../images/Emo32.gif משהוא קטן
כתבתי את זה במקום אחר בתגובה לפוסט שפורסם רציתי לשתף גם פה. היום הצטרפתי לגן הילדים בו לומד בני לעשית מצות על הסאג' ולליבון לבני בוץ. ושחררתי משאלה ליקום " מי יתן ואוכל תמיד להתפנות תמיד לאושר הזה" בני היה כל כך מאושר הילדים כל כך נינוחים והיה יום של קסם באויר. המלוות ליום זה היו אמהות וכל אחת קיבלה על עצמה מטלה אחרת, אחת הלכה למרוח לילדים את המצות ואני שמרתי באיזור הנדנדות בעוד הגננת שמרה על הסאג'.זאת אשר מרחה את המצות זעקה בשלב מסויים שהיא זקוקה שיחליפו אותה מכוון שערמת ילדים איימה לחנוק את השולחן ולהפוך אותו. החלפתי אותה בשמחה, וגיליתי שתוך כדי מריחה של ממרחים שונים חיסלה חצי מהכמות והילדים החלו להלחם מי יקבל מנה שניה ושלישית. עשיתי את עצמי חרשת ועיוורת עצמתי את עיני באמצע מעגל הילדים ולאט לאט השתרר שקט. קול קטן קרא לי ושאל מה קרה לך? עניתי שבמסעדה שלי אני אוהבת להגיש לכל אחד את המאכל האהוב עלו, וכשיש כל כך הרבה בלאגן אני לא יודעת מה להגיש...... השתררה דממה. בקול של מלצרית, בנימוס מוגזם הודעתי שהחלוקה תתבצע פעם לצד ימין ופעם לצד שמאל, פניתי לילדה מימין ושאלתי: גברתי, מהו המאכל האהוב עליך בעולם? כולם צחקקו , המשכתי לצד שמאל ושאלתי את הילדון משמאל אם הוא מסכים לטעום ממעדן הפטריות בעישבי תיבול? כשהוא הנהן בתמהון הצבעתי על ממרח השוקולד ושאלתי אם המעדן הזה יספק את טעמו המעודן. תוך רגע וחצי היה שקט מופתי והחלוקה התבצעה עם המון יצרתיות עד אשר כל הילדים קיבלו את צרכם. בשלב מסויים נותרה ערמה על השולחן אך הילדים כבר היו עסוקים בדבר אחר. הזמנתי אותם לטעום מהקינוחים הנפלאים של המסעדה שלי. התיקון מתחיל בנו והמסר הוא להעניק אותו ברכות. כשבני אדם כל כך רגילים שחסר להם דבר מה הם מתחילים להלחם. כשאני מרגילים את הסביבה שלנו שלא ניקח חלק במלחמה שלה אז מתחיל שיתוף הפעולה.
כתבתי את זה במקום אחר בתגובה לפוסט שפורסם רציתי לשתף גם פה. היום הצטרפתי לגן הילדים בו לומד בני לעשית מצות על הסאג' ולליבון לבני בוץ. ושחררתי משאלה ליקום " מי יתן ואוכל תמיד להתפנות תמיד לאושר הזה" בני היה כל כך מאושר הילדים כל כך נינוחים והיה יום של קסם באויר. המלוות ליום זה היו אמהות וכל אחת קיבלה על עצמה מטלה אחרת, אחת הלכה למרוח לילדים את המצות ואני שמרתי באיזור הנדנדות בעוד הגננת שמרה על הסאג'.זאת אשר מרחה את המצות זעקה בשלב מסויים שהיא זקוקה שיחליפו אותה מכוון שערמת ילדים איימה לחנוק את השולחן ולהפוך אותו. החלפתי אותה בשמחה, וגיליתי שתוך כדי מריחה של ממרחים שונים חיסלה חצי מהכמות והילדים החלו להלחם מי יקבל מנה שניה ושלישית. עשיתי את עצמי חרשת ועיוורת עצמתי את עיני באמצע מעגל הילדים ולאט לאט השתרר שקט. קול קטן קרא לי ושאל מה קרה לך? עניתי שבמסעדה שלי אני אוהבת להגיש לכל אחד את המאכל האהוב עלו, וכשיש כל כך הרבה בלאגן אני לא יודעת מה להגיש...... השתררה דממה. בקול של מלצרית, בנימוס מוגזם הודעתי שהחלוקה תתבצע פעם לצד ימין ופעם לצד שמאל, פניתי לילדה מימין ושאלתי: גברתי, מהו המאכל האהוב עליך בעולם? כולם צחקקו , המשכתי לצד שמאל ושאלתי את הילדון משמאל אם הוא מסכים לטעום ממעדן הפטריות בעישבי תיבול? כשהוא הנהן בתמהון הצבעתי על ממרח השוקולד ושאלתי אם המעדן הזה יספק את טעמו המעודן. תוך רגע וחצי היה שקט מופתי והחלוקה התבצעה עם המון יצרתיות עד אשר כל הילדים קיבלו את צרכם. בשלב מסויים נותרה ערמה על השולחן אך הילדים כבר היו עסוקים בדבר אחר. הזמנתי אותם לטעום מהקינוחים הנפלאים של המסעדה שלי. התיקון מתחיל בנו והמסר הוא להעניק אותו ברכות. כשבני אדם כל כך רגילים שחסר להם דבר מה הם מתחילים להלחם. כשאני מרגילים את הסביבה שלנו שלא ניקח חלק במלחמה שלה אז מתחיל שיתוף הפעולה.
