאמצעותה אנחנו רואים, אבל העין לא רואה את עצמה. האם הוא דיבר בעיקר על מודעות וערות לעניין או על משהו מעבר? 2. לגבי התמרת הסבל - האם תוכל להרחיב על כך יותר? אני אשמח גם להיות מופנה לחומר בנושא. ואיך זה מתקשר למה שלא נעים הוא לא בהכרח טוב? האם אתה מתכוון לכך שברגע שאתה מבין שאתה מקור הסבל, שהסבל נובע ממך אז גם הכוח הוא בך?
 

הצופה.

New member
אנסה שוב

לגבי 1. כדי שהעין תוכל לראות והאוזן לשמוע עלייך להיות במצב של ערות ולא של שינה כלומר הכרה פעילה ונגישות לזיכרון כאשר את טועמת משהו אם אין את התחושה השו בזיכרון את פשוט לא חשה את הטעם כלומר את מעירה את הטעם שקיים בזיכרון שלך ושוב את מתעסקת עם עצמך והפעם עם הזיכרון שהוא בילתי נפרד מעצמך סבל זו תחושה שמופיעה כגל באוקיאנוס התחושות שלך פעם זה מופיע כסבל ופעם כהנאה כל פעם בדרגה אחרת אבל זה מופיעה במרחב שלך סבל זו תחושה שישי בך משהו שאומר אני לא אמורה לחוש ככה או להרגיש ככה האם זו אמת? האם אתה יכולה לדעת בוודאות איך את אמורה לחוש? איפה את חשה את הסבל הזה האם במרחב שלך או במקום אחר האם את מבינה שהמרחב שבו מופיעה הסבל זה את בעצמך, ולא שום דבר אחר? כאשר את מתבוננת בסבל או בתחושה שלך (לא נעימה ככה שתהיה) ואת חוקרת ומגלה שאת אינך יכולה להסביר מה לא בסדר בתחושה הזו (הלא נעימה) ואת מכירה פןם נוסף בעצמך ששיימת אותו כסבל ואת מבינה כרגע שהוא לא יותר מענן אז עברת שלב נוסף בדרך להכרת עצמך ומה שלא נעים פתאום את מגלה שהוא טוב כי הוא את עצמך.... קחי כל דבר בחייך שמפחיד אותך ותשאלי את עצמך האם את מפחדת מהדבר עצמו או מהתחושה "הנוראית" שתבוא בעיקבות כך? (תחושה=מרחב פנימי) כל מה שאני כותב פה הוא יחסית ברור אך חמקמק וגם אני צריך להסכיר לעצמי איזה 9000000000 פעם ביום את זה ספרות בנושא זה החיפוש אחר המופלא של אוספינסקי (צריך לקרוא בסבלנות כדי לדלות פרטים אלו) וכן מומלץ לקרוא את הספר זכירה עצמית של רוברט ברטון עוד ספר זה לגעת במהות של קרישנמורטי וסיפורי בעל זבוב לנכדו- גורדייף האמת שקראתי את הספרים הללו לא הבנתי מייד את מה שאני כותב במהלך הזמן משהו קרה תהליך העיכול של חומר זה הוא שיכלי בעיקר אלא נמצא ברמה אחרת והוא קורה לבד לא משהו שאני עושה או יכול לקחת עליו קרדיט בכל מקרהעכשיו את יודעת את מה שצריך לדעת וכל השאר ייקרה מעצמו כדי לקדם נושא זה קצת יותר בקלות נסי לחקור תחושת ורגשות ולא רק מחשבות זה יבהיר לך יותר על המיקום שלך של העצמי שלך בהצלחה
 
התבוננות למול פרשנות / השלכה../images/Emo140.gif

הי שרית אהבתי את התכתובת שכבר נכתבה בינך לבין הצופה אוהבת שם את ההכרה שדרך האחר אנו מספרים לנו את הסיפור שלנו על עצמנו. מאוד מדוייק לי
לשניכם
ארשום להלן את מה שעזר לי לראות את ההבדל בין התבוננות ( "דור ראשון" במילים של קייטי) / הבחנה observation לבין השלכה/ פרשנות /סיפור וכו' ("דור שני, שלישי "וכו')
(אני מבהירה למי שלא מכיר את הטרמינולוגיה של קייטי : במילים של קייטי- "דור ראשון" משמעו כשאנו פוגשים את החוץ במילה אחת: "עץ", "שולחן" ,"בחורה", "ילד", "ילדה" "דור שני" הוא כבר הפרשנות /הסיפור שמתחיל לאחר שראינו את ה"עץ" למשל עץ "יפה" זה כבר תחילתו של סיפור (דור שני והלאה)
אני הולכת ברחוב אני רואה "בחורה" סוף סיפור. (דור ראשון) עד כה בעבורי זו הבחנה observation אני רואה "בחורה" אין סיפור אין פרשנות אין השלכה גם אני בחורה זו מציאות אם אראה בחור - זו המציאות אני רואה בחור אך אני בחורה עדיין זה לא משליך עליי דבר אני עדיין ב"דור ראשון"
לעומת אני הולכת ברחוב אני רואה "בחורה" ומכאן ממשיך סיפור שגדל מדור ראשון לדור שני / שלישי וכו' למשל - הבחורה(דור ראשון) בלונדינית (דור שני) וזה אומר ש....(דור שלישי) אני חושבת על בחורות בלונדיניות ש... אם רק הייתי בלונדינית אז... וכו' לא משנה אם הסיפור חיובי או לא הסיפור הזה מספר לי את עצמי ומערכת האמונות והמחשבות שלי
כך שבדור ראשון - "בחורה" יש הבחנה observation אין סיפור / השלכה /פרשנות "בלונדינית" התחיל "דור שני" תחילתו של סיפור וזה אומר ש... כבר יש סיפור שלם שהינו השלכה של העצמי דרך העולם הפנימי שלי, על העולם החיצוני או בהיפוך דרך השתקפות העולם החיצוני אני פוגשת את הסיפור הפנימי
וזה נכון לגבי כל דבר שאנו רואים חושבים מרגישים וכו' מחשבות (מדור שני והלאה) באות מי אני כשאני מאמינה למחשבה - סיפור, משמע יש בי חלק שעוד בדיאלוג עם מה שאני רואה (אם זה מלחיץ, אקח את זה ל'עבודה' אם לא, אז זה הסיפור שלי וזהו.) מי אני כשאני לא מאמינה לפרשנות- חיים ללא הסיפור
טל
 

צוקית78

New member
שאלה קטנה

למה בלונדינית זה דור שני ולא ראשון? זה תיאור עובדתי (צבע), לא?
 
התשובה נמצאת בשאלה שלך ../images/Emo13.gif

כי "בלונדינית" זה תיאור תיאור זה פרשנות = סיפור וקצת ל"סבך" את התשובה :) גם דור ראשון זה סיפור "בחורה" כי ככה לימדו אותנו לתת שמות / הגדרות להגדיר דברים / אנשים / מציאות וכו' וזה מחזיר אותי לשאלה של קייטי "מי נהייה בלי הסיפור שלנו?" שבעבורי זה - מי אהיה בלי להגדיר / לפרש/ לתייג וכו' דברים / חווית / תחושות / מציאות מי אני כשאין את כל ההגדרות שמגדירות / מספרות עד כדי שלעיתים מפרידות בינינו.
טל
 

צוקית78

New member
אז אם הבנתי נכון

כשמדברים אלינו ומשתמשים ב"תיאורים" שהם למעשה לא ניטרלים, עלינו לנסות "להפשיט" את המשמעות או הנטייה שיש למילת התיאור כדי לנסות לראות את התמונה ה"אמיתית", בלי הסיפור? למשל "בחורה בלונדינית עברה ברחוב" - הנטייה תהיה לדמיין שהיא מושכת מבטים מבחורים, אז לנסות לדמיין "עלמה" "בהירת שיער" לאו דווקא רזה ומושכת, משהו כזה?
 
לא בטוחה שהבנתי את השאלה שלך

תוכלי בבקשה לרשום לי שוב? תודה
טל
נ.ב ואם הבנתי אז תשובתי היא: בלי סיפור זה מה שזה והכל טוב
 

צוקית78

New member
אם זה עוזר, יכולה לתת לך דוגמא

לפני כמה ימים בעלי יצא להקפיץ משהו למישהי. ביקשתי שלא יתעכב (כשהוא מרדים את הילדה אין בעיה שתירדם לבד, כשזו אני היא דורשת שאהיה איתה עד שתירדם). הוא התעכב, ובינתיים החשכתי את הבית כדי ליצור אוירת שינה והייתי עם הקטנה במיטה שלה. בשלב מסוים שמעתי רעשים בתוך הבית, הנחתי שזה החתול למרות שזה ממש לא רעשים מחתול. לרגע עברה בי מחשבה שזה בעלי והוא בבית ולא מודיע לי שהגיע כדי "להתחמק" מלהרדים את הקטנה כי יש לו דברים לעשות במחשב (לימודים), כי זה ממש נשמע כמו נוכחות של מישהו בבית. נרדמתי והתעוררתי, יצאתי מהמיטה שלה ובאתי להיכנס לחדר שלנו, גיליתי שבעלי אכן במחשב. הבנתי שצדקתי במחשבותי וקצת כעסתי שהוא לא בא "לשחרר" אותי כדי שאוכל ללכת לישון, והתחמק לו למחשב. למחרת שאלתי על זה, ומה מסתבר? הוא חזר הביתה, ראה חושך ושקט, הבין שכולם ישנים (לא חשב שאני ישנה במיטה עם הקטנה) ולכן היה בשקט כדי לא להעיר. הוא גם אמר שאם היה יודע שאני שם ברור שהיה מגיע. התגובה התמימה שלו (כולל העובדה שהוא אדם מאוד תמים ואני קצת יותר תחמנית) הראתה לי שבעצם החשדות שלי לא קשורות לבעלי אלא אלי, ובאופן לא מפתיע זה דווקא די מתאים לי לעשות משהו כזה.
 

שרית H

New member
תודה לכולכם על התשובות../images/Emo39.gif

נדמה לי שבשבועיים האחרונים ממש חוויתי איך האחר הוא השתקפות שלי. זה עכשיו נראה פחות כמו משפט שאני מנסה להבין ולרדת לעומקו, אלא יותר תובנה שמבוססת על החוויות שלי. כל פעם שהיה לי ספק שהאחר הוא השתקפות שלי, בדקתי מה אני מבקשת מהאדם שממולי. איך אני רוצה שהוא יתנהג אליי. כשבדקתי איפה אני יכולה לתת לו את זה - להתנהג אליו כמו שאני רוצה שהוא יתנהג אלי, גיליתי שוב ושוב שאני התייחסתי אליו באופן בו לא רציתי שהוא יתייחס אליי. זה היה מדהים לראות זאת כל פעם מחדש. כך שראיתי שוב ושוב איך אני שופטת את האחר על מה שאני בעצם עושה לו. איך הוא בעצם ההשתקפות שלי. ומצאתי שהחוויה "שהאחר הוא השתקפות שלי" מביאה לי המון שקט ושלוה. בכל מקום שאני שופטת את האחר (קרוב או רחוק), אני מנסה ללכת אלי פנימה, ולבדוק איך אני עושה לאחר את זה. איפה אני יכולה להיות מה שאני מבקשת ממנו. אני כיום לא מוצאת דרך יותר טובה להביא לי שקט, שלווה וחופש, מאשר להיות מה שאני מבקשת מהאחר. ואז גם ההשתקפות שאני רואה באחר משתנה. בכל פעם שעולה כאב, שיפוט - זה זמני. זה ימשך עד לרגע בו אני אחזור אליי פנימה. תודה לכם
 
למעלה