נראה לי שאני עומדת לריב עם חב

yayayay

New member
../images/Emo32.gif נראה לי שאני עומדת לריב עם חב

חברות שלי , משכבר הימים.... אני כל כך נעלבת וכועסת... אנחנו חבורה של 4 בנות שחברות מהצבא (כבר 16 שנה..) שלושתן אמהות כבר ונשואות זמן יחסית רב... ויוצא לנו להפגש לעיתים די רחוקות... שלשום החליטו להפגש...איזה כיף...אמאמה...בת"א....אני נותרתי הירושלמית היחידה והן גרות יותר קרוב (מודיעין, מבשרת). את היציאה לא נתחיל לפני השעה 20:00 - השכבת ילדים וכאלה.... והחזרה לא תהיה לפני 1:30 לפנות בוקר.... אני לא טיפוס של לילה גם ככה וכל שכן לא בהריון...אני חייבת שעות שינה נורמליות ואני נהיית כבר נורא עייפה בשעות הערב המקודמות..ולא בטיחותי לי לנהוג לירושלים כשאני לא עיירנית .. לכן החלטתי להיות אסרטיבית ולהגיד להן, או ירושלים או אני לא באה! אני באמת פוחדת מהנסיעה בפיתולי העליות לירושלים כשאני יודעת את יכולותי בשעות הקטנות של הלילה... וכאן.......זכיתי לשטף של נזיפות ממש מעליבות ומכעיסות!!!
אתן חושבות שאני טיפוס לא חברותי? אני, נמאס לי לעשות דברים בשביל לרצות אחרים...בעיקר כשמדובר בענייני בטיחות.. מצטערת על האורך...אבל ממש רוצה לשמוע מה דעתכן ומה הייתן עושות..
מאוד עצוב לי לריב בכלל...ועם 3 החברות האלה בפרט...
 

עששית

New member
מממ...

איך אתחיל? מכירה את הנושא מקרוב. גם אני גרתי כמה שנים בירושלים, עכשיו במודיעין. במקור אני מת"א. אז אני מכירה את התחושות האלה שנותנים לך הרגשה שאת גרה בסוף העולם. אבל הן הרי גם היו שם והן לא גרות כל כך רחוק, אז הן יכלו גם לנסוע לכיוון השני או להפגש באמצע. שימי לב שהן קנאיות ללוחות הזמנים שלהן והן קובעות מתי ש*להן* נוח, מתי שהילדים כבר ישנים, אז איך הן יכולות להגיד לך שזה לא לגיטימי לעשות אותו דבר? תשמעי, את עושה את ההחלטות עבור עצמך ואת יודעת מה הכי טוב. אתן לא נפגשות הרבה? אז לא תפגשו גם הפעם ותפגשו אחרי הלידה, או שהן יבואו הפעם לירושלים או שתפגשו באמצע הדרך
 
yayaya יקרה!

גם לי מוכרת בעיית ירושלים - ת"א (אני תל אביבית שגרה בירושלים 7 שנים ארוכות...), מאד מוזר לי שחברותייך שגרות יחסית באזור מתעקשות דווקא על תל אביב. לגבי שיקולי השעות - אני מניחה שמנקודת ראותן הן צודקות. אבל
מי כמונו יודע שגם לנו ההריוניות יש את נקודת הראות שלנו... אם אני הייתי צריכה לסוע לחיפה או באר שבע מתל אביב בשעות הערב המאוחרות (אני בכוונה לא אומרת ירושלים - כי אני נמצאת כל כך הרבה על הקו ת"א - י-ם שנראה לי שאני יכוהל לנהוג בעיניים עצומות...
) אני בטוחה שהייתי מוותרת על התענוג. אני לא חושבת שאת לא חברית ואני בטוחה שאני הייתי נעלבת. אבל
(שוב פעם אבל..) אני חושבת שיש מקום לזכור את עודף ההורמונים במצבינו הנוכחי והנטיה (שלי לפחות) לנפח דברים ולהתעצבן. את יכולה לדעתי לנסות לדבר ולהסביר את מצבך ולהזכיר להן שגם הן פעם היו בהריון ובמצב עציץ אחרי שעה מסויימת בלילה.. את יכולה לנסות לתפוס טרמפ עם החברה ממבשרת (למרות שאם את גרה בקצה השני של ירושלים זה עדין יכול להיות חצי שעה של נהיגה ממבשרת הביתה...) בכל מקרה לא כדאי לדעתי לפוצץ חברות ארוכת שנים שכזו, תנסי לדבר איתן - אולי זה יעזור מקווה שאני עזרתי קצת...
 

annes

New member
אני הייתי מוותרת על הנהיגה

לא נשמע לי מומלץ, ואת צריכה להגיע למסקנה שאת חייבת להיות בסדר קודם כל עם עצמך, ואח"כ איתן - מסכימה איתך שגם אני הייתי נעלבת בסיטואציה, וקרוב לוודאי הייתי ממש מתנתקת מאותן בנות לפחות עד שהיה עובר לי - אבל אני לא נורמאלית, אז זה לא פונקציה...
פשוט תגידי להן, שזה לא מתאים לך, ואת נאלצת לוותר וזהו, תשתדלי לא לכעוס ולתת להן לפתח לבד רגשי אשמה על הפקרתך המביישת.
 

yberry

New member
חברות צריכות להתחשב

ואם קשה לחברות שלך להתחשב בצרכים שלך עכשיו, שהם לא פחות לגיטימיים מלהתחיל את היציאה מאוחר כדי שהן תספקנה להשכיב את הילדים לישון, אז אולי כדאי קצת לתת להן הפסקה עד שהן תוכלנה כן לגלות יותר התחשבות... מפתיע שהן לא זוכרות איך זה - אבל אין על מה לריב - פשוט תגידי שככה זה לא מתאים לך ושעל המפגש הזה את מוותרת. וקבלי
 
בואי נחשוב לרגע: את אוהבת אותן?

אם כן, לא לריב. אם לא- אולי הגיע הזמן לסיים את הקשר. אפשר לא להיפגש הפעם ולהיפגש יום אחר אצלך, לארוחת בוקר משותפת. לא חייבים להיפגש כולם יחד או בכלל לא. אני אישית הייתי אומרת- "לא מתאים לי, אני חלושס ולא מסוגלת לנהוג". (אפילו בלי אסרטיביות) "בא לכן לבוא אליי בשישי בוקר במקום? לא? לא. לא נורא, כשארגיש יותר חזקה אגיע לת"א. כן? סבבה, רק תביאו משהו לאכול, כי המקרר ריק...". באהבה, אחותי, באהבה, בלי כעס. (אמרה שרון בשיא הרוגע לאחר שיעור יוגה נהדר)
 

d i v e l

New member
אבל...

מבשרת קרובה יותר לירושלים מלתל אביב, ולמודיעין זה לא משנה כי זה בדיוק באמצע. זה נורא מוזר, שהן לא מוותרות לך. לפחות שיתפשרו איתך, על מבשרת... מה אני אגיד לך, גם כאן, אני מרגישה סוג של עוינות מצד כמה חברים טובים שלי. הנה, יש אחת שפתאום החליטה שהיא "ברוגז" איתי, ואני אוכלת את הלב כי לא מבינה מה עשיתי. אני איתך והנה
תעשי מה שטוב לך ולפצפון שבבטן שלך. מי ששווה אותך בתור חברה, יתאים עצמו אלייך. בעיקר כשאת בהריון.
 

yayayay

New member
תודה לכן חברות שלי...

זהו, אני מתונה עכשיו ויכולה להחליט באופן "מאוזן". אני אברכן לשלום שתהננה להן בת"א. אני לא נוסעת, לא רוצה לריב ולא כועסת! עם זאת, לא אסבול ולא אתן להן לנזוף בי או להעליב אותי!! וכאן לא איכפת לי אם זה יעלה במחיר החברות. חברות שלא מסוגלות להיות אמפטיות...לא חברות הן..
 

gaetana

New member
רק רוצה להוסיף לך, שאולי ההריון

משנה קצת את זווית הראיה. כך זה קרה אצלי איפהשהו בחודשים 5-7. התחלתי לשים לב לדברים, שפעם היתי מתעלמת מהם. גם עם החברות (לצערי הרב הייתי במצב נורא דומה לשלך ביום העצמאות, כשחברותי פתאום התעקשו להפגש בעיר, למרות זאת שהיו לי תוכניות לצאת לטבע, וזה אחרי חצי שנה שהן העלו מלא תירוצים מצחיקים ש"הפריעו" להן להפגש מקודם, ואני יצאתי "הרעה"), וגם עם משפחת בעלי. פתאום התחלתי לקלוט, כמה הרגלתי את כולם, שאני מתחשבת בהם, וכמה קל לי לוותר על הרצונות שלי ועל הצרכים. ואמרתי: "רגע, אני בהריון, הם אמורים להתחשב בי לפחות קצת, ואם זה לא קורה, אני צריכה להבין, שהם לא מספיק אוהבים אותי. וזה לא נורא. אני לא מסוגלת יותר להיות הצד שיותר מעוניין ואם אין פה הדדיות - אז לא יהיה כלום, אחיה את החיים שלי בלעדיהם. בלי דמעות ובלי מריבות" מצטערת, שיצא ארוך - נגעת בנקודה שכואבת... בהצלחה עם ההחלטות שתקבלי
 

yayayay

New member
../images/Emo24.gif זה באמת הזמן להתחיל

לעמוד על שלנו ועל מה שטוב בשבילנו, אם זה לא קרה עד כה. אחרת איך נהיה לביאות המגוננות על גוריהן...
 
למעלה