../images/Emo32.gif"שושה"/ תיאטרון גשר
חודשיים לאחר שקראתי את הספר מאת יצחק בשביס-זינגר, זכיתי אמש לצפות בהצגה "שושה" המועלית ע"י תיאטרון גשר, בבימויו של יבגני אריה. לא במקרה בחרתי להשתמש במונח "זכיתי". למרות שגם אנוכי וגם בן-זוגי נמנים עם קהל חובבי התיאטרון המושבעים, לא בכל יום ניתנת לנו ההזדמנות לצפות בהפקה תיאטרלית ברמה ובאיכות של "שושה". התחושה שליוותה אותנו, בתום ההצגה, הייתה בהחלט תחושה שאכן זכינו לראות תיאטרון מסוג אחר. וזה מתחיל בדברים הבסיסיים ביותר וזה מסתיים במשחקם של השחקנים. זה מתחיל בעיצוב במה מן המקוריים והמרהיבים ביותר שראיתי, לו הוא אחראי יבגני אריה. עיצוב במה שפשוט מהווה מסע בזמן הנוטל אותך , בעודך יושב במושבך, אל ורשה של שנת 1939. ניכר היטב שב"גשר" חושבים על כל פרט ופרט בהפקה. הרבה מלאכת מחשבת מושקעת בבחירת פרטי התפאורה, עיצוב התלבושות, עיצוב התאורה ועיצוב הקול. דוגמה קטנה להמחשה: כאשר קולו של אדולף היטלר המשלהב את ההמונים באחד מנאומיו , בוקע ממקלט הרדיו שעל הבמה, רחש של אי נוחות עובר בין הקהל, מפר את הדממה שהשתררה באולם. שילוב מוצלח בין כל האלמנטים המרכיבים את יסודותיה של עבודה תיאטרלית טובה מבטיח יצירת אווירה אוטנטית, המשקפת בנאמנות מרבית את היצירה הספרותית עליה מבוססת ההפקה. כאמור, הנקודה המרכזית בהצגה היא משחקם של השחקנים. ליהוק מוקפד ונבון מעניק להצגה את האיכות הבלתי ניתנת להשוואה שלה. ראויה לציון היא נוכחותה של איבגניה דודינה הנפלאה , המעניקה לדמותה של בטי עוצמות אומנותיות שרבות כמותן לא פגשתי בתיאטרון עד כה. אלון פרידמן בתפקיד אהרן גריידניגר, שיר גדני בתפקיד "שושה" ואפרת ב-צור המוכרת לנו מסדרת "הבורגנים" בתפקיד דורה, מעניקים אף הם רגעים בלתי נשכחים של כשרון ומיומנות להצגה. מאחר ואין לי שום בקיאות בכתיבת ביקורות תיאטרון , אסיים במשפט אחד, המסכם את תחושותיי: לכו לראות את "שושה". העניקו לכם את השעתיים האלו של חסד והתרוממות רוח. לא תצטערו.
חודשיים לאחר שקראתי את הספר מאת יצחק בשביס-זינגר, זכיתי אמש לצפות בהצגה "שושה" המועלית ע"י תיאטרון גשר, בבימויו של יבגני אריה. לא במקרה בחרתי להשתמש במונח "זכיתי". למרות שגם אנוכי וגם בן-זוגי נמנים עם קהל חובבי התיאטרון המושבעים, לא בכל יום ניתנת לנו ההזדמנות לצפות בהפקה תיאטרלית ברמה ובאיכות של "שושה". התחושה שליוותה אותנו, בתום ההצגה, הייתה בהחלט תחושה שאכן זכינו לראות תיאטרון מסוג אחר. וזה מתחיל בדברים הבסיסיים ביותר וזה מסתיים במשחקם של השחקנים. זה מתחיל בעיצוב במה מן המקוריים והמרהיבים ביותר שראיתי, לו הוא אחראי יבגני אריה. עיצוב במה שפשוט מהווה מסע בזמן הנוטל אותך , בעודך יושב במושבך, אל ורשה של שנת 1939. ניכר היטב שב"גשר" חושבים על כל פרט ופרט בהפקה. הרבה מלאכת מחשבת מושקעת בבחירת פרטי התפאורה, עיצוב התלבושות, עיצוב התאורה ועיצוב הקול. דוגמה קטנה להמחשה: כאשר קולו של אדולף היטלר המשלהב את ההמונים באחד מנאומיו , בוקע ממקלט הרדיו שעל הבמה, רחש של אי נוחות עובר בין הקהל, מפר את הדממה שהשתררה באולם. שילוב מוצלח בין כל האלמנטים המרכיבים את יסודותיה של עבודה תיאטרלית טובה מבטיח יצירת אווירה אוטנטית, המשקפת בנאמנות מרבית את היצירה הספרותית עליה מבוססת ההפקה. כאמור, הנקודה המרכזית בהצגה היא משחקם של השחקנים. ליהוק מוקפד ונבון מעניק להצגה את האיכות הבלתי ניתנת להשוואה שלה. ראויה לציון היא נוכחותה של איבגניה דודינה הנפלאה , המעניקה לדמותה של בטי עוצמות אומנותיות שרבות כמותן לא פגשתי בתיאטרון עד כה. אלון פרידמן בתפקיד אהרן גריידניגר, שיר גדני בתפקיד "שושה" ואפרת ב-צור המוכרת לנו מסדרת "הבורגנים" בתפקיד דורה, מעניקים אף הם רגעים בלתי נשכחים של כשרון ומיומנות להצגה. מאחר ואין לי שום בקיאות בכתיבת ביקורות תיאטרון , אסיים במשפט אחד, המסכם את תחושותיי: לכו לראות את "שושה". העניקו לכם את השעתיים האלו של חסד והתרוממות רוח. לא תצטערו.
