skaatushonet
New member
../images/Emo32.gifפרק 19!!!
אני ממש מצטערת שלוקח לי שנים לפרסם
ממש סליחה!!! בפרק הקודם: הטלפון צלצל,זה היה רן. "הלו?" עניתי "ליאל?זאת אנה.רציתי להגיד לך,שאולי בגלל התאונה את לא זוכרת טוב,אבל רן חבר שלי,אז אני מבקשת ממך להתרחק ממנו.. אני אוהבת אותו והכי חשוב-הוא אוהב אותי.בסוף נתחתן,אני אומרת לך,אנחנו זוג מושלם,אז תתרחקי ממנו,הבנת? אהה,ותרגישי טוב" פרק 19: התקשרתי לרן,הייתי חייבת. "רן,מה זה היה צריך להיות?" הוא היה המום. "מה?מה קרה?" סיפרתי לו על השיחה של אנה. "מה? אני לא מאמין,היא באמת התקשרה אלייך?" "כן..כדאי שתחנך אותה קצת,את חברה שלך..זה לא עושה לי טוב כל השיחות האלה..גם ככה אני לא מרגישה משהו" אמרתי בעצבים. "כן אני מבין באמת.אני,אני מצטער..אני אדבר איתה..באמת אני בטוח שהיא לא התכוונה.." "מה זאת אומרת אני בטוח שהיא לא התכוונה?!" התפרצתי עליו. "אתה לא מבין?אתה לא רואה מה קורה פה? היא חולה לך על התחת והיא מפחדת שאתה תבוא אליי! היא רואה את מה שיש בנינו רן.." אמרתי בכאב. "כולם רואים את זה.." הדמעות החלו לזלוג שוב. "רק אתה לא רואה" לחשתי. למחרת,מצאתי את עצמי בחדרי עם אנה ורן,הם באו לבקר. "אנה רצתה להגיד לך משהו" אמר רן. יכלתי להבחין בעצבנות שלו. "אממ כן,אני...אני ממש מצטערת" היא אמרה. "אני לא התכוונתי...לא התכוונתי באמת.אני יודעת,לפעמים כואב לשמוע את האמת ככה בפרצוף" "אנה!!!!!" רן צעק עליה "מה?! אני אומרת מה שאני חושבת,מצטערת" היא אמרה. "אני לא מאמין עלייך" הוא הסתכל עליה,מאוכזב. "אני לא מאמין,תראי איך את מתנהגת...תראי מה את עושה,מה את אומרת...את כל כך השתנת בזמן האחרון..מה נהיה איתך?" רן היה עצוב. "רן,אני מצטערת..אני מקבלת את ההתנצלות שלה..אולי כדאי שתדברו על זה בזמן אחר?" אמרתי. "כן,את צודקת..בכל אופן אני מצטער,אני חושב שנלך עכשיו" "זה בסדר,אני מבינה באמת...דבר איתי בפעם אחרת" אמרתי. אנה פשוט יצאה מהחדר,בלי להגיד כלום. רן בא ונשק לי על הלחי "להתראות". באותו יום פגשתי הרבה אנשים. המון חברים מהכיתה באו לבקר..לשאול מה שלומי. גם הראל בא. "היי ליאל" הוא הגיע עם שוקולדים. "היי!הראל,מה אתה עושה פה?" "אממ סתם באתי לבקר אותך...חנה ספרה לי שאת לא מרגישה טוב וזה..." "אהה תודה,זה נחמד מצדך" שתיקה. מקסים כמה שזה מביך. "אההה.אז מה? מה חדש?" שאלתי..מנסה לצנן קצת את האווירה. "אהה כלום..ליאל תקשיבי הרבה זמן רציתי לראות אותך ולא ממש יצא ו.." "כן,מצטערת.." אמרתי "אין לי כ"כ זמן...אני קצת עסוקה אני מצטערת" האמת,שבכלל לא הצטערתי. "ו..רציתי להגיד לך משהו..אבל בגלל שלא יצא לי לראות אותך אז לא יכלתי להגיד לך,את הדבר הזה שרציתי להגיד לך מההתחלה..." "אהה הראל" עצרתי אותו. "מה?" הוא אמר,נשם עמוק. "אתה מגמגם" חייכתי. "אהה,סליחה" אמר,מבוייש. "בכל אופן,מה רצית להגיד?!" "שאני אוהב אותך" [טוב שזה לא היה צפוי!חחח]
אני ממש מצטערת שלוקח לי שנים לפרסם
ממש סליחה!!! בפרק הקודם: הטלפון צלצל,זה היה רן. "הלו?" עניתי "ליאל?זאת אנה.רציתי להגיד לך,שאולי בגלל התאונה את לא זוכרת טוב,אבל רן חבר שלי,אז אני מבקשת ממך להתרחק ממנו.. אני אוהבת אותו והכי חשוב-הוא אוהב אותי.בסוף נתחתן,אני אומרת לך,אנחנו זוג מושלם,אז תתרחקי ממנו,הבנת? אהה,ותרגישי טוב" פרק 19: התקשרתי לרן,הייתי חייבת. "רן,מה זה היה צריך להיות?" הוא היה המום. "מה?מה קרה?" סיפרתי לו על השיחה של אנה. "מה? אני לא מאמין,היא באמת התקשרה אלייך?" "כן..כדאי שתחנך אותה קצת,את חברה שלך..זה לא עושה לי טוב כל השיחות האלה..גם ככה אני לא מרגישה משהו" אמרתי בעצבים. "כן אני מבין באמת.אני,אני מצטער..אני אדבר איתה..באמת אני בטוח שהיא לא התכוונה.." "מה זאת אומרת אני בטוח שהיא לא התכוונה?!" התפרצתי עליו. "אתה לא מבין?אתה לא רואה מה קורה פה? היא חולה לך על התחת והיא מפחדת שאתה תבוא אליי! היא רואה את מה שיש בנינו רן.." אמרתי בכאב. "כולם רואים את זה.." הדמעות החלו לזלוג שוב. "רק אתה לא רואה" לחשתי. למחרת,מצאתי את עצמי בחדרי עם אנה ורן,הם באו לבקר. "אנה רצתה להגיד לך משהו" אמר רן. יכלתי להבחין בעצבנות שלו. "אממ כן,אני...אני ממש מצטערת" היא אמרה. "אני לא התכוונתי...לא התכוונתי באמת.אני יודעת,לפעמים כואב לשמוע את האמת ככה בפרצוף" "אנה!!!!!" רן צעק עליה "מה?! אני אומרת מה שאני חושבת,מצטערת" היא אמרה. "אני לא מאמין עלייך" הוא הסתכל עליה,מאוכזב. "אני לא מאמין,תראי איך את מתנהגת...תראי מה את עושה,מה את אומרת...את כל כך השתנת בזמן האחרון..מה נהיה איתך?" רן היה עצוב. "רן,אני מצטערת..אני מקבלת את ההתנצלות שלה..אולי כדאי שתדברו על זה בזמן אחר?" אמרתי. "כן,את צודקת..בכל אופן אני מצטער,אני חושב שנלך עכשיו" "זה בסדר,אני מבינה באמת...דבר איתי בפעם אחרת" אמרתי. אנה פשוט יצאה מהחדר,בלי להגיד כלום. רן בא ונשק לי על הלחי "להתראות". באותו יום פגשתי הרבה אנשים. המון חברים מהכיתה באו לבקר..לשאול מה שלומי. גם הראל בא. "היי ליאל" הוא הגיע עם שוקולדים. "היי!הראל,מה אתה עושה פה?" "אממ סתם באתי לבקר אותך...חנה ספרה לי שאת לא מרגישה טוב וזה..." "אהה תודה,זה נחמד מצדך" שתיקה. מקסים כמה שזה מביך. "אההה.אז מה? מה חדש?" שאלתי..מנסה לצנן קצת את האווירה. "אהה כלום..ליאל תקשיבי הרבה זמן רציתי לראות אותך ולא ממש יצא ו.." "כן,מצטערת.." אמרתי "אין לי כ"כ זמן...אני קצת עסוקה אני מצטערת" האמת,שבכלל לא הצטערתי. "ו..רציתי להגיד לך משהו..אבל בגלל שלא יצא לי לראות אותך אז לא יכלתי להגיד לך,את הדבר הזה שרציתי להגיד לך מההתחלה..." "אהה הראל" עצרתי אותו. "מה?" הוא אמר,נשם עמוק. "אתה מגמגם" חייכתי. "אהה,סליחה" אמר,מבוייש. "בכל אופן,מה רצית להגיד?!" "שאני אוהב אותך" [טוב שזה לא היה צפוי!חחח]
